דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף עב
(שבת עא,ב)
אמר עולא: למאן דאמר אָשָם ודאי (כל
אשמות קרוין אשם ודאי, והן שלשה הבאין על חטא: אשם מעילות, אשם גזילות, אשם שפחה
חרופה; חוץ מאשם תלוי שהוא בא על לא הודע) לא בעיא ידיעה בתחילה (פלוגתא דרבי טרפון ורבי עקיבא היא בכריתות, בפרק 'דם שחיטה' (כב,א): רבי
עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ופירוש: היו לפניו שתי חתיכות, אחד של קדש
ואחד של חולין, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל - מביא אשם תלוי, ומודה רבי
עקיבא שאינו מביא את מעילתו, כלומר: אינו משלם קרן וחומש עד שיודע לו, ויביא עמה
אשם מעילות ודאי, כי היכי דאשם תלוי דשאר עבירות דספק כרת אינו מכפר כפרה גמורה,
וכשיודע לו דודאי חטא מביא חטאת; - אף זה, כשיודע לו - יחזור ויביא אשם ודאי; רבי
טרפון אומר: מה לזה מביא שתי אשמות, ולא דמי לאשם תלוי דספק חטאת, דהתם ספיקו -
איל, וודאי - נקבה, הלכך כי מתידע ליה - בעי לאתויי נקבה, אבל זה, ששניהם מין אחד,
כדאמר התם: שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע, שזה איל וזה איל - יביא קרן
וחומש, ויביא איל, ויאמר: אם ודאי מעלתי - זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק: שלא עתיד
ספיקי להודע לי - אשם זה יהיה אשם תלוי, והקדש זה לנדבה, ולכי מתיידע ליה - לא בעי
לאתויי אשם אחרינא, אלמא: לא בעי ידיעה בתחילה באשם ודאי קודם הבאת כפרתו, דהא לא
איתידע ליה כי אתייה, ומכפר עליה!) -
(שבת עב,א)
בָּעַל חמש בעילות בשפחה חרופה (בשוגג,
ונודע לו בין כל אחת ואחת) - אינו חייב אלא אחת. (להכי
נקט 'שפחה חרופה': משום דמביא קרבן אחד על עבירות הרבה, כדתנן בכריתות (פ"ב
מ"ג, בבלי ט,א): חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות
הרבה: הבא על השפחה ביאות הרבה וכו', וכי תנן מתניתין דנפטר בקרבן אחד - הני מילי
במזיד, שהוא מן המביאים על המזיד כשוגג, דכתיב (ויקרא
יט,כ) בקורת תהיה, ומלקות בשוגג ליכא, וגבי מזיד רַבֵּי קרא דנפטר בקרבן אחד על ביאות
הרבה, כדיליף התם, וכל שכן על ביאות שוגג הרבה בהעלם אחד; אבל שוגג ונודע לו בין
ביאה לביאה, למאן דבעי ידיעה בתחלה באשם ודאי - חשיב הוא לחלק לאשמות כהבאת כפרה
המחלקת לעושה מזיד, וצריך להביא על כל אחת ואחת אליבא דרבי יוחנן דאמר לעיל באוכל
שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו בשתי ידיעות שמביא חטאת על כל אחת ואחת, דחשיבא
ליה חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ידיעה לידיעה - הכא נמי חשיב חילוק ידיעה
כאילו הביא קרבן בין ביאה לביאה; ואשמעינן עולא: דלמאן דלא בעי ידיעה באשם בתחלה -
אינה חשובה לחלק בינתים, ואינו חייב אלא אחת: דכיון דלא חשיבא ליה ידיעה - לא
מחלקת; והא מילתא דעולא נקט לה הכא משום דרב דימי דאיירי עלה, ופרכינן עלה מפלוגתא
דרבי יוחנן וריש לקיש:)
מתקיף לה רב המנונא: אלא מעתה, בָּעַל וחזר ובָּעַל
והפריש קרבן, ואמר "המתינו לי (שלא תקריבוהו) עד שאבעול (עוד)" - הכי נמי דאינו חייב אלא אחת?
אמר ליה: מעשה דלאחר הפרשה קאמרת!? מעשה דלאחר הפרשה לא
קאמינא.
כי אתא רב דימי – אמר: למאן דאמר אשם ודאי בעי ידיעה
בתחלה, בָּעַל חמש בעילות בשפחה חרופה - חייב על כל אחת ואחת (קא סלקא דעתך השתא לרב דימי הא דתנן 'הבא על השפחה ביאות הרבה אינו חייב
אלא אחת' - הני מילי מזיד, אי נמי שוגג בהעלם אחד, אבל שוגג ונודע לו בינתים, למאן
דחשיבא ליה ידיעה באשם מחלקת, ואפילו לריש לקיש). (רב דימי לא פליג אדעולא, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא.)
אמר ליה אביי: הרי חטאת, דבעינן ידיעה בתחלה (שאם הביא חטאתו קודם שנודע לו החטא אינה מכפרת, דכתיב (ויקרא
ד,כח) או הודע אליו
[חטאתו
אשר חטא] והביא), ופליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן
לקיש (וקאמר ריש לקיש דאין ידיעות מחלקות להתחייב בשתים על שני זיתי חלב בהעלם
אחד, אלמא לא חשיבא ליה חילוק ידיעה כחילוק כפרה, וגבי שפחה חרופה, בידיעות שבין
ביאה לביאה - לאו כהבאת קרבן חשיבי לחלק, וכי היכי דבמזיד דידיה מביא אחת על כולן,
הכא נמי - מביא אחת על כולן, ולא דמי לידיעות שבין אכילת חלב לאכילת חלב שמחלקות
לדברי הכל, דהתם חיובי אשגגות הוא, וכיון שיש ידיעה בינתים - הויין ליה שתי שגגות)!?
אישתיק.
אמר ליה (אביי): דלמא (הא דפשטת למאן דבעי ידיעה חייב, ואפילו לריש לקיש) במעשה דלאחר
הפרשה קאמרת, וכדרב המנונא (וכאתקפתא דרב המנונא דלעיל)? (אבל בידיעה דקודם, אפילו לרבי עקיבא - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש היא:
לרבי יוחנן דחשיבא ליה ידיעה לחלק באכילת חֵלב, אפילו שתי אכילות שנאכלו בהעלם אחד
הכא נמי מחלקת, וריש לקיש, דאמר התם לא מחלקת - הכא נמי אפילו דבין ביאה לביאה לא
מחלקת: דבין ביאה לביאה דהכא כשתי אכילות דחלב בהעלם אחד ונודע לו על כל אחד ואחד
לבדו דמיא?)
אמר ליה: אִין!
כי אתא רבין – אמר: הכל (רבי
יוחנן וריש לקיש) מודים בשפחה חרופה (דיש
חילוק),
והכל מודים בשפחה חרופה (דאין חילוק), ומחלוקת (שניהם) בשפחה חרופה (דלר יוחנן יש חילוק, ולריש לקיש
אין חילוק, וכולהו מפרש להו):
הכל מודים בשפחה חרופה דאינו חייב אלא אחת, כדעולא (למאן דלא בעי ידיעה בתחלה: דאפילו רבי יוחנן מודה דלרבי טרפון לא חשיבא
ידיעה לחלק, וכי אמר רבי יוחנן ידיעות מחלקות - ואפילו בין שתים הנעשות בהעלם אחד
- הני מילי בחטאת, דחשיב ידיעה דילה
והכל מודים (ואפילו ריש לקיש)
בשפחה חרופה דחייב על כל אחת ואחת (דיש חילוק, ואפילו לרבי טרפון,
כגון בביאה שלאחר הפרשה) כרב המנונא;
ומחלוקת בשפחה חרופה; למאן דאמר אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה
(ואליבא דמאן דחשיבא ליה ידיעה דאשם) - מחלוקת דרבי יוחנן ורבי שמעון בן
לקיש (לרבי יוחנן, דאמר: ידיעת חטאת - הואיל וחשיבא היא - מחלקת אפילו חטאת
דהעלם אחד, הכא נמי - מחלקת בין דהעלם אחד בין דשתי העלמות; ולריש לקיש דאמר ידיעה
דחטאת - אף על גב דחשיבא - לא מחלקת עבירות דהעלם אחד - הכא, אפילו דשתי העלמות -
לא מחלקת, וכדפרישית).
איתמר:
(שבת עב,ב)
נתכוין להגביה את התלוש (כגון
דנפל סכין בערוגת הירק ונתכוין להגביהו) וחתך את המחובר - פטור (דכתיב [ויקרא ד,כג] אשר
חטא בה, ודרשינן בכריתות: פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה;
ושוגג היכי דמי? - כגון שנתכוין לכך, אבל שגג דסבר שאין היום שבת, או סבר שמלאכה
זו מותרת, וזה - מתעסק בהגבהה היה ולא בחתיכה);
לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, רבא אמר
פטור, אביי אמר חייב:
רבא אמר פטור, דהא לא נתכוון לחתיכה דאיסורא (בשגגת שבת או בשגגת מלאכות, אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה; שיודע שהוא שבת
ויודע שחתיכת מחובר אסור);
אביי אמר: חייב, דהא קמיכוין לחתיכה בעלמא.
אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתניא: 'חומר שבת משאר מצות וחומר שאר מצות משבת:
חומר שבת
משאר מצות: שהשבת, עשה שתים בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, מה שאין כן בשאר מצות (בשגגת שבת או בשגגת מלאכות, אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה, שיודע שהוא שבת
ויודע שחתיכת מחובר אסור), וחומר שאר
מצות משבת: שבשאר מצות שגג בלא מתכוין (לקמן מפרש לה) – חייב, מה שאין כן בשבת.'
אמר מר: 'חומר שבת משאר מצות: שהשבת, עשה שתים בהעלם
אחד - חייב על כל אחת ואחת, מה שאין כן בשאר מצות' - היכי דמי (דפטור)?: אילימא דעבד קצירה וטחינה, דכוותה גבי שאר מצות אכל חלב ודם (חלב ודם דומיא דטחינה וקצירה, שהן שני גופין) - הכא תרתי
מיחייב והכא תרתי מיחייב!? אלא שאר מצות דלא מיחייב אלא חדא היכי דמי?
דאכל חלב וחלב (בהעלם אחד).
דכוותה גבי שבת דעבד קצירה וקצירה? - הכא חדא מיחייב והכא
חדא מיחייב!?
לעולם דעבד קצירה וטחינה, ומאי 'מה שאין כן בשאר מצות'
אעבודה זרה, וכדרבי אמי, דאמר רב אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת - אינו חייב
אלא אחת (במסכת סנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' יליף למילתיה מקרא, דאין חילוק חטאות
לגוי).
במאי אוקימתא? בעבודה זרה? אימא סיפא: 'חומר בשאר
מצות: שבשאר מצות, שגג בלא מתכוין - חייב, מה שאין כן בשבת'; האי שגג בלא
מתכוין דעבודה זרה, היכי דמי?: אילימא כסבור בית הכנסת הוא, והשתחוה לה (והיינו 'שגג' שהיא עבודה זרה, בלא מתכוין - שלא נתכוון להשתחוות
לעבודה זרה) - הרי לבו לשמים (ומה חיוב יש כאן?: אפילו ידע שהוא
בית עבודה זרה והשתחוה בו לשמים - אין חיוב כאן)!? ואלא דחזי
אנדרטא (צורת המלך שעושין לכבוד המלך) וסגיד לה (והשתחוה
לה, ולא לשם אלהות)? היכי דמי?: אי דקבלה עליה באלוה - מזיד הוא, ואי דלא
קבלה עליה באלוה - לאו כלום הוא!
אלא מאהבה ומיראה (מאהבת אדם או מיראת אדם השתחוה
לעבודה זרה, וקרי ליה 'שוגג בלא מתכוין' – כלומר: שגג בהכי, דסבור כיון דאין
מתכוין לבו לאלהות - מותר).
הניחא לאביי דאמר חייב, אלא לרבא דאמר פטור מאי איכא
למימר?
אלא באומר מותר (כגון גר שנתגייר בין הנכרים, כסבור
שאין עבודה זרה בתורה, וקרי ליה 'שגג' בלא מתכוין).
'משאין כן בשבת', דפטור לגמרי (בתמיה)?
עד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן ("העלם
זה וזה בידו מהו", לעיל בפירקין (שבת ע, ב),
דהיינו אומר מותר דאמר אין שבת בתורה - היינו העלם זה וזה) אלא אי
לחיובי חדא אי לחיובי תרתי, אבל מפטרי לגמרי – לא!
(שבת עג,א)
אלא לאו, רישא בעבודה זרה וסיפא בשאר מצות!?
ושגג בלא מתכוין בשאר מצות היכי דמי?
דסבור דשומן הוא ואכלו (והיינו
דשגג: דסבור שומן הוא, ולא נתכוין לאכול חלב, וחייב - ואף על פי דמתעסק הוא לרבא,
דהא לא מתכוין לאכילת איסור - חייב, דאמר שמואל בכריתות (פרק
רביעי, יט,ב): בחלבים ועריות מתעסק חייב, שכן נהנה) מה
שאין כן בשבת דפטור (אבל
בשבת - פטור, דלא נהנה, והיינו סייעתא לדידיה, דאמר:) דנתכוון
לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – פטור.
ואביי (אמר לך: לעולם כי האי גוונא אף
בשבת חייב, דלאו מתעסק הוא), שגג בלא מתכוין (דשאר מצות) היכי דמי (חייב)?
דסבור רוק הוא (שהיה חלב נימוח),
ובלעו (דלא איכוין לאכילה: דרוק - לאו בר אכילה הוא, אלא בליעה, דכתיב (איוב
ז,יט) עד בלעי רוקי, ועלתה בידו אכילה, דהא לא איכוין לאכילה), מה שאין כן
(דכוותייהו) בשבת, דפטור: דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר –
פטור; אבל נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – חייב.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol