דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף כה
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק שלישי אין
צדין
(ביצה
כד,ב)
אמר
רב פפא: הלכתא:
נכרי
שהביא דורון
לישראל ביום
טוב, אם יש
מאותו המין
במחובר – אסור (אסורין
משום מוקצה;
ואפילו לרבי
שמעון יש מוקצה
בגרוגרות וצמוקים,
ומחובר
כגרוגרות
וצמוקים דמי:
מדלא לקטן
מאתמול -
אקצינהו
מדעתיה, ולא
תחלוק במחובר
בין שלו בין
של נכרי), ולערב
נמי אסורין
בכדי שיעשו (כדי
שלא יהנה
ממלאכת יום
טוב),
(והא
דקאמר 'ולערב
אסורים בכדי
שיעשו', הא
לאחר כן
מותרים -
אפילו לערב
ראשון נמי אף
על גב דליל
יום טוב שני
הוא ממתין
בכדי שיעשו,
ומותרין ממה
נפשך: אם
הלילה חול הוא
- הרי המ&##1514;ין בכדי
שיעשו, ואם
קדש הוא - נמצא
שנלקטו בחול!
כן דעתי נוטה,
ויש לי ראיות
הרבה: מההוא
בר טביא דעירובין
(דף לט,ב),
ומביצה
שנולדה בזה
שמותרת בזה (לעיל
דף ד,ב); אלמא
האחד חול הוא,
וממה נפשך
מותר;
ולא
זכיתי לשאול
את פי רבינו
יעקב בדבר זה,
כי היו נוהגים
בו היתר
במקומינו,
והיה לי דבר
פשוט; ולאחר
פטירתו של רבי
- שמעתי &##1488;ת
רבינו יצחק הלוי
שהוא אוסר עד
ליל מוצאי יום
טוב שני, וכל אנשי
עירו כמותו,
וגם הלכות
גדולות
אוסרים כן, ודנתי
לפניו ולא
הועיל לי
הדבר;
וכל טעמו
אינו אלא
מדנקט 'בכדי
שיעשו' - בלילה
הראויה לעשיה
קאמר;
ואני
אומר צריך
להמתין בכדי
שיעשו משום
שמא היום היה
קדש והלילה
חול;
ותדע:
מדלא קאמר
'לערב של שני
אסורים בכדי
שיעשו' - לערב
הראשון קאמר!
ובתשובת
רבינו גרשום
מאור הגולה
מצאתי כמותי;
גם עתה בא אלי
מכתב
מגרמיי"ש שבא
לשם אדם גדול
זקן ויושב
בישיבה מן
רומא, ושמו רבי
קלונימוס,
ובקי בכל הש"ס,
והורה כן,
ונחלק עליהן.)
ואם
אין מאותו
המין במחובר -
תוך התחום
מותר,
(ביצה
כה,א)
חוץ
לתחום אסור;
והבא בשביל
ישראל זה -
מותר לישראל
אחר.
(לא
שמעתי טעם
מקובל בדבר;
דאי משום
מוקצה - אמאי
מותר לישראל
אחר? ואי משום
שנעשה בו
איסור בשבילו- אם כן
לישראל אחר
נמי אסור,
דנכרי שהדליק
את הנר בשבת -
תנן (שבת פ"טז
מ"ח; דף קכב,א)
'אם בשביל
ישראל אסור'
ולא חלקו בינו
לחברו; ויש
לומר דגבי
איסור תחומין
דרבנן לא
אחמור כולי
האי, ודיין אם
אסרוהו על זה.
(טעם אחר נראה
לי: מחוץ
לתחום אסורין
גזירה שמא ישלח
בשבילו; והבא
בשביל זה מותר
לאחר דליכא למגזר
בה, שאינו
מכירו.)
אמר
רבה בר רב
הונא אמר רב:
הסוכר אמת
המים מערב יום
טוב (סותמה
שלא יכנסו בה
דגים מבחוץ
משתחשך, ואת אלה
הכין והזמין
על ידי מעשה
זה),
ולמחר השכים
ומצא בה דגים –
מותרין.
אמר
רב חסדא:
מדברי רבינו
נלמוד: חיה
שקננה בפרדס (מקום
המשתמר ואין
הולד יוצא,
שאינו יכול
לברוח, וקל
לצודו) - אינה
צריכה זמון (דהא
הכא מפני שהיא
סתומה ואין
יכולין לצאת
קרי להו
'מוכנים'; ולקמיה
פריך: דזמון
גדול הוא זה:
שעושה מעשה
לשם הזמנה).
אמר
רב נחמן: נפל
חברין (רב
חסדא) ברברבתא (נכנס
ראשו
למחלוקות
גדולות שירבו
עליו בזאת; ולקמיה
מסיים קושיא,
אלא מפסקא
מלתא באיכא דאמרי:
דמחלפי רב
חסדא ברבה בר
רב הונא)!
(מדברי
רבינו – רב;
דשלשתן: רב
הונא ורב חסדא
ורב נחמן דקרי
ליה לרב חסדא
'חברין' - תלמידים
של רב הוו.)
איכא
דאמרי: אמר
רבה בר רב
הונא: מדברי
רבינו נלמוד:
חיה שקננה
בפרדס - אינה
צריכה זמון.
אמר
רב נחמן: נפל
בר חברין (רב
הונא - חבריה
הוה, מתלמידיו
של רב; ורבה
בריה קרי 'בר
חברין') ברברבתא;
התם לא קא
עביד מעשה,
הכא קא עביד
מעשה.
ולא
בעיא זמון?
והתניא: 'חיה
שקננה בפרדס
צריכה לזמן,
וצפור דרור (שזימנה
מבעוד יום) צריך
לקשור בכנפיה (להיות
סימן לה) כדי שלא
תתחלף
באִמָּהּ, וזו
עדות שהעידו
מפי שמעיה
ואבטליון'?
תיובתא.
ומי
בעיא זמון?
והתניא: 'אמר
רבי שמעון בן
אלעזר: מודים
בית שמאי ובית
הלל על
שהזמינן בתוך
הקן ומצא לפני
הקן, שאסורין (כדמתרצינן
לה בפרק קמא (דף
י,ב): שהיו שני
קנין
וְזִימֵן את
זו ולא זימן
את זו, ולמחר
בא ומצא
במזומנת ולא
במקומן אלא
בדף הבולט
לפני הקן,
ובחברתה לא
מצא כלום,
שאסורין: דחיישינן
שמא מקן שאינה
מזומנת באו
לכאן); במה
דברים אמורים (דבעינן
זמון)? - ביוני
שובך ויוני
עליה וצפרים
שקננו בטפיחין
ובבירה, אבל
אווזים
ותרנגולים
ויוני הרדסיאות
וחיה שקננה
בפרדס –
מותרין, ואין
צריכין זמון,
וצפור דרור
צריכה לקשר
בכנפיה כדי
שלא תתחלף
באמה (צפור
דרור קטנה
היא, והָאֵם
והבת שוות),
והמקושרים (בכנפיהם;
סימן הוא להם)
והמנוענעין (מאתמול;
לשם זמון,
והוא מכירן) בבורות
ובבתים (ובכל
מקום שאינו
מחובר) ובשיחין
ובמערות -
מותרין,
ובאילנות
אסורין שמא
יעלה ויתלוש,
והמקושרין
והמנוענעין (הנמצאים
בכל מקום) בכל
מקום אסורין
משום גזל (אף
בחול - אסורין
למוצאן, משום
גזל: שהראשון
שקשרן או
נענען - קנאן
בהגבהתם,
שהפקר נקנה
בהגבהה)'.
אמר
רב נחמן: לא
קשיא, הא בה (בולד
אינו צריך
זמון, שאינה
יכולה לברוח
ודעתיה עליה) הא באמה (אבל
אמה שהיא
גדולה צריכה
זימון);
אמה
בזמון סגי לה?
צידה מעליותא
בעיא!?
אלא
אמר רב נחמן
בר יצחק: אידי
ואידי בדידה (בולד); הא בגנה
הסמוכה לעיר (בסמוכה
לעיר ידע בה
ודעתיה עלויה), הא בגנה
שאינה סמוכה.
משנה:
בהמה
מסוכנת (שהוא
ירא שתמות,
ואינו צריך
לה, שכבר סעד
סעודתו, אלא
מחמת הפסדו
הוא שוחט) לא
ישחוט, אלא אם
כן (יודע
ש)יש
שהות ביום
לאכול ממנה
כזית צלי.
רבי
עקיבא אומר:
אפילו כזית חי
מבית טביחתה (שהוא
מזומן ומופשט
מעורו ועומד);
שחטה
בשדה - לא
יביאנה במוט
ובמוטה (בשני
בני אדם, משום
דאוושא מלתא
היא, ומזלזל ביום
טוב),
אבל מביא בידו
אברים אברים.
גמרא:
אמר
רמי בר אבא:
הפשט ונתוח
בעולה (פירש
הכתוב בעולה,
שהיא אכילת
גבוה), והוא
הדין לקצבים (והוא
הדין יש ללמוד
לקצבים
באכילת הדיוט): מכאן
למדה תורה דרך
ארץ שלא יאכל
אדם בשר קודם
הפשט ונתוח.
מאי
קא משמע לן (דרך
ארץ? או איסור,
ולמימר דאסור
לאכול ממנה עד
שינתחה שמא
ימצא לה סימן
טרפה בסתר,
והחזיק לנו
הבהמות בספק
טרפות אף קודם
שראה בהן
טרפות)?: אילימא
לאפוקי מדרב
הונא, דאמר רב
הונא: 'בהמה בחייה
בחזקת איסור (אבר
מן החי) עומדת (ונפקא
מינה שאם אירע
ספק בשחיטתה -
נעמידנה על
חזקתה ואסורה) עד
שיודע לך במה
נשחטה (עד
שיודע לך ברור
שנשחטה כראוי); נשחטה (כראוי
- הרי הי&##1488;) בחזקת
היתר עומדת עד
שיודע לך במה
נטרפה (דסתם
בהמות אינן
טרפות, ואם
נמצא בה נקב
בריאה או בבני
מעים ויש
לתלותו לאחר
שחיטה
ולהכשיר,
ובקודם שחיטה
ולאסור -
העמידנה על
חזקתה שהיתה
בה קודם שנמצא
בה ספק זה,
ומותרת עד
שיודע לך אמת
שהיא טרפה)'? והאנן
תנן מתניתין
כדרב הונא,
דתנן: 'רבי
עקיבא אומר:
אפילו כזית חי
מבית טביחתה'
מאי לאו מבית
טביחתה ממש (קודם
הפשט)?
לא,
ממקום שטובחת
אכילתה (מבני
מעיה, שהמאכל
מתחתך ומתעכל
שם);
והא
תני רבי חייא 'מקום
טביחתה ממש'?
אלא
רמי בר אבא -
(ביצה
כה,ב)
אורח
ארעא קא משמע
לן (ולא
משום איסור
טרפה), כדתניא (מצינו
אף תנאים
שמלמדים
הלכות דרך
ארץ: שלא יראה
אדם עצמו על
הבריות
כרעבתן - אף זה
הממהר לאכול
קודם הפשט
נראה כרעבתן): 'לא
יאכל אדם שום
ובצל (ציבול"ה)
מראשו אלא
מעליו (מצד
העלין), ואם
אכל הרי זה
רעבתן; כיוצא
בו: לא ישתה
אדם כוסו בבת
אחת, ואם שתה
הרי זה גרגרן'.
תנו
רבנן: 'השותה
כוסו בבת אחת
הרי זה גרגרן;
שנים - דרך ארץ;
שלשה - מגסי
הרוח';
ואמר
רמי בר אבא:
חצובא (עשב
ששרשיו
נוקבין
ויורדין
בעומק ואין
מתפשט לצדדין
כלל, ונוטעין
אותו בין
גבולי שדות, ובו
תיחם יהושע
לישראל את
הארץ) מקטע
רגליהון
דרשיעיא (מקטע
רגלי הרשעים
ליום הדין,
שגוֹזְלין
וחומסים
ומשיגין גבול
ואין למדין
ממנו); נטיעה (נטיעת
ערלה שאמרה
תורה להמתין
שלש שנים מלאכול
פירות) מקטע
רגליהון
דקצביא
ודבועלי נדות (מקטע
רגלי הקצבים
הממהרין
לאכול קודם
הפשט ונתוח,
ופעמים
שנמצאת טרפה;
וכן דבועלי
נדות שממהרין
ואינם יכולין
להמתין עד
שתטבול);
תורמוסא (מין
קטנית עגול,
כמין עדשה,
ורחב כמעה
קטנה, והוא מר
מאוד עד
ששולקין אותו
שבע פעמים
ונעשה מתוק
וטוב עד שיאכל
למטעמים
בקנוח סעודה) מקטע
רגליהון
דשנאיהון של
ישראל, שנאמר (שופטים
י,ו)
וַיֹּסִפוּ
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
לַעֲשׂוֹת הָרַע
בְּעֵינֵי ה'
וַיַּעַבְדוּ
אֶת הַבְּעָלִים
וְאֶת
הָעַשְׁתָּרוֹת
וְאֶת אֱלֹהֵי
אֲרָם וְאֶת
אֱלֹהֵי
צִידוֹן
וְאֵת אֱלֹהֵי
מוֹאָב וְאֵת
אֱלֹהֵי
בְנֵי
עַמּוֹן וְאֵת
אֱלֹהֵי
פְלִשְׁתִּים
וַיַּעַזְבוּ
אֶת ה' וְלֹא
עֲבָדוּהוּ (דכתיבי
שבעה עבודה
זרה בהאי קרא,
ולבסוף וַיַּעַזְבוּ
אֶת ה'); ממשמע
שנאמר וַיַּעַזְבוּ
אֶת ה'
איני יודע שלא
עבדוהו, ומה
תלמוד לומר וְלֹא
עֲבָדוּהוּ (לשון
קבלה הוא,
שהוא קובל
עליהם:
הקדיחוני והקניטוני
שבע פעמים
כבשול
התורמוס
ואחרי כל זאת
לא נחשבתי
בעיניהם)? - אמר
רבי
אלעזר: אמר
הקב"ה: אפילו
כתורמוס הזה
ששולקין אותו
שבע פעמים
ואוכלין אותו בקנוח
סעודה - לא
עשאוני בני (התורמוס
הזה, לאחר
שהטריח את
בעליו שבע
פעמים - הוא
חוֹזֵר למוטב,
והן הטריחו את
בוראן להביא
עליהן
פורעניות
ולהכעיסו
בשבעת אלה ולא
חזרו בהן).
תנא
משמיה דרבי
מאיר: 'מפני מה
נתנה תורה
לישראל? - מפני
שהן עזין (ונתנה
להם תורה
שיעסקו בה
והיא מתשת כחם
ומכנעת לבם)';
תנא
דבי רבי
ישמעאל [ספרי
וזאת הברכה פסקא
שמג]: '(דברים
לג,ב)
[וַיֹּאמַר ה'
מִסִּינַי
בָּא וְזָרַח
מִשֵּׂעִיר
לָמוֹ
הוֹפִיעַ
מֵהַר
פָּארָן
וְאָתָה
מֵרִבְבֹת
קֹדֶשׁ]
מִימִינוֹ אשדת
אֵשׁ דָּת
לָמו (מימינו
נתן להם התורה
מפני שאש דת
למו, והרבה מקראות
חסרים כזה):
אמר הקב"ה:
ראויין הללו
שתנתן להם דת
אש;
איכא
דאמרי: 'דתיהם
(מנהגם)
של אלו – אש (שהם
עזים כאש):
שאלמלא נתנה
תורה לישראל -
אין כל אומה
ולשון יכולין
לעמוד בפניהם';
והיינו
דאמר רבי
שמעון בן
לקיש: שלשה
עזין (קשים
להנצח
אנדרי"ש
בלע"ז) הן: ישראל
באומות, כלב
בחיות, תרנגול
בעופות; ויש
אומרים אף עז
בבהמה דקה,
ויש אומרים אף
צלף באילנות (לא
ידעתי מהו
עזות שלו).
שחטה
בשדה לא
יביאנה במוט:
תנו
רבנן: 'אין
הסומא יוצא
במקלו (דהוי
דרך חול,
ואיכא זלותא
דיום טוב),
ולא הרועה
בתרמילו, ואין
יוצאין בכסא (שטוענין
אותם בני אדם,
והם יושבים
בקתדרא) -
אחד האיש ואחד
האשה';
איני!
והא שלח רבי
יעקב בר אידי:
זקן אחד היה
בשכונתינו,
והיה יוצא
בגלודקי (פליידסטו"ל
כסא מתקפל) שלו,
ובאו ושאלו את
רבי יהושע בן
לוי, ואמר: אם רבים
צריכין לו (לבית
המדרש לדרשה) – מותר (להוציאו
בו מביתו לבית
המדרש),
וסמכו
רבותינו על
דברי אחי
שקיא, דאמר:
אנא אפיקתיה
לרב הונא (בכסא) מהיני
לשילי ומשילי
להיני (מקומות
סמוכין ואין
תחום שבת
ביניהם),
ואמר
רב נחמן בר
יצחק: אנא
אפיקתיה למר
שמואל משמשא
לטולא ומטולא
לשמשא!
התם
כדאמר טעמא:
אם היו רבים
צריכין לו –
מותר.
אמר
ליה רב נחמן
לחמא בר אדא (כך
שמו)
שליח ציון (רגיל
היה לעלות
לירושלים): כי סלקת
להתם - אקיף
וזיל אסולמא
דצור (הרבה
בשבילי את
הדרך להקיף
ההר ולך דרך
סולם מעלות הר
של צור, ששם
יושב רבי יעקב
בר אידי), וזיל
לגבי דרבי
יעקב בר אידי,
ובעי מיניה:
כסא, מה אתון
ביה (מה
אתם אומרים בו)?
אדאזל
להתם - נח
נפשיה דרבי
יעקב בר אידי;
כי סליק (כלומר:
כי מטא לארץ
ישראל, ולאחר
שעבר את צור) - אשכחיה
לרבי זריקא,
אמר ליה: כסא
מה אתון ביה?
אמר
ליה: הכי אמר
רבי אמי:
ובלבד שלא
יכתף.
מאי
'ובלבד שלא
יכתף'?
אמר
רב יוסף בריה
דרבא: באלונקי
(שנביאיל"ש
בלע"ז: שנותן
זרועו על כתף
חבירו וחבירו
על כתפו,
וְזֶה בכסאו
יושב על
זרועותם, דמתחזי
דרך חול
ופרהסיא,
ולהוליך
למקום רחוק
טפי משנושאים
בין ידיהן
בכסאו).
איני!
והא רב נחמן
שרא לה לילתא (שם
אשתו של רב
נחמן) למיפק
אאלונקי!
שאני
ילתא, דבעיתא (ליפול).
אמימר
ומר זוטרא
מכתפי להו (בבית
המדרש עד
מקומם) בשבתא
דרגלא (שדורשין) משום
ביעתותא (גירסת
רש"י: משום
בעתותא
דצבורא: שהיו
נבעתים מן
הצבור
העומדים על
רגליהם
מפניהם והיו
יראים ליפול), ואמרי
לה משום דוחקא
דצבורא (שעומדים
על רגליהן,
וטורח צבור
הוא, הלכך
מכתפי להו
עבדיהם
ותלמידיהם
ומוליכין
אותן מהר למקומן).
משנה:
בכור
(בכור
בזמן הזה אין
נשחט בלא מום
מפני שקדשים הוא,
דמאליו הוא
קדוש, והשוחטו
כשהוא תם - הוי
שוחט קדשים
בחוץ וענוש כרת) שנפל
לבור (וירא
פן ימות שם):
רבי
יהודה אומר:
ירד מומחה (בקי
במומין
להבחין בין
מום קבוע למום
עובר) ויראה:
(ביצה
כו,א)
המשך
המשנה
אם
יש בו מום -
יעלה וישחוט,
ואם לאו לא
ישחוט (על
כרחך, רבי
יהודה מוקצה
אית ליה,
ובמום הנופל
בו ביום טוב
לא שרי: דלאו
דעתיה עלויה
מאתמול, והכי
קאמר: בכור
בעל מום שלא
הראהו לחכם
מבעוד יום
להתירו, ונפל
לבור ביום טוב
- ירד מו&##1502;חה
ויראה מום
שהיה בו
אתמול: אם מום
קבוע הוא -
יעלה וישחוט
משום דמוקצה
ליכא, דמאתמול
דעתיה עלויה);
רבי
שמעון אומר:
כל שאין מומו
ניכר מבעוד
יום - אין זה מן
המוכן (לאו
משום מוקצה
אסר ליה, דהא
לית ליה
מוקצה! אלא
לפי שמתירו
ביום טוב נראה
כמתקנו, דהוה
ליה כדן דין,
דגזור ביה
משום שבות,
והכי קאמר:
אין התרתו
היתר, ואינו
מוכן להכשר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי
הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol