דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף פו
(שבת פה,ב)
אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן: הרוצה למלאות כל גינתו ירק (של הרבה מינין) - עושה ערוגה ששה על ששה (כל
ערוגותיה מרובעות ששה), ועוגל בה (בכל ערוגה) חמשה (וזורע בעוגל מין אחד, ויש היכר הרבה לדבר, ואין צריך להרחיב בין ערוגה
לחברתה),
וממלא קרנותיה כל מה שירצה (וזורע חצי טפח הסובב את כל ערוגה
וערוגה משאר מינין, לפי שכל אחד ואחד נראה מקומו חלוק לעצמו).
והא איכא דביני וביני (הן
גבולי הערוגה שאמרנו למעלה: ערוגה ששה חוץ מגבולין - ואותן גבולין, כשיזרעם -
מחברים את היקף ריבוע הערוגות, והוי עירבוב: שהרי הם של שני מינין)?
אמרי דבי רבי ינאי: במחריב בין הביניים (ואינו זורען; ו'למלאות' דקאמר רבי יוחנן - לאו דוקא למלאות כל הגנה
קאמר, אלא שיהיו כל ערוגותיה מליאות, ולעולם חוץ מגבוליהן).
רב אשי אמר: אם היו (ריבוע
הערוגות)
זרועין שתי - זורען (בין הביניים) עֵרֶב, ערב
- זורען שתי.
איתיביה רבינא לרב אשי [תוספתא
כלאים פ"ב מ"ז [ליברמן]]: 'עבודת ירק בירק אחר (כמה שיעור עבודתו להרחיק חבירו ממנו כדי עבודתו)? - ששה
טפחים (לחמשה זרעונין, כמו ששנינו), ורואין
אותם
(שבת פו,א)
כטבלא מרובעת' (אלמא
עגולה לאו ערוגה היא): כטבלא הוא דשרי, הא לאו הכי אסור!?
התם (דבעי מרובעת) - לאקולי בה
קולא אחרינא (לאחשובה שדה קאמר): להתיר ראש
תור היוצא הימנה (ולית ליה לרבי יוחנן הא דאמר לעיל
'אין ראש תור בערוגה'; אי נמי אית ליה [איסור] מערוגה לערוגה, אבל משדה
לערוגה - יש ראש תור).
משנה:
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי <שתהא> [שהיא]
טמאה (דיום השלישי אכתי לא מסרחה שכבת זרע, וראויה לקלוט ולהיות ולד נוצר הימנה,
וקרינן 'שכבת זרע' - הראוי להזריע)?
שנאמר: (שמות יט,טו) [ויאמר אל העם]
היו נכונים לשלשת ימים [אל תגשו אל אשה] (דהקפיד
הכתוב על טומאת קרי במתן תורה; וקא סלקא דעתך עם יום הפרישה קאמר, דברביעי בשבת
פירשו מנשותיהן, וקבלו תורה בשבת, שהוא רביעי לאותם ששימשו מטותיהם ברביעי לפני
הפרישה, וטבלו לילי שבת; ולא חש הכתוב אם יפלוטו בשבת - דמסרח, ואינו שכבת זרע
הראוי להזריע; אבל אם פלטו ערב שבת - בשלישי טמאות, לכך הפרישן שלשה ימים);
מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת (דאף ביום שלישי מסוכן הוא)?
שנאמר (בראשית לד,כה)
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים [ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו
ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר];
מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?
שנאמר (ישעיהו א,יח) [לכו נא ונוכחה
יאמר ה'] אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו [אם יאדימו כתולע כצמר
יהיו];
מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכפורים?
אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר: (תהלים
קט,יח) [וילבש קללה כמדו] ותבא כמים בקרבו וכשמן
בעצמותיו (מקיש סיכה לשתיה).
גמרא:
רישא (דמתניתין) - דלא כרבי
אלעזר בן עזריה, סיפא (דקתני 'מרחיצין את המילה
כו')
כרבי אלעזר בן עזריה (דהוא אמר לה לקמן בפרק 'רבי
אליעזר'),
דאי כרבי אלעזר בן עזריה (דאילו לדידיה שמעינן ליה פולטת
ביום השלישי) - טהורה שמענא ליה (לקמן בברייתא)!
מאן דלא מוקי כתנאי (דדחיק
ומוקי מתניתין בתרי טעמי, או משבש לה ומפרש לה דלא לאוקמי כתנאי - משבש לה ואמר
משבשתא היא) - תנא רישא 'טהורה', ומוקי לה לכולה כרבי אלעזר בן עזריה,
ומאן דמוקים כתנאי (דניחא ליה לאוקומי כתנאי מלמימר
משבשתא היא, ומלאוקמי בתרי טעמי - מוקי נמי להאי כתנאי, ופלוגתא היא בהמפקיד (בבא
מציעא מא,א) גבי חבית, דאמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי חבית
אליבא דחד תנא - מובילנא ליה מאני לבי מסותא', ומוקי רישא רבי ישמעאל וסיפא
רבי עקיבא [על
פי הברייתא להלן], ואי הוה בעי - הוה מצי לאוקמי
בתרי טעמי ובחד תנא, ואיכא דמוקי לה התם בחד תנא ומוקי סיפא בשהניחה במקום שאינו
מקומה) -
רישא רבנן וסיפא כרבי אלעזר בן עזריה: [ד]תנו
רבנן [תוספתא מקואות פ"ו מ"ו [צוקרמאנדל]]: 'פולטת שכבת זרע ביום השלישי - טהורה (כגון ששמשה בחמישי ופלטה שכבת זרע בשבת, לא שנא שמשה תחילת ליל חמישי
דאישתהי ארבע עונות שלמות: ליל חמישי וחמישי, ליל ששי וששי, לא שנא שמשה יום חמישי
עם חשיכה - דלא אישתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי: דליכא אלא שתי עונות שלמות
[העונה = או יום או לילה]), דברי רבי
אלעזר בן עזריה; רבי ישמעאל אומר (רבי ישמעאל בא לחלוק, ולומר דפולטת
בשלישי לשימושה - טמאה, אבל פולטת ברביעי - טהורה, ומודינא לך דמקצת היום ככולו,
דלא הקפידה תורה אלא במנין של הימים, ולא במנין העונות): פעמים שהן ארבע עונות (שלמות,
שאם שמשה רביעי בשבת עם חשיכה - פליטתה טמאה עד תחלת שבת), פעמים שהן חמש עונות (כגון
שמשה בתחלת היום של רביעי) פעמים שהן
שש עונות (כגון שמשה בתחלת ליל רביעי בין השמשות); רבי עקיבא אומר: לעולם חמש, ואם
יצאתה מקצת עונה ראשונה - נותנין לה מקצת עונה ששית (להשלים
חמש, וכל הפולטת בתוך חמש עונות שלמות - טמאה).'
אמרוה (להא אתקפתא דלקמיה)
רבנן קמיה דרב פפא, ואמרי לה רב פפא לרבא: בשלמא רבי אלעזר בן עזריה כרבנן דאמרי
בחמישי עביד פרישה, ורבי ישמעאל כרבי יוסי דאמר ברביעי עביד פרישה (פלוגתא דרבנן ורבי יוסי בברייתא, ומייתי לה בהאי פירקא לקמן: דלרבנן - בחמישי
בשבת פרשו, ולרבי יוסי - ברביעי, ולכולי עלמא בשבת ניתנו עשרת הדברות, וכיון דבשבת
נתנו - על כרחך בליל שבת טבלו ולא שחרית, כדמתרץ לקמן: שלא יהו הלָלו טובלין
והלָלו מהלכין לקבל תורה, הלכך: בשלמא רבי אלעזר [בן עזריה] – כרבנן, דאמרי בחמשה בשבת עבוד פרישה, ויש שלא פרשו אלא עם חשיכה,
ומדטבלו ליל שבת ולא חשו שמא תפלטנה עוד - שמע מינה דפולטת בשלישי טהורה, ומקצת
היום של תשמיש ככולו; ורבי ישמעאל - דאומר בשלישי טמאה, ברביעי טהורה - קסבר:
ברביעי עבוד פרישה, כרבי יוסי, דהוה ליל שבת רביעי, ומיהו: יש שלא פירשו עד סמוך לחשיכה,
וליכא אלא ארבע עונות: ליל חמישי, וחמישי, ליל ששי, וששי, ואפילו הכי, משטבלו -
פליטתן טהורה, דלא הקפידה תורה אלא בימים), אלא רבי עקיבא (דאמר כל חמש עונות טמאה אם תפלוט) כמאן (ומהיכא
למד דאעונות קפיד קרא? הא ימים כתיב, וקיימא לן: מקצת היום ככולו)?
לעולם (רבי עקיבא) כרבי יוסי,
כדאמר רב אדא בר אהבה:
משה - בהשכמה עלה ובהשכמה ירד (הלכך:
ירידה, דכתיב 'וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם' - דהיינו פרישה - בהשכמת רביעי היתה, ומדהוזקק להפרישן בהשכמה - שמע
מינה עד חמש עונות שלמות קפיד קרא): בהשכמה עלה, דכתיב (שמות
לד,ד) [ויפסל שני לחת אבנים כראשנים] וישכם
משה בבקר ויעל אל הר סיני [כאשר צוה ה' אתו ויקח בידו שני לחת אבנים];
בהשכמה ירד, דכתיב (שמות יט,כד) [ויאמר אליו ה']
לך רד ועלית אתה ואהרן עמך [והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל ה' פן יפרץ בם] -
מקיש ירידה לעלייה: מה עלייה בהשכמה - אף ירידה בהשכמה.
(ופרכינן:) למה ליה
למימרא להו (שחרית? בלאו הכי נמי לא הוו משמשי)?
והא אמר רב הונא: ישראל קדושים הן, ואין משמשין מטותיהן ביום (דכתיב (משלי יט,טז) בוזה דרכיו ימות - דבעי צניעותא שלא יסתכלו)!?
הא - אמר רבא: אם היה בית אפל – מותר; ואמר רבא, ואיתימא
רב פפא: תלמיד חכם (שהוא צנוע ולא יסתכל)
מאפיל בטליתו ומותר.
(שבת פו,ב)
והא טבולי יום נינהו (כיון
דלכולהו שמעינן דבלילי שבת טבלו, הוו להו טבולי יום כשקבלו תורה: שלא היה להם הערב
שמש אחר הטבילה; וכיון דהכי הוא - איכא למימר דמבעוד יום טבלו שם, ואפילו הכי
פליטתן טהורה, ובצרי להו חדא עונה אליבא דכולהו)!?
אביי בר רבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו: ניתנה
תורה לטבול יום.
יתיב מרימר וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה רבינא למרימר:
'ניתנה' קאמרת? או 'ראויה' קאמרת?
אמר ליה: 'ראויה' קאמינא (ראויה
לינתן לטבולי יום;
וקסברי הני תנאי לא הקפידה תורה על
טבולי יום, דלא כתיב הערב שמש אלא לענין קדשים; הלכך כל שלשה ימים האמורים לענין
פרישה הוזקקו להיות קודם טבילה, ומיהו לא ניתנה לטבולי יום - לפי שטבלו מבעוד יום
ולא פלטו, ואם היו פולטות - יחזרו ויטבלו משתחשך, אבל לא הוצרכו לכך).
וליטבלו ביני שימשי וליקבלו תורה ביני שימשי (לילי שבת קרי 'בי שמשא' בכל דוכתא, מפני שבין השמשות שלו חלוק מכל ימים,
והוצרך להזכירו בכמה מקומות, והכי פריך: לרבי עקיבא, דאמר הקפידה תורה על מנין
העונות, ולא הקפידה אלא על חמש - למה לא קבלוה בלילה: מדהמתין עד הבקר איכא למימר
שהקפידה על פליטת הלילה, ואיכא שש עונות)?
אמר רבי יצחק (ישעיהו מח,טז)
[קרבו
אלי שמעו זאת] לא מראש בסתר דברתי [מעת היותה שם אני ועתה
אדני ידוד שלחני ורוחו] (במקום ארץ חשך, ולילה חשך הוא);
וליטבלו בצפרא דשבתא וליקבלו תורה בצפרא דשבתא (ולמה הוצרך לירד בהשכמה דיום?: אי פרשו עם חשכה ברביעי ויטבלו בשבת שחרית,
ואם פלטו לאחר טבילה - טהורין, דהא עברו חמש עונות שלמות; ואם פלטו לילי שבת
ונטמאו - לא איכפת לן, וטובלין שחרית, דהא בעל קרי טובל ביומו, ואת אמרת ניתנה תורה
לטבולי יום)?
(ויש ספרים דגרסינן ביה תרי לישני,
וגרסינן הכי: 'לרבי אלעזר לישמשו ביממא דחמשא, לרבי ישמעאל לישמשו בליליא דחמשא,
לרבי עקיבא לישמשו ביממא דארבעה'; ואומר אני שהוא שיבוש, והגורסו - טעה ולא ידע
לפרש מהו שאמר רבי ישמעאל 'פעמים שהן חמש עונות כו')
אמר רבי יצחק: שלא יהא הלָלו הולכין לקבל תורה והלָלו
הולכין לטבילה.
אמר רבי חייא ברבי אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי ישמעאל
ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים שש עונות שלמות בעינן (סברי
להו כרבי יוסי, דאמר 'בארבעה עביד פרישה', ובהשכמה כרבי עקיבא, ולית להו שטבלו
בלילי שבת, אלא סבירא להו דאותן שטבלו לילי שבת ופלטו לאחר טבילה - הוצרכו לטבול
בשבת שחרית, ולפיכך נתעכבה שכינה מליתן עד הבקר, ולא משום לא
בסתר דברתי לחודיה).
אמר רב חסדא: מחלוקת שפירשה מן האשה (כגון פולטת שכבת זרע שקבלה מזכר - הוא דאמר רבי אלעזר בן עזריה דבתרי יומי
מסרחת, מפי שמתחממת בגופה), אבל פירשה מן האיש (על
הבגד) -
טמאה (מטמאה לעולם) כל זמן שהיא לחה (ומיהו משיבשה - לא מטמיא, דתו לא
חזיא להזריע).
מתיב רב ששת: '(ויקרא טו,יז)
וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע [וכבס במים וטמא עד הער] -
פרט לשכבת זרע שהיא סרוחה' מאי לאו שפירשה מן האיש (על הבגד, ומטהר לה לחה מסרחת, דלא קתני 'פרט לכשיבשה')?
לא, שפירשה מן האשה.
בעי רב פפא: שכבת זרע של ישראל (להכי
נקט 'שכבת זרע של ישראל': דאילו דכותי - אמרינן במסכת נדה [בפרק
בנות כותים (נדה לד,א)] קריו טהור) במעי כותית מהו
(מי מסרחת בשלשה ימים כישראלית, ואי פלטה ליה בתר שלשה - טהור הנוגע בטיפה,
או לא)?:
ישראל דדאיגי במצות (לקיים מצות, וחרדים בדבר, ומתוך
דאגה מתחממין, כדכתיב (תהלים לט,ד) חם לבי בקרבי)
חביל (חם) גופייהו, עכו"ם דלא דאיגי במצות לא? או דילמא כיון דאכלין
שקצים ורמשים - חביל גופייהו?
ואם תמצי לומר כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו,
במעי בהמה מהו?: אשה היא דאית לה פרוזדור (בשר כותלי בית הרחם בולט מן השינים
ולחוץ, ובית הרחם הוי מן השינים ולפנים; אשה אית לה פרוזדור לפיכך לא שליט בה אויר
בגופה, ומתחממת) [ו]מסרחת [שכבת
הזרע], אבל בהמה דלית לה פרוזדור לא? או דילמא לא שנא?
תיקו.
תנו רבנן: 'בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל; רבי
יוסי אומר: בשבעה בו.' (בששה בחדש - דהא דכתיב [שמות כד,טז] ויכסהו
הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי - סבירא להו כרבי יוסי
הגלילי, דאמר בפרק קמא דיומא (ד,א)
זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, ורבי יוסי סבירא ליה דמשה וכל ישראל עומדים לקבל
עשרת הדברות, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה)
אמר רבא: דכולי עלמא בראש חודש אתו למדבר סיני: כתיב הכא (שמות
יט,א) [בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים]
ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם (שמות יב,ב) החדש
הזה לכם ראש חדשים [ראשון הוא לכם לחדשי השנה] (הזה הזה
לגזירה שוה): מה להלן ראש חודש - אף כאן ראש חודש; ודכולי עלמא בשבת ניתנה
תורה לישראל: כתיב הכא (שמות כ,ז) זכור את יום השבת לקדשו
וכתיב התם (שמות יג,ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום
הזה [אשר
יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ] -
מה להלן בעצומו של יום (זכור את היום הזה - בעצמו של יום הזכירה דיציאת מצרים נאמר להו, כדכתיב 'הזה') אף כאן בעצומו של יום (בעצמו של יום הזכירה דשבת נאמר להן זכור
את יום וגו'); כי פליגי בקביעא דירחא (באיזה יום הוקבע החדש): רבי יוסי סבר: בחד בשבא איקבע ירחא,
ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא; בתרי בשבא אמר להו ([שמות
יט,ג] ומשה עלה... ויקרא אליו
כל הענין, עד) (שמות יט,ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים
[וגוי
קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל] (הדברים
האלה נאמרו לו למחרת ביאתם, כדאמרינן: כל עליותיו בהשכמה היו, ואפילו למאן דלית
ליה בהשכמה ירד, דלא אקיש - אית ליה בהשכמה עלה, דהא בהדיא כתיב קרא);
(שבת פז,א)
בתלתא אמר להו מצות הגבלה; בארבעה עבוד פרישה (בתלתא אמר להו מצות הגבלה - שהדברים שנאמרו לו
בַּשֵּׁנִי - ירד לערב ואמרן לישראל, כדכתיב [שמות
יט,ז] ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו', ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' [שם פסוק ח], כדאמר: כל עליותיו
בהשכמה היו, ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו' [שם פסוק ט], ומצות הגבלתם ד'השמרו לכם עלות בהר [שם פסוק
יב] אף על פי שהיא כתובה אחר וקדשתם
היום ומחר [שם פסוק י]
שהיא מצות פרישה - קודם לכן נאמרה, דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב
להקדוש ברוך הוא דברי העם ד'נעשה' [שם פסוק ח]: הנה אנכי בא אליך
וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו'
[שם פסוק ט], וכי מה דברי העם יש כאן?
- אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום, ולקמן תניאא לה הכי, ולערב אמרה לישראל, ולמחרת
ברביעית השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה, ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר [שם פסוק י],
ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת - האמרינן לקמן לרבי יוסי דמשה הוסיף יום
אחד מדעתו);
ורבנן סברי: בתרי בשבא איקבע ירחא, בתרי בשבא לא אמר להו
ולא מידי משום חולשא דאורחא; בתלתא אמר להו 'ואתם
תהיו לי', בארבעה אמר להו מצות הגבלה, בחמשה עבוד פרישה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol