דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף ג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק ראשון ביצה שנולדה ביום טוב

(ביצה ב,ב)

רב יוסף אמר: (טעמא דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה:) גזרה משום פירות הנושרין. (וכדאוקימנא ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת; וקא סלקא דעתך השתא גזרה היא משום פירות הנושרין דלא נכלינהו, דהא נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא: שאף זו פרי הנושר!)

אמר ליה אביי: פירות הנושרין טעמא מאי?

(ביצה ג,א)

גזרה שמא יעלה ויתלוש (דהוה איסורא דאורייתא, דהיינו קוצר, שהוא אב מלאכה); היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא (לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין, אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין - אף ביצה היתה במשמע, ואף על גב דלית בה משום תלישה, מיהו מכלל גזרת חכמים היתה, שאף היא פרי הנושר);

רבי יצחק אמר: גזרה משום משקין שזבו (דקיימא לן אסורין לבו ביום, כדתנן 'ואם יצאו מעצמן אסורים' (שבת פ"כב מ"א, דף קמג,ב), וביצה נמי דמיא להו: שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה).

אמר ליה אביי: משקין שזבו, טעמא מאי? - גזרה שמא יסחוט (וסחיטת פירות - תולדה דדש היא: שמפרקן מתוך זג שלהן, כמפרק תבואה מקש שלה); היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא (כדפרישית: כשגזרו על משקין שזבו - אף ביצה היתה במשמע).

כולהו (רבה דאוקי מתניתין משום הכנה, ורב יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום גזרה) כרב נחמן לא אמרי (משום מוקצה), כי קושיין (כדפרכינן לעיל: ליפלגו בתרווייהו); כרבה נמי לא אמרי: הכנה לית להו; אלא רב יוסף מאי טעמא לא אמר כרבי יצחק?

אמר לך: ביצה אוכלא ופירות אוכלא, לאפוקי משקין דלאו אוכלא (הלכך כשגזרו על משקין שזבו - לא היתה ביצה במשמע, שהרי אינה משקה; אבל בכלל פירות הנושרין היתה);

ורבי יצחק, מאי טעמא לא אמר כרב יוסף?

אמר לך: ביצה בלועה (בתוך התרנגולת וזבה לחוץ) ומשקין בלועין (בחרצן, וְזָבִין לחוץ), לאפוקי פירות דמגלו וקיימו (הלכך נשירת הביצה לאו בכלל נשירת הפירות);

ואף רבי יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו, דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, ומשני: תנן [שבת פ"כב מ"א]: 'אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין (בו ביום, גזרה שמא יסחוט); רבי יהודה אומר: אם לאוכלין (הן מכונסין הפירות הללו) - היוצא מהן מותר (בו ביום: דכיון דלא ניחא ליה בהני משקין - ליכא למגזר שמא יסחוט), ואם למשקין - היוצא מהן אסור' אלמא (מדקאמר 'אם לאוכלין - היוצא מהן מותר') כל אוכלין לרבי יהודה (בדבר היוצא מהן) אוכלא דאפרת הוא (ואינו בכלל גזרת משקין שזָבוּ); ורמינהו: 'ועוד אמר רבי יהודה (במסכת ערובין [פ"ג מ"ח]): (לעיל מיניה תנן: ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים, מערב אדם שני ערובין כו' - להא מלתא הוי שתי קדושות: היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום טוב, ותנן [פ"ה מ"ב] 'אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב') מתנה אדם על כלכלה של פירות ביום טוב ראשון ואוכלה בשני (מעשר ביום טוב בתנאי, ואומר "אם היום חול ולמחר קדש - יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום", ונותן בהן סימן, ולמחרת חוזר ואומר כן: "אם היום חול ואתמול קדש - יהיו אלו תרומה על השאר, ואם היום קדש ואתמול חול - הרי נעשה תרומה מאתמול", וממה נפשך נתקנו - דקסבר שתי קדושות הן: אחד חול ואחד יום טוב, ולא ידעינן הי חול והי יום טוב), וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בַּשֵׁנִי (הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יום טוב והנולדה בראשון מותרת בשני, אבל לא בראשון, דשמא קדש הוא, ואין בדבריו כלום)'; בַּשֵׁנִי אִין, בראשון לא (אלמא כל מידי דזב ממקומו ביום טוב ואפילו אוכלא אסור)! ומשני רבי יוחנן: מוחלפת השיטה (שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן); ומדקא מרמי (רבי יוחנן) להו (משקין שזבו וביצה) אהדדי - שמע מינה חד טעמא הוא (ומאן דאסר בהא אסר בהא, ודשרי בהא שרי בהא)!

(ביצה ג,ב)

רבינא אמר: (הא דקאמר רבי יוחנן 'מוחלפת השיטה') לעולם לא תיפוך, ורבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי אפילו בראשון נמי שריא, דאוכלא דאפרת הוא (וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה), אלא לדידכו (דאסריתו לה אף בשני, נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה) אודו לי מיהת דבשני שריא דשתי קדושות הן (דחד מינייהו חול הוא)! ואמרי ליה רבנן: לא! קדושה אחת היא (ולא דמו לשאר ימים טובים: דהנך לאו משום ספקא אתקון, דאף בזמן בית דין היו עושין אותם שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה [כדאמרינן בראש השנה (דף ל,ב))!

רבינא בריה דרב עולא אמר: (רבי יהודה אדרבי יהודה מעיקרא לא תקשי:) הכא (דהא דקאמר 'בַשֵּני אִין בראשון לא') - בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ורבי יהודה לטעמיה, דאית ליה מוקצה (ולא משום משקין שזָבוּ).

מיתיבי (אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתניתין): 'אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי (פי צלוחית), ולא לסמוך בה כרעי המטה (זוקפה כנגד חודה וסומך בה), אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר (ואף על גב דהיא אינה ניטלת - מטלטלין את הכלי לצורכה, ולאפוקי מדרבי יצחק דאמר (שבת דף מג,א) 'אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת', ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי), וספיקה (של זו) אסורה (קא סלקא דעתך ספק נולדה ביום טוב ספק בחול - אסורה ביום טוב), ואם נתערבה באלף כולן אסורות'; בשלמא לרבה דאמר משום הכנה - הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא; אלא לרב יוסף ולרבי יצחק דאמרי משום גזרה, ספיקא דרבנן היא (דאפילו ודאי - משום גזירה הוא דאתסר, וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן), וכל ספיקא דרבנן לקולא!?

סיפא אתאן לספק טרפה (ספק נולדה מתרנגולת טרפה, ולאו ביום טוב קאי; ואיידי דאיירי באיסור ביצה - איירי נמי בהא);

אי הכי אימא סיפא: 'נתערבה באלף כולן אסורות'; אי אמרת בשלמא ספק יום טוב ספק חול - הוי דבר שיש לו מתירין (שיכול לאכלו אחר יום טוב בהיתר גמור), וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל (ואף על גב דמדאורייתא חד בתרי בטיל, דכתיב (שמות כג,ב) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אחמור רבנן: הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן - לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול), אלא אי אמרת ספק טרפה - דבר שא&##1497;ן לו מתירין היא, ותבטל ברובא! וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה - הניחא למאן דאמר (לקמן) 'כל שדרכו לימנות' שנינו (במשנת ערלה, כדלקמן; דלא בטיל; משמע: כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין; ביצה נמי הרבה מוכרין אותה במנין), אלא למאן דאמר 'את שדרכו לימנות (דמשמע את המיוחד לכך: שאין אדם מוכרו באומד)' שנינו, מאי איכא למימר (הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין)?:

דתנן [תרומות פ"י מ"י]: 'מי שהיו לו חבילי תלתן (מין קטנית למתק קדירה; פילוג"ר בלע"ז) של כלאי הכרם - ידלקו (כדין כלאי הכרם, שנאמר (דברים כב,ט) פֶּן תִּקְדַּשׁ - תוקד א&##1513;, דאסירי בהנאה); נתערבו באחרות ואחרות באחרות - כולן ידלקו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יעלו באחת ומאתים (אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר - יעלה אחד מהן וידלק, והשאר מותרין; וזה שיעור ביטול כלאים וערלה: באחד ומאתים); שהיה רבי מאיר אומר: את שדרכו למנות מקדש (כלומר: להכי אמר רבי מאיר כולן ידלקו, ולית להו ביטול: שהיה רבי מאיר אומר: הואיל ודרכן לימנות - אין בט&##1500;ין, ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן), וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד (כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן שהן חשובין מאד); רבי עקיבא אומר שבעה; ואלו הן: אגוזי פרך ורמוני באדן (פרך ובאדן - מקומות הן), וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקלחי כרוב (קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן, וכרוב של ארץ ישראל היה גדול כאילן, כדאמרינן בכתובות (דף קיא,ב)), ודלעת יונית; רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית; הראוי לערלה – ערלה (אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן - מקדשין את ערוביהן משום ערלה), הראוי לכלאי הכרם (כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן - מקדשין ערוביהן באיסור) כלאי הכרם', ואתמר עלה: רבי יוחנן אמר: 'את שדרכו למנות' שנינו (במילתיה דרבי מאיר), ורבי שמעון בן לקיש אמר: 'כל שדרכו למנות' שנינו; הניחא לרבי שמעון בן לקיש (איכא לאוקמא לברייתא דלעיל, דקתני 'ביצה לא בטלה' - כרבי מאיר), אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר?

אמר רב פפא: האי תנא (דלעיל) - תנא דליטרא קציעות הוא, דאמר: כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן (כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן) לא בטיל (כדמפרש לקמיה), וכל שכן (ביצה טרפה) בדאורייתא,

דתניא [תוספתא תרומות פ"ה הלכה יא [ליברמן]]: 'ליטרא קציעות (קציעות = תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע, והוא שם כלי העשוי לכך) שדרסה על פי עגול (וחותכין בו עוקצי התאנים, ואחר כך דורסין אותם בכלי עגול, והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה, והוא נקרא 'עגולי דבילה', וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא) (גירסת רש"י – והיא גרסת המשנה תרומות פ"ד מ"י: שדרסה על פי כלי ששמו 'עגול' שבו עושין העגולין) ואינו יודע באיזה עגול דרסה (אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו), על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה, על פי כַוֶּרֶת [סוג סל] ואינו יודע באיזו כורת דרסה, רבי מאיר אומר (כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדבר זה): רבי אליעזר

(ביצה ד,א)

אומר: (אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע - מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו: אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה) רואין את העליונות כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות (רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים, ונמצאו כולם בספק הדמוע, ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה: דהואיל ותרומת פירות דרבנן - מקילים בהעלאתם); רבי יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין (של היתר לבד פומין של אסור) – יעלו (מעלין אותן באחד ומאה), ואם לאו - הפומין אסורין (ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע) והשולים מותרין;

רבי יהודה אומר (לא כן נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, אלא כן נחלקו): רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין יעלו, ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין; רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין (וכולן בכלל הספק) - לא יעלו (אין מעלין את היחיד, הואיל ופומי הכלי 'דבר שיש בו מנין' הוא לא בטלי, ואפילו בדרבנן); (אבל) דרסה בעגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה - דברי הכל יעלו'.

'דברי הכל'? היינו פלוגתייהו!?

אמר רב פפא: הכי קאמר: דרסה בעגול (בתוך העגול, דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות) ואינו יודע באיזה מקום עגול דרסה: אי לצפונה אי לדרומה (הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא) - דברי הכל יעלו; (ותנא דלעיל* - רבי יהודה ואליבא דרבי יהושע היא); [*שממנו הקשו לעיל: 'אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר, וספיקה אסורה, ואם נתערבה באלף כולן אסורות']

רב אשי אמר: (הא דקתני 'וספקה אסור') לעולם ספק יום טוב ספק חול, (ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא - הכא אזלינן לחומרא הואיל ו)הוי דבר שיש לו מתירין (למחר), וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל (כגון ביצה, דגזרת פירות הנושרין היא - לא בטלה בתערובתה; וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא - בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol