יח' 1:
4 דרכים כלליות לרכוש ידע ע"פ פירס:
שיטת הדבקות: האדם דבק בדעותיו. לא מטיל בהן ספק ואינו חש צורך לבדוק מידע נוסף.
ש. הסמכות: הידע נרכש ממקור שנחשב יצרן ידע כמו אינצק', מומחה וכ"ו. אוספים מידע חדש שהוא בחלקו גם מהימן. נשענים על ידע של אחרים.
ש. אינטואיטיבית: דבר באמיתות שנראות לו הגיוניות. מאמץ באופן בררני טענות שמתיישבות עם השכל הישר. לא כל המידע יהיה מהימן שכן הגיון הוא דבר סובייקטיבי ולא בהכרח משקף עובדות. ש. מדעית: אוספים מידע באופן אובייקטיבי ואמפירי.
אובייקט': אין תלות בין ההליך המדעי לאישיות החוקר. החשיבה והחקירה משוחררות משיפוט ערכי והעדפות סובייקט' של החוקר.
אמפיר': התבססות על נתונים שנאספים באופן שיטתי. זה מאפשר לגבש תשובות שקשורות למציאות.
מטרות המדע: גיבוש חוקים כלליים המתייחסים להתנהגות האובייקטים הנדונים וע"י כך לאפשר מיזוג ידע קיים, גיבוש ידע חדש וחיזוי אירועים עתידיים. המטרה של יצירת חוק כללי/ הסבר מדעי/ תיאוריה היא להבין את העבר ולהסבירו, לנבא את העתיד ולשלוט בו.
הסבר מדעי: השערה כללית לגבי הקשר בין 2 משתנים או יותר. ככל שמבינים יותר את הסיבתיות של הקשר, ההסבר המדעי מספק יותר. ע"פ המפל על כל הסבר מדעי לעמוד ב2 דרישות: בחינות ורלבנטיות.
בחינות: הטענה חייבת לעמוד במבחן המציאות המשתנים ניתנים לתרגום אופרציו'.
רלבנט': חייבת להיות על קשר בין 2 משתנים (ולא משתנה לקבוע או קבוע לקבוע וכו), כלומר, שניתן יהיה לחזות את ערכו של משתנה ב' ביתר דיוק כאשר יודעים את ערכו של משתנה א'.
תאוריה: מערכת טענות על קשרים
בין מונחים. מציגה השקפה מסוימת על התופעה
והשקפה זו משרתת תפקיד של הסבר וניבוי.
על מנת לבחון את השערות התיאוריה יש לעבור
מהרמה התיאורטית לרמה התצפיתית וזאת דרך
הגד' נומינלית ואופרציו' של המשתנים. תאוריה
מדעית לפי פופר חייבת לעמוד בקריטריון
ההפרכה, כלומר,
שניתן יהיה לנסות להפריך אותה ולא רק לאששה!
כאשר מופרכת: א. המחקר לא היה טוב. ב. התיאוריה
לא נכונה. ג. יש לשנותה או לעדנה
יח' 2:
בעיית המחקר: חייבת להיות בצורת שאלה לגבי קשר בין 2 משתנים או יותר.חייבת להינתן לבחינה אמפירית.
השערת
המחקר: חייבת
להיות מנוסחת בצורת קביעה (על כיוון
הקשר, גודלו, קיומו או אי קיומו). חייבת לכלול
משתנים בחינים.
סיווג מחקרים לפי השערותיהם:
גישוש: מטרתו להכיר תופעה באופן כללי כדי לנסח בעיות והשערות למחקר נוסף שיערך בשלב השני. נערך כאשר התופעה אינה מוכרת די הצורך, היא כללית ומעורפלת. זה הסוג היחידי שלא בוחן השערות אלא מאתרן.
תיאורי (סקר, אתנוגורפיה): הדגש הוא על תיאור מהימן של תופעות, שכיחותן, הקשר ביניהן.
