דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף י

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק ראשון ביצה שנולדה ביום טוב

(ביצה ט,ב)

אבל מטהו מחלון לחלון [ובית הלל מתירין]:

אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא? ורמינהי: 'השוחט חיה ועוף ביום טוב: בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה, ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום'!?

אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה (כאן הוחלפה שיטתן וצריך להפוך דבריהם).

ממאי (דמוחלפת, ומאי קשיא ליה לרבי יוחנן)? דלמא עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ (דלמא טעמייהו דבית שמאי התם משום דאיכא דקר נעוץ, וליכא צד איסור), אבל היכא דליכא דקר נעוץ (דאיכא צד רמז חפירה) לא (לא שרו, ואפילו בעפר תיחוח שהוא כחפור ועומד, והכא נמי לא שנא: דהא איכא חשדא דלהטיח גגו)? ואי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא דשובכו מוכיח עליו, אבל התם לא (דגזרי משום כתישה דלמא זמנין דבעי כתישה)?

אלא אי קשיא (מתניתין אהדדי שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן וצריך להפוך דבריהם) - הא קשיא (על זו החליפה [ביצה פ"א מ"ג, להלן דף י,א]): 'בית שמאי אומרים: לא יטול (מן הגוֹזָלות ביום טוב) אלא אם כן נענע מבעוד יום (ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא, כדמפרש לקמן טעמא: דלמא למחר, כי שקיל להו - חייס ע&##1500;ייהו וממליך), ובית הלל אומרים עומד ואומר "זה וזה אני נוטל"' אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי 'השוחט חיה ועוף ביום טוב...' אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה;

ודלמא לא היא: עד כאן לא אמרי בית שמאי אלא היכא דאיכא דקר נעוץ,

(ביצה י,א)

אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא (והא נמי להא דמיא דלמא ממליך ואשתכח דטלטלה בכדי דכיון דממליך בטלה לה הזמנה למפרע)? אי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא כיון דמוקצה הוא בעומד ואומר "זה וזה אני נוטל" סגי (כיון דאינו אסור אלא משום מוקצה בהזמנה בעלמא סגי), אבל התם לא?

אלא אי קשיא הא קשיא [ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי אומרים: אין נוטלין את העלי (דף עב וכבד וכותשין בו חטים לטרגיס וטיסני [לחלק את גרעיני החטה לחלקים], והוי מלאכתו לאיסור) לקצב עליו בשר (וקא סברי בית שמאי אסור לטלטלו ואפילו לצורך גופו: שצריך לגוף הכלי למלאכה המותרת היום), ובית הלל מתירין (קא סלקא דעתא משום שמחת יום טוב דאי לא שרית ליה - לא שחיט)', אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי: 'השוחט חיה ועוף בית שמאי וכו'?

אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה ממאי דלמא לא היא עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ, אבל היכא דליכא דקר נעוץ – לא? אי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא דאיכא תורת כלי עליו (ואף על פי שמלאכתו לאיסור - מותר לטלטלו לצורך גופו), אבל התם לא!?

אלא אי קשיא - הא קשיא [ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי אומרים: אין נותנין את העור (שהופשט ביום טוב) לפני הדורסן (לא ישטחנו במקום דריסת הרגלים, שזהו צורך עבוד: שמתעבד על ידי הדריסה), ולא יגביהנו, אלא אם כן יש עליו כזית בשר; ובית הלל מתירין' אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי 'השוחט חיה ועוף ביום טוב וכו'', אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה!

ממאי? דלמא לא היא: עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ, אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא? אי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא דחזי למזגא עלויה (כן היתה ישיבתם: שוטחין בגדים על גבי הקרקע, ונסמכין ויושבין על ברכיהן כפופין, כדאמרינן בפסחים (דף קח,א): 'הוה זגינן אברכי דהדדי' ונמצאת שטיחתו צורך יום טוב), אבל התם לא!?

אלא אי קשיא - הא קשיא [ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי אומרים: אין מסלקין את התריסין ביום טוב (תריסין = דלתות החלונות של חנויות שסוגרין בהן החלונות בלילה, ומסלקין אותם ביום ונותנין אותן לפניהם ושוטחין עליהן תבלין למכור לרבים; וביום טוב מותר ליקח מחנוני המכיר אותו, ובלבד שלא יזכיר סכום מקח), ובית הלל מתירין אף להחזיר (ולסגור בהן)', אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי 'השוחט חיה ועוף ביום טוב וכו'; בשלמא בית שמאי אבית שמאי לא קשיא: התם דאיכא דקר נעוץ הכא ליכא דקר נעוץ (כלומר: ליכא טעמא להתירא, דקא סברי יש בנין בכלים), אלא בית הלל אבית הלל קשיא (וחזרה ודאי שלא לצורך היא, ואפילו דאמרינן אין בנין בכלים - טרחא ד&##1500;או צורך מיהא הוה וקא שרינן ליה משום תחלתן, כדלקמן, אלמא משום שמחת יום טוב מקילינן, וקשיא בית הלל דכסוי)!? אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה! דילמא לא היא: עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אבל התם – לא!

משנה:

בית שמאי אומרים: לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום, ובית הלל אומרים: עומד (מבעוד יום) ואומר: "זה וזה אני נוטל".

גמרא:

אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת בבריכה ראשונה (דרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה של כל שנה להיות צוות לאמה; 'בריכה' = קובי"ד בלע"ז: שהיונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש, והן שני גוזלות זכר ונקבה, ומפסיקין בתקופת טבת, וחוֹזְרים ויולדים בניסן), דבית שמאי סברי גזרינן דלמא (כי שקיל להו למחר) אתי לאמלוכי (וחייס עלייהו, והוי ליה טלטול שלא לצורך; ומשנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו - תו לא חיישינן דחייס), ובית הלל סברי לא גזרינן; אבל בבריכה שניה - דברי ה&##1499;ל בעומד ואומר "זה וזה אני נוטל" סגיא.

ובית הלל, למה ליה למימר '"זה וזה אני נוטל"' לימא "מכאן אני נוטל למחר", וכי תימא בית הלל לית להו ברירה (וכי שקיל למחר דלמא לא הני אזמין והוא לא הזמין את כולם אלא כדי צרכו) – והתנן [אהלות פ"ז מ"ג]: 'המת בבית ולו פתחים הרבה (כולם פתוחים או כולם סגורים) – כולן (כל כלים המונחים בחלל הפתחים תחת עובי התקרה של פתח) טמאים (ואף על פי שאינו תחת הגג המאהיל על המת; שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסופו לצאת דרך שם, וכאן אין אנו יודעים באיזה יוציאנו - הלכך כולם טמאים); נפתח אחד מהן (לאחר מיתת המת) - הוא טמא (בין כלים דמעיקרא, בין כלים דלבסוף המובאין לו מבחוץ) וכולן טהורין (לדברי הכל מוקמינן להו, דמודו הכל מכאן ולהבא בכלים המובאים לתוכן אחרי כן מבחוץ, דודאי בההוא דנפתח מפיק ליה); חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה (בכך שערוהו שראוי להוצאת מתים) - מצלת על כל הפתחים כולן (מלטמא כאילו נפתח); בית שמאי אומרים: והוא שחשב להוציאו עד שלא ימות המת, ובית הלל אומרים: אף משימות המת' (וקא סלקא דעתא דבברירה פליגי, ובכלים שהיו בהם בין מיתה למחשבה: בית שמאי סברי לא אמרינן הוברר דמעיקרא דעתיה להכי הואי, ולא ירדה הטומאה לשאר הפתחים, ובית הלל סברי: הוברר; ולמאי דסלקא דעתא השתא סבירא לן דבנפתח אחד מהם נמי הוו פליגי בכלים דמעיקרא, וטהורין, דקא תני לעיל לדברי הכל בכלים דמכאן ולהבא)!

הא - אתמר ע&##1500;ה: אמר רבה: לטהר את הפתחים מכאן ולהבא, וכן אמר רבי אושעיא: לטהר את הפתחים מכאן ולהבא מכאן ולהבא – אין, למפרע – לא (ואפילו בית הלל לית להו 'הוברר', ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה, אבל הראשונים טמאים; ובית שמאי מטמאין אף האחרונים: דקא סברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת - שוב אי&##1504;ו עולה מהם אלא על ידי מעשה, כגון נפתח, ובנפתח אחד מהם לא פליגי מידי).

רבא אמר: לעולם למפרע (למפרע נמי מטהרין בית הלל, דאית להו ברירה), והכא (במתניתין) היינו טעמא (דצריך לברר ולומר "אלו אני נוטל"): דלמא (למחר) מטלטל (ובודק השמנים) ושביק מטלטל ושביק (ושביק הא ושקיל אידך) וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה (נמצא מטלטל מה שלא הזמין: שהרי לא היה דעתו אלא בכדי צרכו! הלכך אומר "זה וזה אני נוטל" ולמחר על כרחיה הני מילי דשקיל);

והא אמרת 'בעומד (מרחוק ואין מנענע) ואומר "זה וזה אני נוטל"' סגיא (אלמא לא בדק מאתמול הכחושים והשמנים ואכתי איכא למיחש)! הני מילי מערב יום טוב (כלומר: היכא דידע מערב יום טוב דהני הוא דאזמינן, דתו בין שהן כחושין בין שהן שמנים לא שקיל אחריני, שהרי יודע שמוקצין הם: שלא זמנן),

(ביצה י,ב)

אבל ביום טוב (כשבא לבררן ביום טוב, כלומר: שלא ברר דבריו מבעוד יום וסומך על בדיקת מחר שיבדוק את כולן) - אסור דזימנין דמשתכחי שמנים כחושים וכחושים שמנים (אותם הנראים שמנים למראה עיניו - נמצאים כחושין במשמושן, והכחושים נמצאים שמנים), וקמטלטל מידי דלא חזי ליה (כל אותן שטלטל יותר על צרכו - מוקצים היו); אי נמי זימנין דמשתכחי כלהו כחושים ושביק להו ואתי לאמנועי משמחת יום טוב (וכל זה על ידי שלא ברר אתמול דבריו, לפיכך סמך על שקר לומר אי אפשר שלא יהו שנים או שלשה טובים, ולמחר נמצאו כולם רעים! אבל כשאתה מזקיקו לברר - שוב אינו סומך אלא על אלו, בין היו שמנים או כחושין, ולדעת כן זמנן, ובא ונוטלן ולא ממנע).

משנה:

זמן שחורים (ולא היה שם עוד) ומצא לבנים (ולמחר מצא הכל לבנים), לבנים ומצא שחורים (ודאי המזומנים הלכו להם, ואלו אחרים דאתו להו מעלמא לשובך), (וכן) שנים ומצא שלשה (ואינו מכיר את המוכנים) - (כולם) אסורים; שלשה ומצא שנים – מותרים (האחד הלך והשנים נשארו, ולא אמרינן 'הואיל והאחד הלך - כן הלכ&##1493; כולם, ואלו אחרים הם'); (זִמֵּן) בתוך הקן ומצא לפני הקן (ובתוך הקן לא מצא כלום) – (הרי אלו) אסורין (ובגמרא מפרש לה); ואם אין שם אלא הם - הרי אלו מותרים.

גמרא:

פשיטא!?

אמר רבה: הכא במאי עסקינן? - כגון ש&##1494;ִמֵּן שחורים ולבנים (בשני קנין, וכל הקנין מובדלין במחיצות ועליות כדרך כל שובכין: עשויין עליות הרבה, וכל עליה יש בה מחיצות הרבה) והשכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים (והכי קאמר: זמן שחורים בקן זה ומצא בו לבנים, ולבנים זמן בשֵנִי ומצא בו שחורים); מהו דתימא 'הני אינהו נינהו ואתהפוכי אתהפוך' - קא משמ&##1506; לן הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו.

לימא מסייע ליה לרבי חנינא, דאמר רבי חנינא (בבבא בתרא ב'לא יחפור' [דף כד,א]): רוב וקרוב - הלך אח&##1512; הרוב (אם בא מעשה לפנינו ויש לתלותו בדבר הקרוב לו להתיר או לאסור, ויש לתלותו אחר הרוב לענין אחר - חלוף הקרוב הלך אחר הרוב; ומתניתין נמי הכי אמר, דהא איכא למתלינהו להנך שחורים באותם שהיו אתמול בקן שבצדו וכן הלבנים ולומר נהפכו, ולא תלינן אלא אמרינן מעלמא אתו ומרובא פירשו),

כדאמר אביי (לקמן): בדף - הכא נמי בדף. (בדף שיש דף לפני השובך בולט ויוצא ממנו ושם באים ויושבין יונים דמעלמא תדיר שיראים ליכנס לקן מפני שאותן שבקן מגרשים את כל הבא אליהן, וכשיוצאין משובך - אלו נכנסין, הלכך חיישינן שמא מן הדף באו לקנין, הלכך אסורים, דהוו להו כלהו 'קרובים': שבדף ושבקן, הלכך זיל בתר רובא)

שנים ומצא שלשה אסורין:

מה נפשך (פירושא דמתניתין היא, כלומר: להכי אסורים: דמה נפשך להתירם): אי אחריני נינהו - הא אחריני נינהו! ואי לא אחריני נינהו, הא איכא חד דמערב בהו.

שלשה ומצא שנים - מותרין:

מאי טעמא? הני אינהו נינהו, וחד מנייהו אזל לעלמא. לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן (הא מתניתין סתמא היא, והלכה כסתם משנה, ואנן קיימא לן (כתובות כא,א) הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו), דתניא: 'הניח מנה (ממעות מעשר שני בתיבה) ומצא מאתים - חולין &##1493;מעשר שני מעורבין זה בזה, דברי רבי (האחד חולין ואינו יודע איזהו, ונוטל היפה שבהן ואומר "אם זו של מעשר - הרי יפה; ואם חולין היא - תהא חברתה מחוללת עליה"); וחכמים אומרים: הכל חולין (הואיל ולא מצא כמו שהניח - תולין &##1500;הקל ולומר "נטל את הראשון והניחו במקום אחר והניח שוב את אלו ושכח", שאין אדם מניח מעות חולין ומעות מעשר ביחד);

הניח מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל (ונשאר הך מנה ממעשר) - דברי רבי; וחכמים אומרים: הכל חולין (הואיל ולא העלהו לירושלים - לא הפר&##1497;דן זה מזה, ושניהם נטלן והניחם במקום אחר, וְזֶה חולין הוא שהניח הלום אחרי כן ושכח)'

אפילו תימא רבנן, הא אתמר עלה רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: שאני גוזלות (להכי איכא למימר האחד הלך וחבריו נשארו), הואיל ועשויין לדדות (רגילים הן להיות מדדין אחד אחד ויוצאין ונכנסין, אבל מנה לא הלך מאליו אלא אם כן נטלו, וכשנטל - נטל שנ&##1497;הם);

ולמה לי לשנויי עלה 'שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות' (רבי יוחנן ורבי אלעזר - מה דוחקין לתלות טעם משנתנו במדדים? הא לדידהו מתוקמת שפיר כרבנן בלאו האי טעמא)?: והא אתמר עלה דההיא דרבי יוחנן ורבי אלעזר (דהא אינהו אפליגו בההיא דמעשר): חד אמר בשני כיסין מחלוקת (בההוא - הוא דק&##1488;מר רבי 'מנה מונח ומנה מוטל') אבל בכיס אחד דברי הכל חולין, וחד אמר בכיס אחד מחלוקת (מחלוקת במונחין שני המנין בכיס אחד: בההוא - הוא דק&##1488;מרי רבנן דכשנטל - כל הכיס נטל), אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל (דהאחד נטל והניח השני)? (המקשה סיומי מסיים למילתיה ומפרש קושייתו:) בשלמא למאן דאמר בשני כיסין מחלוקת (דהיינו כדומיא דמתניתין דהוו שני גוֹֹזָלות) - היינו דאיצטריך לשנויי הכא 'שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות' (צריך לשנויי דתקום מתניתין כרבנן מהאי טעמא הואיל ועשויין לדדות), אלא למאן דאמר 'בכיס אחד מחלוקת אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל' השתא למה לי לשנויי עלה ('משום דעשויין לדדות')? הא אמרת בשני כיסין לא פליגי (וחד מהני רבנן - או רבי &יוחנן או רבי אלעזר - אוקמה הכי, ולעיל אמאי שנו תרוייהו הואיל ועשויין לדדות)?

אמר רב אשי: הכא (מאן דאמר בכיס אחד מחלוקת) - בגוזלות מקושרים וכיסים מקושרים (בשני כיסין כעין כיס אחד קאמר, דהיינו שני כיסין מקושרין) עסקינן (ודקאמר 'אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל' - בשאין מקושרין, ומתניתין - אפילו &##1489;גוֹזָלות מקושרין משמע דהנותרין מותרין, ולא אמרינן 'אותן שזִמֵּן נטלו כולם, ואלו אחרים', הלכך - אי לא דשאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות - לא הוה מתוקמא כרבנן, דהא בכיסים מקושרין אמרי רבנן 'הכל חולין'!): (והשתא, אגב האי שנויא מתוקמא שפיר כרבנן:) גוזלות (דמדדין) מנתחי אהדדי (ואיכא למתלי לקולא: דחד מנייהו הוא דאזל ליה), כיסין לא מנתחי אהדדי (ואדם בא ונטלן, וכיון דמקושרים הם - שניהם נטל);

ורבי אמר לך: כיסין נמי: זמנין

(ביצה יא,א)

דמתעכל קטרייהו (ניתר הקשר שלהם ומתפרק מאליו, והבא ונטל - שמא לא &מקושרין מצאם, וחטף האחד והלך לו).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol