דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㬊 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קנו
(שבת
קנה,ב)
תנו
רבנן: 'אין גובלין
את הקלי (קמח של תבואה
שנתייבשה כשהן
קליות בתנור, ואותו
קמח - לעולם מתוק,
והוא 'קמחא דאבשונא',
ועושין ממנו שתיתא
משמן ומים ומלח
שמערבין בו); ויש
אומרים גובלין...
מאן 'יש אומרים'?
אמר רב חסדא:
(שבת קנו,א)
רבי יוסי ברבי יהודה היא (דאמר עד שיגבל - הכא גו㢙לין כלאחר יד, כדמפרש ואזיל, דאי רבי - לא מהני ליה שינוי, דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול, כדאמרינן גבי מורסן); והני מילי הוא דמשני.
היכי משני?
אמר רב חסדא: על יד על יד;
ושוין שבוחשין (בתרווד, דהיינו גובלין) את השתית בשבת, ושותים זיתום המצרי (דבלאו רפואה נמי משקה הוא, דתנן [שבת פ"יד מ"ג]: 'כל המשקין שותה אדם לרפואה' (שבת קט,ב)).'
והאמרת
'אין גובלין'!?
לא
קשיא: הא בעבה הא
ברכה (בעבה אין
גובלין, ברכה בוחשין,
שאין זו לישה), והני מילי
הוא דמשני.
היכי
משני?
אמר
רב יוסף: בחול נותן
את החומץ ואחר
כך נותן את השתית
(כלומר: כן דרכו
בחול), בשבת נותן
את השתית ואחר
כך נותן את החומץ.
לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשיה (שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן) דקא גביל (מורסן, על ידי שינוי) וספי ליה לתוריה; בטש ביה (דהא לכולי עלמא 'אבל לא גובלין' תנן); אתא אבוה, אשכחיה, אמר ליה: הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב – ומנו? - רבי ירמיה בר אבא: גובלין (מורסן על ידי שינוי, כדמפרש ואזיל: והוא דקא משני) ולא מספין (לתורי, אין מאמירין אותן); ודלא לקיט בלישניה (עגל קטן שעדיין לא לומד לאכול) - מהלקיטין ליה; והני מילי (דאמרן, דמותר לגבל מורסן) הוא דמשני.
היכי משני?
אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: שתי וערב (פעם אחת מוליך המקל שתי, ופעם אחת ערב).
והא לא מערב שפיר?
אמר רב יהודה: מנערו לכלי (והוא מתערב מאליו).
כתיב אפינקסיה (לוחות קשורות זו עם זו, כאותן של סוחרים) דזעירי: אמרית קדם רבי [ומנו? - רבי חייא]: מהו לגבל?
אמר: אסור.
מהו לפרק (לתת מתוך כלי שלפני בהמה זו, ולתת לפני חברתה)?
אמר: מותר.
(מילתא באפי נפשה היא:) אמר רב [מנשיא]: חד קמי חד, תרי קמי תרי - שפיר ד㲎י (חדא מדה שרגילין לתת לפני בהמה - מותר ל㲚ת לפניה בשבת, וכן תרתי קמי תרתי האוכלות באבוס אחד); (אבל) תלתא קמי תרי אסור (הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי - הוי טרחא דלא צריך, וכל שכן תרתי קמי חדא);
רב יוסף אמר: קב ואפילו קביים;
עולא אמר: כור ואפילו כוריים.
כתיב אפינקסיה דלוי: אמרית קדם רבי [ומנו? - רבינו הקדוש], על דהוו גבלין שתיתא בבבל ((רבי לוי משתעי, דהוא אמר קדם רבי על הנך אינשי דגבלין שתיתא)), והוה צוח רבי [ומנו? - רבינו הקדוש] על דהוו גבלין שתיתא, ולית דשמיע ליה, ולית חילא בידיה למיסר מדרבי יוסי ברבי יהודה (בר פלוגתיה, דהוה שרי לעיל אף בעבה ועל ידי שינוי, והיו נוהגין כמותו).
כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא (הנולד באחד בשבת) יהי גבר ולא חדא ביה (יהא אדם שלם, במדה אחת יהא, ולא אחת בו ממדה אחרת, ולקמן מפרש לה ואזיל)
מאי 'ולא חדא ביה'?: אילימא ולא חד לטיבו - והאמר רב אשי אנא בחד בשבא הואי!? אלא לאו חדא לבישו? והאמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא, אנא מלך והוא הוה ריש גנבי!?
אלא אי כולי לטיבו אי כולי לבישו (דמאן דבחד בשבא יהא ראש, כמו שהיום ראש למעשה בראשית; מיהו שמע מינה דנולדים בו צדיקים ורשעים).
מאי טעמא?
דאיברו ביה אור וחושך.
האי מאן דבתרי בשבא - יהי גב㲘 רגזן;
מאי טעמא?
משום דאיפליגו ביה מיא (כך הוא יבדל מכל אדם).
האי מאן דבתלתא בשבא - יהי גב㲘 עתיר, וזנאי (נואף) יהא;
מאי טעמא?
משום דאיברו ביה עשבים (דכתיב תדשא הארץ (בראשית א,יא) והוא דָבָר שפָרה ורבה מאד, וממהר לגדל ולצמוח, דהוא ענין פריצות, אשווי"א בלעז [לסור מן הדרך, לסטות], [לישנא אחרינא]: דלא כתיב למינהו בעשבים בצוויים, (ועוד) שיוצאין בערבוביא, ויונקין זו מזו).
האי מאן דבארבעה בשבא - יהי גב㲘 חכים ונהיר (זיותן);
מאי טעמא?
משום דאיתלו ביה
מאורות (וכתיב [משלי
ו,כג] ותורה
אור)
האי מאן דבחמשה בשבא - יהי גב㲘 גומל חסדים;
מאי טעמא?
משום דאיברו ביה דגים ועופות (שאין טורחין לאוכלין, אלא ניזונים בחסדו של הקדוש ברוך הוא).
האי מאן דבמעלי שבתא - יהי גב㲘 חזרן (מחזר אחר מצות).
אמר רב נחמן בר יצחק: חזרן במצות (שכן דרך ערב שבת לחזר אחר מצות שבת).
האי מאן דבשבתא יהי בשבתא ימות על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא.
אמר רבא בר רב שילא:
ו'קדישא רבא' יתקרי
(שיהא פרוש
וקדוש, דכתיב (שמות כ,י)
ויקדשהו)
אמר להו רבי חנינא (לתלמידים שקראו פנקסו של רבי יהושע): פוקו אמרו ליה לבר ליואי: לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם (שבעה מזלות הן המשמשין את השעות: חנכ"ל שצ"ם):
האי מאן דבחמה (היינו חמה ממש, והוא אחד מן המזלות, וכן לבנה, והשאר הוויין כוכבים) - יהי גבר זיותן (כשמש המאיר): יהי אכיל מדיליה (כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה), ושתי מדיליה, ורזוהי גליין (אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו, אלא כשמש הזה שהוא פומבי לכל); אם גניב - לא מצל㢟;
האי מאן דבכוכב נוגה - יהי גב㲘 עתיר, וזנאי יהי
מאי טעמא?
משום דאיתיליד ביה נורא (גירסת רש"י: דתלי ביה נורא: אש תלוי באותו מזל, יצר של תשמיש בוער כתנור);
האי
מאן דבכוכב יהי
גבר נהיר וחכים,
משום דספרא דחמה
הוא (מזל כוכב
הוא סופר של מזל
חמה, לכתוב דרך
הילוכו ותקופותיו,
ומצוי אצלו תמיד);
האי
מאן דבלבנה - יהי
גבר סביל מרעין
(כלבנה זו, שמתנוונה
והולכת), בנאי וסתיר
(כלבנה זו שגדילה
ומתמעטת), סתיר ובנאי,
אכיל דלא דיליה
ושתי דלא דיליה
(כלבנה המסגת
גבול החמה, למשול
אף ביום), ורזוהי כסיין
(כלבנה, שאינה
מאירה); אם גנב מצלח;
האי
מאן דבשבתאי (מזל
כוכב ששמו שבתאי) - יהי גבר מחשבתיה
בטלין (כמו
לא ישבותו
(בראשית ח,כב)); ואית דאמרי:
כל דמחשבין עליה
בטלין;
האי
מאן דבצדק - יהי
גבר צדקן;
אמר
רב נחמן בר יצחק:
וצדקן במצות (צדקה
לעניים, דקרי ליה
מצוה - לשון אגדה);
האי מאן דבמאדים - יהי גבר אשיד דמא [שופך דם].
אמר
רב אשי: אי אומנא
(מקיז דם) אי גנבא (ליסטים
ההורג נפשות) אי טבחא אי
מוהלא;
אמר רבה: אנא במאדים הואי.
אמר אביי: מר נמי עניש וקטיל (בני אדם העוברין על דבריו).
איתמר: רבי חנינא אומר: מזל מחכים (לפי המזל היא החכמה, כדאמר דבחמה נהיר וחכים), מזל מעשיר, ויש מזל לישראל (שאין תפלה וצדקה משנה את המזל);
רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל (דעל ידי תפלה וזכות - משתנה מזלו לטובה);
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל? - שנאמר (ירמיהו י,ב) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה: הם יחתו, ולא ישראל;
ואף
רב סבר אין מזל
לישראל, דאמר רב
יהודה אמר רב: מניין
שאין מזל לישראל?
שנאמר (בראשית
טו,ה) ויוצא
אותו החוצה [ויאמר
הבט נא השמימה
וספר הכוכבים אם
תוכל לספר אתם
ויאמר לו כה יהיה
זרעך]: אמר
אברהם לפני הקב"ה:
ריבונו של עולם!
(בראשית טו,ג) [ויאמר
אברם הן לי לא נתתה
זרע והנה] בן ביתי יורש
אותי!
אמר
לו: לאו (בראשית
טו,ד) [והנה
דבר ה' אליו לאמר
לא יירשך זה] כי אם אשר
יצא ממעיך [הוא
יירשך]
אמר
לפניו: ריבונו
של עולם! נסתכלתי
באיצטגנינות (חכמת
המזלות) שלי ואיני
ראוי להוליד בן!
אמר
ליה: צא מאיצטגנינות
שלך (היינו
דכתיב ויוצא
אותו החוצה
- חוץ מא㢡צטגנוניתו), שאין מזל
לישראל; מאי דעתיך,
(שבת קנו,ב)
דקאי צדק (שהוא מזל שלך) במערב (שהוא מקום מצונן, ואין ראוי להוליד; כך מצאתי בתלמוד רבינו הלוי)? מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח (שהוא מקום חום)!
והיינו דכתיב (ישעיהו מא,ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו [יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] (צדק - הקדוש 㢙רוך הוא קראו להביאו למזרח; לרגלו = בשבילו).
ומדשמואל נמי אין מזל לישראל, דשמואל ואבלט (שם חכם, נכרי היה וחוזה בכוכבים) הוו יתבי, והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא; אמר ליה אבלט לשמואל: האי גברא אזיל ולא אתי: טריק ליה חיויא ומיית;
אמר ליה שמואל: אי בר ישראל הוא - אזיל ואתי (דאין מזל לישראל, ויועיל לו תפלה);
אדיתבי - אזיל ו㢘תי;
קם אבלט, שדיה לטוניה - אשכח ב㢡ה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי (בשתי חתיכות, שקצצו עם הקנים בלא יודע)!
אמר
ליה שמואל: מאי
עבדת?
אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן (מטילין פת [לסל] לכל החבורה כאחד, ואוכלין יחד, והאחד גובה מכולן); האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף; אמינא להו: אנא קאימנא וארמינא (אגבה ואשים בסל); כי מטאי לגביה, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה (עשיתי עצמי כגובה ממנו, ונתתי משלי חלקו) כי היכי דלא ליכסיף.
אמר ליה: מצוה עבדת;
נפק שמואל ודרש: (משלי י,ב) [לא יועילו אוצרות רשע] וצדקה תציל ממות, ולא ממיתה משונה (ומיהו מיתה הגונה ימות) אלא ממיתה עצמה (מצלת ונותנת חיים).
ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל, דרבי עקיבא הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי (חוזים בכוכבים): ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק ל㢜 חיויא ומיתא;
הוה דאיגא אמילתא טובא;
ההוא יומא שקלתה למכבנתא ([אישפינגלי"ז בלעז: נושקא של זהב, שיש כמו טס בראשה), דצתא (תחבתה) בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא [יום אחד הורידה את התכשיט, תחבה אותו במקום בצד]; לצפרא, כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה [בבוקר, כשאר לקחה אותו – היה נחש נמשך אחרי התכשיט]; אמר לה אבוה: מאי עבדת?
אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה; קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי (אמנשטריישו"ן [מָנָה]), יהבתיה ניהליה.
אמר לה: מצוה עבדת;
נפק רבי עקיבא ודרש: וצדקה תציל ממות - ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה;
ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל, דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך - גנבא הוה; לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה: כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי (בקש רחמים שלא ישלוט בך יצר הרע)!
לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה; יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה; דלי עיניה, חזא לדיקלא; אלמיה יצריה [התגבר עליו יצרו], סליק פסקיה לקיבורא (אשכול תמרים) בשיניה (והדקל לא שלו היה).
משנה:
מחתכין את הדלועין (התלושין) לפני הבהמה (ומיהו סתמן לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם), ואת הנבלה לפני הכלבים (שנתנבלה היום, ובין השמשות היתה עומדת לאדם, ואפילו הכי מחתכין);
רבי
יהודה אומר: אם
לא היתה נבלה מערב
שבת – אסורה, לפי
שאינה מן המוכן.
גמרא:
איתמר <ער"ל שח"ז סימן>:
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה;
ואף רב סבר הלכה כרבי יהודה - מדכרכ㪕 דזוזי, דרב אסר ושמואל שרי (מחצלות העשויות לספינות לכסות פרקמטיא שבתוכן; 'זוזי' = ספינות בלשון ארמי, כך מצאתי בתשובת הגאונים);
ואף
לוי סבר
הלכה כרבי יהודה,
כי הא: דלוי, כי הוו
מייתי טריפתא לקמיה
(בהמה שנולד
בה ספק טרפות, וצריכה
להוראת חכם) ביומא טבא
- לא הוה ⳧זי לה אלא
כי יתיב אקילקליתא
(על האשפה, שאם
יראנה טריפה - יניחה
שם), דאמר:
דילמא לא מתכשרא,
ואפילו לכלבים
לא חזיא (דנשחטה
היום, ולא יוכלו
לטלטל, כרבי יהודה);
ושמואל
אמר הלכה כרבי
שמעון (דלית
ליה מוקצה);
ואף
זעירי
סבר הלכה כרבי
שמעון, דתנן [ביצה
פ"ג מ"ה]: 'בהמה שמתה
- לא יזי㢞נה ממקומה'
ותרגמא זעירי (במסכת
ביצה) בבהמת קדשים
(דאסורה בהנאה
ולא חזיא לכלבים), אבל בחולין
שפיר דמי (להאכילה
לכלבים);
ואף רבי יוחנן אמר הלכה כרבי שמעון.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן [ביצה פ"ד מ"ג]:
(שבת
קנז,א)
'אין מבקעין עצים מן הקורות (סואר של הקורות המוקצות וסדורות לבנין), ולא מן הקורה (הישנה) שנשברה ביום טוב (היום, ומהשתא להסקה קיימא, ואפילו הכי - אסור, הואיל ובין השמשות לא איתכן להכי)'!
רבי
יוחנן - ההוא כרבי
יוסי בר יהודה
מתני לה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו㬊 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission to distribute this
material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the
email address on www.oocities.org/yeshol