חזרה לאתר הראשי

שיטות מחקר לעבודה סוציאלית -סיכום מחברת סמסטר ב


שיטות מחקר סמסטר ב

יש 2 סוגי מערכים:

  1. מערך מתאמי- בדיקת קשרים בין משתנים כפי שהם קיימים במציאות.
  2. מערך ניסויי- יוצרים מציאות, יוצרים הבדלים בין הנבדקים ע"י מניפולציה שחוקר יצר. חוקר מתפעל משתנה בלתי תלוי ובודק השפעה על משתנה תלוי. יוצר הבדל בין קב' ניסוי לקב' ביקורת- שהיא התפעול. יש השפעה וסיבתיות. מערך ניסויי מבטיח שליטה מירבית במשתני המחקר.

בניסוי מנסים להוכיח את קיומו של קשר סיבתי וצריך בשסביל זה לעמוד ב- 3 תנאים:

  1. להוכיח שיש קשר סטטיסטי בין המשתנים (אין סיבתיות בלי קשר סטטיסטי).
  2. להוכיח שמשתנה בלתי תלוי הופעל (היה קיים) לפני התלוי.
  3. להיות מסוגלים להפריך הסברים אלטרנטיביים לתופעה שנמצאה במחקר.

בניסוי אפשר לבחון קבוצת ביקורת, המאפשרת להפריך הסברים אלטרנטיביים. בקבוצת ביקורת הנבדקים עוברים את אותם הדברים כמו קב' ניסוי מלבד החלק של התפעול. לא תמיד ערך הביקורת הוא 0- יכול להיות שבביקורת כן יקרה משהו. בנוסף בניסוי לחוקר שליטה במשתני הניסוי. היא מאפשרת להגיד שאפקט הניסוי נבע אך ורק ממה שעשינו בניסוי (מהתפעול).

יתרונות מרכזיים בניסוי:

1) בלבדיות- החוקר מפריד באופן מלאכותי בין משתנים שבמציאות יש יחסי גומלין בניהם וא"א לבודד משתנה מסויים. ההבנחנה בין קב' ביקורת לניסוי גורמת לבידוד משתנה אחד ע"י כך אפשר להגיד שרק המשתנה הזה גרם לתוצאות.

2) שליטה על הרגישות והעוצמה של המשתנה הבלתי תלוי- לכל משתנה יש מס' ערכים, ובניסוי אפשר להחליט על הפערים בין הערכים. פערים קטנים- מלמדים על רגישות, ואלו פערים גדולים- מלמדים על עוצמות. הגדלת עוצמות אפשר לעשות בניסוי ולא בשדה. אין הבדל דרמטי בין עוצמות לרגישות.

3) חזרתיות- יכולת לחזור ולערוך שינויים שיטתיים במחקר בגלל שיצירת התנאים היא בשליטת החוקר.

4) שליטה על כיוון הסיבתיות- החוקר קובע מתי הוא מפעיל את המשתנה הבלתי תלוי וכך אפשר לדעת בוודאות שהוא קדם לשינוי.

צריך לדאוג שקב' הביקורת תהיה כמה שיותר דומה לקב' הניסוי ע"י:

שליטה בהבדלים בין קב' הניסוי והביקורת:

כדי שנוכל לקבוע שמשתנה א' משפיע על משתנה ב', צריך להגיע למסקנה שההבדל בין הקב' גדול יותר מההבדל בין האנשים בתוך הקבוצות. ז"א שהההבדל בין הקב' (=ההבדל במשתנה שתפעלנו) יהיה גדול יותר מהשונות המקרית בין האנשים.

שונות מקרית (שונות טעויות)- שונות בין האנשים בתוך הקב'. טעות פוטנציאלית שא"א לשלוט עליה.

שונות שיטתית- שונות בין הקבוצות, והיא בשליטת החוקר. אם יהיה שינוי- זה נבע מהמשתנה הבלתי תלוי בניסוי. אנו רוצים ומחפשים שונות שיטתית ולא מקרית.

שונות שיטתית- שונות שנובעת ממקורות ידועים ולא ידועים המטים את הציונים בכיוון מסויים, יוצרים הבדלים בין הנבדקים בכיוון מסויים.

טעות שיטתית- יכול להיות מצב שבו השונות השיטתית נובעת ממקור נוסף (חיצוני) שכל עוד נצליח לזהותו- נוכל לשלוט בו במהלך הניסוי. צריך לנסות לנטרל שונות כזאת.

כשאנו רוצים לנטרל טעויות שיטתיות שא"א לחזות אותם מראש אנו משתמשים ב"עקרון הרנדומציה"- הקצאה מקרית. הכוונה היא שהחלטה על איזה נבדק יכנס לקב' הניסוי ואיזה לקב' הביקורת היא אקראית לגמרי. ההקצאה המקרית מפזרת את האנשים באופן מקרי ושווה כך שכל קב' יכולה להכיל את כל סוגי האנשים. גם את תנאי הניסוי מקצים באופן מקרי כדי שתנאים סביבתיים לא ישנו את התוצאות.

השאיפה שלנו בכל מחקר שהשונות המקרית תהיה מזערית והשונות השיטתית תהיה מירבית. ככל שהשונות המקרית תהיה קטנה יותר, כך יהיהיותר קל למצוא הבדלים בין הקב'. ככל שהקב' יותר הומוגניות יהיה יותר קל למצוא הדבלים בין הקב' בתנאי שהמניפולציה יצרה הבדל.

צמצום שונות הטעויות (שונות מקרית) ב- 2 דרכים:

  1. החזקת משתנה קבוע- יצירת קב' הומוגניות, לדוג' בכל קב' מס' שווה של נשים וגברים.
  2. הפיכת משתנה שהשפעתו מקרית למשתנה שהשפעתו שיטתית- להפוך מגדל למשתנה הבלתי תלוי.

תוקף פנימי של ממצאי הניסוי- איומים על תוצאות המחקר:

בניסוי רוצים להגיע להסקה סיבתית. אחת השיטות להשיג זאת היא לסתור/ להפריך הסברים חלופיים לתוצאות הניסוי- וזה מאיים על תוקף הניסוי, כלומר צריך להיות בטוחים שהתוצאות לא הושפעו משום דבר אחר.

יש מס' איומים פוטנציאלים על התוקף הפנימי:

  1. הסטוריה- כל האירועים שקורים במהלך ניסוי בין מדידת המשתנה התלוי לפני הפעלת המניפולציה לבין מדידתו אחרי הפעלת המניפולציה.
  2. בשילה- תהליך שהנבדקים עוברים כפונקציה של הזמן עצמו. הזמן שעובר בין מדידה למדידה יכול להשפיע על התוצאות.
  3. מכשור- אם חלים שינויים במכשיר המדידה הוא יהווה איום.
  4. עצם המדידה- עצם המדידה ה- 1 ישפיע על איך האנשים יגיבו למדידה ה- 2. הנבדקים יכולים להיות מושפעים בגלל שהם מכירים את הכלי או שהם מנסים להיות עקביים.
  5. ברירה- אפשר לייחס את תוצאות הניסוי להבדלים שקיימים מראש בין קב' הניסוי לקב' הביקורת ולא למשתנה הבלתי תלוי שהפעלנו אותו.
  6. נשירה- נבדקים שמתחילים ניסוי ונושרים. ככשיעור הנשירה מקב' הניסוי שונה משיעור הנשירה מקב' הביקורת מתהווה איום על תוקף פנימי של הממצאים.
  7. העברת מידע בין נבדקי הקבוצות- לעיתים המחקר דורש טיפול שונה לקב' הניסוי וקב' הביקורת. הרבה פעמים הטיפול שהנבדקים יודעים עליו יכול להשפיע עך איך שהם משתתפים בניסוי.

תוקף חיצוני- יכולת להכליל את ממצאי הניסוי/המחקר שערכנו על אוכלוסיות/מצבים וזמנים שונים. בניסוי טו סדר הזמנים בין הסיבה לתוצאה ברור. שואפים לחלק את הנבדקים אקראית. בתוקף חיצוני חשוב לומר שעשינו ניסוי היטב כך שאפשר להכליל ממנו.

האם מצב לחץ שנוצר במעבדה אפשר להכלילו על מצבי לחץ שונים בחיים?

יש 2 פתרונות אפשריים:

  1. החזקת משתנה קבוע- הסקה על סוג ספציפי של האוכלוסיה.
  2. לחזור על אותו ניסוי באוכלוסיות שונות- להפוך משתנה שהשפעתו מקרית למשתנה שהשפעתו שיטתית.

תוקף פנימי- האם מה שקרה במחקר זה בגלל מניפולציה/ דברים אחרים?

תוקף חיצוני- האם אפשר להכליל?

מערך מחקר צריך להיות בנוי טו שיתן לי תשובה על שאלת המחקר. בכל ניסוי בודקים השפעה של המשתנה שהנסיין מפעיל ע"י השוואה למצב שאין מניפולציה. 2 אפשרויות לעשות זאת:

מבחינים בין 3 מערכי ניסוי:

          1. מערכי ניסוי שגויים- לוקים בהרבה איומים על התוקף הפנימי של הניסוי. מערכים שגם אם נעשה בהם שימוש, זה לא רצוי.
          1. מערכי ניסוי אמיתיים- טובים וקלאסיים שמשתמשים בהם במעבדות. הם מומלצים!
          2. מערכי ניסוי דמויי ניסוי- ניסיון לעשות ניסויים בתנאי שדה. הם בודקים השפעה, אך הם שונים כי הם נעשים בתנאים עם הרבה פחות שליטה.

שיטת סימון מקובלת:

X- הפעלה של המשתנה הבלתי תלוי.

O- מדידה של המשתנה התלוי.

R- חלוקה אקראית של הנבדקים בין הקב'.

------ חלוקה/הקצאה לא אקראית.

מערכי ניסוי שגויים:

          1. ניתוח מקרה- מפעילים מניפולציה ובודקים משתנה תלוי שמצפים שישתנה בעקבות המניפולציה. זהו מערך בעייתי אין השוואה לשום דבר אחר. א"א לדעת אם המניפולציה גרמה לכך.
          1. מערך לפני ואחרי ללא קב' ביקורת- השוואה אחת בין לפני ואחרי. גם מערך זה לוקה בהרבה איומים. יודעים שיש שינוי לעומת מדידה אחת וקשה לדעת שהוא נובע מהמניפולציה.
          1. מערך אחרי עם קב' ביקורת ללא הקצאה מקרית- מערך שיש בו קב' ביקורת, אך הנבדקים לא הוקצו באופן מקרי. קב' אחת הפעילו מניפולציה ומדדו את המשתנה התלוי ויש קב' אחרת עם הקצאה לא מקרית. בקב' ביקורת אין מניפולציה רק מדידת משתנה תלוי. יש מניפולציה ויש מדידה. מערך זה סובל מאיום ברירה של נבדקים.

כשאין הקצאה מקרית לפעמים עושים matching- נבדוק שבמשתנה רקע רלוונטי הקב' דומות. עדיין לא יודעים שיש הקצאה שווה של נבדקים ב- 2 הקב'.

מערכי ניסוי אמיתיים:

במערכים הללו יש הקצאה מקרית של נבדקים בקב' ניסוי וביקורת. בכולם מתקיימת שליטה על עיתוי הפעלת המניפולציה.

3 מערכי ניסוי:

  1. מערך "לפני אחרי עם קב' ביקורת- מודדים משתנה תלוי (יודעים מה רמתו), מפעילים מניפולציה, מודדים אחרי המניפולציה את ההשפעה על המשתנה התלוי. מדידות אחרי מניפולציה ולפניה. 2 יתרונות: 1) הקצאה מקרית 2) מדידה לפני . יתרונות אלו נותנים לחוקר יותר שליטה ויכולת לדעת את ההשפעה על המשתנה התלוי. הבעיה במחקר זה שאיננו יודעים להגיד האם המניפולציה או המדידה המוקדמת או שניהם יחד יצרו את התוצאות.
  2. הוספת 2 קב' נוספות שבהם אין מדידה מוקדמת- קב' אחת- הפעלת מניפולציה ובדיקה, קב' שניה- מדידה אחרי. מכיוון שיש למדידה אחת חסרונות נוסיף 2 קב' שאין בהם מדידה מוקדמת אבל יש יכולת להשוות לקב' אחרות. הוא מתגבר כעמט על כל איום אפשרי (בדרך יקרה). זהו מערך מתוחכם שמקצה מקרית, משווה לפני ואחרי. הוא מוסיף קב' ומראה האם הבדיקות השפיעו.
  3. מערך אחרי עם קב' ביקורת והקצאה מקרית- מערך עם הקצאה מקרית. יוצאים מתוך נק' הנחה שהקב' דומות גם בלי הבדיקות. מדידה לפני חשובה אך היא גם גורמת לבעיות. זהו מערך טוב בגלל שיש בו הקצאה מקרית.

מערכים דמויי ניסוי:

מחקרי הערכה/מחקרים דמויי ניסוי הם מערכים שרוצים לקבל בהם הסבר סיבתי שדבר אחד גרם לאחר, זהו מחקר שדה סיבתי שבודק השפעת טיפול/ שינוי שנעשה בסביבה (לחוקר יש פחות שליטה על מה שקורה).

סוגי מערכים דמויי ניסוי:

  1. סדרת בדיקות לפני ואחרי ללא קב' ביקורת- מערך שבו עושים מערך של בדיקות (לדוג' 4 לפני ואחרי). לפני התערבות מפעילים טיפול ובודקים שוב. בעיה עיקרית של מחקר זה בעיית ההסטוריה- ארוע חיצוני שהשפיע על התוצאות.
  1. מערך לפני ואחרי עם קב' ביקורת שאינה זהה- לא תמיד יש דרך ליצור קב' ביקורת שהיא בהקצאה מקרית. חשוב לקחת קב' ביקורת כדי להשוות בינה לבין קב' הניסוי. אפשר ליצור קב' ביקורת שלא מוקצת מקרית, אך דומה כמה שניתן במאפיינים מסויימים- matching.
דגימה

סקר הרבה פעמים מבוסס על מדגם. מדגם ---->היקש ---->אוכלוסיה

מדגם לא מייצג- מדגם שלא משקף את האוכלוסיה.

איכות המחקר/הסקר תלויה באיכות המדגם.

שיטות הדגימה:

  1. הסתברותית- דגימה הסתברותית אם מתקיימים בה כל 3 התנאים הבאים:
    1. לכל הפריטים באוכלוסיה יש הזדמנות ידועה להבחר למדגם
    1. לאף פריט אין סיכוי ודאי להבחר.
    2. שום פריט אינו יוצא מכלל האפשרות להבחר.

מדובר על אקראיות בבחירת האנשים.

  1. לא הסתברותית- לפחות אחד מהתנאים לא מתקיים:
    1. הסתברות לא ידועה.
    1. ברור שחלק מהפריטים בטוח יבחרו.
    2. ברור שחלק מהפריטים בטוח לא יבחרו.

מבחינה סטטיסטית יש עדיפות להשתמש בדגימות הסתברותיות, כי יש אמצעים סטטיסטיים לחישוב אומדן הטעות.

ככל שדגימות יותר גדולה הייצוגיות והאיכות עולים. לא תמיד אפשר לעשות דגימה הסתברותית. אחת ההחלטות שנוגע באיזו דגימה לעשות (הסתברותית/לאהסתברותית) זה כאשר אין נגישות לאוכלוסיה. במציאות משתמשים יותר בדגימות לא הסתברותיות כי הן קלות לביצוע.

דגימה לא הסתברותית:

דרכים לביצוע דגימות לא הסתברותיות:

  1. כדור שלג- איתור מס' אנשים הקשורים לאוכלוסיה הרלוונטית (אינפורמטיבים) והם ישיגו עוד (הדרך הידועה ביותר).
  2. מדגם מתנדבים- הנחקרים תמיד מתנדבים כי אין כפייה להשתמש במחקר (מי שרוצה משתתף).
  3. מכסה- כדי לחסוך בזמן וכסף מחליטים על מכסה מסויימת של אנשים שצריכים להשתתף במחקר וכשנגמרת המכסה מסתיים המחקר.

בעיות:

דגימה הסתברותית:

מסגרת הדגימה- כל הפריטים מתוכם נלקח המדגם בפועל (הרשימה ממנה נדגים).

השאיפה היא שמסגרת הדגימה והאוכלוסיה יהיו זהים (לא תמיד יש זהות בין מסגרת הדגימה לאוכלוסיה), ואז קל יותר להסיק מהמדגם. איכות ההיקש תלויה באיכות המדגם, וגם איכות ההיקש מהמסגרת לאוכלוסיה תלוי באיכות מסגרת הדגימה. יש עדיפות לעשות שימוש בדגימות הסתברותיות.

כאשר מסגרת הדגימה והאוכלוסיה לא שוות יש 2 היקשים:

שיטות לדגימה הסתברותית:

  1. דגימה מקרית פשוטה- לכל הפריטים הזדמנות זהה להכלל במדגם (רשימה מסודרת וממנה מריצים מס' אקראיים).האידיאלית והמומלצת.
  1. דגימה שיטתית- יש כמות מסויימת של אנשים וממנה בוחרים מס' שממנו מתחילים לדגום ומשם מתקדמים באופן שיטתי כל X מקרים. X הדילוגים נקרא יחס הדגימה, זו הפרופורציה שעליה דוגמים. בד"כ אין הבדל בין דגימה מקרית לשיטתית. יש הבדל כאשר יש מישהו במסגרת הדגימה עצמה- ברשימה שיכול לגרום להטיה בדגימה השיטתית:
    1. סידור לא מקרי של המס'- למשל מסודר לפי גיל, שנות ותק וכד'. רשימה אקראית/ סידור לא רלוונטי למחקר- אין שום בעיה למחקר. רשימה שמסודרת באופן שבו יש השפעה על המחקר- זו בעיה.
    1. מסגרת הדגימה היא מחזורית- רשימה מחזורית, כשגודל המחזור חופף ליחס הדגימה. אם המחזור שלי לא חופף ליחס הדגימה זה פחות בעייתי.
  1. דגימת שכבות- בוחרים מתוך כל תת-קבוצה באוכלוסיה מס' אנשים וכך יש ייצוג הולם לכל אחת מתתי האוכלוסיות.
  1. דגימת אשכולות- כאשר האוכלוסיה מפוזרת גאוגרפית, מחלקים את האוכלוסיה לתת קבוצות ייקראו אשכולות. לדגום מס' מסויים של אשכולות ובאשכולות הללו לראיין את כל האנשים ששייכים לאותו אשכול.

ההבדל העקרוני בין דגימת אשכולות לשכבות:

ב- 2 הדגימות יש אלמנט של בחירה חופשית- אשכולות- מבין האשכולות, שכבות- מתוך השכבה.

טעות הדגימה- כשדוגמים מס' אנשים מאוכלוסיה יש סיכוי לטעות שנובעת מהשונות בין האנשים במדגם. אם אין טעות ז"א ש- 500 איש מתוך 5 מליון יתנו אותה התפלגות כמו 500 איש נוספים. סטיית תקן של התפלגות הדגימה היא טעות הדגימה, סטיית תקן של ממוצעים היא טעות הדגימה. (איך אפשר לטעות ממדגם בודד יחסית לאוכלוסיה). סטיית תקן- סטיות מדגמים בודדים ממוצע כללי לאוכלוסיה שהיא מהווה את טעות הדגימה. ככל שהדגימה יותר גדולה, הסיכוי לטעות קטן יותר. ככל שסטיית התקן קטנה יותר- סימן שהמדגמים נתנו לי פחות או יותר אותו הדבר.

גודל טעות הדגימה מושפע מ:

  1. גודל המדגם.
  2. סטיית התקן באוכלוסיה. ככל שהאוכלוסיה יותר הטרוגנית- סיכוי לטעות גדול, ככל שהאוכלוסיה יותר הומוגנית- סיכוי לטעות קטן.
  3. במדגם שגודלו כגודל האוכלוסיה- אין טעות.
  4. במדגם גדול יותר- סיכוי לטעות יורד.
  5. פיזור קטן+ גידול במדגם גדול- טעות קטנה יותר.

התפלגות הדגימה- זהה, אך במקום נק' של אנשים יש נק' של מדגמים. לכל מדגם יש ממוצע וסטיית תקן משלו.

סקרים:

סקר- אב טיפוס של מחקר מתאמי (מחקר מתאמי גדול מסקר). מבוסס תמיד על שאלונים. יתרון הסקר: יכולת לאסוף הרבה נתונים תוך זמן קצר. שאלות המחקר בסקר הן מצומצמות וגם מטרות הסקר.

יתרונות הסקר:

  1. יכולת לקבל מגוון תשובות במעט זמן יחסית ובהשקעת משאבים קטנה יחסית.
  2. הוא יעיל מאוד לחקור אמינות, עמדות, דעות- דברים גלויים.

סכנה- נובעת מההיקש בין העמדות לבין ההתנהגות.

4 מטרות מרכזיות לסקרים:

  1. לצלם מצב- תמונת מצב, התפלגות עמדה/תופעה מסויימת באוכלוסיה.
  1. לחזות התנהגות- משתמשים בסקרים כדי לנבא/לחזות התנהגות/עמדות/נכונות לפעול במצב מסויים עפ"י התשובות של המרואיינים. הסכנה היא- שאין בהכרח קשר בין עמדה להתנהגות.
  1. להסביר התנהגות- לתת סיבה להתנהגות. א) קשר ב) משתנה מסביר מתרחש לפני מוסבר ג) הפרכת הסברים אלטרנטיביים.
  1. יכולת להעלות מטרות נוספות- לפעמים ממצאים במחקר גדולים מהמטרות שהצבנו במחקר,, מקבלים קשרים שלא שערנו עליהם. דברים אלו גורמים לנו להעלות השערות נוספות לבדיקה במחקרים נוספים.

שלבים בעריכת סקר:

  1. סקירת ספרות- רוצים לדעת מה הספרות המקצועית יודעת על הנושא.
  1. ניתוח שאלות מחקר ומטרות המחקר- המטרות בסקירת הספרות הולכות יחד. מנסחים מטרה יותר בבירור אחרי שיש את סקירת הספרות.
  2. הגדרה יותר אופרטיבית של מטרות המחקר- לקחת שאלה מאוד תיאורטית ולהחליט מה עושים איתה במחקר ולעקוב אחרי השינוי כלומר לפני ואחרי (למשל חלוקה ל- 2 קב').
  3. הגדרת אוכלוסית המחקר- מי האוכלוסיה הרלוונטית.
  4. מחקר חלוץ (פיילוט)- כשבאים למחקר בלי הרבה ידע ואין מחקרים קודמים עושים מחקר גישוש לדעת מה חושבת האוכלוסיה הרלוונטית לנושא. מחקר גישוש תלוי במראיין והאם הוא יודע לשאול את השאלות הנכונות. בסוף מחקר הגישוש יש השערות למחקר הבא בניגוד למחקר רגיל שמתחילים עם השערות ובודקים אותם בניסוי קלאסי. קב' מיקוד- ראיונות קבוצתיים הנעשים במטרה למחקר פיילוט.
  5. קביעת המשתנים המעורבים במחקר- שלב של העברה בין רעיון תאורטי להגדרה אופרציונלית. לדוג': מטרת מחקר- דפוסי בילוי, בודקים דופסי בילוי בבית ובחוץ, ואח"כ- מנסחים בצורת שאלות.
  6. עריכת הכנת הדגימה- קביעת מסגרת הדגימה- רשימה שממנה מוציאים את המדגם. היכולת להקיש מהמדגם לאוכלוסיה תלוי באיכות מסגרת הדגימה. מסגרת דגימה טובה- יכולת להקיש גדלה, כשמסגרת בעייתית- יכולת להקיש בעייתית. ההחלטה על שיטת הדגימה תלויה בשאלה האם יש לנו מסגרת דגימה, טובה ונוחה. יש לנו העדפה לבדיקות הסתברותיות האידיאל הוא דגימה מקרית פשוטה או דגימה שיטתית. כדי לייצג אוכלוסיות מסויימות נשתמש בדגימת שכבות. כשאין מסגרת דגימה מפורטת אפשר לעשות דגימת אשכולות הנעשית מטעמי חסכון במשאבים.
  7. שאלון- סקרים עושים בד"כ שימוש בשאלונים. בד"כ השאלון מובנה, היתרון הוא שכך יש אחידות ולא צריך מראיין ברמה גבוהה, ואין לא השפעה על המרואיין. תהליך הכנת השאלות מורכב כי השאלות צריכות להיות מנוסחות טוב. כל שאלון מתחיל בהקדמה. מקובל לבדוק את השאלון pretest, כלומר שלב מקדמי שבודקים איך אנשים מגיבים כלפי השאלון.

סוגי שאלות:

שאלה פתוחה- מאפשרות לנבדקים גמישות, לא מכוונות לתשובה מסויימת.

שאלה סגורה- מציגה למרואיין מס' אפשרויות תשובה, יותר קלות לניתוח. חסרון בש' סגורה- לפעמים החוקר לא חושב על כל אפשרויות התשובה, ואין לנחקרים מה לענות.

שאלה ישירה- שואלת על האדם עצמו ישירות (מה אתה חושב על...).

שאלות השלכתיות- משפטים לא ברורים שהנבדק צריך להשיב עליהם, שאלות פתוחות, השלמת משפטים. לפעמים יש רציה חברתית- אדם רוצה להציג את עצמו בצורה חיובית ואז כדאי להשתמש בשאלות השלכתיות/עקיפות ולבקש ממנו לדווח על אחרים (דיבור על ישראליים).

תשובות יחסיות:

    1. נותנים שאלות והאדם צריך לענות בסקלה של 1-5 ולסמן את התשובה הנכונה בעיניו. הציון של כל שאלה יהיה ציון מוחלט, יש התייחסות לכל אחד מהערכים, ולא מדלגים על שום ערך.
    2. אפשר לתת רשימת ערכים ולומר לאדם לדרג את הערכים לפי דרגת חשיבותם מהערך הכי נמוך להכי פחות מוערך. זהו ציון יחסי, כי יש ערך שהוא הכי חשוב והשאר יחסיים אליו. החסרון הוא שלא קל לנבדקים לדרג 30 ערכים.

בעיות אפשריות כשמנסחים שאלות בשאלון:

כששאלה לא מנוסחת טוב זה פוגע במהימנות ובתוכן כי יש סיכוי שהתשובות לא תהיינה טובות.

הטיות יכולות להיות מ:

    1. מה שהמראיין מכניס.
    2. טעויות שנובעות מהמרואיין- מהנחקר.
  1. חוסר מוטיציה לענות- כשנחקר לא עונה ברצינות לשאלון זה יכול לגרום לתשובות לא מהימנות.
  1. רציה חברתית- צורך להציג את עצמו באור חיובי. רציה זו עלולה להביא למס' הטיות: *) לא להודות בהתנהגות שלא מקובלת מבחינה חברתית *) נטייה להסכים עם טענות שמנוסחות באופן חיובי או שמוצגות כמקובלות *) אי נכונות להודות בבורות
  2. אפקט ההילה- אדם גיבש הילה- דעה מוכללת על הנושא ולא מסוגל להסתכל על ההיבטים הספציפיים. בודקים שאלות מזוויות שונות כדי לגבש דעה על מה הציבור חושב.
  3. מערך תגובה- לרוב סולמות התגובה מסודרים בסדר מסויים עולה או יורד, לנבדקים שונים יש העדפות לכיוונים קבועים ואז זה מערך תגובה (יסמנו רק קיצוניים/רק באמצע, חיוב/שלילה).
  4. השפעת סדר התשובות- יש מרואיינים שיש להם העדפה לבחור תשובות ראשונות.
  5. התמודדות עם שאלות המנוסחות על דרך השלילה- להסכים עם שלילה, זו תשובה חיובית בעצם.
    1. טעויות שמקורן בניסוח השאלות.
  6. שאלה שלא בהירה מספיק- ולא מנוסחת באופן ברור עלולה לגרום להטיה. תנאי בסיסי הוא כולם יבינו את השאלה באותו אופן.

אי בהירות של שאלות יכולה לנבוע מ:

  1. ניסוח מטה של שאלה לכיוון מסויים- למשל: "עד כמה אתה מרוצה מ..." הדרך להתגבר על שאלות כאלו היא לשאול: "עד כמה אתה מרוצה או לא"
  2. ניסוח מטה של התשובות- נובע מחוסר איזון בתשובות עצמן.

פתרונות (כללים שמכוונים בבניית שאלות שעוזרים לבעיות שהעלנו):

כללים שנוגעים לניסוח התשובות:

סיכום בניית שאלונים ושאלות ותשובות:

סולמות או אינדקסים

שאלונים/ סקרים בנויים מסדרת שאלות ועליהם נותנים ציונים. שאלה אחת הסיכוי שתהיה מהימנה ותקפה הוא קטן.

ציון האינדקס- ציון העל של סדרת שאלות מעולם תוכן מסויים.

סילום- תהליך יצירת האינקס.

סולם ליקרט (LICKERT):

הסולם הנפוץ ביותר. תהליך פיתוח סולם זה מתחיל עם קביעות/טענות/משפט חיוני שאדם יכול להסכים עמם או להתנגד אליהם. משפטים אלו מבטאים תפיסת עולם. סולם זה עובד בד"כ על הסכמה. החוקר אמור ליצור כמה שיותר טענות שלדעתו ממצות את הנושא. לכל הטענות יש סקאלות של תשובות. בשלב ראשון נותנים את סדרת הטענות לנבדקים ומבקשים מהם לציין את מידת ההסכמה על כל אחת מהשאלות, אבל זה עדיין בשלב תכנון השאלון. אחרי העברת השאלון לקב' גדולה של אנשים, הוא מנפה שאלות לא טובות עפי 2 קריטריונים:

  1. הבחנה בין משיבים- אם 80% מהנבדקים ענו אותה תשובה, הוא מנפה אותה כי כמעט אין התפלגות על השאלה ולכן היא לא מוסיפה מידע.
  2. השתייכות לאותו עולם תוכן- דומה למהימנות. אנו רוצים לדעת אם כל הפריטים שהכנסנו שייכים לאותו עולם תוכן. מחשבים מתאימים בין כל שאלה באינקס לציון הפנימי שלו. מצפים למצוא מתאמים גבוהים בין פריטים ספציפיים באינדקס לבין הציון הסופי שלו (מתאם נמוך מורידים מהאינדקס).

אחרי שממיינים צריך לחשב מחדש את ציון הסולם. פעם היו בודקים את הסכום של הציונים, אבל היום עושים ממוצע.

בעיות בסולם:

סולם תרסטון:

מבוסס על תגובות של נבדקים לקביעת שונות, אמירות שונות ועל סכום התגובות שלהם, אבל בניגוד לסולם הקודם זה נותן ערך ומשקל שונה לכל אחת מהקביעות. הוא מתחיל ממאגר גדול שאלות ובשלב הראשון החוקרים מנפים שאלות שלא ברורות מספיק ועמומות. נשארים עם חצי מהשאלות ואתם ממינים ל-11 קטגוריות, כשהקטגוריות מתחילות מעמדה חיובית עד הקטגוריה ה- 11 שהיא עמדה שלילית. בשלב הבא צריך להחליט מה המשקל היחסי של כל טענה עפ"י חלוקת האנשים. אח"כ מחשבים ציון חיצוני של כל טענה ע"י חציון. צריך לבחור 20 טענות שהערך החיצוני שלהם מייצג נק' על הערך מ- 1 ל- 11, והם מייצגות את כל 11 הקטגוריות. בשלב הבא הנבדקים ממלאים את השאלון, כל נבדק עוןנה על הסכמתו לטענות. הציון של האינדקס הוא סכום המשקלים של הקביעות איתם הנבדק הסכים. מכפילים את הערך החיצוני של כל אחד מהפריטים ב- 1 או 0.

יתרונות הסולם- השאלון מתייחס לכל פריט באופן שונה. יש ניסיון להראות מה במרכז ומה בשוליים.

חסרונות- קושי לבנות שאלון כזה, דורש המון השקעה. שופטים בשבילו, החישוב קשה. בנוסף, ציפייה מהשופטים ומהמדרגים לאובייקטיביות, קשה לדרג עמדות לא ע"פ דעתי האישית.

סולם דיפרנציאלי מסנטי (אוסגוד):

אדם שם את עצמו בין 2 עמדות התכונה למשל: טפשים-------חכמים. כדי שלא יהיה אפקט התגובה שמים פעם חיובי בצד ימין ופעם חיובי בצד שמאל אח"כ מחשבים ממוצע.

עד כאן מחקר כמותי!!!

מחקר איכותי ואיכותני

במחקר איכותני מקבלים תוצאות במלל במקום בנתונים מספריים וא"א לעשות עליהם ניתוחים סטטיסטיים. משתמשים יותר בהגדרות הנחקר, והחוקר צריך להיות יותר פתוח להקשיב לנבדקים, הנבדק מכוונו.

הרבה פעמים המידע שמתקבל במחקר איכותי גדול יותר מהמידע שמתקבל במחקר כמותי. יש דברים שיותר קל לבדוק באמצעות מחקר איכותני, אך קשה לתקוף אותם ע"י מחקר זה. מחקר איכותני מהווה שלב ראשון בבדיקה בו מגלים שיש תופעות כאלו. אח"כ אפשר לתרגם זאת לשאלונים ולעשות בהם שימוש.

לרוב משתמשים במחקר זה בדברים שיש להם רגישות גדולה או רציה חברתית, נושאים שיש חשש שאנשים לא יענו עליהם בכנות או לא יסכימו לשתף פעולה. לאנשים יותר קל לתאר את עצמם במקום להכניס את עצמם לקטגוריות.

יתרון נוסף של מחקר זה הוא הקונטקס- שיטות איכותיות הם הוליסטיות, ראיית עולם יותר רחבה וכד'.

מחקר איכותי הרבה יותר משתמש בפרשנות החוקר.

דרכים לאסוף נתונים איכותיים- שיטות איכותיות החלו בחקר חברות ותרבויות. הרעיון היה להגיע לנבדקים בסביבת חייהם וכך ללמוד עליהם- גישה הוליסטית. עם הזמן נוצר צורך לחקור תרבויות גדולות יותר, אך מכיוון וזה לא אפשרי בדקו קב' קטנות ומגובשות. מתיאור כוללני ירדנו לתאור תופעה מסויימת. הרבה פעמים במחקרים איכותיים החוקר בא בלי השערות, נייטרלי (מחקרים פנימנולוגים).

כלים למחקר איכותני

  1. תצפיות- בעבר היה הכלי הכי חשוב למחקר, היום זה כלי עזר.
    1. משתתף טהור- חלק מלא מן החברה, זכאי לחובות וזכויות שוות לכל החברים באותה חברה. החסרונות: החוקר עלול לא להיות ביקורתי, ידווח בהתאם לנורמות מקובלות, לא יתאר דברים העלולים לפגוע בחברה, עלול לא לשאול שאלות נוקבות.
    1. צופה טהור- נמנע מלמלא תפקידים חברתיים, שומר על טוהר התפקיד שלו. לרוב הוא יהיה שונה חיצונית מהחברה ולא יקח חלק בטקסים ופעילויות. החסרון הוא שלא תמיד ישתפו איתו פעולה.
    2. משתתף צופה- החוקר הוא חלק מהחברה וגם צופה במנהגים שבה, והוא מודיע על כך מראש. התצפיות יהיו יותר קונקרטיות.
    3. צופה משתתף- החלק התצפיתי שלו יהיה הרבה יותר מוגדר. יכול להיות שיהיו לו חובות בחברה, אבל הוא לא בהכרח יגור בה
  1. ראיונות- שיחה בעלת מטרה מוגדרת,איסוף מידע בנושא מסויים.
    1. ראיון מובנה- מכיל שאלות מתוכננות מראש, שהחוקר ניסח אותם באופן בהיר וחד משמעי ככל האפשר. הרעיון הוא להגיע לכל הנבדקים ע"י אותו שאלון. יכול להיות עם שאלות פתוחות.
    1. ראיון לא מובנה- ראיון פתוח, מאפשר, החוקר לא יודע לאן זה יוביל, הולך עם הנבדק לפי מה שיעלה. ראיון לא מובנה דורש הרבה יותר מיומנויות מאשר בראיון מובנה.
    2. ראיון חצי מובנה- מכיל רשימת נושאים ושאלות, ומצפים מהמראיין לשאול את השאלות , אבל לתת לנבדק להתבטא ואם עולה נושא מעניין לתת לו לזרום עם זה.
    3. קבוצת מיקוד- דומה לראיון קבוצתי, מתייחסים לדינמיקה בין האנשים, לפעמים מאפשרים לנבדקים לשאול אחד את השני. מדובר בקב' קטנה 8-12 משתתפים המונחים ע"י אדם מיומן בראיונות. לא תמיד אומרים את המטרה האמיתית של הקבוצה, מפני שאם יגידו מראש אנשים יכינו את עצמם ויביעו עמדות קונפורמיות. יתרון: פחות זמן מראיונות, ויותר אינטראקציה עם אנשים. חסרונות: פחות מעמיק, לכל אדם פחות זמן ותיתכן קונפורמיות של אנשים, וזה לא מתאים לכל אחד.
  1. ניתוח חומר קיים- החומר לא נוצר לצורך המחקר ואז כל העיניין של רציה חברתית וקונפורמיות לא קיים.
    1. ניתוח תוכן- הרציונל היה למצוא שיטת קידוד אובייקטיבית, להפוך את התוכן שמתקבל לתוכן כמותי (את החומר המילולי הפכו ליחדות תוכן קטנות ואז הפכו אותם למספרים). חיפשו דברים שחוזרים על עצמם, מצמצמים ליחידות תוכן , מנתחים את הקטגוריות ומוצאים את יחידות התוכן, ויוצרים מפתח קידוד והוא מהווה את הכלי האובייקטיבי של החוקר.
    1. ניתוח פנומנולוגי- ניתוח של תופעה, סיפור חיים וכד'. מסתכלים על מה שהאדם בחר לתאר, באופן התרשמותי. רוצים לבדוק את תחושת החוויה והרגש.
    2. ניתוח נרטיבי- מתאר סיפור חיים. נותנים למרואיין לספר לפי הקצב שלו, המילים שלו. הנרטיב הופך להיות כלי העבודה של החוקר זה יחידת הניתוח. הניתוח יהיה בעיקר מבני, ואין עניין לערוך השוואות בין הנבדקים. בד"כ יתמקד בדבר אחד מסויים.
הטיות אפשריות במחקר חברתי- הרטיפקט

במדע החברה אנו מתעסקים באנשים, זוהי מעבדה אנשוית שמושפעת מגורמים אנושיים רבים שצריך לקחת אותם בחשבון כשמתכוונים ומנתחים את התוצאות. הרבה פעמים גורמים רבים יכולים להשפיע על תוצאות המחקר. גם החוקר וגם הנבדק יכולים להטות את המחקר.

הרטיפקט- ממצאים שיכולים להיות הסבר חילופי למחקר (רציה חברתית). חשוב להיות מודעים לקיומם של הרטיפקטים.

הטיות של נבדקים-

  1. נבדק ממושמע- כל מה שיגידו לו לעשות, יעשה. נבדקים מנסים להתאים עצמם לציפיות של החוקר, עקביות.
  2. נבדק משתדל להרשים- הוא רואה את החוקר כדמות סמכות ומנסה להרשים אותו. ברגע שהוא יודע שבוחנים אותו, הוא רוצה לעזור לחוקר ע"י שיגלה עמדות שמשרתות את החוקר ואז הערך העצמי של המטופל משתפר ונוצר מעגל של רציה חברתית.
  3. נבדק מתנדב- משתתפים רק מי שהסכימו להשתתף במחקר, אין מידע על מי שלא הסכים להשתתף. יכולה להיות בעיה של מדגם לא מייצג כי קיבלנו רק חלק אחד באוכלוסיה.

כשהחוקר מציג את מטרת המחקר, יש לו ניסיון למתן את הדברים הבאים:

  1. מציגים מטרה עמומה- יצירת סיטואציות כדי לקבל תשובות אותנטיות.
  2. נרחיק את המשתנה התלוי ללא תלוי- נבדקים הרבה פעמים מסיקים תוך כדי מענה על השאלות מה היא מטרת המחקר ולא תמיד זה נכון. כדי למנוע זאת אפשר להרחיק את המשתנים ע"י זמן/ מניפולציה ואז אולי הם לא יבינו.
  3. מזמינים את נחקרים כדי לעזור לנסיין ורואים כיצד הם מגיבים. אם לא מיידעים את הנבדק, יכולה להיות עם זה בעיה אתית.
  4. הסוואת הניסוי- כמו מצלמה נסתרת, טקס וכד'. בעיה אתית!!

הטיות אפשריות של חוקרים

  1. אין כלי מדידה אובייקטיביים- החוקר הרבה פעמים משער השערות ורוצה לאשש אותם, עצם הציפייה יכולה להשפיע על ממצאי המחקר.
  2. החוקר לא רק צופה בתוצאות, הוא גם מפרשם (הוא צריך להבין את הממצאים).
  3. הטיות יכולות לנבוע מדברים טריוויאלים כמו: משתנים דמוגרפיים, מין החוקר, דת וכד'.
  4. ה______ בין הבודק לנבדק גורמת ליותר חופש בדיווח כמו: מין, צבע עור וכד'.
  5. תכונות אישיות של הנסיין משפיעים על איך שנבדקים- תוקפנים, אמפתיים.
  6. אפקט פגמליון- החוקר מושפע מהנתונים שנתנו לו קודם.

יש השפעות שהם יותר מצביות של החוקר

  1. הכרות מוקדמת בין החוקר לנבדקים יכולה להשפיע אם יסכימו להשתתף, ואיך יתפקדו.
  2. ניסיון קודם- האם זה המחקר הראשון או האם זה הנחקר הראשון עבור החוקר.
  3. חוקר גם מגיב לנבדק- יש הבדל בין נבדק ממושמע לנבדק נודניק.
  4. תנאים סביבתיים ישפיעו על אופי העבודה של החוקר.