דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף יט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק שני יום טוב

(ביצה יח,ב)

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן [לטהרן, אבל לא מטבילין]:

מאי 'אבל לא מטבילין'?

אמר שמואל: אין מטבילין את הכלי (הצריך טבילה) על גב (השקת) מימיו לטהרו ביום טוב.

מני מתניתין? לא רבי ולא רבנן, דתניא: 'אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן, דברי רבי; וחכמים אומרים: מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן'; מני: אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה?

איבעית אימא רבי איבעית אימא רבנן: אי בעית אימא רבי (קתני לה): רישא דברייתא ביום טוב וסיפא בשבת, וכולה מתניתין ביום טוב (כדאמרינן: 'אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב'; הטבלה הוא דלא, הא השקה בכלי אבן שפיר דמי!);

(ביצה יט,א)

ואיבעית אימא רבנן, וכולה מתניתין בשבת.

(ובספרים שלנו נחלפה רישא לסיפא וסיפא לרישא: דכתיב בהו ברישא 'אין משיקין' והדר 'אין מטבילין', ועל כן רוב התלמידים שגו בפירושה של סוגיא זו ואין אדם יכול לישבה על כנה, וגורסין מפני דוחק 'ומתניתין רישא ביום טוב, וסיפא בשבת' ומפרשינן רישא דקתני 'משיקים' ביום טוב קאמר, ותנא השקה והוא הדין להטבלה, וסיפא דקתני 'אבל לא מטבילין' איירי בשבת, ותנא הטבלה והוא הדין להשקה; ואין ראוי לפרש כן לדרדקי דבי רב: דאם כן ליתני קילתא ושמעינן חמירתא: לשמעינן הטבלה דמותרת ביום טוב, ואנא אמינא דכל שכן השקה! אבל השתא דאשמעינן 'משיקין' - איכא למימר דוקא קתני, אבל הטבלה לא, וכן לענין שבת דאשמעינן 'אבל לא מטבילין': אי הוא הדין להשקה סבירא ליה הוה ליה לאשמועינן 'אין משיקין' ושמעינן כל שכן דאין מטבילין! אבל השתא דאשמעינן 'אין מטבילין' - איכא למימר 'הא השקה שרי, וסייג לדברי ספר התוספתא, דכך מצינו בו במסכת שבת ובמסכת ביצה!)

תנו רבנן: 'כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו בין השמשות (מפני שהוא ספק לילה ונמצא מטביל ביום טוב);

רבי שמעון שזורי אומר: אף בחול אין מטבילין אותו, מפני שצריך הערב שמש (אם אנו רואין אדם המטביל כלי בין השמשות - אנו צריכין להחזירו ולמחות בידו, מפני שצריך הערב שמש, וְזֶה המטביל כלי בלילה ודאי דעתו להשתמש בו מיד ולא להמתין הערב שמש דלמחר)';

ותנא קמא לא בעי הערב שמש (בתמיה)?

אמר רבא: אשכחתינהו לרבנן דבי רב (לתלמידים שבבית המדרש), דיתבי וקא אמרי: במחשבתו נכרת מתוך מעשיו (דקא רהיט במרוצה) קמפלגי, והיכי דמי? - כגון דנקיט מנא בידיה ורהיט ואזיל בין השמשות לאטבוליה: מר סבר: האי דקא רהיט ואזיל - מידע ידע דבעי הערב שמש (והיינו דרהיט: כסבור להספיק קודם יציאת היום, וכשיראה שלא יספיק - הואיל ובא למקוה - גומר טבילתו וממתין מלהשתמש בו עד שיעריב שמשו למחר, הלכך בין השמשות דיום טוב אסור: משום דמטביל ביום טוב שלא לצורך! אבל בחול לא מחינן ביה: דמחשבתו ניכרת שלהערב שמשו הוא מתכוין מתוך מעשיו של מרוצתו), ומר סבר: מחמת מלאכתו הוא דקרהיט! ואמינא להו אנא: במחשבתו נכרת מתוך מעשיו דכולי עלמא לא פליגי (דודאי ניכרת באיניש דעלמא), כי פליגי (והאי גברא דאפליג ביה רבי שמעון שזורי ואמר דלא אמרינן ביה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו) כגון דאיטמי (מנא אחרינא) בפחות מכעדשה (מן השרץ), ואתא לקמיה דרבנן לשיולי "בפחות מכעדשה איטמי אי לא"? מר סבר מדהא לא גמיר - הערב שמש נמי לא גמיר, ומר סבר: הא הוא דלא גמיר (דלא כתיב בהדיא בכעדשה), הא הערב שמש גמיר (אבל הערב שמש דבהדיא כתיב - מגמר גמיר, ובכהן עסקינן דמשתמש בו תרומה).

ומטבילין מגב לגב [ומחבורה לחבורה]:

תנו רבנן: 'כיצד 'מגב לגב'?

הרוצה לעשות גתו על גב כדו (מי שהיו כליו טמאין והטבילן לדעת דריכת זיתיו, ונמלך לעשות גתו) וכדו על גב גתו – עושה (גתו על גב טבילה זו שהטביל לשם כדו, ואין צריך לחזור ולהטביל לשם גת; וההיא טבילה שניה הבא להחמיר על עצמו ולהטביל - קתני מתניתין שהוא מטביל ביום טוב: שאין כאן תקון כלי ואינה 'טבילה', שהרי אינה צריכה);

כיצד 'מחבורה לחבורה'?

היה אוכל בחבורה זו (על פסחו, והיה טמא או כליו טמאין וטבל לדעת כן), ורוצה לאכול בחבורה אחרת - הרשות בידו (ואין צריך לחזור ולטבול, וקאמרה מתניתין דאם בא להחמיר ולהטביל כליו לשם חבורה האחרת - מטביל ביום טוב)'.

משנה:

בית שמאי אומרים: מביאין שלמים (ביום טוב, לפי שיש בהן אכילת אדם) ואין סומכין עליהן (שהסמיכה אסורה משום שבות: שבכל כחו היה סומך, והוי ליה 'משתמש בבעלי חיים', ותנן: אין רוכבין על גבי בהמה (לקמן פ"ה מ"ב דף לו,ב)), אבל לא עולות (אין מביאין עולות חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע, אבל עולת יחיד לא יביא לפי שאין בה אכילת הדיוט, וכתיב (שמות יב,טז) [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ] יֵעָשֶׂה לָכֶם - ולא לגבוה);

ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן.

גמרא:

אמר עולא: מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך (מתניתין דמודו תרוייהו בשלמים – להביא, ולא אפלוג בהו אלא בסמיכתן), ועולת ראייה ליקרב, דבית שמאי סברי (בשלמי חגיגה מודו בית שמאי בהבאתן מפני שהן חובת היום, כדאמרינן בחגיגה (דף ט,א)): (ויקרא כג,מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' [שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ] - חגיגה אִין, עולת ראייה לא (ועולה שנחלקו אף בהבאתן - בעולת ראייה נחלקו); ובית הלל סברי: לַה' - כל ד-לַה' (וההיא הוא דקא שרו בית הלל - מפני שהיא של יום טוב, דנפקא לן מ-וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות כג,טו)), אבל נדרים ונדבות (הואיל ואין זמנן היום כלל) - דברי הכל אין קריבין ביום טוב (ואפילו שלמים, וכל שכן עולות, דיכול להביאן לאחר זמן; ואף על גב דחגיגה וראייה יש להן תשלומין כל שבעה - שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים, ותנן [חגיגה פ"א מ"ו]: 'עבר הרגל ולא חג - אינו חייב באחריותו'; והכי מפרש בברייתא לקמן דמשום האי טעמא שרו לה);

וכן אמר רב אדא בר אהבה: נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב.

מתיבי: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה שאינה של יום טוב (כגון נדר ונדבה) שאינה קרבה ביום טוב (דאית בה תרתי לאסורא: אין בה אכילת אדם ואפשר לאחר זמן), ועל שלמים שהן של יום טוב (כגון חגיגה ושלמי שמחה) שקריבין ביום טוב (דאיכא תרתי להתירא: אכילת אדם, והן זמנן ברגל, ואם יעבור הרגל בטל קרבנו); על מה נחלקו? - על עולה שהיא של יום טוב ועל שלמים שאינן של יום טוב: שבית שמאי אומרים לא יביא, ובית הלל אומרים יביא' (אלמא שלמים דנדרים ונדבות לבית הלל קרבין, וקשיא לעולא)

תריץ ואימא הכי: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה ושלמים שאינן של יום טוב שאין קריבין ביום טוב, ועל שלמים שהן של יום טוב שקריבין ביום טוב; על מה נחלקו? - על עול&ה שהיא של יום טוב: שבית שמאי אומרים לא יביא, ובית הלל אומרים יביא'.

רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא (וכי לא משכחת תנא דאמר כעולא דתימא עולא כי ההוא סבירא ליה, דאיצטריכא לך לשבושה להך מתניתא ולתרוצה)? תנאי היא (אשכחן תנא אחרינא דקאי כעולא), דתניא: 'שלמים הבאים מחמת יום טוב (חגיגה ושמחה) ביום טוב: בית שמאי אומרים: סומך עליהן מערב יום טוב ושוחטן ביום טוב; ובית הלל אומרים: סומך עליהן ביום טוב ושוחטן ביום טוב,

(ביצה יט,ב)

אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום טוב' (ועולא דקאמר כי האי תנא); והני תנאי (דלקמן פליגי) כי הני תנאי (דלעיל בנדרים ונדבות), דתניא [תוספתא חגיגה פ"א ה"ו [ליברמן]]: 'אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה (עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו (ויקרא ז,יג)), ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב (ותודה - נדרים ונדבות היא), אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות (בחולו של מועד); רבי שמעון אומר: הרי הוא אומר (דברים טז,טז) [שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר] בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת [וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם]: כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות, וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות (לקמיה מפרש לה); רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות (לקמיה מפרש אפילו ביום טוב קאמר), ויוצא בה ידי חובתו משום (שלמי) שמחה (ואף על פי שמחויב בתודה זו ועומד, דתניא במסכת חגיגה (דף ח,א) 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ [דברים טז,יד] - לרבות כל מיני שמחות של בשר לשמחה, מדלא כתיב 'והבאת שלמים ואכלת שם ושמחת'; ומיהו פשיטא לן דכל זמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר [דברים כז,ז] וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ, והאי קרא - בהר גרזים כתיב, ולא בשלמי שמחת יום טוב כתיב, דשמחת יום טוב - אם יש לו בכורות ומעשר בהמה - אין צריך להביא שלמים), ואין יוצא בה משום חגיגה (דדבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין; ותודה זו כבר מחויב הוא בה, ואין זו מן החולין שיהא פוטר בה חגיגתו).'

אמר מר (השתא מהדר אמילתיה לפרושי מאי דאמר לעיל: בהקרבת נדרים ונדבות פליגי): 'אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה' – פשיטא?

אמר רב אדא בריה דרב יצחק, ואמרי לה רב שמואל בר אבא: הכא בארבעה עשר עסקינן, וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול (שממעט זמן אכילתן: שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ארבע שעות, ומתוך כך חמץ שבה בא לידי נותר);

'ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב'?

קסבר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב.

'אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות' – אימת?: אילימא ביום טוב עצמו - והא אמ&רת 'ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב'?

אלא בחולו של מועד;

'רבי שמעון אומר: הרי הוא אומר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת: כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות, וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות' (קס"ד למיסר נדרים ונדבות בחולו של מועד אתא);

מתקיף לה רבי זירא: השתא (לרבי שמעון דאסר, הני) סלותי מסלתינן (לוקטין עצים בשדה מן המחובר בחולו של מועד, דתניא במועד קטן (דף יב,ב) 'קוצצין עצים מן המחובר במועד לצורך המועד'), נדרים ונדבות מבעיא?

אמר אביי: בהקרבה כולי עלמא לא פליגי דשרי (בחולו של מועד), כי פליגי למיקם עליה בבל תאחר (וכולה הך מתניתין לענין בל תאחר איירי): תנא קמא סבר: שלש רגלים אמר רחמנא, אפילו שלא כסדרן; ורבי שמעון סבר כסדרן – אִין, שלא כסדרן – לא. (תנא קמא סבר כל המאחר נדרו שלש רגלים אפילו שלא כסדרן עובר בבל תאחר וטעמא יליף בראש השנה (דף ד,ב) מהאי קרא: (דברים טז,טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה [יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם] למה לי למיכתב בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת?: כיון דכתיב שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים - פשיטא &דהני נינהו, דהא מינייהו קסליק, דלעיל מיניה כתיב [דברים טז,א] שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב [דברים טז,ט] שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ [דברים טז,יג] חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שמע מינה לבל תאחר, לומר: אלה קבעתי לך לתשלום מתנותיך ונדריך, והיינו דקא אתא לאשמועינן עצה טובה: כל מי שיש עליו תודה - יביאנ&##1492; בחג הסוכות, ואפילו הוא רגל ראשון אחר נדרו: שאם לא יביאנה עכשיו - יצטרך &לבא בשבילה לירושלים, שהרי בעלותו ברגל בפסח לא יביאנה מפני חמץ שבה, ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב, נמצא שאיחרה שלש רגלים שלא כסדרן; ואתא רבי שמעון למימר: 'הרי הוא אומר כו': כסדרן – אִין, שלא כסדרן – לא, הלכך הנודרה לפני סוכות - יש לו שהות עד לשנה הבאה, והכי קאמר: כל שבא בחג המצות - כגון ש&נדר קודם הפסח, והיה עליו להביאה בחג המצות, בא בחג השבועות שלאחריו או בחג הסוכות - ואין לו עוד שהות; וכל שאינו בא בחג המצות שלא היתה עליו להביאה בפסח, כגון שנדר אחר הפסח - אינו ב&א, כלומר: אינו צריך להביאה לא בחג השבועות שלאחריו ולא בחג הסוכות, שיש לו שהות עד הסוכות של שנה הבאה, שעברו שלש רגלים כסדרן.)

'רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות' – אימת?: אילימא בחולו של מועד - היינו &תנא קמא; אלא ביום טוב, וקסבר נדרים ונדבות קריבין ביום טוב (והיינו תנאי).

ומאי שנא חג הסוכות דנקט?

רבי אלעזר ברבי שמעון לטעמיה, דתניא: 'רבי שמעון אומר: לא יאמר חג הסוכות (כשהחזיר הכתוב להזכירן לשלש רגלים לבל תאחר, לא היה צריך לכתוב וּבְחַג הַסֻּכּוֹת כיון שכתוב שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה וכתב בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, דממילא ידענא:) שבו הכתוב מדבר (שבפרשת סוכות הוא עסוק ובו נכתב כתוב זה); למה נאמר? - לומר שזה אחרון (דבעינן כסדרן); רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לומר שזה גורם (את בל תאחר: שאפילו נדר לפני החג, כיון שעבר עליו חג הסוכות - עובר).

'ויוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה' – פשיטא: דבר שבחובה הוא ([שמות יב,יד] וְחַגֹּתֶם [אֹתוֹ חַג לַה']), וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין (ולא ממעות מעשר שני, ולא מנדרים ונדבות שהוא מחויב ועומד בהן)?

לא, צריכא דאף על גב דפריש (דכשנדר התודה פירש על מנת שיוצא בה ידי חגיגתו), כדבעא מניה רבי שמעון בן לקיש מרבי יוחנן: האומר "הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה"; "הריני נזיר

(ביצה כ,א)

ואגלח ממעות מעשר שני (קרבנות שגזר עליו הכתוב ביום תגלחתו אקנה ממעות מעשר שני)" – מהו?

אמר ליה: נדור (על התודה) ואינו יוצא (בה ידי חגיגה), נזיר ואינו מגלח (ממעות מעשר, אלא מן החולין, דכיון דאמר "הרי עלי" – נתחייב, דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט; וכי הדר אמר "על מנת" - לאו מילתא היא).

ההוא גברא דאמר להו (מצוה מחמת מיתה היה): "הבו ליה ארבע מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתי", אמר רב פפא: ארבע מאה שקיל, וברתיה - אי בעי נסיב, אי בעי לא נסיב.

טעמא דאמר "הבו ליה... ולנסיב" אבל אי אמר 'לנסיב והבו ליה', אי נסיב שקיל, ואי לא נסיב לא שקיל.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol