תקציר כלל החומר למבחן בסוציולוגיה/אדם בסביבתו

חזרה לכלל החומרים


סיכום של גלעד אור-זך

חיברות [שיחבור, תרבות] -

תהליך של למידה שעובר כל תינוק אנושי כשנולד. תהליך הלמידה האינטנסיבי ביותר הוא של הרך הנולד שצריך ללמוד את כל הפעולות כדי להיכנס לחברה של בני האדם.

חיברות ישנו גם בכל מעבר של מעמד חברתי [

[תהליך החיברות מתחיל בשם שנותנים לתינוק לעומת התינוקות, בסיפורים שמספרים לו.

אי אפשר לענות על השאלה מה קורה לאדם שלא עובר תהליך של חיברות כי ישר כשהתינוק מגיע הביתה אז הוא מתחיל את התהליך בשמו [שם של בן לעומת של בת]

מהם המאפיינים שמאפשרים לנו לעבור את התהליך של החיברות?

1 – צורכים חברתיים.

לאנשים יש צרכים חברתיים ויחד עם זאת היצור האנושי הוא לא היצור הבלעדי שזקוק לצרכים חברותיים, יש גם בע"ח [הנמלים שנזקקים לקן למלכה] 

מאסלו שהציג את הגישה ההומניסטית – שלבן אדם יש פוטנציאל להגשים את עצמו

לאדם יש צרכים –

הערכה

אהבה-השתייכות

ביטחון

פיזי

ישנו הצורך הקוגניטיבי והצורך האסטטי

ככל שאדם יודע יותר הוא מודע לכך שהוא יודע קצת ושיש לו עוד המון מה ללמוד וכך זה גם בצורך האסטטי.

אהבה, השתייכות והערכה הם צרכים חברותיים, וניתן לראות שהם באמצע הפירמידה, עצם העובדה שלאדם יש צורך בהתחברות לזולת ובהתחברות חברתית מאיצים את תהליך החיברות.

2 – העדר אינסטינקטים[תכנות].

לפני המאה ה 20 הייתה גישה שאדם מתנהג בשל האינסטינקטים – אוכל כי רעב

אולם במאה ה 20 גישה זו נדחתה, כי החוקרים הסתמכו על הסברים "מעגליים" ולא מחקריים ומדעיים, הם הסיקו שאדם אוכל בגלל שהוא רעב אולם זו לא עובדה מדעית.

עוד סיבה היא שחוקרים גילו בשבטים מסוימים שכשילד נולד האם נוטשת את הילד והסבים מגדלים אותו [וזה סתירה לאינסטינקט האימהות שאומר שאמא אינסטינקטיבית אוהבת את ילדה]

היום אנו לומדים שאין התנהגות שאין בה למידה. [גם אכילה, בכל תרבות יש את סוגי המאכל המוגדרים טעימים וכאלו שלא טעימים ,שעות האכילה] יש הבדל בין רפלקס לאינסטינקט, יניקת תינוק נולד היא רפלקס כמו גם מצמוץ העין.

אינסטינקט- התנהגות שאין בה למידה.

אנחנו כבני אדם לא נולדים מתוכנתים להתנהגויות מסוימות אלא עם דחפים וצרכים, את ההתנהגויות המסוימות אנו לומדים.

עצם העובדה שאנו לא נולדים מתוכנתים אנו לומדים שיש לנו צורך בלמידה זה מאפשר את תהליך החיברות.

3 – תקופת התלות הגדולה.

היצור האנושי הוא בעל תקופת התלות הגדולה ביותר, תינוק ילד עד שהילד נעשה עצמאי ומסוגל לדאוג לעצמו וקיומו.

4 – היכולת ללמוד.

כבני אדם יש בנו היכולת הגבוהה ללמוד [זוג חוקרים אמריקאים, נולד להם ילד והם לקחו הביתה גם קוף, בחצי שנה הראשונה הקוף למד יותר מהר מהילד אולם אחרי חצי שנה המצב התהפך.

5 – היכולת לחשוב בסמלים [צורה מופשטת]

בני אדם מסוגלים לחשוב בצורה מופשטת של סמלם . התקשורת היא מערכת של סמלים, כשרואים טיפות יורדות מהשמיים אז אדם יודע שזה גשם, כשמישהו מטפטף לו מים מהעיניים – בוכה. 

פרדיגמה – דרך הסתכלות, שיטת חשיבה, דרך הסתכלות כללית של החוקר על העולם.

פרדיגמה פוזיטיביסטית – יש מציאות אובייקטיבית ואפשר לחקור אותה, יש קשר סיבתי בין תופעות שאנו צופים בהן.

פרדיגמה קונסטרוקציניסטית – תפיסה שטוענת היא אצלנו בראש ולא אובייקטיבית.

[2 אנשים יוכלו להסתכל על אותה תופעה ולראות אותה בצורה שונה] 

איך סוציאליזציה מתרחשת?

"סוכני חיברות" – אנשים/ גורמים שמלמדים את האחרים מה צריך לעשות כדי לרכוש את המעמד החדש [מדיה, תקשורת, סביבה, מורים]

דרך 2 מנגנונים :

[אפשר להסתכל על התהליך כעובד דרך כל אחד מ 2 הדרכים בפני עצמן, וכל אחת נותנת לנו תובנה אחרת.]

1. למידה חברתית – אנחנו לומדים דרך 3 סוגי למידה עיקריים:

*למידה דרך חיקוי.

*למידה קלאסית.

*למידה אופרנטית.

- למידה דרך חיקוי- היכולת ללמוד דרך חיקוי לא מאפיינת רק אנשים.

לומדים דרך צפייה במודל והפנמת דפוסי התנהגות של המודל.

אין צורך באינטראקציה בין הסוכן למחוברת.

[חוסך זמן וכוחות, יכולים ללמוד כמה בבת אחת]

-למידה קלאסית- פבלוב היה פיזיולוג רוסי עד סוף ימיו החשיב את עצמו כפיזיולוג על אף שזכה בפרס נובל בפסיכולוגיה. גילה את הלמידה הקלאסית במקרה.

למידה קלאסית היא למידה דרך אסוציאציות.

הוא ראה שכאשר הכלב רואה בשר הוא מפריש ריר [התניה] את הבשר הגישו לו בשעה 1200 לאחר צלצול השעון, ופבלוב ראה שהכלב הפריש ריר רק בשמיעת צלצול השעון [בלי הבשר]

*בשר------ריר

*צלצול-----בשר----ריר.

*צלצול----ריר.

-למידה אופרנטית[פעולתית]- האב של השיטה היה "סקינר".

למידה שמתרחשת דרך חיזוקים.

דרך חיזוק חיובי ושלילי.

סקינר עמד על הכוח של ההתניה הזאת מתוך ניסוי בחולדות – סקינר לימד חולדה ללחוץ על דוושה, בכל פעם שהיא לחצה על הדוושה הוא נתן לה גרגיר. המסקנה שהוא הגיע אליה שחלק מהלימודים שלנו הוא דרך חיזוק חיובי- גירוי שמגביר את שכיחות התגובה הרצויה.

חיזוק שלילי- גירוי שהפסקתו מגביר את שכיחות התגובה הרצויה.

2.השפעה חברתית – אנחנו טוענים למעשה לאיזה שהוא שינוי שחל בנו, איזה שהוא גורם חברתי מצליח לשנות משהו בנו, ואם נבחן מה גורם לשינוי הזה בנו אנחנו מגיעים למשהו יותר בסיסי – "בסיסי כוח"- הן אותם איכויות שיש ל"סוכני חברות שונים" ובאמצעותם הם משפיעים עלינו.  [פרנץ ורייבן הציגו סיווג [אחד התפקידים של המידע זה לחלק תופעות לטיפוסים/סיווגים מכיוון שטופולוגיה[סיווג] מחדדת את ההבדלים בין התופעות] של בסיסי כוח.

בסיסי הכוח של פרנץ ורייבן - 

  1. שכר

[חיסרון-השכר יוצר עלויות גדולות אצל סוכן החיברות [גם "שכר" של תשומת לב דורש "עלויות" וכוחות נפש.]

התנאים של שכר כבסיס כוח:

-השכר צריך להיות רלוונטי.

-עקביות.

  1. עונש [או איום בעונש] – פעולה שיש בה פוטנציאל לפגוע בנו, לעיתים סוכני חיברות שונים משתמשים באיום בעונש.

באותם מקרים שיש איום בעונש ואין עונש בפועל המעניש מאבד מכוח ההרתעה שלו.

אחד התנאים של הענישה כבסיס כוח הוא:

-שהעונש יהיה רלוונטי. [לדוגמא המורה אומר לתלמידים "אם יהיה רעש אני שולח אתכם הביתה" לתלמידים זה שכר ולא עונש]

-שהענישה תהיה עקבית.

-שהעונש יהיה פרופורציונאלי. אם העונש לא פרופורציונאלי אז אדם מקבל תסכול, וחושב שסוכן הסוציאליזציה הגזים הפעם.

יכול להיווצר "אפקט הבומרנג" האדם יפעל בדיוק בכיוון ההפוך.

-עונש חינוכי. עונש שמתוכו אדם ילמד.

[בסיסי כוח שונים גורמים להשפעות לזמן שונה]

  1. מומחיות – אנחנו מושפעים מאנשים בעלי מומחיות.

חיסרון-כשאדם הוא מאוד מומחה בתחום מסוים קורה שהוא מצליח להשפיע עלינו גם בתחומים שלא במומחיותו  
 

  1. זיקה – יש בסוכן החיברות משהו שמעורר בנו זיקה כלפיו.

שני תהליכים צריכים לקרות על מנת שסוכן ההשפעה יאבד מהשפעתו:

[יש להבחין בין מעידה ל"נפילה" משהו לא מוסרי לא אתי.]

- שקם באותה אינטראקציה חברתית סוכן השפעה שכוחו גדול יותר.

דברים שיוצרים את הזיקה:

-רצון להידמות

-"כריזמה"                                            

-מראה חיצוני/יופי [1970 קארין דיון ערכה מחקרים והוכיחה כיצד אנחנו מושפעים מיופי, לסוכני השפעה שיש בהם יופי/אסתטיקה משפיעים יותר מאשר כאלו שאין להם.  

5.סמכות – איזה שהוא כוח שהחברה נותנת לו לגיטימציה [רב, ראש ממשלה] 

שני בסיסים שנוספו מאוחר יותר:

6.בסיס האינפורמציה – מידע זה כוח.

ההבדל בין בסיס הכוח "מידע" לבסיס הכוח "מומחה"-

מומחיות זה איזה שהוא ידע שרוכשים או על ידי למידה או על ידי ניסיון בתחום מסוים. לעומת זאת אינפורמציה זה ידע יותר "נזיל".

עוד הבדל הוא שבאינפורמציה כשמשחררים מידע אז זה מוריד מכוחנו לעומת זאת אצל מומחה נתינת ידע זה לא מוריד מכוחו.

7. חולשה – אנשים שבוכים אנחנו משתכנעים לעשות מה שהם רוצים כי אנחנו מרחמים עליהם.  

לקמן טען שבגדול אנחנו יכולים לזהות 3 סוגים של השפעות חברתיות –

  1. הסכמה/התרצות.
  2. הזדהות.
  3. הפנמה.
 
  1. הסכמה/התרצות- אדם משוכנע מסוכן החיברות שהוא צריך לעשות את הפעולה כדי לקבל תגמול או כדי להימנע מעונש. כדי שהשפעה זו תתרחש אנחנו צריכים נוכחות של סוכן החיברות או שליחו. זו השפעה די שטחית כי ברגע שלא יהיה פרס או עונש ההשפעה תיעלם.
  2. הזדהות- בסיס הכוח בהשפעה זו הוא כוח "הזיקה", סוכן ההשפעה לא צריך להיות נוכח בזמן ההשפעה, יתר על כן לעיתים הוא לא יודע שהוא משמש כסוכן חיברות. ההשפעה תיעלם או כשהסוכן "ימעד" או שיקום אחר יותר אטרקטיבי. מקובל לחשוב שמשך ההשפעה של "הזדהות" ממושך יותר מאשר משך ההשפעה של "הסכמה".
  3. הפנמה – מאופיינת בעובדה שסוג ההשפעה החברתית שהסוכן רוצה להוביל לקראתה הופכת לחלק מאיתנו, כלומר אנחנו מפנימים אותה ומכיוון שכך אנחנו נדבק בהתנהגות המסוימת ללא קשר לסוכן החיברות. ההשפעה הזאת היא דו שלבית – בשלב הראשון "המחוברת" מאמץ את ההתנהגות שסוכן ההשפעה להוביל לקראתה. השלב השני היא בחינת המסר/השפעה מול המציאות, ברגע שהמחוברת נוכח לדעת שההשפעה מביאה לרווחתו או שיש בה אמת רק אז יושלם תהליך החיברות.
 

סוציאליזציה לתפקידי מין –

תפקידי מין=מגדר

מגדר- הבדלים תרבותיים בין המינים. תפקידים גבריים ונשיים.

המגדר הוא תלוי תרבות - תרבות מסוימת עשויה לחלק תפקידים בצורה מסוימת.

בדר"כ רוב החברות מחלקים בינהם תפקידים של  גברים ונשים באום הבא:

הגבר- צד, דואג למזון לפרנסה.

והאישה- התפקיד הטיפולי/תמיכתי תפקידים בעלי אופן רגשי. אחראיות להזנה. 
 

תהליך הסוציאליזציה תפקידי המינים –

יש חוקרים שטוענים שהתהליך מתחיל עוד כשהתינוק ברחם אימם. במחקרים שנעשו כשידעו שהתינוק הוא זכר האמהות דווחו על תנועות יותר רבות וגסות מאשר אצל תינוקות בנות. למרות שזה לא נכון במציאות אבל זה התיאור של הרגשת האמהות.

אחרי שנולד התינוק ההבדל המיני מתבטא בצבעים:

בגדים כחולים לזכר, ורוד/אדום לנקבה.

בגן הילדים יש הפרדה בין הצעצועים הבנים לדברים יותר טכניים. הבנות לבובות בהתאם לתפקיד שמצפים מהן למלא כשיגדלו.

בספרות הילדים - הבנות מופיעות בתור חלשות כאלו שצריכות הגנה, ונותנות טיפול.

ובנים מופיעים בתפקידים היותר מאצ'ואיסטיים היותר גבריים.

עבודה – ההבחנה היום פחות בולטת אולם עדיין ניתן להבחין בהבדלים.

כמו כן ניתן לראות התקדמות בנושא.

ככל שהנשים משתכרות יותר כך ירבו הסיכויים שנראה אותם בשוק העבודה.

לפני 40 שנה חלה סגרגציה [הפרדה] בעולם העבודה - שוק העבודה היה מחולק לעיסוקים שהוגדרו רק לגברים[מהנדסים,רופאים][צווארון לבן] ומקצועות שהוגדרו רק לנשים [מורות, אחיות][מקצועות ורודים-מהות השם כי ורוד צבע נשי-]

לפני 15 שנה חלה דה סגרגציה בשוק העבודה ותופסת תאוצה בזמן שלנו.

נשים נכנסות בצורה מאסיבית למקצועות "הצווארון הלבן"  - הרפואה, משפטים, מחשבים.

עד כי כך שהם הפכו אותם למקצועות "יוניסקס", אולם כניסת הגברים למקצועות הנשים הוא לא באותה המידה. ולא הופכים את המקצוע ל"יוניסקס".

התהליך שאנחנו נמצאים בו עכשיו מבחינת מגדור העבודה הוא :

רה סגרגציה- חלוקה/הפרדה מחודשת של המקצועות [בתוך המקצוע] שהנשים נכנסו לתוכן.

עו"ד – פחות בפלילים פחות בעלות משרדים פרטיים  בגלל שצריך התמסרות מוחלטת והמון שעות עבודה, הנשים נכנסות לנישות האלו כדי שיוכלו להמשיך ולקיים את התפקידים שמוטלים עליהם- תפקידי הבית.

מה הסיבות שגרמו לכך שנשים יכנסו לשוק העבודה? מהי נקודת ההכרעה?

לראשונה נשים נכנסו בצורה אינטנסיבית למעגל העבודה היה במלחמת העולם השנייה בשל מחסור בידיים עובדות ואחרי המלחמה הם לא רצו לחזור הביתה ורצו להמשיך בעבודה.

סיבות נוספות- איכות חיים- משכורת נוספת תעלה ברמת איכות החיים.

-רמת השכלה- נשים החלו לרכוש השכלה ורצו לנצל את ההשכלה ולעבוד בתחום..

-הטכנולוגיה- הרבה מקצועות שינו את פניהן ולא דרוש יותר כוח פיזי. אפשרות לעבודה מהבית. הטכנולוגיה חסכה בשני משאבים חשובים – זמן וכוח . לא צריך לכבס ביד אלא במכונת כביסה , מייבש, מדיח כלים וכו'..

-בצורה עקיפה "הגלולה" עזרה לנשים להיכנס לשוק העבודה, שליטה על הלידות.

-רצון של נשים לממש את עצמן דרך העבודה – אם בעבר נשים רצו לממש את עצמן דרך גידול ילדים היום דרך מימוש עצמי בעבודה. 

תקשורת בין אישית [עפ"י הבדלים מגדריים]

יש הבדלים אבל ההבדלים לא כל כך גדולים

ההבדלים הם גם בתקשורת המילולית וגם בלא מילולית [הבעות פנים, שפת גוף]

לא כל ההבדלים נובעים מתהליך של סוציאליזציה, חלקם הבדלים ביולוגיים אבולוציוניים.

תקשורת מילולית-

המחקר הבלשני מצביע על הבדלים אחדים שכולם אפשר לתלות בתהליכי סוציאליזציה –

1. השפה של הנשים יותר עשירה וציורית, המשפטים יותר ארוכים, של הגברים יותר קצר ועניני. [דו שיח של נשים בשימוש בצבעים שונה משל הגברים, מפני שנשים עוסקות יותר באופנה באסטטיקה] התפקיד של הגבר זה להספיק הרבה לעשות הרבה ולכן השפה עניינית, קצר ולעניין.

2. נשים רגילות יותר להשתמש במילים ריקות יותר מאשר גברים. נהדר, נפלא זו לא הבעה ממש של הרגש אלא מילים של סיסמאות – מאוד צבעוניות מביעות המון רגש.

3. נשים משתמשות יותר מגברים במילות שאלה.

הגבר צריך להיות יותר מצ'ואיסיט גברי ולכן הוא לא יכול לטעות או לשאול, אולם נשים שהן "חלשות" יותר אז הן יכולות לשאול מצד "החולשה". ניתן לומר ששאלות זה בא ממקור של כוח. בעל הכוח הוא מי שמותר לו לשאול.

4. נשים משתמשות "בשאלות נספחות"

"חם כאן בחדר נכון?" [משלבות נכן בסוף השאלה] כנראה שהן רוצות חיזוק, וכמו כן זו שאלה מתחשבת וטוענים שהמגדר הנשי צריך להיות מתחשב. ולכן היא מבקשת אישור.

5. השפה של הנשים יותר תקנית מהשפה של הגברים.

לאו דווקא מסוציאליזציה. נשים בחלק המילולי בפסיכומטרי התוצאה טובה יותר משל הגברים, [יכול להיות שהסיבה היא פיזיולוגית] נשים קוראות יותר.

הסיבה הסוציאליזצית היא שנשים צריכות ללמד את הילדים ולדבר איתם ולכן הן מפתחות את יכולת הדיבור.

6. נשים יותר נימוסיות מגברים ומתנצלות יותר.

התנצלות זה מביע חולשה ולכן גבר גם כשיתנצל יתלה את האשם במישהו אחר.   

היום קורה שלפעמים גברים מאמצים לעצמם דיבור נשי, ונשים דיבור גברי. הם אימצו לעצמם את סוג התקשורת בהתאם לנסיבות. [מפקדת בצבא, גבר גנן בגן ילדים]. 

תקשורת לא מילולית-

הבעות פנים- נשים נוטות יותר להשתמש בהבעה של החיוך יותר מהגברים.

חיוך מביע מצב רגשי ולכן נשים שמלמדים אותן להיות יותר רגישות, עדינות מחייכות יותר.

החיוך הוא שדר שאני בא אליך לא בכיוון של מלחמה [להבדיל מגברים שיוצאים למלחמה]

שפת עיניים – המשוררים טוענים שהעיניים הם חלון הנפש, ניתן לראות אנשים מחייכים אבל העיניים כבויות, אנשים לובשים משקפיים כהות כדי לשדר דיסטנס, לא לגלות חולשות.

בשעת שיחה, כשהשיחה מתנהלת במרחב פתוח הנטייה להישיר מבט אל עיני האחר גדולה יותר אצל הגברים, לעומת זאת בתוך חדר הנטייה להישיר מבט היא של הנשים.

כשמישירים מבט יש בזה מסר של חוצפה, חדירה לגבול שאסור להיות בו, ולכן אנשים כשמישרים אליהם עיניים הם משפילים מבט בשל בושה. גברים בחוץ מישירים מבט כי יש להם העזה.

נשים שמשקפות אמפטיה רצון לעזור לזולת אז בשיחה בחדר סגור בפרטיות/אינטימיות הן מישרות מבט מתוך ניסיון לגלות עניין להראות רצון לאינטימיות.  

ארטיפקטים-דברים מלאכותיים שעלינו [לבוש, תכשיטים]

התנהלות במרחב – צורת הישיבה/הליכה של גברים שונה משל הנשים.

גברים תופסים הרבה יותר מקום במרחב מנשים.

גברים הולכים בצורה פחות סימטרית מנשים.

גברים כשיושבים תופסים הרבה יותר מרחב.

חלק מהסיבות הם סיבות ביולוגיות הם גדולים יותר מנשים במבנה הגוף.

אבל מבחינת הסוציאליזציה- מלמדים נשים להיות מעודנות [ליידי] והגבר צריך להיות מאצ'ו.

דו שיח קבוצתי – נשים נוטות לדבר כולן יחד וזה לא מפריע להן. ישנו בליל של תקשורת אישית וזה לא מפריע. גברים צריכים תקשורת אישית הם צריכים שישמעו אותם. כי החברה מלמדת אותם שהם צריכים להיות בעלי נוכחות שישמעו אותם. לעומת זאת אצל נשים האינטימיות, הצורך לתקשר. נשים נוטות יותר לדבר באופן סימולטאני זו עם זו, הגבר צריך להכיר את בן שיחו.

ישנם גם הבדלים ביולוגיים שנשים מסוגלות להגיע לטונים יותר גבוהים משל גברים בשל חסרון בהורמון הטסטרון, יש הטוענים שהיכולת של הנשים להגיע לטונים יותר גבוהים זה לא ביולוגי אלא אבולוציוני – נשים היו יותר חלשות והיו צריכות לזעוק לעזרה ולכן היו צריכות קול דק שיוכלו לצעוק לעזרה. 

תרבות

יש זיקה חזקה בין החיברות לתרבות, מכיוון שבתהליכי החיברות אנחנו לומדים ומפנימים את התרבות של חברה מסוימת.

אנחנו כבני אדם נולדים לתוך תרבות מסוימת, התרבות מעצבת אותנו, את האישיות, מיומנות שלנו, אבל אנחנו גם יוצרי תרבות ומשפיעי תרבות. אחדים מאיתנו השפעתם על התרבות ניכרת [אמנות, סופרים, מנהיגים]

תרבות- היא המורשת החברתית [הנלמדת] המועברת מדור לדור. במורשת הזאת נכללים ערכים, סמלים, נורמות, אוריינטציות.

תרבות היא כל מה שלא יצר הטבע. תרבות מתחלקת לחומרית [בתים] ומופשטת [אומנות, מדע]. 

האנתרופולוגים נוטים לצייר את המונח תרבות בשתי דרכים- בצל או פירמידה.

לשתיהן יש שכבות והשכבות מאורגנות בצורה היררכית [יש שכבות פנימיות יותר וחיצוניות יותר, גבוהות יותר ונמוכות יותר]

בפירמידה יש כל מיני שכבות שנמצאות באדמה, שאנחנו לא רואים אותן, כך גם בתרבות יש שכבות שאנחנו לא יכולים לראות אותן.

האנתרופולוגים אומרים שהשכבה הכי בסיסית היא "אוריינטציות בסיסיות" – לכל תרבות יש איזה שהוא יחס לנושאים המרכזיים שעומדים על הפרק [לדוגמא מה היחס לטבע? יש תרבויות שטוענות שהטבע הוא מעל האדם ומנסים לרצות באמצעות איזה שהן טקסים את הטבע.

יש תרבויות – "אנחנו מעל הטבע" ויש "אנחנו שווים לטבע" ]

גם לארגונים יש תרבויות, כל תרבות שאנחנו מייחסים לחברה אנחנו יכולים לייחס אותה באותה מידה לארגון.

ייתכן מצב ששני ארגונים ימלאו את אותה פונקציות אולם האוריינטציות יהיו שונות.  

סוגי אוריינטציות:

אוריינטציות זמן- האם החברה חיה בזמן הווה/עבר/עתיד ישנם חברות שמה שהיה הוא מה שיהיה, יש חברות שהאוריינטציה שלהן הוא העתיד-פנינו קדימה אנחנו חושבים על המהפכה הבאה. בהווה- החברה הרומית, לחיות את הרגע "אכול ושתו כי מחר נמות" חברה מאוד נהנתנית.

באותם חברות שהאוריינטציה שלהם היא לעבר אז הם מכבדים את דור העבר את הקשישים.

בחברה של דור העתיד אז מכבדים ומטפחים את הדור הצעיר.

היחס לאדם – מה היחס שלי ל......

השכבה הבאה היא-

ערכים-

הכוונה להתייחסות תרבותית מה נכון ומה לא נכון לעשות. [פה להבדיל מאוריינטציה יש אמירה ברורה ויותר מוחלטת]

דוגמא קלאסית לערכים – עשרת הדברות

"כבד את אביך ואת אימך"

"והדרת פני זקן"

דוגמא לערכים: שוויון בין המינים, קולקטיביזם. 

יש קשר בין רובד אחד לרובד שמתחתיו

ברובד של "ערכים" אם הערך הוא "והדרת פני זקן" אזי בשכבה מתחת "אוריינטציות בסיסיות"

הם יהיו בזמן עבר כיבוד דור העבר. 

נורמות

הנחיות תרבותיות ספציפיות איך לקיים את הערכים התרבותיים.

לדוגמא אם הערך הוא "והדרת פני זקן" אזי הנורמה תלמד את האדם לקום מפני הזקן באוטובוס איך לקיים את הערך.

דוגמאות לנורמות- לבוש, התנהגות, דיבור, אינטראקציות חברתיות.

[ההבדלים בין נשים לגברים גם נובעים מערכים ונורמות, זה שהגבר צריך להיות מאצ'ו והאישה עדינה אלו ערכים]

"קונפורמיסטים" - מי שהולך עפ"י הנורמה של החברה.

"אנטי קונפורמיסטים" – מחבלים והורסים את הנורמות החברתיות.

סיבה אחת לכך היא רצון לזכות בתשומת לב. סיבה אחרת כדי להביע איזו שהיא תרעומת

מתוך איזו שהוא ריאקציה פסיכולוגית [אדם חלם כל חייו להגיע לקידום, וכשהגיע הזמן הגיע אדם חדש חסר ניסיון וקיבל את הקידום התסכול יגרום לו להילחם במערכת- לאחר לפגישות, לעבוד מעט]

"עצמאיים"- הם הגיבורים האמיתיים הם עושים מה שבראש שלהם, כשהמערכת הנורמטיבית מתאימה להם הם מאמצים אותה, וכשהיא לא מתאימה להם הם דוחים אותה. 

יש משהו משותף לקונפורמיסטים ולאנטי קונפורמיסטים להבדיל מעצמאיים, שניהם מתייחסים לנורמה, אחד הולך בדרכה ואחד הולך ההיפך. הממציאים הגדולים הם עצמאיים, הם קיבלו את הנורמות החברתיות עד הנקודה שהתאימה להם אבל איפה שלא התאימה להם הם הלכו עפ"י צו ליבם. 

החברה מנתבת אותנו לקונפורמיות.

קיים רובד של נורמות, אולם הנורמות החברתיות הן לא מסוג אחד, יש נורמות שאם מפירים אותן החברה מתייחסת אליהן בצורה נוקשה, ויש נורמות שאם יופרו יתקבלו ביותר סלחנות. 

הנורמות הן תרגום קונקרטי של הערכים, הערכים הם מושג מופשט מה טוב ומה לא, הנורמות אומרות לנו במפורש איך להתנהג בהתאם לערכים.

אלא שהנורמות ההתנהגותיות הן לא מקשה אחת, מחלקים את הנורמות ל2 סוגים:

מורס[מנהגים] – נורמות שהפגיעה בהן פוגעת בלב ליבה של החברה, מי שפוגם בהן זוכה לסנקציות חמורות מצד החברה, כי אי קיום של הנורמות מעמידות בסימן שאלה את החברה בכלל.

פולק וואיס[דפוסי התנהגות] – פגיעה בהן לא פוגעת בלב ליבה של החברה, הסנקציות לא חמורות, כי סטייה מהנורמות אין בהן סכנה ממשית לאי קיום החברה.

[אכילה בסכין ומזלג]

ננסה ליישם את הנורמות על המוסדות החברתיים:

מוסד חברתי- קובץ של נורמות שמסדיר לנו את ההתנהגות בתחום חיים מסוים[ספציפי]

[דוגמא- "מוסד המשפחה" בכל חברה המשפחה קיימת אולם הנורמות שמנחות את חיי המשפחה בכל חברה הן שונות. יש חברות שהנורמה היא ריבוי בני זוג בנישואים ויש חברות של בן זוג אחד. ניתן לזהות את הנורמות בכל חברה רק שהן משתנות מחברה לחברה]

"מוסד חינוכי" בכל חברה יש נורמות שמסדירות את חינוך הילדים, אולם זה משתנה מחברה לחברה, בתוכן החינוך, משך החינוך, צורת החינוך, מי זכאי לחינוך [עשירים/עניים]

"מוסד כלכלי" "מוסד פוליטי"  

מוסד המשפחהמוסד המשפחה קיים בכל חברה, רק שהנורמות משתנות מחברה לחברה.

אנחנו נבדיל כמשפחה כמוסד חברתי אבל רלוונטי לדבר על המשפחה גם כקבוצה חברתית.

כל חברה מושתת מקבוצות חברתיות ואחת הקבוצות הראשוניות ביותר היא המשפחה, המשפחה נועדה לספק צרכים ראשוניים.

המקום של היחידה המשפחתית משתנה מחברה לחברה – ישנם חברות שאנחנו מכנים אותם בשם חברות פמיליסטיות – זה אותם חברות ששמות במקום מאוד מרכזי את המשפחה.

הערכים של המשפחה הם הערכים של החברה.

למשל בחברה הערבית רצח בעקבות "כבוד המשפחה" קיבל אישור ומקובל גם מבחינת החברה.

ישנם חברות שהמשפחה ממלת פונקציות ראשוניות בלבד, וישנם חברות שבהן החברה ממלאת גם פונקציות משניות במקרה זה החברה הופכת להיות יותר פמליסטית.

פונקציות ראשוניות – הולדת ילדים, סוציאליזציה של הדור הצעיר, הפונקציות הכלכליות, הצבה [המשפחה מעניקה לרך הנולד סטטוס חברתי בסיסי]

בחברות פמליסטיות למשפחה ישנם פונקציות משניות, כמו החמולה בחברה הערבית שיש לה פונקציות פוליטיות.

הנטייה שלנו היא לחשוב שהחברה בישראל היא פמליסטית, החברה הישראלית היא מאוד משפחתית, כי הערך של המשפחה הוא עדין מאוד מרכזי, אמנם שיעור הגירושין עלה אולם עדיין יחסית לשאר העולם הערך המשפחתי גבוה.  אחת הסיבות לכך היא שלמרות כל התלאות שעברו עלינו המשפחה שמרה על היהדות על הערכים, בעיות דמוגרפיות, מחקרים מראים שנשים שנוטים לחרדה נוטים להתחבר זה לזה.

מוסד המשפחה נורמות-

  1. גודל היחידה המשפחתית, גרעינית/מורחבת
  2. מס' בני הזוג בנישואים [עם כמה נשים מותר להתחתן. פוליגמיה/מונוגמיה

גם בחברות שמותר פולגימיה הנורמה מתחלקת ל2 *פולוגנייה[ריבוי נשים] *פוליאנדריה [ריבוי גברים] בחברות עניות הנורמה הייתה שכשתינוקת הייתה יוצאת לאוויר העולם היו ממיתים את התינוקת ומשאירים רק את הגברים, כך נוצר מצב של ריבוי גברים ומיעוט נשים ולכן אישה אחת התחתנה עם כמה גברים]

  1. מקום בחירת בן הזוג                                     

*אקסוגמייה- מותר לך לבחור את בן הזוג אבל לא מתוך הקבוצה שלך [בקיבוצים עד לא מזמן הייתה נורמה של אקסוגמייה לאותו קיבוץ, כי מבחינתם זה היה כמו גילוי עריות, הם גדלו יחד בבית ילדים]

*אנדוגמייה-מותר להתחתן רק מתוך החברה [אצל החרדים, פעם עדת התימנים]

  1. מקום מגורים – יש נורמות שמנחות איפה בני הזוג צריכים לגור

        *פאטרילוקליים – כשבני זוג מתחתנים הבחור מביא את הכלה שלו לחמולה של האבא,  

         המגורים הם לפי מגורי הגבר.  

       *מאטרילוקליים – מגורים ליד הכלה, באותם חברות שהכוח בידי הנשים.

       *ניאו לוקליים – חדשים, בני הזוג יכולים לגור איפה שהם רוצים.

  1. אופי בחירת בן הזוג –

*בחירה רומנטית – גם תחת הקטגוריה של בחירה רומנטית, יש נורמה של הומוגמיה [דתיים עם דתיים, אותה שכבת גיל, בעבר עדה][ההומוגמיה נוצרה כתוצאה מנוחות, וכתוצאה מהסביבה, דתיים מכירים דתיים סטודנטים-סטודנטים]

*נישואי שידוך – ההורים מכירים ובני הזוג חייבים להתחתן.

*נישואי הכוון – ישנו הכוון אבל פחות מוקד והכרחי משידוך.

   6.   מתנות בזמן הנישואים

        *מוהר – הבעל צריך לתת מתנות לאבי הכלה ע"מ לזכות באישה. [מתפתחת באותם חברות שבהן האישה וילדיה משמשות ככוח עבודה, הבעל צריך לפצות את האבא על אובדן כוח עבודה.]

        *נדוניה – הכלה מביאה את המתנות[לעצמה], בדר"כ הבעל לא עובד[ אז הבחורה אם רצתה לזכות בבעל גדול בתורה הייתה צריכה לפרנס.

        *מתן דו צדדי – מי שרוצה נותן כפי רצונו.

        *אי מתן מתנות – יש חברות שאין בכלל מתן לבני הזוג, "כמו שאנחנו עמדנו על

        רגלינו לבד, כך גם הם צריכים". 

ישנם עוד הרבה נורמות -

נורמות שמתייחסות לצוואה, גיל הנישואים, מי המפרנס [בתרבות הישראלית הנורמה היא שברוב המשפחות הגבר הוא המפרנס העיקרי] 

הפירמידה

תקשורת

נורמות

ערכים

אוריינטציות בסיסיות

[ככל שהשכבה יותר חיצונית היא יותר נראית לעין.] 

תקשורת

אין תרבות ללא תקשורת, התקשורת היא תלוית תרבות.

ישנם 2 ערוצי תקשורת עיקריים שאנשים מתקשרים זה עם זה[תקשורת בין אישית] –

  1. התקשורת המילולית/לשון/שפה היא תלוית תרבות.
  2. התקשורת הלא מילולית חלק מהתקשורת הזאת היא תלוית תרבות וחלק לא.     שפת גוף-מחוות גוף/ריחות/הבעות פנים/עיניים/קול/מרחב בין אישי/אביזרים נלווים
 

תקשורת לא מילולית -

הבעות הפנים – החוקרים אומרים שהם נובעים מאינסטינקטים, ולכן לא תלויות תרבות, ישנם מחקרים שבוצעו בשנות ה-30 בשבטים מסוימים שלא היו חשופים לעולם והראו להם הבעות פנים ושאלו אותם מה הם מאפיינות, עפ"י רוב הדיוק היה מושלם. גם אותם אנשים שלא ידעו איך אדם מערבי מביע כאב/צער/חרדה ידאו עפ"י לאבחן אותם. עיוורים מביעים את רגשותיהם כמו אנשים שרואים, ולא היה להם יכולת מאיפה ללמוד את ההבעות.

מה שהוא כן תלוי תרבות הוא המינון – ישנם תרבויות שמביעות רגשות וישנם תרבויות שהנורמה היא איפוק.

עיניים – חלק משפת העיניים תלוית תרבות וחלק לא.

תלויות תרבות – בתרבויות מסוימות השפלת עיניים משמעותה כבוד, וישנם תרבויות שבהם זה יכול לסמל זלזול/חוסר יחס.

לא תלויות תרבות – האישון של העין מתרחב כשאדם מתרגש, או במעבר בין אור לחושך.

מצמוץ. [ההתנהגות האינסטינקטיבית של העין]

שפת גוף-מחוות גוף – כל התנועות שאנחנו מכירים שיש להם פונקציה בתקשורת [כן, לא , המתן] אלא שלא בכל תרבות התנועות הם בעלות אותן משמעות [הן לחלוטין תלויות תרבות] גם המינון הוא תלוי תרבות [האיטלקים משתמשים בהרבה מחוות, האנגלים בקושי משתמשים]

ריחות- בני אדם מתקשרים באמצעות ריחות [פירמונים-הורמוני מפיצי ריח]

מבדילים בין 2 סוגי ריחות:

טבעיים –לא תלוי תרבות, [ריח הזיעה-עדות אונבירסאלית שישנה בעיה, אנשים שמתרגשים מזיעים] גם לפירמונים אין משמעות תרבותית.

לא טבעיים – תלוי תרבות [בשמים, ריח של אלכוהול, תבלינים]

ארטיפקטים – תלוי תרבות, הבגדים/אביזרים מלמדים לאיזה מעמד/מגזר/מגדר האדם שייך.

גודל הכיפה/מיקום הכיפה מסמל הרבה על התקשורת הבן אישית ומלמד על התת תרבות שמאפיין את אותו אדם. [שמשתייך אליה]

קול – הקול הוא תלוי תרבות [השפה-שייך לתקשורת מילולית]

אולם האפקטים פרה-קוליים הם לא תלויי תרבות [כשאנשים מתרגשים- הקול שלהם רועד בכל תרבות, לא קשור לתרבות אלא לטבע האנושי]

מרחב בין אישי – הול בשנות ה-60 דיבר על המרחב הבין אישי, הול הגדיר מרחב בין אישי כאותו שטח שמקיף אותנו כשגופנו מרכזו ואנחנו נוטלים אותו איתנו ממקום למקום.

בתרבויות שונות המרחבים משתנים. [בתרבות אסיאתית מסוימת בתום ההרצאה אדם ניגש אליו ושאל שאלה והשיחה התנהלה בתנועה מתמדת כי האדם שמולו התקרב אליו והוא כל הזמן שמר על המרחב הבין אישי שהורגל אליו מתרבותו] המרחב הבין אישי הוא מסר תקשורתי [אפשר לדעת את מס' הפגישות בין בני הזוג עפ"י המרחק שהם שומרים בין זה לזה] 

תקשורת מילולית

ישנם כ-5000 שפות.

שפה- היא מערכת של סמלים עם תחביר מסוים בינהם שיש לו משמעות עבור בני חברה מסוימת.

סימן- אות או צליל שיש לו משמעות טבעית [רואים דמעה סימן שבוכים]

סמל- סימן שהתרבות מקנה לו משמעות. בתרבות שלנו אנחנו מוקפים בהמון סמלים.

השפה היא מערכת של סמלים, כל מילה היא סמל. הדגל הוא סמל. הצבעים תלויי תרבות.

השפה היא לא מיקשה אחת, בתוך תרבות מסוימת אנחנו יכולים לזהות תתי לשון:

1.הדיאלקט- תת לשון [ניב] שמתפתחת בתרבות הכוללת באזור גיאוגרפי מסויים.  [גוגאים, בירושלים אג'ואים]

2.הסוציאולקט- תת לשון שייחודית לקטגוריה חברתית מסוימת [לציבור מסויים] [שפה שונה בין החילונים,חרדים,ילדים,קיבצנוקים וכו']

שפה מקצועית יכולה להוות סוציאולקט.

3.האתנולקט- תת לשון שאופיינית לתת תרבות מסויימת שמבוססת על עדות. פעם ההבחנה בישראל הייתה יותר ברורה אולם היום ההבדלים מטשטשים.

4.הגנדרלקט- תת לשון תלוי מין. [זה נחשב כחלק מהסוציאולקט אולם עומד בפני עצמו]

הנשים נוטת להשתמש בשפה שונה משל גברים [יותר עשירה, יותר תקנית, יותר מתנצלת/הססנית] בתרבות שלנו המערבית יש סה"כ בחירה חופשית אישה יכולה לאמץ שיח גברי, הגנדרלקט הוא תלוי בנו.

5.האידיאולקט- התוספת של השפה עפ"י אישיות האדם וייחודיותו. [מילים מיוחדות שמשתמשים, ההקשרים] 

6.המישלב-

7.דיגלוסיה – הכוונה לקבוצות חברתיות מסוימות שבאופן סימולטני משתמשות בשתי שפות.

8.אנטי לשון

9.סלנג 

עוד 3 תתי לשון:

---אנטי לשון – סוג מסוים של תת לשון מאוד ייחודית, מאפיין קבוצות שוליים בחברה. [לקסיקון של שוטרים-גנבים, אסירים] הפונקציה[התפקיד/הסיבה שהתת לשון התפתחה] של אנטי לשון נובעת מתוך איזה שהוא רצון של אותם קבוצות שוליים להגן על עצמם.[גנבים אם ישתמשו במילה שוטר בשביל להזהיר את האחרים אז ישמעו אותם ולכן הם ימציאו מילה אחרת, קוד שיאפיין רק את אותה קבוצה] מה שמאפיין את האנטי לשון:

  1. עוטפות לשונות, אותה מילה יכולה להיאמר בהמון וריאציות שונות. [הרבה ביטויים שונים למושג שוטר]
  2. משתנה מאוד מהר.

קללות- תת לשון, סוג מסוים של אנטי לשון, כי קללות הן לא נורמטיביות. הקללות מתרכזות סביב: מין, הפיזיולוגיה של האדם [הפרשות], דת, בע"ח. הרבה פעמים כשאנשים רוצים להשתמש באנטי לשון של קללות אבל אסור ולא נורמטיבי אז משתמשים בקיצורים או בקללות משפה זרה. 

---סלנג- ניתן להסתכל על הסלנג כאנטי לשון אבל בעצם זו תת לשון בפני עצמה. באה ליצור זהות אחרת. יש הרבה דינאמיות.

מקורות הסלנג:

*הסלנג מורכב מהמצאות של מילים חדשות שלא קיימות בשפה העברית. *שינוי המשמעות של מילה למשמעות אחרת. [בדיחת "קרש", "מורעל" במשמעות צבאית]. *שינוי צורני של המילה ["בואנ'ה" "באלכנוס" "בפנוכו"]

*קיצור של מילים ["חבל"ז" "אסטרו" "פסיכי"]

*מיזוג מילים ["אופנובנק" "שוניל" "שמנמוך"]

*ראשי תיבות. [חבל"ז]

*השאלה תרבותית [דאווין]

*שילוב של מילה עברית עם לועזית [חכמולוג-חכמה ולוגיקה]

*מילות חלל [כאילו, יעני]

מה שמאפיין את הסלנג זו המהירות שבו הוא משתנה ומתרבה.

מאפיין נוסף, מילה מסוימת משמשת בהרבה הקשרים ["לדפוק", "לדפוק הופעה", "לדפוק ברז"]

מאפיין נוסף, מילה שבשפה הרגילה יש לה משמעות נטרלית יכולה לקבל משמעות שלילית בסלנג -"אכל אותה", "תקע לו ברז".

ולפעמים מילה שלילית, מקבלת משמעות חיובית בסלנג "חולה עליך" "פצצה".

---משלב – צורה מסוימת של לשון שמשויכת לקונטקסט חברתי מסוים. [מי שבמשלב האקדמי לא יכול להשתמש באנטי לשון, אולם בקרב חברים אפשר להשתמש] בתרבות מסוימת יש אין סוף של משלבים. אנחנו יכולים לזהות כמה משלבים קלאסיים :

*משלב בית המשפט – "כבוד השופט, עמיתי המלומד"

*משלב חדשות – "והרי עיקר החדשות"

*משלב מדעי – כתיבה אקדמית שונה מכתיבה עיתונאית.

*משלב של אבל – צורת התנהגות, תקשורת "המקום ינחם אתכם"

המשלב מאחד את האוכלוסייה [להבדיל מהסוציולקט, דיאלקט, אתנולקט] לדוג' שניים עם דיאלקט שונה יכולים להגיע לביהמ"ש ושם הם צריכים להשתמש באותה שפה.

השימוש במשלב הנכון מעיד על אינטליגנציה חברתית ומעיד על הסתגלות.

הרבה פעמים אנחנו יכולים לקחת את אותו המשפט אולם צורת האמירה יכולה להשתייך למשלבים שונים. ["נא לשמור על השקט" משלב פורמלי, "אולי תסתום את הפה" משלב אינטימי]

סיכום שפה:

ישנו קשר בין המציאות לשפה, [המילים מתארות את המציאות אולם בכל שפה בצורה שונה, באורך שונה ובעושר לשוני שונה]

למה התופעות האלו נוצרות? מה קודם למה? האם המציאות יוצרת את השפה? [ישנו ריבוי של גמלים, חול, שלג ולכן אוצר המילים סביב אותה תופעה תהיה עשירה יותר] או שמא אנחנו יכולים לזהות תופעה רק אם יש אותה בשפה? החוקרים לא הגיעו לתשובה. 

טקסים – איזה שהוא ארגון של פעולות שיש להם אופי סמלי.

יש כל מיני סוגי טקסים: אישיים, לאומיים, דתיים וכו'...

החוקרים אומרים שלכל פעולה יש פונקציה גלויה ופונקציה לטנטית [סמויה] [הפונקציה הלטנטית יכולה להיות נתינת תמיכה, אנחנו ביחד בטקס]

[משתייכים לזרם הפונקציאליסטים.

יש כל מיני אפשרויות לחלוקה –

חלוקה אנתרופולוגית:

טקסי הכנסה- טקסים שהאופי שלהם הוא אישי. מאפיין אנשים שנכנסים לתוך סטטוס חברתי חדש [כמו בר מצווה, ברית מילה]

יש פעמים שטקס הכנסה מורכב מ-

בידוד, מעבר, איחוד. [אצל שבטים באפריקה, יש נערים שעוברים טקסי בגרות, לפני הטקס הם עוזבים את השבט והולכים לחיות לבד,

אצל הנוער שלנו "גיל ההתבגרות" יש בו את 3 השלבים, "בידוד" הם יוצאים מחברת הילדים ועדיין לא מצטרפים למבוגרים, "מעבר" הם לומדים את תפקידם כבוגרים בחברה, "ואיחוד" קבלתם לחברה כבוגרים.

טקסי חיזוק – האופי שלו הוא קבוצתי.

כשפוקד משבר את הקבוצה, חברה, טקס החיזוק נועד לעזור להם להתגבר על המשבר. [טקס הלוויה, הפונקציה הגלויה זה לתת כבוד למת, אולם הפונקציה הלטנטית היא לעזור להם להתמודד עם השכול ולחזור לשגרת החיים].

ישנה טיפולוגיה [טיפוס][מאפיין] אחרת לטקסים שהובאה ע"י אנתרופולוגים ארגוניים –

"טקסים בארגונים" – טקסים שבאים במסגרת ארגונית. [כמו טקסים המיוחדים לאוניברסיטאות]

יש חלוקה בין טקסים :

*טקסים אישיים – טקסי מעבר, טקסי אישור, טקסי השפלה.

טקסי מעבר –טקס שמבצעים במעבר מסטטוס לסטטוס [סיום טירונות, קבלת תואר]

טקס אישור – טקס שהמשמעות הסימבולית שלו שהחברה נותנת אישור להתנהגות המסוימת של האדם [צל"ש, תעודת הערכה]

טקסי השפלה – טקסים שארגון משתמש בהם כשהמשמעות הסימבולית שלהם זה למען יראו וייראו. טקסים חזקים, בעלי השפעה גדולה. [אסירים שעושים טקס השפלה לאסיר חדש]

*טקסים קבוצתיים – טקסי ישוב קונפליקטים, טקסי מורל, טקסי הזדהות. 

טקסי ישוב קונפליקטים – טקסים שהמטרה שלהם ליישב קונפליקטים. בארגון מסויים שנקלע למצוקה בעקבות לחצים המנהל ינהל טקס שנועד להפיג מתחים. להרגיע את הרוחות.

[נתינת צ'ופרים, הבטחות]

טקסי מורל – טקסים שנועדו לעלות את המורל.

לא נובע דווקא ממקום קונפלטיקואלי.

טקסי הזדהות – טקסים שהמטרה שלהם היא ליצור הזדהות עם הארגון.  

סמלים-

איזה שהוא סימן שטעון משמעות לתרבות מסוימת. לתרבות מסוימת אות מסויים מציין משהו אחד ואילו בתרבות אחרת הפירוש שונה.

הפונקציה של הסמלים היא שהם מקלים על התקשורת. המילים, שפת הגוף היא מערכת של סמלים. אנחנו מוקפים בסמלים.

מבדילים בין 2 סוגי סמלים :

*אופי ציוני – ישנם סמלים שנועדו לציין משהו קונקרטי.  [לדוג' המילה "עיפרון" מציינת איזה שהוא חפץ.]

אופי אקספרסיבי – אופי רגשי, כשמשתמשים בסמל אז זה יותר ממשמעות קונקרטית. [מגן דוד] 

ספרות והומור-

בכל תרבות יש איזה שהוא סיפורת, סיפורים שעוברים מדור לדור.

הומור, הוא גם נושא תרבותי, ישנו הומור אנגלי ויהודי [ג'וחא, זושא, הרשלה]

בכל תרבות יש תחומים מסוימים שאסור לצחוק עליהם, עד לא מזמן בתרבות הישראלית אסור היה לצחוק על השואה אבל היום בגלל שהדור הצעיר מתרחק מהעניין הנושא הוא כבר לא טאבו לבדיחות. 

תכנים נוספים שקשורים לתרבות:

1.שינוי תרבותי

2.הלם תרבותי

3.יחסיות תרבותית

4.אתנוצנטריות תרבותית 

1.שינוי תרבותי – תרבות היא דבר סטאטי, ישנם כמה מצבים שיכולים לגרום לשינוי תרבותי.

*המצאה- יצירה יש מאין: גלגל, חשמל, טלפון גרמו לחיסכון בזמן/משאבים ולכן גורמים לשינוי תרבות.

*תגלית- משהו שכבר קיים שגילו : מאכל שאף פעם לא טעמנו, אנחנו יכולים לטעום ולהתאהב בו ואז בשבילנו הוא תגלית. כוכבים.

*דיפוזיה- התפשטות. בתרבות שלנו שהופכת להיות תרבות עולמית, ישנה דיפוזיה בין הארצות תרבויות וככה לאט לאט משתנות התרבויות.  דיפוזיה של : ידע, מוצרים, אנשים.

*השהייה תרבותית- יכול להיווצר מצב של פער בין הטכנולוגיה לבין הערכים [היום אפשר ליצור אדם אולם זה לא מתאים לערכים התרבותיים שלנו] זה גורם למתח חברתי, דבר שגורם להשהיה, והתרבות לא אוהבת מצב של מתח והיא תצטרך להכריע ותביא לשינוי. [אולי ערכי שיסכימו להתערב בגנום האנושי, או שיפסיקו עם הפרויקט הטכנולוגי]

*פחת תרבותי- מצב שחלק מהתרבות יוצא מכלל פעולה. [טכנולוגיות, ערכים, שפה הלכו ונכחדו]

[מכונת הכתיבה, אסימון, כרטיסי ברכה]

*כיבוש- הוא יכול לכפות תרבות אחרת. או ע"י הכחדה של תרבות. 

2. הלם תרבותי- מתוך ראיה אתנוצנטרית יש לפעמים אנשים שחשופים לתרבות אחרת ששונה מאוד מתרבות מוצאם לוקים בהלם תרבותי.

3. יחסיות תרבותית- מעריכים תרבות מסוימת באופן יחסי לעצמה. [הפוך מ-4] [אנחנו שופטים את התרבות בתור ערך התרומה שלה לאותה תרבות]. היום אופנתית, היום אנחנו לא נוטים להסתכל בצורה מתנשאת על תרבויות אחרות.

4. אתנוצנטריות תרבותית- תופעה שמתבטאת בכך שאנשים שמים את התרבות שלהם במרכז ומעריכים כל תרבות אחרת שהם לא משתייכים אליה מתוך נק' ראות נורמטיבית וערכית של תרבות המוצא. כל מה ששונה מאיתנו הוא זר ומנוכר. [כמו הסתכלות שלנו בתרבות המערבית בצורה זרה לתרבות הפרימיטיבית שבאפריקה] [אנחנו במרכז והשונה לא טוב] 

אפשר לחלק את התרבות ל-

תרבות אם – התרבות הכללית, הנורמות שהחברה אימצה [פלאפל, פלאפונים, השפה] הערכים שמאפיינים אותנו.

תת תרבות – [מכיוון שהחברה לא הומוגנית אלא מגוונת ישנה תת תרבות בצד תרבות האם]

*תת תרבות נורמטיבית- חלק מהתרבות שמבחינת הנורמות, בהתנהלות הנורמטיבית היא שונה מתרבות האם[הכללית]. [פעם העדות היו תת תרבות נורמטיבית-צורת לבוש שונה, מאכלים שונים, תקשורת שונה] 

*תת תרבות ערכית-חלק מהתרבות שהערכים שונים מתרבות האם, ההיררכיה הערכית שלהם שונה [מפלגות מסוימות שחורטות על דגלן איזה ערך ומבחינתן הוא במקום יותר גבוה בהיררכיה מאשר בתרבות האם.

*תרבות הנגד- קבוצה שלא מקבלת שום דבר מהמערכת הנורמטיבית וההתנהגותית.  

מבנה חברתי

כמו שבכימיה היחידה הבסיסית ביותר היא האטום, הפסיכולוגים טוענים שבחברה כדי להבין תהליכים חברתיים חשוב להבין את "העמדות".

הסוציולוגים לעומת זאת טוענים שמושגי המפתח להבנת המבנה החברתי הם:

1. סטטוס

2. תפקיד

3. קבוצה 

הגדרות:

1. סטטוס- לפי הגדרת אבות הסוציולוגיה – המקום של האדם בהקשר חברתי מסוים.

לכל סטטוס מתלווה מידה מסוימת של יוקרה

דוג' לסטאטוסים: אמא, אבא וילד [משפחה] רופא, נגר, גנן [מקצועות] גבר, אישה [מגדרים]

לכל סטטוס מתלווה מערכת של חובות וזכויות.

אנחנו מחלקים את הסטאטוסים לסטאטוסים שונים, לאדם מסויים יש מערך סטאטוסים:

אדם : סטודנט [מקצוע], בן [משפחה], בעל [נישואין].

אין קשר בין הסטאטוסים השונים.

קיימת חלוקה בין סטטוס בולט לסטטוס עצמאי.

סטטוס בולט- משפיע מאוד על הזהות של האדם. קובע את הזהות של האדם. [מקצוע, מגדר]

סטטוס עצמאי- סטטוס שולי יותר, לא קובע את הזהות שלנו [נוסע באוטובוס הוא סטטוס, אבל אף אדם לא יגדיר את עצמו כ"נוסע באוטובוס"]

סטטוס שיוכי- סטטוס שקיבלנו אותו מלידה או שהוטל עלינו בלי שנבחר בו [מין, גזע, צבע עור]

הסטאטוסים השיוכים מתחלקים לשניים שניתנים לשינוי[מקצוע] ולא ניתנים לשינוי [צבע עור, מין].

סטטוס הישגי- סטטוס שאנחנו עושים משהו בשביל להשיג אותו [מקצוע, השכלה, נשוי, גרוש]

יחידה סטטיסטית- מאפיין ניכר של האדם שלא מקנה להם סטטוס [גובה, צבע עיניים] [אין להם חובות וזכויות]

ישנם מצבים שיחידה סטטיסטית תקבל סטטוס ויהפכו לקטגוריה חברתית [דוג' גברים מוכים צריכים מערכת של זכויות שתגן על עצמם, ברגע שהם יקימו אגודה הם יקבלו זכויות ויהפכו להיות קטגוריה חברתית] התהליכים של מעבר בין יחידה סטטיסטית לקטגוריה חברתית הם דינאמיים. 

קטגוריה חברתית- מצרף של אנשים בעלי סטטוס חברתי מסויים. [חיילים משוחררים, קשישים]

תפקיד- הצד הדינאמי של הסטאטוס, ההתנהגות הנדרשת מבעלי הסטאטוס.

מכיוון שאנחנו כבני אדם יש לנו מערך סטאטוס מאוד מסועף ולכל סטאטוס קשורים הרבה תפקידים נוצרים מצבים של מתח וקונפליקט במערכי הסטאטוס והתפקיד שלנו.

*מערך סטאטוס לא מאוזן – אנשים בעלי יוקרה חברתית לא הומוגנית, אחד מהסטאטוסים שלו יש לו יוקרה חברתית מאוד גבוהה וסטטוס אחר ביוקרה חברתית מאוד נמוך. [עולה מרוסיה היה לו סטטוס מאוד גבוה ברוסיה (מהנדס, רופא) ובארץ הסטאטוס שלו מאוד נמוך (עולה, עובד ניקיון)]  [פרופ' לפיזיקה שפשט את הרגל, התואר פיזיקאי גבוה לעומת פשיטת הרגל שהתואר מאוד נמוך].

אחד הפתרונות למצב- זה לנסות לחזק את הסטאטוס הבולט ההישגי.  

פתרון נוסף אם החיסרון הוא במיעוט אתני, אז הוא יעבוד במיעוט האתני שלו.

עוד פתרון- לטשטש את סימני הסטאטוס הנמוך ע"י שימוש בדימויי סטאטוס. [אדם חסר השכלה, ישים משקפיים, "יקשט" את הבית בהרבה ספרים]

עוד פתרון-"תנועות מחאה" – תנועות שיש להם פוטנציאל לשנות את רמת הסטאטוס של אדם שמתקבל ע"י הסביבה.

[25.1]

ישנם עוד מצבים של מתח וקונפליקט.

  1. מערך סטאטוס לא מאוזן [הסבר כוכבית למעלה]
  2. קונפליקט בין סטאטוסים- נוצר בעקבות מצבים שאדם לא יודע לאיזה סטאטוס לתת בולטות. [במחלקה מאושפז חולה שהאחות היא ביתו – האחות לא יודעות לאיזה סטאטוס לתת ביטוי : אבא, או מטופל וכן האבא כלפי הבת: בת או אחות [מטפלת ]
 

מצבי מתח שנוצרים סביב נושא ה"תפקיד"]

סוציולוגים טוענים שתפקיד מוגדר באמצעות "שותפי התפקיד" – אלו שנמצאים באינטראקציה איתו [מרצה- סטודנטים, סגל]

[ישנם אנשים שמתפקדים באותם תפקידים אולם אופן הביצוע שונה בגלל גורם נוסף-  "הציפיות של אדם מעצמו"

מכיוון שתפקיד מסויים יש לו המון ציפיות ויש לו הרבה "שותפי תפקיד" עם דרישות/ציפיות [והציפיות של אדם מעצמו] שונות יכולים להיווצר הרבה מצבי לחץ.

מצבי המתח-

1. inter sender conflict – נוצר כאשר אדם נתון לציפיות סותרות משותפי תפקיד שונים.

2. intra sender conflict – קונפליקט שנוצר בעקבות ששותף תפקיד אחד משגר ציפיות סותרות.

3. inter person conflict – קונפליקט שנוצר בעקבות קונפליקט בין הציפיות של האדם מעצמו לבין מה שהסביבה דורשת ממנו.

4.  inter role conflict - נוצר בעקבות מצבים שאנחנו מרגישים מתח בין 2 תפקידים ששייכים ל 2 סטאטוסים שונים.

פתרון: *מתן עדיפות לתפקיד מסויים.

*מתן סדר עדיפות ברוטציה.

*לקיחת תמיכה, מישהו שיעזור לנו בחלוקת התפקידים.

*התמודדות ממוקדת ברגש- נשכנע את עצמנו שאנחנו לא צריכים לבצע את כל התפקידים.

שאנחנו מתפקדים טוב איך שאנחנו מתפקדים. 

קולקטיביים חברתיים

סוגי קולקטיביים:

  1. קטגוריה חברתית
  2. יחידה סטטיסטית
  3. קבוצה
  4. קהל
 
 

קבוצה שמקיימת כמה מהתנאים ולא את כולם אז קוראים לזה "קבוצה למחצה"

ניתוח הקבוצות:

  1. מצרף של אנשים שיש להם סטאטוס חברתי מסויים
  2. אנשים שיש להם תכונה מסוימת שהיא לא סטאטוס [יכול להיות מעבר מיחידה סטטיסטית לקט' חברתית [הסבר בשיעור קודם]
  3. מצרף של אנשים שיש לו כמה מאפיינים:  

-מטרה משותפת

-אינטראקציה

-זהות

-המשכיות ומבנה [מבנה-תפקידים ייחודיים שאנשים מפתחים בקב'] ["ליצן הכיתה" "מלכת הכיתה"]

טיפולוגיות של קבוצות- אחד הצרכים הבסיסיים שלנו כבני אדם הוא רצון להשתייך לקב'. המס' המינמאלי להגדרת קב' הוא 2 [דיאד] בכל פעם שאדם מצטרף לקב' האינטראקציה משתנה, השינוי הכי גדול באינטראקציה מתרחש במעבר מדיאד לטריאד [3] בגלל שלראשונה מתרחש יחסי קואליציה ועוד סיבה, גם אם אדם אחד יפרוש הקב' תמשיך להתקיים.

אבחנות בין סוגי קבוצות:

    1. ראשוניות – משניות/ קב' ראשונית אמורה לספק לאדם את הצרכים הראשוניים, יחסים אקספרסיביים- אנשים קשורים אחד לשני בקשרי אהבה אהדה. קב' משנית היא תכליתית, עניינית. בראשונית היחסים הם המטרה ובמשנית היחסים הם אמצעי למטרה אחרת.
    2. פתוחות-סגורות/ רמת הפתיחות לאנשים מחוץ לקב'. האם יש פתיחות או לא.                          
    3. השתייכות-התייחסות                  

קב' התייחסות- קב' שאנחנו מתייחסים אליה אבל לא משתייכים אליה [עולים חדשים שמגיעים לארץ אז קב' ההשתייכות שלהם היא העולים אולם קב' ההתייחסות שלהם תהיה כלפי ילדי הארץ כדי לאמץ את הנורמות והתנהגות שלהם].   מבחינים בין 2 סוגי קב' התייחסות: 1. נורמטיבית  2. משווה.  נורמטיבית- לא משתייכים אליה, אבל שואפים לרכוש את הנורמות שלה כדי להשתייך אליה. משוות- לא נרצה להתייחס לקב' אבל נרצה להשוות את התנאים שלנו לתנאים שלהם. [נשים לא רוצות להשתייך לקב' הגברית אבל שואפות להשיג תנאים כמו שהם מקבלים במקומות העבודה.]

  1. קהל – התכנסות של אנשים שיש להם מוקד עניין משותף.