דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף יג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק ראשון ביצה
שנולדה ביום טוב
(ביצה
יב,ב)
אושפזיכניה
דרבא בר רב
חנן הוה ליה
אסורייתא דחרדלא
(חבילות
של חרדל
בשרביטין,
והזרע בתוכן); אמר ליה:
מהו לפרוכי (לפרוכי
השרביטין
ולהוציא הזרע) ומיכל
מנייהו ביום
טוב (מי
שרי ביום טוב
כשחיטה
וכבישול? או
דלמא כיון
דאפשר מערב
יום טוב – לא,
דתולדת דישה
הוא)?
לא
הוה בידיה;
אתא
לקמיה דרבא,
אמר ליה:
מוללין
מלילות (של
חטין: שמולל
בידיו כשהן
רכים, דדש
כלאחר יד הוא,
ואפילו בשבת
לאו דאורייתא
הוא אלא מדרבנן,
וביום טוב לא
גזור) ומפרכין
קטניות ביום
טוב.
איתיביה
אביי [תוספתא
שבת פ"יד ה"טז;
תוספתא ביצה
פ"א ה"כ
[ליברמן]]: 'המולל
מלילות מערב
שבת - למחר
מנפח מיד ליד (שלא
כדרך חול) ואוכל,
אבל לא בקנון (כלי
הוא ראשו אחד
רחב והשני
עשוי כעין
מרזב קצר,
ונותן
הקטניות בתוך
הרחב ומנענע
והאוכל מתגלגל
דרך המרזב,
והפסולת נשאר
בכלי) ולא
בתמחוי (קערה
גדולה); המולל
מלילות מערב
יום טוב - למחר
מנפח על יד על
יד (מעט
מעט)
ואוכל אפילו
בקנון ואפילו
בתמחוי, אבל
לא בטבלא ולא
בנפה ולא
בכברה (דמחזי
כמאן דעביד
לצורך מחר,
שאין דרך
לעשות בכלים
הללו אלא הרבה)' מערב
יום טוב – אִין,
ביום טוב – לא ('המולל
מערב יום טוב'
קתני, ולא
קתני 'המולל
ביום טוב')!
אפילו
תימא ביום
טוב, ואיידי
דתנא רישא
'מערב שבת' תנא
סיפא נמי
'מערב יום טוב';
אם
כן (דמוללין
מלילות ביום
טוב),
מצינו תרומה
שזכאי בהרמתה (דסתם
שבלין לא
מפרישין
תרומה עד
שיעשו דגן,
והמוללן ביום
טוב לאכלן -
מפריש מהן
תרומה על כרחו), ותנן 'לא
אם אמרתם
בתרומה שאינו
זכאי בהרמתה
וכו'?
לא
קשיא:
(ביצה
יג,א)
הא
רבי הא רבי
יוסי ברבי
יהודה (לעולם
מוללין
מלילות לדברי
הכל, ודקשיא
לן 'אם כן
מצינו תרומה
שזכאי
בהרמתה'? אִין,
ודאי מצינו
אליבא דרבי,
דאמר 'יש
תרומה
במלילות',
ומתניתין
דקתני 'לא
מצינו' - רבי
יוסי ברבי
יהודה היא, דאמר
'אֵין תרומה
במלילות'), דתניא: 'הכניס
שבלין לעשות
מהן עיסה -
אוכל מהן עראי
(כל זמן
שלא דשן ומרחן
בכרי לא נגמרה
מלאכתן לתרומה)
ופטור; למוללן
במלילות (הכניסן
לאכלן מעט מעט
על ידי מלילות) -
רבי מחייב (בתרומה,
שלא יאכל מהן
עראי עד
שיפריש, לפי
שהכנסתן
בשבלין היא
גמר מלאכתן:
שאין סופן לבא
לידי גורן
אחר, וְזֶהוּ
גרנן) ורבי
יוסי ברבי
יהודה פוטר (רֵאשִׁית
דְּגָנְךָ [דברים
יח,ד] כתיב,
והיינו
מֵרוּחַ, דאין
דגון אלא קבוץ
בכרי)'.
(ופרכינן
לרבא, דאמר
מוללן:) ולרבי
יוסי ברבי
יהודה נמי (אי
שרית למוללן
ביום טוב) משכחת
לה (על
כרחיך שזכאי
בהרמתה) כגון
שהכניס שבלין
לעשות מהן
עיסה (בדישה
ומרוח), ונמלך
עליהן למוללן (להצניען
כולן למלילות) ביום
טוב, דטבלא
ביומיה (דעל
כרחיך מודה
בהו רבי יוסי
דטבלן ביום
שנמלך עליהן:
דכיון
דהכניסן לשם
גורן גמור -
ירדה להן תורת
תרומות
ומעשרות,
וכשנמלך
למוללן -
נעשית הכנסתו
'גורן', והמוללן
ביום טוב על
כרחו קדים
תרומתן)! אלא מאי
'תרומה'?
רוב
תרומה. (ולא
גרס 'אלא מאי
אית לך למימר',
אלא לא תימא
הא רבי הא רבי
יוסי: דבין
לרבי בין לרבי
יוסי מתוקמא,
ומאי 'תרומה'
דתנן מתניתין
אינו זכאי
בהרמתה? - ברוב
תרומות קאמר,
שישנן על ידי
דישה ומרוח,
והן מערב יום טוב.)
אמר
אביי: מחלוקת
בשבלין (בהנהו
- הוא דפ&טר רבי
יוסי: דרובן
לדישה, ואין גרנן
אלא במֵרוּחַ), אבל
בקטניות דברי
הכל אסורייתא
טבלא (יש
בני אדם הרבה
שאין חובטין
אותן יחד אלא
כדי קדרתן,
לפיכך הכנסתן
בחבילין זהו
גרנן).
לימא
מסייע ליה [תרומות
פ"י מ"ו]: 'מי
שהיו לו חבילי
תלתן (מין
קטנית הוא,
ומעט נותנין
בקדרה ליתן
טעם) של טבל -
הרי זה כותש (זהו
דרך דישתן) ומחשב
(מאומד) כמה
זרע יש בהם
ומפריש על
הזרע ואינו
מפריש על העץ (אין
צריך להפריש
מן הקשים ואף
על פי שטעם
עצו ופריו שוה
לא חייבוהו
חכמים במעשרות)' (מדקתני
'חבילין... של
טבל', אלמא
אסורייתא
טבלא); מאי לאו
רבי יוסי ברבי
יהודה היא,
דאמר התם לא
טבלא הכא טבלא?
לא!
רבי היא!
אי
רבי היא, מאי
איריא תלתן?
אפילו שבלין
נמי?
אלא
מאי רבי יוסי
ברבי יהודה?
לשמעינן שאר
מיני קטניות (דטבלו
בחבילי, ואף
על פי שהרבה
עושין מהן כרי
ומרוח) וכל שכן תלתן
(שהוא
נותנו מעט מעט
בקדרה למתק,
ונותנו בעצו)?
אלא
תלתן אצטריכא
ליה (ולעולם
רבי היא, והוא
הדין לשבלין,
ולא תסייעיה
מהכא): סלקא
דעתא אמינא הואיל
וטעם עצו
ופריו שוה
לפרוש נמי
אעצו - קא משמע
לן.
איכא
דאמרי: אמר
אביי: מחלוקת
בשבלין (בהנהו
מחייב רבי לפי
שהרבה כונסין
אותן למלילות
וקליות שהן
גרנן), אבל
בקטניות דברי
הכל (סתם
הכנסתם למרוח,
ו)אסורייתא
לא טבלא.
מיתיבי
[תרומות פ"י
מ"ו]: 'מי
שהיו לו חבילי
תלתן של טבל
הרי זה כותש
ומחשב כמה זרע
יש בהן ומפריש
על הזרע ואינו
מפריש על העץ'
מאי לאו טבל
טבול של תרומה
(כלומר
מאי לאו גבי
ישראל קרי ליה
טבל ועדיין לא
נקרא עליו שם
בפה ומסתמא
קרוי טבל
וחייב בתרומה
שהיא תחלה לכל
המעשרות
דכתיב בה
ראשית)?
לא!
טבל טבול של
תרומת מעשר (לעולם
אין חבילין
גמר מלאכה,
ואילו גבי
ישראל הוא לא
הוה מקרי 'טבל',
אלא בבן לוי
קאי, שקדם
והלך אצל
ישראל ונטל
מעשר ראשון
ממנו בחבילין;
והואיל וחל על
חבילין הללו
שם מעשר - נעשו
טבל אצלו
להפריש מהם
תרומת מעשר מן
המעשר שעל
הלוי להפריש,
והיא במיתה,
וכל תורת
תרומה עליה,
דתרומה קרייה
רחמנא [במדבר
יח,כו]: תְּרוּמַת
ה' מַעֲשֵׂר
מִן
הַמַּעֲשֵׂר), וכדרבי
אבהו אמר רבי שמעון
בן לקיש, דאמר
רבי אבהו אמר
רבי שמעון בן
לקיש: מעשר
ראשון
שהקדימו
בשבלין (שהקדימו
לתרומה גדולה) – שמו (שם
מעשר שנקרא
עליו) טובלו
לתרומת מעשר (ואוסרו
באכילת עראי,
ובמיתה, כדין
טבל, עד שירים
תרומת מעשר
שלו; ולקמיה
יהיב טעמא).
כותש
למה לי (אי
בבן לוי
מוקמינן ליה,
למה מוטל עליו
לעשותו דגן?
אי אמרת בשלמא
בישראל קאי
ואסורייתא
טבלא - שפיר
תנא 'כותש',
דכתיב [רֵאשִׁית]
דְּגָנְךָ [דברים
יח,ד], ודרבנן
דומיא
דאורייתא
תקון)? לימא ליה:
כי היכי דיהבו
לי - הכי
יהיבנא לך!
אמר
רבא: קנסא (על
שהקדים וגרם
להערים לעבור
על דברי תורה:
שהמשנֶה סדר
המעשרות - עובר
בלאו: מְלֵאָתְךָ
וְדִמְעֲךָ
לֹא תְאַחֵר (שמות
כב,כח) דהכי
קאמר: לא תאחר
תרומה להקדים
לה מעשר).
תניא
נמי הכי: 'בן
לוי שנתנו לו
שבלין
במעשרותיו - עושה
אותן גורן;
ענבים - עושה
אותן יין;
זיתים - עושה
אותן שמן,
ומפריש עליהם
תרומת מעשר
ונותנן לכהן,
שכשם שתרומה
גדולה אינה
ניטלת
(ביצה
יג,ב)
אלא
מן הגורן ומן
היקב (שנגמר
כולה, דכתיב
דגן תירוש
ויצהר (במדבר
יח,יב: כֹּל
חֵלֶב
יִצְהָר
וְכָל חֵלֶב
תִּירוֹשׁ וְדָגָן)) - כך
תרומת מעשר
אינה ניטלת
אלא מן הגורן
ומן היקב'.
'מחשב'?
הא מדידה בעי!? (בשלמא
אי בישראל
מוקמת לה
ובתרומה
גדולה - איכא
למיתני 'מחשב',
דניטלת באומד:
שתרומה גדולה
לא נתנה בה
התורה שיעור,
דכתיב רֵאשִׁית
דְּגָנְךָ [דברים
יח,ד] ורבנן
הוא דאמרי
שיעור עין יפה
ובינונית
ורעה, הלכך
באומד סגי,
דאי נמי לא
יהיב כשיעור - חטה
אחת פוטרת כל
הכרי! אבל גבי
לוי [במדבר
יח,כו]: מַעֲשֵׂר
מִן
הַמַּעֲשֵׂר
כתיב, וצריך
למדוד)
הא
מני? - אבא
אלעזר בן גימל
היא, דתניא: 'אבא
אלעזר בן גימל
אומר: (במדבר
יח,כז) וְנֶחְשַׁב
לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם
[כַּדָּגָן
מִן הַגֹּרֶן
וְכַמְלֵאָה
מִן הַיָּקֶב] (בלוים
כתיב) - בשתי
תרומות הכתוב
מדבר: אחת
תרומה גדולה (דכתיב
כַּדָּגָן
מִן הַגֹּרֶן
- זו תרו&מה
גדולה) ואחת
תרומת מעשר (תְּרוּמַתְכֶם -
זו תרומת מעשר);
כשם שתרומה
גדולה ניטלת
באומד (כדפרישית:
דלא כתיב בה
שיעור)
ובמחשבה (נותן
עיניו בצד זה
ואוכל בצד אחר,
דכתיב וְנֶחְשַׁב,
ואתרוייהו
קאי; והא דקא
יליף לה
מתרומה גדולה -
משום אומד נקט
לה) - כך
תרומת מעשר
ניטלת באומד
ובמחשבה'.
גופא:
אמר רבי אבהו אמר
רבי שמעון בן
לקיש: מעשר
ראשון
שהקדימו
בשבלין - שמו
טובלו לתרומת
מעשר;
מאי טעמא?
אמר רבא:
הואיל ויצא
עליו שם מעשר (ורחמנא
אמר: וַהֲרֵמֹתֶם
מִמֶּנּוּ ...
מַעֲשֵׂר מִן
הַמַּעֲשֵׂר [במדבר
יח,כו]:
משנקרא מעשר - הזקיקם
לתרומתו).
אמר
רבי שמעון בן
לקיש: מעשר
ראשון
שהקדימו
בשבלין (שהיה
לו לכהן ליטול
תרומה גדולה
תחלה, שהרי
קרויה רֵאשִׁית
[דְּגָנְךָ] [דברים
יח,ד]], והלוי
אחריו מְעַשֵׂר
במה שמשייר,
וזה שנטל מעשר
תחלה ונמצא
שלא הורמה
תרומה גדולה
ממעשרו,
וישראל לא יתן
לכהן אלא אחד
מחמשים במה
ששייר - נמצא
כהן מפסיד) - פטור (הלוי) מתרומה
גדולה (שבמעשר
זה),
שנאמר (במדבר
יח,כו) [וְאֶל
הַלְוִיִּם
תְּדַבֵּר
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
כִּי תִקְחוּ
מֵאֵת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
אֶת
הַמַּעֲשֵׂר
אֲשֶׁר
נָתַתִּי לָכֶם
מֵאִתָּם
בְּנַחֲלַתְכֶם] וַהֲרֵמֹתֶם
מִמֶּנּוּ
תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר
מִן
הַמַּעֲשֵׂר (שנאמר
וַהֲרֵמֹתֶם
מִמֶּנּוּ
תְּרוּמַת ה',
ופירש: ומה
היא התרומה? - מַעֲשֵׂר
מִן
הַמַּעֲשֵׂר); מעשר מן
המעשר אמרתי
לך, ולא תרומה
גדולה ותרומת
מעשר מן המעשר.
אמר
ליה רב פפא
לאביי: אי הכי,
אפילו הקדימו (לתרומה) בכרי
נמי (משנתמרח
נפטר לוי,
מהאי קרא)!?
אמר
ליה עליך אמר
קרא (כדי
שלא תאמר כן): (במדבר
יח,כט)
מִכֹּל
מַתְּנֹתֵיכֶם
תָּרִימוּ
אֵת כָּל תְּרוּמַת
ה' [מִכָּל
חֶלְבּוֹ אֶת
מִקְדְּשׁוֹ
מִמֶּנּוּ] (ובלוים
כתיב, ולהכי
כתיב כָּל:
למימר דכל צד
תרומה המוטלת
בו יתן);
ומה
ראית (דהאי
כָּל
דמרבי - שדית
ליה אהקדימו
בכרי, ואידך
אהקדימו
בשבלים? אימא
איפכא)?
האי
אדגן והאי לא
אדגן (הקדימו
בכרי כבר נעשה
דגן, ומשבא
לכלל דגן - חלה
עליו חובת כהן,
דכתיב רֵאשִׁית
דְּגָנְךָ [דברים
יח,ד], הלכך
מסתברא דהאי
קרא דזכותא
דכהן - אכרי
תשדייה).
תנן
התם [מעשרות
פ"ד מ"ה]: 'המקלף
שעורין (לאוכלן
קלופים חיים) - מקלף
אחת אחת ואוכל
(ופטור מן
המעשר, דכי
האי גוונא – 'אכילת
עראי' היא,
ובשלא נתמרחו
קאי: שמקלפן
מתוך שבולת
שלהן), ואם
קלף ונתן לתוך
ידו – חייב (במעשר
דהוה ליה קבע)'.
אמר
רבי אלעזר:
וכן לשבת (אחת
אחת לא הוי
מפרק - תולדה
דדש - דכלאחר
יד הוא, אבל
משקבצן בידו
הויא תולדת
דישה, וחייב).
איני!
והא רב מקלפא
ליה דביתהו
כסי כסי (מלא
כוסות), ורבי
חייא מקלפא
ליה דביתהו
כסי כסי!?
אלא
אי אתמר - אסיפא
אתמר: 'המולל
מלילות של
חטים - מנפח על
יד על יד,
ואוכל (בלא
מעשר); ואם נפח
ונתן לתוך
חיקו (בשולי
בגדיו, שקורין
פאנ"ץ) – חייב'; אמר רבי
אלעזר: וכן לשבת.
מתקיף
לה רבי אבא בר
ממל: ורישא,
למעשר אִין,
לשבת לא? ומי
איכא מידי
דלענין שבת לא
הוי גמר מלאכה,
ולמעשר הוי
גמר מלאכה?
מתקיף
לה רב ששת
בריה דרב אידי:
ולא? והא גרנן
למעשר (כלומר
הרבה מלאכות
שאמרו שהן
קובעות גורן
למעשר לאסרו
באכילת עראי
ומותרות בשבת), דתנן [מעשרות
פ"א מ"ה]: 'איזהו
גרנן למעשר (לעיל
מינה איירי
בפירות, וקאמר:
אימתי גמר
מלאכתן ליקבע
למעשר)? הקשואין
והדלועין
משיפקסו (משניטל
פקס שלהן,
והוא כמין פרח
בראשו, כמו
שיש בתפוחים,
ונופל מאליו
כשמתיבש), ושלא
פקסו משיעמיד
ערמה (כלומר:
ואם עד שלא
פקסו העמיד
ערמה מהן,
כמין כרי - הוקבעו)' (אלמא
העמדת ערמה
הויא גמר
מלאכה למעשר), ותנן
נמי גבי בצלים
'משיעמיד ערמה',
ואילו גבי שבת
העמדת ערמה
פטור (ולענין
שבת - משהביא
בצלים לביתו;
אין העמדת
ערמה מלאכה)! אלא מאי
אית לך למימר?
מלאכת מחשבת
אסרה תורה (אף
על גב דלמעשר
הויא מלאכה,
לשבת - מלאכת
מחשבת שהיא
מלאכת אומנות
אסרה תורה:
שנסמכה פרשת
שבת למלאכת
המשכן ב'ויקהל',
והתם - מלאכת
מחשבת כתיב) - הכא נמי
מלאכת מחשבת
אסרה תורה.
כיצד
מולל (ביום
טוב)? (דאמרן
לעיל 'מוללין
מלילות' והא
ודאי שינוי
בעי מעובדא
דחול!?)
אביי
משמיה דרב
יוסף אמר: חדא
אחדא (בין
גודל לאצבע), ורב
אויא משמיה
דרב יוסף אמר:
חדא אתרתי (בין
גודל לשתי
אצבעותיו);
רבא
אמר: כיון
דמשני - אפילו
חדא אכולהו
נמי.
כיצד
מנפח (דאמרינן
לעיל 'למחר
מנפח מיד ליד',
בשבת)?
אמר
רב אדא בר
אהבה אמר רב:
מנפח
(ביצה
יד,א)
מקשרי
אצבעותיו
ולמעלה (ולא
בכפו).
מחכו
עלה במערבא:
כיון דמשני
אפילו בכולה
ידא נמי!
אלא
אמר רבי אלעזר:
מנפח בידו אחת
ובכל כחו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol