דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף יח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק שני יום טוב

(ביצה יז,ב)

משנה:

חל להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים: מטבילין את הכל (כל הצריך טבילה, בין אדם בין כלים) מלפני השבת (דקיימא לן בראש השנה (טז,ב): חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, דכתיב וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ (ויקרא יא,ח), ומוקים לה ברגל; הלכך יטביל מערב שבת, דאסור להטביל בשבת וביום טוב);

ובית הלל אומרים: כלים מלפני השבת, ואדם בשבת;

(והא דנקט שבת - רבותא אשמועינן לבית הלל, דאפילו בשבת שרו באדם! ובגמרא מפרש מאי טעמא דכלים אסורים;)

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן (מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו - ממלא מהם כלי אבן ונותנם במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים, ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה, ובטלי אגבייהו, וטהרו; ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים, ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה, כדאמרינן בפסחים בפרק 'כל שעה' (לד,ב)), אבל לא מטבילין (בגמרא מפרש שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו, כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים), ומטבילין מגב לגב (ביום טוב) ומחבורה לחבורה (בגמרא מפרש לה).

גמרא:

דכולי עלמא מיהת כלי בשבת לא, מאי טעמא?

אמר רבה: גזרה

(ביצה יח,א)

שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (ממקומו עד המקוה);

אמר ליה אביי: יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזירה בור בחצרו אטו בור ברשות הרבים;

התינח שבת, ביום טוב מאי איכא למימר?

גזרו יום טוב אטו שבת;

ומי גזרינן (ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים, למגזר התירא אטו אסורא, וגזרה לגזירה)? והא תנן 'ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין' ואי איתא נגזור השקה אטו הטבלה!

ותסברא (דהא קושיא הוא)?: אי אית ליה מים יפים, הני למה לי למעבד להו השקה? אלא דלית ליה, וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו (שלא יטמאו, וכיון דזהיר בהו - הויא להו טומאתן מלתא דלא שכיחא, ולא גזרו בה רבנן).

איתיביה: 'מדלין (מים) בדלי טמא, והוא טהור (מאליו)' (והא לא דמי למטביל כלי על גבי מימיו דמתניתין, דאסור - דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר, בין מים בין כלי, הלכך מוכחא מילתא דטבילה; וטעמא דטבילה אסורה - משום דנראה כמתקן כלי, והאי מחזי, אבל הכא - אין הכל יודעים שהדלי טמא, והרואה אומר "לשאוב מים הללו היה צריך"), ואי איתא - נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה (בלא שאיבת מים)!?

שאני התם: מתוך שלא הותרה לו (טבילה זו) אלא על ידי דליו (בשאיבתו, שאין כן דרך שאר טבילות) - זכור הוא (שהטבילה אסורה ביום טוב).

איתיביה: 'כלי שנטמא מערב יום טוב (ובאב הטומאה, כדלקמן) - אין מטבילין אותו ביום טוב (הואיל והיה לו להטבילן מבעוד יום); ביום טוב - מטבילין אותו ביום טוב (וישתמש בו היום חולין: שאין צריכין הערב שמש)', ואם איתא - נגזור דיום טוב אטו דערב יום טוב?

טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא היא (שהרי הכל מטהרין ברגל, וכל שכן שזהירין מלהטמא), ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

איתיביה: 'כלי שנטמא באב הטומאה (מערב יום טוב, כדלעיל) - אין מטבילין אותו ביום טוב (דכיון דטמא מן התורה - הוה לי&ה כמתקן); בולד הטומאה - מטבילין אותו ביום טוב' (בולד הטומאה - אין כאן תקון, דמדאורייתא טהור מעליא הוא, שאין כלי טמא אלא באב הטומאה, כדתניא ב'הכל שוחטין' (חולין כה,א): אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס, משום דהוה ליה ולד הטומאה: שמה שבתוכו אין מיטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי; יש מפרשים: כלי שנטמא באב הטומאה, אפילו נטמא ביום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, וטעמא - משום דבעי הערב שמש, דטומאה דאורייתא צריכה הערב שמש, הלכך, הואיל ואינו ראוי היום לתשמיש - לא יטבילנו! וקשיא לי, הרי ראוי להשתמש בו חולין, שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים, כדתנן: 'טבל ועלה - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בקדשים' (נגעים פרק יד משנה ג: '...והרי הוא טבול יום אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו - אוכל בקדשים' )), ואם איתא נגזור הא אטו הא?

ולד הטומאה היכי משכחת לה (מי הוא הצריך להטבילו)? - גבי כהנים (אינו אלא כהן, דהא ולד הטומאה - ראשון, וכלי שנטמא בו שני, ומותר לחולין, שאין שני עושה שלישי בחולין, ואין צריך להטבילו אלא לתרומה)! כהנים זריזין הם (ולא אתו למשרי דאב הטומאה! אי נמי, זריזין מלבא טומאה לכליהן, והויא מלתא דלא שכיחא)!

תא שמע, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'נדה שאין לה בגדים (טהורים, להחליף וללבוש אחר טבילתה, והיום יום טוב, ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה) - מערמת וטובלת בבגדיה (כשהיא לבושה, וסלקא לה טבילה אף לכלים [לבגדים], ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת: דלטבילת עצמה נכנסה, ואדם מותר לטבול כבית הלל, דנראה כמיקר, כדלקמן)', ואם איתא נגזור דלמא אתי לאטבולי בעינייהו?

שאני התם: מתוך שלא הותרה לה אלא על ידי מלבוש - זכורה היא.

רב יוסף אמר: (טעמא דמתניתין דטבילת כלים בשבת ויום טוב אסירא [לאחר שהביאה הגמרא את השקלא וטריה בין רבה ואביי בענין זה, הביאה הגמרא את השקלא וטריא בין רב יוסף – הרב השני של אביי - עם אביי]) גזרה משום סחיטה (משום סחיטת בגדים, שאף הן בכלל 'כלים').

אמר ליה אביי: תינח כלים דבני סחיטה נינהו, כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזרה הני אטו הני.

איתיביה כל הני תיובתא, ושני ליה כדשנינן.

רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא (אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב - משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי, ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה).

תניא כוותיה דרב ביבי: 'כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא'.

רבא אמר: (טעמא דמתניתין) מפני שנראה כמתקן כלי (ודמיא לתקנת מלאכה, וגזור עלה מדרבנן).

אי הכי אדם נמי?

אדם נראה כמיקר;

הא תינח מים יפים (שדרך לרחוץ בהן), מים רעים מאי איכא למימר?

אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא

(ביצה יח,ב)

בשרב (חום) ורוחץ אפילו במי משרה (ששורין הפשתן בהן [מי שריית פשתן מסריחים]);

תינח בימות החמה, בימות הגשמים מאי איכא למימר (הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין, ולא כמיקר)?

אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה, ורוחץ אפילו בימות הגשמים;

תינח בשבת, ביום הכפורים מאי איכא למימר (שאסור ברחיצה משום ענוי, ומותר בטבילת מצוה, כדלקמן)?

אמר רבא: מי איכא מידי (דמלאכה) דבשבת שרי (וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה) וביום הכפורים אסור (משום מלאכה, כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן)? אלא הואיל ובשבת (דחמירא במלאכה) שרי (משום טעמא דמיקר) - ביום הכפורים נמי שרי (ואף על גב דלא נראה כמיקר; שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת);

ומי אית ליה לרבא 'הואיל' (באיסורי שבת כהאי גוונא: 'משום דשרי בהא, לא תשרי בהא')? והתנן [שבת פ"יד מ"ד]: 'החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ (לרפואה, דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין, שהיא אב מלאכה טוחן), אבל מטבל הוא (בו מאכלו) כדרכו, ואם נתרפא נתרפא', ורמינן עלה [תוספתא שבת פ"יב ה"ט [ליברמן]]: 'לא יגמע ופולט (דמוכחא מלתא דלרפואה עביד), אבל מגמע ובולע', ואמר אביי: כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן; ורבא אמר: אפילו תימא מגמע ובולע, ולא קשיא: כאן קודם טבול (קודם אכילה מגמע ובולע, דלא מוכחא מלתא דלרפואה, דסברי חומץ אהני ליה למיכל), כאן לאחר טבול (לאחר אכילה, וטבל מאכלו בחומץ: דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה! ואמאי, הרי קודם אכילת שבת היה מותר, ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו!), ואם איתא, נימא: הואיל וקודם טבול (קודם אכילה) שרי (דנראה כחפץ בבליעת חומץ) - לאחר טבול (לאחר אכילה) נמי שרי (שאין חלוק בשיעור של שבת)!

הדר ביה רבא מההיא (דחומץ, ושנייה כאביי, ואת זו דטבילה, דאית ליה 'הואיל' - אמר לאחר חזרה).

וממאי דמההיא הדר ביה? דלמא מהא (דטבילה דיום הכפורים) הדר ביה (ושל חומץ אמר באחרונה)?

לא סלקא דעתך (למיסר טבילה ביום הכפורים), דתניא: 'כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים (ואף על פי שאסורין ברחיצה)'.

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן [לטהרן, אבל לא מטבילין]:

מאי 'אבל לא מטבילין'?

אמר שמואל: אין מטבילין את הכלי (הצריך טבילה) על גב (השקת) מימיו לטהרו ביום טוב.

מני מתניתין? לא רבי ולא רבנן, דתניא: 'אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן, דברי רבי; וחכמים אומרים: מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן'; מני: אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה?

איבעית אימא רבי איבעית אימא רבנן: אי בעית אימא רבי (קתני לה): רישא דברייתא ביום טוב וסיפא בשבת, וכולה מתניתין ביום טוב (כדאמרינן: 'אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב'; הטבלה הוא דלא, הא השקה בכלי אבן שפיר דמי!);

(ביצה יט,א)

ואיבעית אימא רבנן, וכולה מתניתין בשבת.

(ובספרים שלנו נחלפה רישא לסיפא וסיפא לרישא: דכתיב בהו ברישא 'אין משיקין' והדר 'אין מטבילין', ועל כן רוב התלמידים שגו בפירושה של סוגיא זו ואין אדם יכול לישבה על כנה, וגורסין מפני דוחק 'ומתניתין רישא ביום טוב, וסיפא בשבת' ומפרשינן רישא דקתני 'משיקים' ביום טוב קאמר, ותנא השקה והוא הדין להטבלה, וסיפא דקתני 'אבל לא מטבילין' איירי בשבת, ותנא הטבלה והוא הדין להשקה; ואין ראוי לפרש כן לדרדקי דבי רב: דאם כן ליתני קילתא ושמעינן חמירתא: לשמעינן הטבלה דמותרת ביום טוב, ואנא אמינא דכל שכן השקה! אבל השתא דאשמעינן 'משיקין' - איכא למימר דוקא קתני, אבל הטבלה לא, וכן לענין שבת דאשמעינן 'אבל לא מטבילין': אי הוא הדין להשקה סבירא ליה הוה ליה לאשמועינן 'אין משיקין' ושמעינן כל שכן דאין מטבילין! אבל השתא דאשמעינן 'אין מטבילין' - איכא למימר 'הא השקה שרי, וסייג לדברי ספר התוספתא, דכך מצינו בו במסכת שבת ובמסכת ביצה!)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol