דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף ו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק ראשון ביצה
שנולדה ביום טוב
(ביצה
ה,ב)
רבא
אמר: אף מתקנת רבן
יוחנן בן זכאי
ואילך ביצה אסורה;
מי לא מודה רבן
יוחנן בן זכאי
שאם באו עדים מן
המנחה ולמעלה שנוהגין
אותו היום קדש
ולמחר קדש (אף
על גב דתקן לקבל
עדות החדש כל היום
להיות מונין למועדות
מן הראשון, ואפילו
באו עדים לאחר
המנחה; אבל מלעשות
יום טוב שני לא
נעקרה תקנה ראשונה
ממקומה)!?
ואמר
רבא: הלכתא כותיה
דרב בהני תלת, בין
לקולא בין לחומרא.
(ביצה
ו,א)
אמר
רבא: מת ביום טוב
ראשון (מת
המוטל לקבור, אם
יום טוב ראשון
הוא) - יתעסקו
בו עממים; מת ביום
טוב שני - יתעסקו
בו ישראל, ואפילו
בשני ימים טובים
של ראש השנה, מה
שאין כן בביצה
(לענין ביצה
לא הקלו ביום טוב
שני דראש השנה
להשוות לשל גליות,
דאלו ראש השנה
נולדה בזה אסורה
בזה).
נהרדעי
אמרי: אף בביצה
(נולדה בזה
מותרת בזה), דמה דעתיך
(לאסרה בשני
לרחוקים מבית דין): דלמא מעברי
ליה לאלול (כתקנה
הראשונה למנות
מיום שני ולעשות
שני ימים, כגון
שלא באו עד יום
שלשים ואחד)? הא אמר רב
חיננא בר כהנא
אמר רב: מימות עזרא
ואילך לא מצינו
אלול מעובר! (ואף
על פי שתקנו - לא
אירע שבאו עדים
מן המנחה ולמעלה
חוץ מאותה הפעם
ועדיין לא נתקנה;
האי דנקט 'מימות
עזרא' - משום דבימיו
עברוהו, דכתיב
בעזרא (נחמיה
ח,יג) וּבַיּוֹם
הַשֵּׁנִי [נֶאֶסְפוּ
רָאשֵׁי הָאָבוֹת], ובראש
השנה משתעי.)
אמר
מר זוטרא: לא אמרן
(דיתעסקו בו
ישראל) אלא דאשתהי
(ומתירא שלא
יסריח), אבל לא אשתהי
- משהינ⳯ ליה.
רב
אשי אמר: אף על גב
דלא אשתהי נמי
לא משהינן ליה,
מאי טעמא? - יום טוב
שני לגבי מת - כחול
שויוה רבנן, אפילו
למיגז ליה גלימא
ולמיגז ליה אסא
(הדס היו מניחין
על מטת מת לכבודו).
אמר
רבינא: והאידנא
דאיכא חברי – חיישינן.
(חברי = אומה
רשעה שהיו בימי
פרסיים, וכופין
את ישראל לעשות
מלאכתן, ובי"ט היו
נדחין מהן על ידי
שאומרים להם 'יום
טוב הוא', ואם יראו
אותם מקברין מתיהם
- יכופו &##1488;ותם למלאכה;
והאי גלימא דאמרינן
לעיל - אינו צורך
המת, שהרי יש לו
תכריכין אחרים
כל צרכו: שאם צריך
לו - מאי 'אפילו' דקאמר?
הא אמרינן 'ביום
טוב שני יתעסקו
בו ישראל', ועסק
זה חציבת קברו
וחתוך תכריכין!
הלכך על כרחך בגלימא
שאינו צריך לו
מיירי, דומיא דאסא
דשרי למגזייה,
וקא משמע לן דאף
על גב דטרחא דלא
צריך הוא, אלא משום
כבודו עושין לו
יותר מדאי - מותר
לעשות לו, כיון
דלגבי מת - כחול
שויוה רבנן.)
רבינא
הוה יתיב קמיה
דרב אשי בשני ימים
טובים של ראש השנה;
חזייה (רבינא
לרב אשי) דהוה עציב;
אמר ליה: אמאי עציב
מר? אמר ליה: דלא
אותיבי עירובי
תבשילין (לא
הושבתי כלומר לא
הכנתי לי ערובי
תבשילין לאפות
ולבשל מי"ט לשבת
דתנן לקמן (דף טו:)
עושה אדם תבשיל
מערב י"ט לשם ערוב).
אמר
ליה: ולותיב מר
האידנא (ביום
טוב ראשון, והוא
חמישי בשבת): מי לא אמר
רבא: מניח אדם עירובי
תבשילין מיום טוב
לחבירו ומתנה (ועל
תנאי הוא אומר:
"אם היום הוא חול
ולמחר קדש - יהא
ערוב, ואם היום
קדש ולמחר חול
- איני צ&##1512;יך לכך")?
אמר
ליה: אימר דאמר
רבא בשני ימים
טובים של גליות,
בשני ימים טובים
של ראש השנה מי
אמר (והרי הם
כיום ארוך ושניהם
קדש)?
והא
אמרי נהרדעי 'אף
ביצה מותרת'!
אמר
ליה רב מרדכי (לרבינא): (מנהרדעי
לא תותביה למר:) בפירוש אמר
לי מר דלא סבר להא
דנהרדעי. (רב
מרדכי תלמידו של
רב אשי היה, כדאמרינן
בסוטה (דף מו,ב) גבי
לויה לרבו עד פרסה:
'רב מרדכי אלויה
לרב אשי כו'.)
אתמר:
אפרוח שנולד ביום
טוב: רב אמר אסור
ושמואל - ואיתימא
רבי יוחנן - אמר
מותר;
רב
אמר אסור: מוקצה
הוא! ושמואל ואיתימא
רבי יוחנן אמר
מותר: הואיל ומתיר
עצמו בשחיטה (הואיל
ומתיר עצמו בלידתו
להיות נשחט, מה
שלא היה לפני לידתו
- אף מוק&##1510;ה התיר
את עצמו בלידתו:
דמגו דאתקן להא
- אתקן ל&##1492;א).
אמרי
ליה רב כהנא ורב
אסי לרב: וכי מה
בין זה לעגל שנולד
ביום טוב (דתניא
לקמן שמותר בו
ביום לדברי הכל)?
אמר
להו: הואיל ומוכן
אגב אמו בשחיטה
(מוכן בעודו
בתוך מעיה: אם נשחטה
האם - היה נאכל);
ומה
בין זה לעגל שנולד
מן הטרפה (הטרפה
- בנה אס&##1493;ר אם נמצא
בתוכה, דעובר ירך
[לענין זה] אמו הוא,
הואיל ובשחיטת
אמו אתה בא לאכלו;
וכי נולד ביום
טוב מן הטרפה - ליכא
למימר 'הואיל ומוכן
אגב אמו', ואפילו
הכי בשחיטת עצמו
מותר לשחטו ולאכלו,
דלא אשכחן מאן
דאסיר)?
שתיק
רב.
אמר
רבה ואיתימא רב
יוסף: מאי טעמא
שתיק רב? לימא להו:
הואיל ומוכן אגב
אמו לכלבים (דבין
השמשות היתה אמו
עומדת לכך)! (אבל
אפרוח שבקליפה
אינו עומד לאכילת
כלבים, ואף לא היה
ראוי - הלכך נולד
הוא.)
אמר
ליה אביי:
(ביצה
ו,ב)
השתא:
מוכן לאדם לא הוי
מוכן לכלבים (למאן
דאית ליה מוקצה,
דהא נתנבלה בשבת
לרבי יהודה אתמול
בין השמשות היתה
עומדת לאדם, וקא
חשיב ליה מוקצה
בהא לגבי כלבים), דתנן [שבת
פ"כד מ"ד]: 'מחתכין את
הדלועין לפני הבהמה
ואת הנבלה לפני
הכלבים; רבי יהודה
אומר: אם לא היתה
נבלה מערב שבת
אסורה לפי שאינה
מן המוכן'; מוכן
לכלבים הוי מוכן
לאדם?
אמר
ליה: אִין! מוכן
לאדם לא הוי מוכן
לכלבים, דמאי דחזי
ליה לאיניש לא
שדי ליה לכלבים;
מוכן לכלבים הוי
מוכן לאדם: דדעתיה
דאיניש אכל מידי
דחזי ליה (ועובר
שבמעי טרפה ראוי
לו לכשיולד, הלכך
מאתמול דעתיה עלויה
אם יולד יאכלנו).
תניא
כותיה דרב: תניא
כותיה דשמואל ואיתימא
רבי יוחנן:
תניא
כותיה דרב: 'עגל
שנולד ביום טוב
– מותר; אפרוח שנולד
ביום טוב – אסור;
ומה הפרש בין זה
לזה? - זה מוכן אגב
אמו בשחיטה, וזה
אינו מוכן אגב
אמו'
תניא
כותיה דשמואל ואיתימא
רבי יוחנן [תוספתא
ביצה פ"א הלכה א]: 'עגל שנולד
ביום טוב מותר
ואפרוח שנולד ביום
טוב מותר'; מאי טעמא?
– 'זה מוכן אגב אמו
וזה מתיר עצמו
בשחיטה'.
תנו
רבנן: 'אפרוח שנולד
ביום טוב אסור;
רבי אליעזר בן
יעקב אומר: אף בחול
אסור, לפי שלא נתפתחו
עיניו (ואתרבי
לאסורא מ-לְכָל
הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ
עַל הָאָרֶץ,
כדלקמן)';
כמאן
אזלא הא דתניא
(ויקרא יא,מב)
[כֹּל הוֹלֵךְ
עַל גָּחוֹן וְכֹל
הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע
עַד כָּל מַרְבֵּה
רַגְלַיִם] לְכָל הַשֶּׁרֶץ
הַשֹּׁרֵץ עַל
הָאָרֶץ [לֹא
תֹאכְלוּם כִּי
שֶׁקֶץ הֵם]
לרבות
אפרוחים שלא נתפתחו
עיניהם'? – כמאן? - כרבי
אליעזר בן יעקב.
אמר
רב הונא אמר רב:
ביצה - עם יציאתה
נגמרה (כשיצאה
נגמרה ברייתה. (אבל
מקמי הכי לא חשיבא
ביצה גמורה; ולקמיה
מפרש ואזיל למאי
הלכתא.)
מאי
'עם יציאתה
נגמרה'?:
אילימא עם
יציאתה נגמרה
ומותרת לאכלה
בחלב (דהשתא
הוה ביצה ולא
בשר),
הא (הנמצאת) במעי
אמה (אמה
אינה ביצה ו)אסורה
לאכלה בחלב -
והתניא 'השוחט
את התרנגולת
ומצא בה ביצים
גמורות (ואפילו
בלא קליפה
לבנה, אלא
שהחלמון לבדו
גמור, ואף על
פי שמעורה
עדיין בגידין) - מותרות
לאכלן בחלב' (כדלקמן:
מדפליג רבי
יעקב עליה
ואמר 'אם היו
מעורות
בגידין
אסורות')'! אלא 'עם
יציאתה נגמרה
ומותרת לאכלה
ביום טוב (והכי
קאמר: יצתה
ודאי מבעוד
יום - מותר כי
ודאי הוא
דנגמרה בחול), הא במעי
אמה (אבל
לא יצתה - לא
נגמרה בחול) אסורה
לאכלה ביום
טוב (משום
הכנה דרבה)'? והא
תניא 'השוחט
את התרנגולת
ומצא בה ביצים
גמורות מותרות
לאכלן ביום
טוב'! וכי תימא
'קא משמע לן
בברייתא מאי
דלא אשמעינן
במתניתין (אין
הלכה כברייתא
זו דאשמועינן
בה מאי דלא אשמעינן
במתניתין,
ובשום משנה לא
סתם לן רבי
הכי, ואם רבי
לא שנה - רבי
חייא מנין לו)' - הא נמי
תנינא: 'ביצה
שנולדה ביום
טוב בית שמאי
אומרים תאכל ובית
הלל אומרים לא
תאכל', ועד כאן
לא פליגי בית
שמאי ובית הלל
אלא בנולדה,
אבל במעי אמן
דברי הכל
שריין! וכי
תימא 'בית הלל
אפילו במעי
אמן נמי אסרי,
והאי דקתני
'נולדה' - להודיעך
כחן דבית שמאי
דאפילו נולדה
נמי שרו';
אלא
הא דתניא (הך
ברייתא דלעיל): 'השוחט
את התרנגולת
ומצא בה ביצים
גמורות מותרות
לאכלן ביום
טוב' מני (מאן
קתני לה)?: לא בית
שמאי (דמאי
אריא במעי
אמה? אפילו נולדה
ביום טוב שריא) ולא בית
הלל (דאפילו
במעי אמן
אסירי)! אלא 'עם
יציאתה –
נגמרה' ומגדלת
אפרוחים, במעי
אמה אינה
מגדלת אפרוחים;
למאי נפקא
מינה? - למקח
וממכר (דאם
נולדה נגמר
בשולה וראויה
לגדל ממנה
אפרוחים, אבל
נמצאת במעי אמה
אינה מגדלת
אפרוחים, ואם
תבעוהו למכור
ביצים לגדל
אפרוחים, אם
מכר אלו - הוי
מקח טעות ובטל
מקח),
כי ההוא דאמר
להו: "ביעי
(ביצה
ז,א)
דפחיא
(כמו
דפעיא
הנולדים מן
התרנגולת חיה
שפועה בלידתה) למאן"
יהבו ליה ביעי
דשחוטה
אתא
לקמיה דרבי
אמי, אמר להו:
מקח טעות הוא,
והדר;
פשיטא
(דמקח
טעות הוא דהא
בהדיא אמר ליה
דפחיא)?
מהו
דתימא 'האי -
לאכילה קא בעי
להו, והאי
דקאמר "דפחיא"
- משום ד&##1510;ריבן (לשון
מבושלות כל
צרכן כמו צָרֶבֶת
(ויקרא יג,כג)
= כויה שבשול)' למאי
נפקא מינה (גירסת
רש"י: ונפקא
מינה בין מאן
דבעי להו
לאכילה בין
מאן דבעי להו
לאפרוחים)? - למיתבה
ליה ביני ביני
(להחזיר
לו דמי מעלה
שבין ביעי
דפחיא לביעי
דשחוטה, ואי
בעי להו
לאכילה אין
המקח בטל, דהא
בני אכילה
נינהו, אלא
שאלו יפים מהם
ויחזיר לו דמי
מעליותן) - קא משמע
לן (רבי
אמי דסתם מאן
דבעי ביעא
דפחיא -
לאפרוחים בעי להו,
ואין אלו שוין
לו כלום).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט
הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol