דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㬊 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי
מורתי חנה הולנדר
ז"ל נפטרה ד אלול
תשס"ב
שבת דף קנז
(שבת
קנו,ב)
משנה:
מחתכין
את הדלועין (התלושין) לפני
הבהמה (ומיהו סתמן
לאו למאכל
בהמה קיימי
אלא לאדם), ואת
הנבלה לפני
הכלבים (שנתנבלה
היום, ובין
השמשות היתה
עומדת לאדם, ואפילו
הכי מחתכין);
רבי
יהודה אומר:
אם לא היתה
נבלה מערב שבת
– אסורה, לפי
שאינה מן
המוכן.
גמרא:
איתמר
<ער"ל
שח"ז סימן>:
אמר
עולא:
הלכה כרבי
יהודה;
ואף
רב
סבר הלכה כרבי
יהודה -
מדכרכי דזוזי,
דרב אסר ושמואל
שרי (מחצלות
העשויות
לספינות
לכסות
פרקמטיא שבתוכן;
'זוזי' = ספינות
בלשון ארמי,
כך מצאתי
בתשובת
הגאונים);
ואף
לוי
סבר הלכה כרבי
יהודה, כי הא:
דלוי, כי הוו
מייתי טריפתא
לקמיה (בהמה שנולד
בה ספק טרפות,
וצריכה להוראת
חכם) ביומא
טבא - לא הוה
חזי לה אלא כי
יתיב אקילקליתא
(על
האשפה, שאם
יראנה טריפה -
יניחה שם), דאמר:
דילמא לא
מתכשרא,
ואפילו
לכלבים לא חזיא
(דנשחטה
היום, ולא
יוכלו לטלטל,
כרבי יהודה);
ושמואל
אמר הלכה כרבי
שמעון (דלית ליה
מוקצה);
ואף
זעירי
סבר הלכה כרבי
שמעון, דתנן [ביצה פ"ג מ"ה]: 'בהמה
שמתה - לא
יזיזנה
ממקומה'
ותרגמא זעירי (במסכת
ביצה) בבהמת
קדשים (דאסורה
בהנאה ולא
חזיא לכלבים),
אבל בחולין
שפיר דמי (להאכילה
לכלבים);
ואף
רבי יוחנן אמר
הלכה כרבי
שמעון.
ומי
אמר רבי יוחנן
הכי? והא אמר
רבי יוחנן
'הלכה כסתם
משנה', ותנן [ביצה פ"ד מ"ג]:
(שבת
קנז,א)
'אין
מבקעין עצים
מן הקורות (סואר של
הקורות
המוקצות
וסדורות
לבנין), ולא מן
הקורה (הישנה) שנשברה
ביום טוב (היום,
ומהשתא להסקה
קיימא, ואפילו
הכי - אסור, הואיל
ובין השמשות
לא איתכן להכי)'!
רבי
יוחנן - ההוא
כרבי יוסי בר
יהודה מתני
לה.
תא
שמע: 'מתחילין (להסיק)
בערימת התבן (קא סלקא
דעתך בתיבנא
סריא, דסתמיה
להסקה) אבל לא
בעצים
שבמוקצה (שהניחם
ברחבה שאחורי
ביתו, והקצם
לימות הסתיו;
'מוקצה' = רחבה
שאחורי בתים:
שהקצה אחורי
ביתו להכניס
שם דבר לאוצר)'!
התם
בארזי ואשוחי (ארז זכר
וארז נקבה
שעומדין
לבנין),
דמוקצה מחמת
חסרון כיס
אפילו רבי
שמעון מודה.
תא
שמע [ביצה
פ"ה מ"ז]: 'אין
משקין
ושוחטין (אורחא
דמילתא נקט,
משום סירכא
דמשכא, שתהא
נוחה להפשיט) את
המדבריות (שרועות
באפר תמיד,
ולנות בתוך
התחום), אבל
משקין
ושוחטין את
הבייתות'!
רבי
יוחנן - סתמא (בית הלל
חשיב כסתמא) אחרינא
אשכח [שבת
פ"כא מ"ג]: 'בית
שמאי אומרים:
מגביהין מעל
השלחן עצמות
וקליפין, ובית
הלל אומרים:
מסלק את הטבלה
כולה ומנערה',
ואמר רב נחמן:
אנו אין לנו
אלא בית שמאי
כרבי יהודה
ובית הלל כרבי
שמעון.
פליגי
בה רב אחא
ורבינא: חד
אמר בכל השבת
כולה הלכה
כרבי שמעון
לבר ממוקצה
מחמת מיאוס,
ומאי ניהו? - נר
ישן, וחד אמר
במוקצה מחמת
מיאוס נמי
הלכה כרבי
שמעון, לבר
ממוקצה מחמת
איסור, ומאי
ניהו? - נר
שהדליקו בה
באותה שבת,
אבל מוקצה
מחמת חסרון
כיס - אפילו
רבי שמעון
מודה, דתנן [שבת פ"יז מ"ד]: 'כל
הכלים ניטלין
בשבת (ואפילו
מלאכתן
לאיסור) חוץ
ממסר הגדול (מגירה
שהיא לאומנין
לקוץ בה עצים,
ומוקצה מחמת
חסרון כיס
הוא, שלא
ישתברו
חריצים שהוא
עשוי כסכין
מלא פגימות) ויתד
של מחרישה (החופר את
הקרקע,
קולטר"א בלעז [להב
המחרשה])' (ורבי שמעון
היא).
משנה:
מפירין
נדרים (בעל לאשתו) בשבת,
ונשאלין (לחכם) לנדרים
שהן לצורך
השבת (כגון
שנדר שלא
לאכול [היום]);
ופוקקין
את המאור (כרבנן,
דאמרי (שבת
פ"יז מ"ז; דף קכה,ב): פוקקין פקק
החלון);
ומודדין
את המטלית (שתהא שלש על
שלש אצבעות,
כגון אם היתה
טמאה ונגעה
בטהרות),
ומודדין
את המקוה (במדה, שיהא
שם עמוק שלש
אמות מים
ורוחב אמה על
אמה);
ומעשה
בימי אביו של
רבי צדוק
ובימי אבא
שאול בן בטנית
שפקקו את
המאור בטפיח (פך
של חרס,
וחבירו בפרק
שבעה עשר (שבת
פ"יז מ"ו; דף קכה,ב):
'זמורה שהיא
קשורה בטפיח
ממלאין בה
בשבת') וקשרו את
המקידה (כלי
חרס) בגמי
לידע אם יש
בגיגית פותח
טפח אם לאו (בגמרא
מפרש לה),
ומדבריהם
למדנו
שפוקקין
ומודדין (להתלמד
על דבר הוראה) וקושרין
(קשר
שאינו של
קיימא, אפילו
לכתחילה) בשבת.
גמרא:
איבעיא
להו: הפרה (דמתניתין) - בין
לצורך (השבת) ובין
שלא לצורך (דגבי הפרה ביום שמעו כתיב (במדבר
ל,ו), ואם
לא מיפר
האידנא - שוב
אינו מיפר), ושאלה -
לצורך אִין,
שלא לצורך – לא (דיכול
לישאל למחר),
ומשום הכי
קפלגינהו
מהדדי (ולא קתני 'מפירין
ונשאלין
לנדרים שהן
לצורך השבת',
דלא קאי 'לצורך'
אלא אשאלה)? או
דילמא הפרה
נמי לצורך אִין,
שלא לצורך לא,
והא דקא פליג
להו מהדדי - משום
דהפרה אין
צריך בית דין
ושאלה צריכה בית
דין?
תא
שמע, דתני
זוטי דבי רב
פפא: 'מפירין
נדרים בשבת
לצורך השבת';
לצורך השבת – אִין,
שלא לצורך
השבת – לא (אלמא:
הפרת נדרים
מעת לעת).
לישנא
אחרינא:
איבעיא להו: 'לצורך'
- אתרוי㪕הו
קתני (אהפרה
ואשאלה), ושלא
לצורך (אבל
הפרה שלא
לצורך) – לא, אלמא
הפרת נדרים
מעת לעת (וזה
ששמע בשבת
יכול להפר
משתחשך בתוך
מעת לעת של
שמיעה, הלכך
שלא לצורך לא
שרינן בשבת)? או
דילמא כי קתני
'לצורך' - אשאלה
הוא דקתני,
אבל הפרת
נדרים אפילו
שלא לצורך,
אלמא הפרת
נדרים כל היום
(עד שתחשך
ותו לא,
ואפילו שמע סמוך
לחשיכה, הלכך:
אפילו שלא
לצורך, שאם לא
יפר עכשיו - לא
יפר עוד)?
תא
שמע, דתני רב
זוטי דבי רב
פפי: 'מפירין
נדרים בשבת
לצורך השבת';
לצורך השבת אִין,
שלא לצורך
השבת – לא, אלמא
הפרת נדרים
מעת לעת (של
שמיעה, הלכך:
שלא לצורך - לא,
מדלא שרי אלא
לצורך)!
אמר
רב אשי: והאנן
תנן [נדרים פ"י
מ"ח]: 'הפרת
נדרים כל היום
ויש בדבר להקל
ולהחמיר (כלומר:
פעמים שיש
שהות גדול,
ופעמים שאינו
אלא מעט); כיצד? - נדרה
לילי שבת מיפר
לילי שבת ויום
השבת עד שתחשך
נדרה עם חשכה
מיפר עד שלא
תחשך שאם לא
הפר משחשכה
אינו יכול
להפר'!?
תנאי
היא, דתניא: 'הפרת
נדרים כל היום;
רבי יוסי בר
יהודה ורבי
אלעזר ברבי
שמעון אמרו:
מעת לעת.'
ונשאלים
לנדרים:
איבעיא
להו: (הא
דקתני נשאלין
לנדרים שהן
לצורך) כשלא
היה לו פנאי (לשאל
מערב שבת קאמר) או
דלמא אפילו היה
לו פנאי?
תא
שמע, דאזדקיקו
ליה רבנן לרב
זוטרא בריה
דרב זירא ושרו
ליה נדריה ואף
על גב דהוה
ליה פנאי.
שפקקו
את המאור
בטפיח וקשרו
את המקידה
בגמי:
אמר
רב יהודה אמר
רב: הילקטי
קטנה (שביל
קטן) היתה
בין שני בתים
[וטומאה היתה
שם]
(שבת
קנז,ב)
וגיגית
סדוקה מונחת
על גבן (מונחת
על גביו והמת
מוטל בהילקטי
תחת הגיגית
[כנגד] הסדק), (ולפני
מות המת) ופקקו (בשבת) את
המאור בטפיח (שמא
אין בסדק
הגיגית פותח
טפח, ונמצא
המת מוטל באהל
שאין לו מקום
לצאת דרך
מעלה, וחור
שבין שני בתים
מכניס את
הטומאה לצד
שני במלא
אגרוף, לפיכך
סתמוהו בכלי
חרס וגבו כנגד
ההילקט, וכלי
חרס אינו מטמא
מגבו, וחוצץ) וקשרו
את המקידה (שהיא
רחבה טפח) בגמי
לידע אם יש שם
בגיגית פותח
טפח אם לאו (לידע
אם תכנס בסדק
הגיגית,
ובמסכת אהלות
(פרק עשירי)
שנינו (דאין)
חילוק בארובה
שבתוך הבית
וטומאה מקצתה
כנגד ארובה
ומקצתה בתוך
הבית, בין יש בארובה
פותח טפח לאין
בארובה פותח
טפח; ואני לא
יכולתי להבין
בו; ולהכי נקט 'גמי'
- שראוי 㲌מאכל
בהמה, ולא
מיבטל ליה
להיות קשר של
קיימא [משום]
דמנתק כשיבש).
ומדבריהם
למדנו
שפוקקין
ומודדין
וקושרין בשבת:
עולא
איקלע לבי ריש
גלותא; חזייה
לרבה בר רב
הונא דיתיב
באוונא דמיא (בגיגית
מלאה מים) וקא
משח ליה; אמר
ליה: אימר
דאמרי רבנן
מדידה דמצוה,
דלאו מצוה מי
אמור?
אמר
ליה: מתעסק
בעלמא אנא (מתעסק
שלא לצורך,
אלא לאיעסוקי
בעלמא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל
המוצא שגיאה – נא
להודיע לי בכתובת
שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו㬊 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית
– ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi
Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice,
is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol