דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף ה

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק ראשון ביצה שנולדה ביום טוב

(ביצה ד,ב)

אתמר: שני ימים טובים של ראש השנה: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: נולדה בזה אסורה בזה (שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן, שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן), דתנן [ראש השנה פ"ד מ"ד]: 'בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום (יום שלשים של אלול, ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקדש החודש למחר ונמצא שהלילה הזה יום טוב, שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו, וכל שעה שבאין עד שתחשך היו מקבלין עדותן ומקדשין החודש בו ביום); פעם אחת נשתהו העדים לבא

(ביצה ה,א)

ונתקלקלו הלוים בשיר (בשיר תמיד של בין הערבים, שאמרו בו שירה של חול, שהיו סבורים שלא יבאו עוד והיום חול; וכשבאו - נמצא שהוא קדש! ובשל שחר אין טעות: דבתמיד של שחר אפילו הוקדש החדש קודם הקרבתו - שיר של חול היו אומרים, לפי שברוב השנים אין העדים ממהרים לבא כל כך) - התקינו שלא יהו מקבלים את העדים אלא עד המנחה (עד הקרבת תמיד של בין הערבים, אבל לאחר מכאן אותו היום - הרי הוא מעובר, ומונין מיום המחרת ליום הכפורים וסוכות), ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה (אף על פי שאין מונין למועדות מהיום) - נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש (לא מזלזלינן ביה בהאי [יום ה]שלשים [של אלול], אלא גומרין אותו באיסורו: כאשר הוזהרו עד המנחה ממלאכה - כן נוהגין וגומרין אותו בקדושתו)' (אלמא: תחילת עשייה שני ימים לראש השנה אפילו בבית דין הוה, ולא מספק, שהרי ודאי שיום טוב למחר ואף על פי כן תקנו לעשותו; שמע מינה: חק חכמים ומצותן היה לעשותן בבאו עדים אחר המנחה, והרחוקים יש עליהם לעשותן בכל שנה שמא יבאו עדים אחר המנחה, והרי קדושתו אחת, ואין כאן לומר 'ממה נפשך חד מינייהו חול', דשמא אין כאן חול אלא שניהם קדש!).

תוספות ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר - בשיר של בין הערבים מיירי, שאמרו שיר של חול, שלא היו סבורים שיבאו עדים אותו יום ונהגו אותו יום חול וכשבאו לאחר המנחה נמצא שהוא קדש, אבל אינו אומר 'בשיר של שחרית', שאמרו של חול בתמיד של שחרית, שהרי אפילו באו קודם הקרבת תמיד של שחרית היו אומרים שיר של חול, כדאמרינן בר"ה (דף ל,ב ושם), לפי שרוב השנים לא היו ממהרין כל כך לבא;

והקשה ר' פרץ: והאיכא קלקול גבי מוספין, ואמאי לא חשו אלא על עבודת התמיד: דכשבאו עדים מן המנחה ולמעלה כבר הקריבו התמיד, וא"כ אינן יכולין להקריב המוספין, דכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים, ודרשינן (יומא דף לג,א) עליה השלם כל הקרבנות כולן: שאין קרבן קרב לאחריה!

ותירץ: דאפילו לא באו עד לאחר הקרבת התמיד - מכל מקום המוספין קרבין, דהיכא דלא אפשר שאני, מידי דהוי אמחוסר כפורים בערב פסח שמביא כפרתו לאחר הקרבת התמיד של בין הערבים ואוכל פסחו בערב; והכי אמרינן בפרק 'תמיד נשחט' (פסחים נט,א ושם);

ועוד יש לומר: דאתי עשה דרבים ודחי עשה דהשלמה משום דאלים טפי, דהכי אמרינן בתמיד נשחט (ג"ז שם) דאתי עשה דפסח דענוש כרת ודחי עשה דהשלמה דאינו ענוש כרת,

ויש מפרשי' דמעיקרא אייתו התמיד ומתנו: אם לא יבאו עדים - יהא תמיד, ואם יבאו - יהא מן המוספין, ואחר כך יביאו את התמיד ושאר קרבנות, ולא נהירא: דאיכא בהדיא התם דאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבים.

אמר רבה: מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך (שהחזיר הדבר ליושנו לקבל עדותן כל היום ולקדש היום, נמצא שאין בית דין עושין שני ימים, והרחוקים העושים שני ימים אינו אלא מספק: שאין יודעין אם נתקדש ביום שלשים אם בשלשים ואחד, והרי הן כשאר יומים טובים של גליות) ביצה מותרת (וביצה שנולדה בזה מותרת בזה ממה נפשך: דחד מינייהו חול), דתנן [ראש השנה פ"ד מ"ד]: 'משחרב בית המקדש - התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום';

אמר ליה אביי: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה!

אמר ליה: אמינא לך אנא רבן יוחנן בן זכאי, ואת אמרת לי רב ושמואל!?

ולרב ושמואל קשיא מתניתין (דקתני דחזר הדבר ליושנו)!

לא קשיא: הא לן והא להו (לבני ארץ ישראל שעושין יום אחד – מותרת, אבל לדידן בני גולה – אסורה, שהרי עדיין אנו עושין שני ימים ועודנו כבתחילה מפני אותה תקנה ראשונה, לא מפני ספק; הלכך - הואיל ולא פסקו מאצלנו משהתחלנו - אין לה&##1511;ל ולומר 'אין מנהגנו זה מפני תקנה ראשונה אלא מפני הספק, וביצה מותרת' - הא לא אמרינן: דכיון דלא פסקה אותה תקנה מאצלנו שנה אחת לעשות יום אחד - עדיין באיסורנו הראשונה עמדנו להיותם כיום ארוך).

ורב יוסף אמר: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה; מאי טעמא? - הוי דבר שבמנין (ביצה זו נאסרת בקבוץ חכמים שנמנו וגמרו לעשותן שני ימים קדושה אחת אם לא באו עדים לפני המנחה, וכל העושין שני ימים - מחמת כן עשו: שמא לא באו עדים לבית דין קודם המנחה), וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו (צריך מנין אחר שימנו לך ויתירוהו). (ולקמן פרכינן: ביצה מי אתסרא במנין? והלא לא נמנו אלא על קבלת עדות, ובההוא חזר בו רבן יוחנן והתירו!?)

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה (דכל דבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואפילו אירע דבר שאתה יכול להורות בו היתר ולומר "אין תקנת מנין הראשון עומדת", כי הכא - אפילו &##1492;כי אסור עד שיתירוהו בפירוש בקבוץ חכמים)? - דכתיב (דברים ה,כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (לקמן מפרש לה היכי יליף) ואומר (שמות יט,יג) [לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה] בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר (לקמן מפרש), ותנן (נמי דצריך מנין אחר להתירו) [מעשר שני פ"ה מ"ב]: 'כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד (כרם רבעי שאמרה תורה קֹדֶשׁ הִלּוּלִים (ויקרא יט,כד) וגמרינן 'קדש' 'קדש' ממעשר שני, דכתיב ביה 'קדש': וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא קֹדֶשׁ לה' (ויקרא כז,ל): שצריך להעלות הפירות לירושלים או לפדותן ולהעלות הדמים לירושלים, ותקנו חכמים במהלך יום אחד לכל צד שלא יפדוהו, אלא הפירות עצמן יעלם ויאכלם שם, כדמפרש לקמן: כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות), וזו היא תחומה: אילת מן הדרום, ועקרבת מן הצפון, לוד מן המערב, וירדן מן המזרח' ואמר עולא - ואיתימא רבה בר בר חנה - אמר רבי יוחנן: מה טעם? - כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות, ותניא: 'כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד (היינו בין לוד לירושלים בתוך מהלך יום, דהא אמרינן: לוד - בתוך מהלך יום מן המערב, נמצא מזרחה בין לוד לירושלים; ב'כיצד מברכין' (ברכות דף לה,א) יש פלוגתא: חד תני 'נטע רבעי' וחד תני 'כרם רבעי') בצד כפר טבי

(ביצה ה,ב)

ובקש להפקירו לעניים (שילקטוהו הם ויעלוהו לירושלים ויאכלוהו שם, שהיה עליו טורח להעלות שם הפירות); אמרו לו תלמידיו: רבי! כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו (לפדותו ולהעלות דמיו, ואף על גב דלאחר חורבן הוה - קסברי &##1511;דושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, וצריך להעלות הפירות או הדמים)'; מאן 'חבריך'? - רבן יוחנן בן זכאי; טעמא דנמנו, הא לא נמנו לא (ואף על גב דממילא ליתא לתקנתא קמייתא, דהא כדי לעטר שוקי ירושלים הוא דהוה, וכיון דחרבה - מה לנו לעטרה לצורך הנכרים? - ואפילו הכי צריך מנין).

מאי 'ואומר'? (כלומר: כיצד אנו למדין מן המקרא הראשון, ולמה נאמרו שנים?)

הכי קאמר (כך למד מן הראשון): מכדי כתיב (שמות יט,טו) [וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם] הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה (וממילא אישתרו בתשמיש לאחר שלשה ימים שקבלו את התורה), (דברים ה,כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם למה לי (למה ליה למהדר ולמיתן להו רשות לשוב לאהליהם, דהיינו תשמיש)? - שמע מינה: כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו (הואיל וקודשא בריך הוא אסר - בעי למשרייה הוא גופיה בהדיא, והוא הדין לכל דבר שבמנין); וכי תימא למצות עונה הוא דאתא (כלומר: וקרא ד-בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל דיליף תנא מיניה - להכי הדר ביה ויליף מהתם: דהכי קאמר לך: וכי תימא דהאי שׁוּבוּ לָכֶם לאו למשרי תשמיש, דהא ממילא משתרי, אלא לצוותן לשוב במצות המלך על כרחן: שלא לגרוע עונת נשותיהן) - תא שמע (מהכא): (שמות יט,יג) [לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה] בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר (בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל - שימשוך בהסתלק שכינה מן ההר ויאריך התוקע את קולו כמנהג התוקע באחרונה; לשון אחר בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל - שימשוך התוקע מלתקוע, והכי מפרש לה במכילתא [דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחודש, פרשתא ג]: בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל = בפסוק היובל); מכדי כתיב (בלוחות האחרונות) (שמות לד,ג) [וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר] גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא, בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל למה לי? - שמע מינה: דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו (מסיפיה דקרא יליף: אֶל מוּל הָהָר הַהוּא - כל זמן שהוא בהויית קדושתו שהשכינה עליו אסור, אבל נסתלק שכינה – מותר; שמעינן ממילא למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות ולמימר נסתלקה שכינה המה יעלו - והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר שנעלה הענן, והיה לו ללמוד היתר כשמסתלק מ-אֶל מוּל הָהָר הַהוּא! ובמסכת תענית (דף כא,ב) נמי מההוא קרא ילפינן, דתניא: 'רבי יוסי אומר: לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד מקומו: שכל זמן שהשכינה היתה בהר - אמרה תורה גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ וגו'; נסתלקה שכינה - אמרה תורה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר, הלכך למה ליה לכתוב בהדיא הֵמָּה יַעֲלוּ ולא אישתרי ממילא, מדוקיא ד-הָהָר הַהוּא ? - שמע מינה צריך מנין אחר להתירו כו'); וכי תימא הני מילי בדאורייתא, אבל בדרבנן לא (באיסור שיצא מפי הגבורה הוצרכנו לשמוע היתר מפיו, אבל במנין דרבנן לא בעינן שריותא בהדיא אלא מכללא)? - תא שמע כרם רבעי, והא כרם רבעי דרבנן וקאמרי ליה 'כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו' (דהא דהוצרך להעלות פירות עצמן במהלך יום - דרבנן הוא, וקא בעי מנין ואף על גב דאיכא למשרייה מכלל); וכי תימא (השתא הדר רב יוסף לאסוקי מלתא דאמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה) 'ביצה נמי אמנו עלה רבן יוחנן בן זכאי ושריוה'? - כי אמנ&##1493; אעדות, אביצה לא אמנו.

אמר ליה אביי: אטו ביצה במנין מי הואי (כלום הוּזְכְּרָה במנין הראשון לאוסרה)? ביצה בעדות תליא מלתא; אתסר עדות - אתסר ביצה, אשתרי עדות - אשתרי ביצה!

רב אדא ורב שלמן, תרוייהו מבי כלוחית, אמרי: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה, מאי טעמא? - מהרה יבנה בית המקדש (ותחזור תקנה ראשונה שלא לקבל עדות אלא עד המנחה) ויאמרו: "אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביום טוב שני? השתא נמי ניכול" ולא ידעי דאשתקד שתי קדושות הן והשתא קדושה אחת היא.

אי הכי עדות נמי לא נקבל, מאי טעמא, מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו "אשתקד מי לא קבלנו עדות החדש כל היום כולו, השתא נמי נקבל"!?

הכי? השתא: התם עדות מסורה לבית דין (אין נזקקין להם אלא בית דין, והם יודעין טעמו של דבר ולא יטעו), ביצה לכל מסורה (ליד הכל היא באה, ואין הכל באין לישאל, וסומכין על מנהגן).

רבא אמר: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה; מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש (אף על גב דתקן לקבל עדות החדש כל היום להיות מונין למועדות מן הראשון, ואפילו באו עדים לאחר המנחה; אבל מלעשות יום טוב שני לא נעקרה תקנה ראשונה ממקומה)!?

ואמר רבא: הלכתא כותיה דרב בהני תלת, בין לקולא בין לחומרא.

(ביצה ו,א)

אמר רבא: מת ביום טוב ראשון (מת המוטל לקבור, אם יום טוב ראשון הוא) - יתעסקו בו עממים; מת ביום טוב שני - יתעסקו בו ישראל, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, מה שאין כן בביצה (לענין ביצה לא הקלו ביום טוב שני דראש השנה להשוות לשל גליות, דאלו ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה).

נהרדעי אמרי: אף בביצה (נולדה בזה מותרת בזה), דמה דעתיך (לאסרה בשני לרחוקים מבית דין): דלמא מעברי ליה לאלול (כתקנה הראשונה למנות מיום שני ולעשות שני ימים, כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד)? הא אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר! (ואף על פי שתקנו - לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם ועדיין לא נתקנה; האי דנקט 'מימות עזרא' - משום דבימיו עברוהו, דכתיב בעזרא (נחמיה ח,יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי [נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת], ובראש השנה משתעי.)

אמר מר זוטרא: לא אמרן (דיתעסקו בו ישראל) אלא דאשתהי (ומתירא שלא יסריח), אבל לא אשתהי - משהינן ליה.

רב אשי אמר: אף על גב דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה, מאי טעמא? - יום טוב שני לגבי מת - כחול שויוה רבנן, אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא (הדס היו מניחין על מטת מת לכבודו).

אמר רבינא: והאידנא דאיכא חברי – חיישינן. (חברי = אומה רשעה שהיו בימי פרסיים, וכופין את ישראל לעשות מלאכתן, ובי"ט היו נדחין מהן על ידי שאומרים להם 'יום טוב הוא', ואם יראו אותם מקברין מתיהם - יכופו אותם למלאכה; והאי גלימא דאמרינן לעיל - אינו צ&##1493;רך המת, שהרי יש לו תכריכין אחרים כל צרכו: שאם צריך לו - מאי 'אפילו' דקאמר? הא אמרינן 'ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל', ועסק זה חציבת קברו וחתוך תכריכין! הלכך על כרחך בגלימא שאינו צריך לו מיירי, דומיא דאסא דשרי למגזייה, וקא משמע לן דאף על גב דטרחא דלא צריך הוא, אלא משום כבודו עושין לו יותר מדאי - מותר לעשות לו, כיון דלגבי מת - כחול שויוה רבנן.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol