אחרי דחיות אינסופיות,תחינות אינסופיות של האוסטרים להעביר את המשחק למדינה נייטרלית, ונסיונות נואשים וקצת יומרניים לתמרן את ההתאחדות גם בנושא האוכל לא עזר, והמשחק התקיים. מכיוון שאני לא רוצה להזכיר לכם מה היה במשחק, אני אשתדל להמעיט דברים ככל האפשר עליו.
הערוץ כאמור כבר זמן רב התכונן לשידור המשחק, ואני,כרוב הצופים, ציפיתי למשהו קצת יותר יוקרתי מהשידורים הרגילים. אולי עמדה יותר מפוארת, אולי תכנית לפני המשחק, או אולי אפילו לראות את ההרכבים בצורה קצת יותר מכובדת מתוכנה שפועלת בערוץ כבר קרוב לעשור. אבל לערוץ זה לא היה נראה חשוב והם התכנסו כמו כל משחק נבחרת עם הסגל החזק ביותר שלהם אך עם שינוי מפתיע אחד: דני לוונשטיין קיבל את תפקיד המראיין, מה שנראה תמוה בתחילה, התברר מאוחר יותר כשראינו את לוונשטיין מדבר בגרמנית בראיון אחד ויחיד במהלך כל המשדר עם יו"ר ההתאחדות האוסטרית.על לוונשטיין ניכר חוסר הנסיון במעמדים הללו כאשר התבלבל רבות בראיון, למשל שהתקשה להחליט אם קוראים ליו"ר אלברט או אלפרד, או שלא ידע האם זה ראש ההתאחדות האוסטרית או ראש ההסתדרות האוסטרית. לצידו של לוונשטיין עמד מי לא אלא אמיר בר שלום, שנתן את התפוקה הרגילה שלו, והירבה להתייחס אל המשחק כאל מלחמה, ושער השוויון נפל לא פשוט כמו טרף קל לידיים ויצא לצוד סקופים מהחבורה הישראלית המאוכזבת. הוא נתן ביטויים שאפיינים אותו כמו:"אייל ברקוביץ ירד לחדר ההלבשה ממרר בבכי" או ההתמקדות בהרגשתו של טל בנין, דווקא בנין שלא סיים את המשחק ולו לבטח, היה רגשי אשם יותר מכולם. גם בראיון בהפסקה עם אמיר שלח מהיציע הפגין בר שלום את האגרסיביות המאופיינת לו שחסם את הדרך לבחורה שרצתה לעבור למושבה, אך כמובן שבר שלום התנצל בג'נטלמניותף גם בשם המרואיין. אורי כרגיל, הסתפק ב"עמדת שידור שנייה" שנראתה כמו שולחן בבית קפה שכונתי(מה עם קצת כבוד,לפחות לניר לוין?) ובכמה דקות שידור מעטות, שנקטעו לרוב ע"י פרסומות וראיונות. אורי כתמיד, היה אחוד תזזיות ולא השרה רוגע על לוין ובטח שלא על הצופים. משהו כנראה הפריע לאורי כי הוא לא נראה ממש מרוצה בדקות שהוא קיבל.לוין היה צריך להתמודד עם הטענות של רצון כלפיי המאמן נילסן, וכשלוין צידד בוא, רצון מאוד לא אהב את זה ניסה לנשוך את לוין נשיכה הגונה, אך לוין לא נראה ממש לחוץ ובצדק, נראה שהוא ידע בידיוק על מה הוא מדבר, והתחזיות שלמרות שלא אמר אותם בקול ברור אלא רמז אליהן, התגשמו.סה"כ את לוין נעים לשמוע, והוא מתייחס בפרופורציות לכל מה שקורה על המגרש ומחוצה לו מה שאי אפשר להגיד על איינשטיין ושות'. איינשטיין שניסה במהלך המשחק להיות נביא, לעתים נביא זעם ולעתים נביא טובות, לא הפתיע. וכמו שבמהלכי משחקי הסופרוליג הנורא מכל התרחש ונראה לרוב שאיינשטיין הוא נאחס, אבל זה לא מדוייק כי הוא פשוט מנסה לתפוס הכל, להיות הצודק גם בהפסדים וגם בניצחונות. לאחר המשחק במקום להכניס אותנו לפרופורציות של משחק כדורגל, כי סה"כ אנו נמצאים במציאות הרבה יותר כואבת מהפסדים בכדורגל, איינשטיין העצים את ההפסד, והביא אותו לרמות של הפסדים במלחמה, וההרגשה הייתה עוד יותר צורבת לאחר הדברים שלו בתום המשחק. ורצון, כמו איינשטיין התחיל לפטר שחקנים ומאמנים בהינף יד לאחר המשחק, "חילופי דורות","חילופי מאמנים", חוץ מחילופי איצטדיונים הוא מוכן להחליף הכל, שלא לדבר על יו"ר חדש. וכמובן לא שכח להלל את עצמו על חוסר בחלוצים טבעיים בנבחרת, כיאה לרצון. טוב, שיבוא מאמן חדש יבואו טענות חדשות. אני עדיין תוהה מדוע זוהיר לא לקח חלק בשידור, כי הוא היה יכול לתת יותר עניין, וגם לא ברור מה עשה משה גרטל בחדשות לאחר המשחק. מה שכן, השידור לא קלח מי יודע מה, כמו שהגדולים יודעים. לא נעים, לא נורא, ממשיכים הלאה עד למונדיאל הבא.
לטור הקודם |