הבוחן השערות על סיבתיות: א. בודק קשר בין 2 משתנים. ב. מבטיח קדימות בזמן. ג. שלילת הסברים חלופיים. ד. כולל מניפולציה.
מתאם וסיבתיות:
ק. ישיר: א' -->ב' או ב'-->א'. ההבדל: סדר התרחשות האירועים (מתאם אמיתי).
ק. מותנה א'-->ב' רק כאשר ג' קיים. זה קשר סיבתי ישיר אך הוא מותנה בקיומו של גורם ג' שהוא בדר"כ קבוע. (מתאם אמיתי)
ק.מתווך: א'--> ג'--> ב'. מתאם אמיתי. ג' הינו משתנה ולא קבוע!
ק.עקיף: א'<-- ג'--> ב'. אין קשר ישיר בין א' לב', אלא קשר (מתאם) מזויף!
מערכי מחקר:
מתאמי: החוקר צופה בנתונים כפי שהם במציאות. המב"ת הוא ייחוס (החוקר אינו קובע את ערכיו ולא יוצר שונות שיטתית בנבדקים) והגדרתו האופרצ' נמדדת.
ניסויי: החוקר משנה את תנאי הניסוי וצופה בתוצאות. המב"ת מופעל לאמור החוקר קובע את ערכיו וכך יוצר שונות שיטתית בנבדקים) ההגדרה האופר' ניסויית.
דגימה:
מסגרת הדגימה: כוללת את כל הפריטים שמתוכם נלקח המדגם הלכה למעשה. למשל: האוכל': אנשים בוגרים. מסגרת הדגימה: סטודנטים באו"פ. מדגם: 2 כתות שלומדות בעפולה.
לא הסתברותית: פחות מועדפת. עושים כאשר יש בעיות לאתר את הנבדקים וכ"ו, למשל אוכל' צרכני סמים.
מדגם כדור שלג: המדגם נבחר באמצעות קב' קטנה של מודיעים.
מדגם מתנדבים: במיוחד כאשר המחקר לוקח זמן או שיש כל מיני בעיות של שיתוף פעולה.
שיטת מכסה: זו המקובלת ביותר לדל"ה ונעשית לצורך חיסכון במשאבים. נקבעת מכסה של אנשים שיש לדגום מאוכ' מסויימת אך החוקר בוחר אנשים כרצונו ורק שיבחר את הכמות שהוגדרה במכסה.
דגימה הסתברותית:
א.לכל פריט יש הסתברות ידועה להכלל במדגם והסתברות זו קטנה מ1 וגדולה מ0.
מקרית פשוטה: לכל הפריטים אותו סיכוי להכלל במדגם. יש עם או ללא החזרה.
שיטתית: נעשית כאשר האוכ' או מסגרת הדג' גדולים מאוד ושסבורים כי מסגרת הדגימה מסודרת בצורה מקרית. אם יש נטייה מסויימת, הדגימה עלולה להיות לא מייצגת! דוגמא לדמ"ש: את הפריט הראשון בוחרים מלוח המספרים ואחר כך דוגמים כל פריט 10. אם רוצים 90 איש מתוך 1800 יש לבחור 1 מכל קב' של 20. יחס הדגימה כאן הוא 1/20.
שכבות: דוגמים בצורה מקרית פשוטה אך מכל שכבה בנפרד. מחלקים את האוכ' לשכבות (למשל שכבות גיל) דוגמים באופן פרופורציונלי (או לא) מכל שכבה את מס' הפריטים הרצויים. מוטיב המקריות בא לידי ביטוי בתוך כל שכבה.
אשכולות: אם האוכ' גדולה מאוד, מחלקים אותה לאשכולות ודוגמים בד.מקרית פשוטה מס' מסויים של אשכולות. ניתן לדגום את האשכול אך לקחת ממנו רק את אחוז הפריטים שמקביל לאחוז באוכ'. מוטיב המקריות פה הוא בבחירת האשכול כולו.
מ.מנויי טלפון (בהקשר של סקר): עושים כאשר אין משאבים. זה הכי זול!
בעיות:
א.אוכ' המנויים סלקטיבית.
ב. המשיבים לטל' מהווים קב' סלקט'
ג.השיטה
אפשרית רק לראיונות קצרים.
יח' 3:
מהימנות: מידת הדיוק של כלי המדידה. מדידה מהימנה מראה את ערכי המ.התיאורטי בדיוק מושלם, כלומר,השונות הנצפית שווה לש.האמיתית. במציאות המ.הנצפה מורכב מ: מ.טעות+ מ.אמיתי. טעות קבועה לא מפריעה כי: שונותה 0, קל להתגבר עליה. טעות מקרית שונותה שונה מ 0 ואותה אנו מעונינים לאמוד. מ.המהימ' הוא חישוב של עוצמת הקשר בין המ.האמיתי למ.הנצפה. ככל שמ.המהימ' גבוה סימן שכלי המדידה מדויק. אם קיבלנו 0.8 סימן ש80 אחוז מהמדידה מקורה בשונות אמיתית.
יש 3 מקורות אפשריים לגורמי טעות:
א. זמן (זכירה, מזג אויר עייפות ועוד)
ב. תוכן/ סוג השאלה
ג. שופט.
סוגים:
כיציבות: מעבירים אותו נוסח פעמים בזמנים שונים. נקרא גם: מ.מבחן חוזר.
חסרונות:
א. לא מבטא טעות שמקורה בשאלות
ב.העברה א' משפיעה על העברה ב'.
כאקוו': ללא פער זמן: מעבירים 2 נוסחים מקבילים באותו זמן. מראה טעות שמקורה בנוסח השאלות אך לא בפער זמן. לשם כך עושים עם פער זמן. כאן העברה א' משפיע פחות מביציבות.
כע.פנימית: מבוססת על הנחה שהמבחן הוא מדגם פריטים שכ"א מהם וכולם יחד אמורים לייצג את התכונה ולכן צריך להיות מתאם ביניהם. מגלה טעות שמקורה בנוסח השאלות.
נוסחאות לחישוב:
א. אלפא קרונבאך (שהוא ממוצע מקדמי ס"ב של כל החלוקות האפשריות של המבחן)
ב. ס"ב / שיטת מבחן חצוי שמחשבים מתאם בין 2 חלקיו.
בין שופטים: כאן המדידה אינה אוביי' (אין סטנדר' אחידים לנקידה) כי נעשית ע"י שופטים ונוסף מרכיב שונות טעויות שמקורה בהם (עייפות, חוסר עקיבות וכו).
פתרון: יותר משופט 1 וחישוב מתאם ביניהם. ככל שהמתאם גבוה סביר שמרכיב שונות הטעויות קטן.
במה נבחר?
מבחן הומוגני: נצפה לע.פנימית גבוהה.
הטרוגני: ליציבות.
במבחן מהירות: לא נצפה לע.פנימית (לא מגיעים לשאלות האחרונות)
במבחן כושר כן נצפה לע.פנימית כי אין הגבלת זמן וגם אולי ליציבות (אם התכונה אמורה להיות כזו).
תוקף: המידה בה הכלי מודד את מה שאמור. מידת ההלימה בין המ.התצפיתי למ. התיאורטי. סוגים:
ניבוי או ת.קריטריון: מודדים משתנה 1 כדי לנבא משתנה 2. המשתנה הנמדד נקרא מנבא והשני קריטריון. מבחן פסיכ' הוא מנבא לקריטריון שהוא ציוני בי.איי. תוקף המדידה הוא מידת הצלחתה בניבוי.
ניבוי: הקריט' נמדד אחרי המנבא.
לאחר מעשה: הקריט' נמדד לפני המנבא.
מקביל: נמדדים ביחד.
תוכן: כאשר המכשיר לבחון ביצוע חשוב שאכן ייצג את עולם התוכן הנדרש. מבחן ידיעת חשבון: כפל, חיבור, חיסור וכ"ו. מבוסס על הגיון והתרשמות כמו כן מהימ' כע.פנימית תומכת בת.תוכן.
מבנה: כאשר אין הגדר' אופרצ' חד משמעית שניתן לתקפה ע"י ניבוי או אין הסכמה על עולם התוכן שאפשר לתקפה ע"י תוכן. מחפשים עדויות שיתמכו בת.המבנה לאמור במ.התיאורטי. באיזה נבחר? מה שיתמוך בתיאוריה.
ת.ניבוי: יתמוך בת.מבנה אם התיאוריה מנבאת מתאם בין ציוני הכלי החדש לציוני כלי אחר אחר (קריטריון). כאשר רוצים להחליט אם לאחר מעשה, ניבוי או מקביל יש לחשוב מה קרה לפני מה! מהימנות: יתמוך אם נמצא כמצופה עקיבות או יציבות.
מתכנס: בודקים באיזו מידה הכלי ממצה את המ.התאורטי. מנסים למצוא מתאם גבוה בין 2 שיטות מדידה שונות שמודדות אותה תכונה (אינטלגנציה תמדד ע"י מבחן מילולי וביצועי, אם יהי מתאם גבוה סימן ששניהם מודדים אינט).
מבחין: בודק בלבדיות כלומר אם הכלי לא מודד גם משתנים אחרים. מצפים למתאם נמוך בין מדידות של 2 תכונות דומות בכלי מדידה דומים או שונים. מערך לבדיקת מתכנס ומבחין הוא מטרי' מרובת שיטות ותכונות. צריך לפחות 2 תכו' דומות ו2 שיטות שונות האלכסון שנוצר הוא אלכסון המהימנות.
חקר הבדלים בין קב': מובלעת ההנחה כי קיים הבדל מובהק וחד משמעי בין 2 קב' באוכ' מבחינת המשתנה הנמדד. ההשתייכות הקב' היא הגדרה אופר' של המ.התיאורטי. מחפשים מתאם בין 2 הגדרות אופר' של אותו משתנה.
חקר מתאמ': מחפשים מתאם שקיים לפי הנחת התאוריה בין 2 משתנים שונים המשתנה השני נמדד עם כלי שכבר תוקף.
כללי: שיטה אחת תכונה אחת= מהימנות. אחרת=תוקף! מהימנות היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לתוקף.
שיטות
ותכונות:
כל כלי מדידה מורכב מ: שיטת מדידה שאינה
ספציפית (שאלון, מבחן וכ"ו) + תכונה נמדדת
ספציפית (חרדה וכו).
יח' 4:
2 עקרונות יסוד:
גישה הוליסטית: להתייחס לכל אפיוני התרבות הנחקרת. חקירת תופעות תוך התייחסות למכלול בהן הן מתרחשות.
סביבה טבעית: בה התפקוד של החברה טבעי.
בעיות מתודו':
תיאוריה והשערות: כאשר יש מעט ידע על החב' הנחקרת, לא קל לגלות את השאלות שיש לשאול ולנסח השערות. פתרון: שלב איסוף נתונים.
מערך מחקר: בשל 2 עקרונות היסוד לא ניתן לפקח על משתנים מתערבים וכו.
דגימה: הפעילות מתרחשת 24 שעות וע"פ מוסדות רבים. חייבים לדגום מה, איפה ומתי לצפות. בדרך כלל לא מבצעים ד.הסתברותית אלא ד.אירועים או ד.מקומות.
מהימנות:
א. ההגדר' האופר' של המשתנים הן בד"כ מעורפלות ולכן קשה לבדוק מהימנות.
ב. בתצפית לפעמים יש פער בין עריכתה לרישומה
ג. לא ניתן לחזור על המחקר כי החברה בד"כ בתהליכי שינוי וגם האנשים מתחלפים.
תוקף המדידה: מושגי היסוד שלנו אינם בהכרח תקפים בחברה הנחקרת.
תגובתיות: השפעת נוכחות החוקר על התנהגות נחקריו. היותו נטע זר פוגעת בתוקף ובמהימנות. פתרונות מתוד':
הכרה חברתית שהיא רכישת אמון הנבדקים. יש 3 צורות:
א. החוקר מבצע תצפית סבילה. לא מתערב.
ב. החוקר מזדהה אך מנסה להקטין את השפעתו ע"י הסברה וע"י זה שמחכה שיתרגלו אליו.
ג. החוקר מזדהה אך מעלים את מטרת המחקר או את זהותו האמיתית.
אופר' מרובה.
שלבי המחקר:
א. קריאת ספרות מקצועית וניסוח השערות ראשוניות וזמניות.
ב. מחקר סביל ובו: הסתגלות לחברה (רכישת שפה ומנהגים, ניסיון להתקבל כצופה מורשה), הכנות למחקר (מיפוי האזור, שכירת עוזרי מחקר וכו) הכנות אישיות (טיפול בבעיות של קיום פיזי, רווחה נפשית ובעיות מוסריות)
ב. מחקר פעיל.
התצפית:
יתרונות: מאפשרת לחוקר:
א. לקבל תשובות לשאלות עליהן הנחקרים לא היו מוכנים לענות או היו עונים תשובות מסולפות אם היו נשאלים עליהן ישירות.
ב. מאפשרת לשאול שאלות שלא היה מעלה על דעתו לשאול.
סוגים:
משתת' טהור: כל חובות וזכויות החברה חלות עליו. לפעמים לא יודעים כלל שהוא חוקר מאחר והוא מזוהה עם תפקידו בחברה לא יכול להרשות לעצמו לשאול כל דבר. עליו למלא את תפקידיו וזה עלול לגזול זמן. עלול להזדהות יותר מדי ולא להיות מסוגל לדווח על הכל. מצד שני נחשף בפניו מידע רגיש.
צופה טהור: לא מנסה להיקלט ולא לוקח תפקיד בחברה רק רושם אירועים. בעיות: חשדנות בני החברה ולעיתים חוסר נכונות לשתף בפרטים רגישים.
צופה כמשתתף: הצורה הקלאסית של המחקר האנתר'. מקבל חלק מזכויות וחובות החברה. כאשר מצליח להיבלע בחברה ע"י אימוץ מנהגים והצנעת ההבדלים הופך ליליד שולי. כך יכול להצליח הן להתערות והן לעמוד בדרישות המחקר.
משתתף כצופה: קרוב יותר לצופה הטהור מאשר למשתתף הטהור.
סוגי מודיעים:
מפתח: החוקר מפתח איתו קשר אישי קרוב ובד"כ ממושך.
מומחה: יש לו ידיעות ייחודיות בתחום מסוים.
שומר סף: בתוקף מעמדו יכול לאפשר או לחסום בפני החוקר תחומים מסוימים.
מקרי: מספק בהזדמנות זו או אחרת מידע.
סוגי מחקר:
אכרוני: מכמה חודשים עד שנתיים. ההשוואה היא בשלב ניתוח הנתונים. משווים עם חברות אחרות. דיאכרוני: חוזרים כל שנה במשך שנים לחברה. משווים את החברה על פני נקודות זמן שונות. יתרונות: בחינת מהימנות של נתונים שנאספו בעבר , יכולת להראות תהליכים שמתרחשים לאורך זמן, הכרות עם החברה.
סינכרוני: ההשוואה נעשית עם חברות
אחרות כבר בשלב איסוף הנתונים, כלומר, משווים
בין 2 קב'.
יח' 5:
מטרות הסקר:
צילום מצב: זוהי מטרתו העיקרית של הסקר. ניתן על משתנה אחד או על כמה משתנים ולחפש קשר ביניהם.
חיזוי התנהגות: מנסים לחזות התנהגות בעקבות עמדות בהווה. למשל, חברות שרוצות להוציא מוצר ועושות סקר בעת קהל.
בדיקת קשר סיבתי: ניתוחים סטטיסטים שעושים עם סקרים מאפשרים לעיתים לאשש קשר סיבתי שאי אפשר היה לבדוק באמצעות מניפולציה (כי המב"ת הוא ייחוס).
העלאת השערות: לפעמים מתקבלים נתונים מפתיעים שלא חשבו עליהם קודם. הסקר מבחינה זו יכול לשמש כמחקר חלוץ.
שלבים בניסוח ש.המחקר וההשערות:
א.ניסוח ראשוני
ב.הגדרת המטרה האופר' של המחקר
ג. הגדרת אוכ' המטרה
ד.סקירת ספרות
ה.מחקר חלוץ /גישוש (יכול להיעשות ע"י ראיונות עומק קבוצתיים או פרטניים עם מדגם קטן מאוכ' המטרה)
ו.קביעת המשתנים המעורבים ע"פ מחקר החלוץ
ז.תרגום להגדר' אופר'.
סקר מעקב: מתמקדים בהתפתחות תופעה מסוימת לאורך זמן. חוקרים אותו מדגם כמה פעמים או מדגמים שונים. יתרון של שימוש באותו מדגם הוא הקשר הרצוף עם המרואיין ונכונותו הגוברת לשתף פעולה. אך יש חסרונות:
א.נשירה
ב. חזרה אל אותם אנשים מצריכה זמן וכסף
ג.המרואיין מפסיק להיות נאיבי. רואה בעצמו מומחה ונוטה להיות נורמטיבי כדי לרצות את המראיין.
נפל והטיפול בו: קורה כאשר המדגם שונה מהמדגם שתוכנן. רוב ההטיות המשוערות הן סוציודמוגרפיות (קשישים שפוחדים לפתוח לאדם זר ייוצגו פחות משיעורם וכו). אפשר לתקן באמצעות שקלולים סטטיסטיים.
יתרונות השאלון המובנה:
אחידות:
ניתן לוודא מראש שיהיה ייצוג טוב לעולם
התוכן, יש אפשרות לחזור במדגמים שונים,
יש תלות מזערית בין תגובות המשיב ואישיות
והתנהגות המראיין, חיסכון בזמן וכסף, ניתוח
פשוט וקל, אין צורך במראיין ברמה גבוהה.
שלבי בנית הראיון:
א.ניסוח המשתנים בהתאם להשערת המחקר והשערותיו.
ב.ניסוח ראשוני של השאלות על סמך מחקר החלוץ
ג.סקירת טיב השאלות כמכלול וכ"א בפני עצמה.
ד.תיקון
ה.כתיבת הקדמה והוראות
ו.בדיקה אמפירית של השאלון ע"י מדגם מייצג מאוכ' המטרה.
ז.תיקון לאור ממצאי הבדיקה.
התנאים הנדרשים ממכלול השאלות:
רלבנטיות: הכוונה היא שלשאלון יהיה תוקף תוכן ובמנה. האם השאלה בכלל רלבנטית למשתנה הנחקר?
העדר חפיפה: יש להקטין במידת האפשרית את החפיפה בין השאלות. כל שאלה שאינה מוסיפה מידע היא מיותרת. לפעמים חפיפה מסוימת היא דווקא רצויה ואף הכרחית שכן משרתת את תוקף המדידה או מהימנותה (ניתן לבדוק מתאם בין 2 שאלות בנוסח מקביל= מהימנות או ש2 שאלות הן הגדר' אופרצ' שונות של אותו משתנה ואז מגדילות את תוקף המבנה).
מיצוי: האם כל ההיבטים מיוצגים?
סוג השאלה מבחינת יתרונות וחסרונות:
פתוחה:
יתרון:
א. עשויות להתקבל תשובות חשובות שהחוקר לא חשב עליהן.
ב. לא מעלה לראש המשיב את התשובות הבולטות שמונעות ממנו להתאמץ אך אינן ממש קולעות לדעתו.
חסרון:
א .עלולות להתקבל תשובות לא רלבנטיות
ב. קשה לנתח את התשובות
ג. בד"כ משיבים באופן דל.
סגורה:
יתרון:
א.מקבל רק מידע רלבנטי
ב.נוח לענות על השאלון ולכן יש % גבוה של משיבים.
ג.קל לנתח
חסרון: המראיין
עלול להחמיץ תשובות חשובות. המרואיין עלול
לא למצוא תשובה מתאימה.
הטיות בשאלות:
שמקורן במרואיין:
העדר הנעה/ עניין, עייפות: יש חשש שיבחרו בשל כך בלא יודע וכו. (פתרון: שאלות קצרות, בהירות, הימנעות מהצגת "לא יודע")
רציה חברתית:
א.נטייה לא להודות בהתנה' לא מקובלת (סיווג השאלה לפרק זמן מוגדר, שאלות השלכה, שאלות מוטות)
ב.נטייה להסכים עם טענה שמוצגת כחיובית או כמקובלת (איזון בין החלופות המופיעות בשאלה) ג.חוסר נכונות להודות בבורות (מתן אפשרות להגיד לא יודע).
אפקט הילה הוא הנטייה להכליל מתגובה לשאלה 1 על תגובה לשאלה אחרת (להפריד בין שאלות שעלולות להשפיע זו על זו)
העדפת כיוון מסוים של סולם התשובות:
א.העדפת ערכים קיצוניים (פריסת הסולם ע"פ מספר רב של דרגות)
ב.הימנעות מנקיטת עמדה (לא לכלול "לא יודע" או תשובות ביניים)
ג.העדפת תשובות הן או לאו (הכללת שאלות באותו נושא שעם חלק מהן ההסכמה מבוטאת בתשובת הן וחלק לאו).
השפעת סדר התשובות: (כרטיסיות, דירוג א'ב' והדגשתו, הצגת הפריטים בסדר שונה לקב' שונות) קושי להתמודד עם ש. המנוסחת על דרך השלילה.
שמקורן בניסוח השאלה:
אי בהירות השאלה:
א.ניסוח מעורפל (הימנעות משימוש במילים שיש להן יותר ממשמעות 1, הגדר' אופרצ' של מושגים סתומים)
ב.רב היבטית (פירוק השאלה למס' שאלות, וידוא שמתייחסת רק להיבט 1)
ניסוח מטה של השאלה:
א.הצגת צד 1 כנורמטיבי (הימנעות מהצגת דעה מסוימת כנורמה או ייחוסה לאישיות או קב' פופולרית)
ב.הצגת צד 1 של המטבע (איזון בין החלופות המופיעות בשאלה)
ג.הבלטת גורם מסויים (הימנעות או הבלטת גורמים אחרים במקביל)
ד.שימוש במושג בעל ערך רגשי גבוה (הימנעות)
ניסוח מטה של התשובה:
א.העדר איזון (איזון וסגירת התשובות מבחינת מיצוי רלבנטיות וזרות)
ב.סדר הצגת התשובות (כרטיסיות, דירוג א'ב' והדגשתו, הצגת הפריטים בסדר שונה לקב' שונות) שמקורן בקשר רופף בין עמדות להתנהגות: (הבלטת גורמי המצב שעלולים להשפיע)
הקדמה לשאלון:
א. הצגת המראיין
ב.הצגת הגוף שעורך את המחקר ונתונים המאפשרים להתקשר עמו
ג. הצגת מטרת המחקר וחשיבותו
ד. הדגשת ערך התרומה של המרואיין
ה. הבטחת סודיות
ו. כאשר הסקר בוחן עמדות צריך להבהיר שאין תשובות נכונות או שגויות
ז. הוראות למילוי השאלון.
דרישות מהמראיין:
א. להיות ניטרלי ולא להציג שום דעה אישית כדי לא לגרום לנבדק לרצותו ולהרשימו
ב.ליצור אוירה מתירנית
ג.להקפיד על אחידות עי הצמדות לנוסח השאלון ולסדר השאלות
ד.לתת הרגשת חשאיות.
אינדקסים וסולמות:
משתנים מורכבים: באינדקס משתמשים כאשר מדובר במשתנים מורכבים, כלומר, יש להם הרבה היבטים. בשאלון, אף פריט לבדו אינו מייצג את המשתנה כולו אך כולם יחד כן. כל פריט הוא אינדיקטור. כדי לראות את התמונה הכוללת יש לקבץ את האינדיקטורים, משמע, לבנות אינדקס המהווה נתון שמייצג את כולם.
סולם ליקרט: נוצר מסיכום פשוט של הציונים בקב' הפריטים. כל פריט נקרא קביעה/ טענה וצריך לציין כמה מסכימים איתו מ 1 עד 5. קורה שלא כולם עונים על כל השאלות. במצב כזה ניתן: א.לנפות את הפריט שעליו לא ענו אצל כולם ב.לנפות את המשיבים שלא ענו על הכל ג.לתת להם ציון ממוצע בשאלות שלא ענו עליהן או ציון חציוני, כלומר, לעשות תיקון סטטיסטי. בליקרט ניתן גם לקבץ את הציונים לקטגוריות הרבה קטגוריות יתנו הבחנה דקה. מעט יתנו הבחנה גסה. יתרונו של הסולם בפשטותו. חסרונותיו הם שלכל הפריטים משקל זהה וגם שלא ניתן לבצעו על מדגמים שונים מאחר ואותו מדגם משמש גם לבניית הסולם וגם לציינונו.
ת'רסטון: לכל קביעה משקל שונה. צריך להסכים או לא להסכים עם הקביעה. ציונו של הנבדק הוא החציון של משקלות הטענות עימן הסכים. מתגבר על 2 החסרונות של ליקרט.
גוטמן: לכל ציון יש רק פרופיל תשובות 1 שיכול ליצור אותו. זהו סולם גוטמן בעל מקדם שיחזור מלא ובפועל לא תמיד זה מושג. שלבי הבדיקה הם פחות או יותר כדלקמן: אוספים מס' קביעות שעוסקות באותו עולם תוכן. נותנים לכ"א משקל זמני. מעבירים למדגם. מחשבים ציון זמני שהוא סכום הערכים שהנבדק קיבל בשאלות השונות. מסדרים את הנבדקים לפי סדר ומסתכלים בפרופילי תשובותיהם. מחפשים את היחס בין מס' התשובות הסוטות לסך כל התגובות ומפחיתים את הערך שנתקבל מ1. לאחר מכן מתקנים (אם צריך) את הסולם כך שמקדם השחזור יהא כמה שיותר גבוה. בוגארדוס: מקרה פרטי של גוטמן למדידת מרחק חברתי. ההבדל הוא
א.מודד דבר מאוד מסוים
ב.סדר הפריטים נקבע מראש.
ד. סמנטי: לגבי כל מושג שנבדק מתבקש הנשאל להתייחס למס' משתנים בעלי 2 קטבים עלי להעריך את יחסו על סקלת שבין 2 הקטבים. מבצעים ניתוח גורמים ורואים איזה פריטים טעונים באיזה גורם וכו. יתרונות האינדקס:
א.אפשר להשתמש באותם משתנים למדידת מושגים שונים.
ב.ניתן להשוות בין מושגים.
ג.ניתן לערוך מחקר בין תרבויות.