דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף כז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק שלישי אין
צדין
(ביצה
כו,ב)
אלא
מאי, יש מוקצה?
כי אזמין להו
מאי הוי (הזמנה
דקודם הקצאה
מאי מהניא?
בלאו הזמנה
נמי מוכנין
ועומדין הן,
והאיסור בא
אחרי כן)?
לא,
צריכא דאחזו
ולא אחזו (בהכי
עסקינן שיבשו
ולא כל צרכן): דאיכא
אינשי דאכלי
ואיכא אינשי
דלא אכלי (ואצטריך
ליה לגלויי
דעתיה אי אכיל
אי לא אכיל); אזמין -
גלי דעתיה, לא
אזמין - לא גלי
דעתיה.
אמר
רבי זירא: תא
שמע מפולין
ועדשים (שאנו
מבשלין ביום
טוב),
דהא פולין
ועדשים:
מעיקרא (בין
השמשות) - חזו
לכוס (חיין;
כל דבר הנאכל
חי - קרי
אכילתו כוסס); שדינהו
בקדרה - אדחו
להו (כל
זמן שרותחין),
(ביצה
כז,א)
גמר
בשולייהו -
חזו להו (אשתרו
ולא אמרינן
שעה אחת היו
מוקצות וידחו)!
אמר
ליה אביי:
ולטעמיך (דמשוית
להו לרתיחתן
תורת מוקצה
וילפת מינה דאין
מוקצה לחצי
שבת),
תקשי לך קדרות
דעלמא, דהא
סתם קדרות
דעלמא בין
השמשות
רותחות הן,
ולאורתא
אכלינן
מינייהו (תקשי
לך מהשתא דלא
תוכל לתרץ
היאך אנו
אוכלים שום
קדרות בלילי
שבתות: דעל
כרחך המוקצה
לבין השמשות
מוקצה לכולי
יומא, והרי
בין השמשות כל
הקדרות
מסולקות
מרותחות מן
הכירה
ואכלינן מנייהו
לאורתא)! אלא
גמרו בידי אדם
לא קא מבעיא
לן (דכיון
דבידו לתקנו
בו ביום - לא מקצה
ליה מדעתיה
מפני דחייתו;
הלכך פולין
ועדשים אינם
ראייה לכאן,
ומהאי טעמא
נמי שרינן קדרות
של בין השמשות), כי קא
מבעיא לן גמרו
בידי שמים (על
ידי חמה:
דכיון שאין
בידו לתקנו -
מסח דעתיה מניה).
רבי
יהודה נשיאה
הוה ליה ההוא
בוכרא (והיו
לו בביתו
כהנים סמוכין על
שלחנו
ואוכלין
בכורות); שדריה
לקמיה דרבי
אמי, סבר דלא
למחזייה, אמר
ליה רבי זריקא
ואיתימא רבי
ירמיה: רבי
יהודה ורבי
שמעון - הלכה
כרבי יהודה (הכי
כיילינן להו
בעירובין (דף
מו,ב))!
הדר שדריה
לקמיה דרבי
יצחק נפחא,
סבר דלא למחזייה,
אמר ליה רבי
ירמיה
ואיתימא רבי
זריקא: רבי
יהודה ורבי
שמעון הלכה
כרבי יהודה!
אמר
ליה רבי אבא:
מאי טעמא לא
שבקתינהו
לרבנן למעבד
עובדא כרבי
שמעון?
אמר
ליה (לרבי
אבא):
ואת, מה בידך (דשבקת
לרבי יהודה
ובעית למעבד
כרבי שמעון?
ממי שמעת
דהלכה כרבי
שמעון בזו)?
אמר
ליה: הכי אמר
רבי זירא:
הלכה כרבי
שמעון!
אמר
מאן דהוא (אחד
מן התלמידים,
מי שהוא, ולא
נודע שמו): אזכי
ואסק להתם (יהי
רצון שאזכה
לעלות לארץ
ישראל [לפי
רש"י ה'מאן
דהו' היה בבבל]
למקום שרבי
זירא שם, דהוא
מרה דשמעתא,
דאמרי משמיה
'הלכה כרבי
שמעון') ואגמרה
לשמעתא
מפומיה דמרה!
כי סליק להתם -
אשכחיה לרבי
זירא, אמר ליה:
אמר מר הלכה
כרבי שמעון?
אמר
ליה: לא, אנא
מסתברא אמרי (כן
אמרתי:
דמסתברא כרבי
שמעון, אבל לא
שמעתי שהוקבעה
הלכה למעשה
כמותו): מדקתני
במתניתין [ביצה
פ"ג מ"ד] 'רבי
שמעון אומר:
כל שאין מומו
ניכר מבעוד
יום אין זה מן
המוכן', וקתני
לה בברייתא
בלשון 'חכמים' (דקתני
לעיל: אתא
ואייתי
מתניתא בידיה:
'בין שנולד בו
מום מערב יום
טוב, בין
שנולד בו מום
ביום טוב -
חכמים אומרים
כו', ורבי
שמעון הוא
דקאמר הכי,
וקרי ליה
'חכמים') - שמע מינה
מסתברא
כוותיה.
מאי
הוי עלה?
אמר
רב יוסף: תא
שמע, דתליא
באשלי רברבי (בחבלים
גדולים וגסים
שקשין לינתק,
כלומר חכמים
גדולים אמרוה
ואין נוחין
לבטל דבריהם), דאמר
רבי שמעון בן
פזי אמר רבי
יהושע בן לוי
אמר רבי יוסי
בן שאול אמר
רבי משום קהלא
קדישא דבירושלים:
'רבי
שמעון (בן
מנסיא)
וחבריו (אותן
שאמר עליהן
"הרי אמרו אין
רואין מומין
ביום טוב")
אמרו (בבכורות):
הלכה כרבי
מאיר';
(השתא
משמע שמעידין
קהלא קדישא על
רבי שמעון בן
מנסיא שאומר
עוד דבר זה,
ומפרש רב
יוסף:) 'אמרו' (בתמיה:
וכי אפשר
שקהלא קדישא
אומרים דבר זה
על רבי שמעון
בן מנסיא
וחביריו אמרו
'הלכה כרבי מאיר'
ועבדינן
כותייהו)? והא
אינהו (קהלא
קדישא דאמרה
רבי להא שמעתא
משמייהו, קדימי
ו)קשישי
מניה (מרבי
שמעון בן
מנסיא) טובא (דהא
רבי שמעון בן
מנסיא בימי
רבי ובניו
היה, כדתנן
באבות [פ"ו
מ"ח] 'אמר רבי
שמעון בן
מנסיא: אלו
שבע מדות שמנו
חכמים
בתלמידים כלן
נתקיימו ברבי
ובבניו',
ולעיל נמי אפלוג
בהדיה, והיכי
אמרו ההוא
קהלא קדישא
הלכה משמיה
דרבי שמעון בן
מנסיא, דקתני 'רבי
שמעון
וחביריו אמרו
הלכה כרבי
מאיר')!?
אלא
(הכי אמור
קהלא קדישא:) (רבי
שמעון בן
מנסיא וחבריו,
שאמרו 'אין
רואין מומין' -) בשיטת
רבי מאיר
אמרוה (וכן
אפשר שהזקנים
נתנו דעתם על
דברי הבחורים,
ואמרו: דברי
פלוני נוטין
אחר דברי רבי
פלוני שהיה
לפניו), דתנן [בכורות
פ"ד מ"ג]: 'השוחט
את הבכור (קודם
שהתירו חכם) ואחר כך
הראה את מומו (לחכם): רבי
יהודה מתיר
ורבי מאיר
אומר: הואיל
ונשחט שלא על
פי מומחה -
אסור'
אלמא קסבר רבי
מאיר: ראיית
בכור לאו
כראיית טרפה (ראיית
בכור אינה קלה
כראיית טרפה,
דאחשבוה רבנן,
וכל עצמה של
התרת בכור
תלויה בה: שאף
שחיטתו אסורה
קודם שיראנו,
ואינו דומה
לראיית טרפה שהתירו
לבדקה אחר
שחיטה): ראיית
בכור מחיים,
ראיית טרפה
לאחר שחיטה,
ומינה (וממנה
למדו רבי
שמעון בן
מנסיא
וחביריו
ואמרו): ראיית
טרפה אפילו
ביום טוב,
ראיית בכור
מערב יום טוב (כיון
דחשיבא כולי
האי - הוה ליה
כמתקן וכדן דין,
ואסור לראותו
ביום טוב ואף
על פי שהטרפה
נבדקת ביום
טוב, והיינו 'תליא
באשלי רברבי'
שאמרו קהלא
קדישא: דהא
דרבי שמעון
כרבי מאיר אזלא,
וקמו להו רבי
שמעון בן יוחי
ורבי מאיר
בחדא שיטתא,
והוה ליה רבי
יהודה יחיד,
ואין דבריו של
אחד במקום
שנים).
אמר
ליה אביי (לרב
יוסף): אטו התם (ההיא
דרבי מאיר
דבכור) ברואין
מומין (לאחר
שחיטה) פליגי (ומשום
טעמא
דחשיבותא
אמרה רבי מאיר
למלתיה)? בקנסא
פליגי (והא
קנסא קניס,
כדמפרש ואזיל,
ואלו אדם אחר
שחטו וכסבור
שהוא ניתר מפי
מומחה - אפילו
רבי מאיר מודה
דרואין), דאמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: בדוקין
שבעין (טייל"א,
כמו הַנּוֹטֶה
כַדֹּק
שָׁמַיִם (ישעיה
מ,כב): אם מום
זה דוק שבעין) - כולי
עלמא לא פליגי
דאסור (אפילו
רבי יהודה
מודה דאסור), משום
דמשתנין (מפני
שמשתנה לאחר
המיתה; ויש
דוק שנראה
לאחר שחיטה
מום קבוע,
שאִלוּ ראהו
לפני שחיטה -
היה נראה עובר); כי
פליגי במומין
שבגוף (כגון
נקצצה אזנו,
נשברה ידו,
דלא נשתנה
בשביל השחיטה): רבי
מאיר סבר
גזרינן מומין
שבגוף אטו
מומין שבעין,
ורבי יהודה סבר
לא גזרינן.
אמר
רב נחמן בר
יצחק: מתניתין
(דבכורות) נמי
דיקא (דמשום
גזרה קאסר ליה
וקנסא קניס
כדי שלא ירגיל
עוד),
דקתני 'רבי
מאיר אומר:
הואיל ונשחט
שלא על פי
מומחה אסור' (מדלא
קתני 'רבי
מאיר אוסר'
דנהוי משמע
דאסורו תלוי
בגופו: שאין
ראייתו לאחר
שחיטה כלום, אלא
הואיל ועבר
ושחטו) - שמע מינה (זהו
טעמו של דבר
מפני שהקיל
לשחטו ותלה
רבי מאיר הדבר
ברשעו של כהן
זה שהקיל בו) קנסא
הוא דקא קניס!
שמע
מינה.
אמי
ורדינאה (נאה
היה, ועל שם
ורדים היה
נקרא; ולי
נראה מאותו
מקום ששמו
ורדינה,
כדאמרינן
בעירובין (דף
מט,א) שנקרא
מאנשי ורדינה,
ואנשים צקנים
וצרי עין
בממונן היו) חזי
בוכרא דבי
נשיאה הוה,
ביומא טבא לא
הוה חזי; אתו
ואמרו ליה
לרבי אמי, אמר
להו: שפיר קא
עביד דלא חזי!
איני!
והא רבי אמי
גופיה חזי?
רבי אמי כי
חזי - מאתמול
הוה חזי (אם
קבוע אם עובר),
(ביצה
כז,ב)
וביום
טוב שיולי קא
משייל היכי
הוה עובדא (פעמים
שהיה טרוד
בערב יום טוב,
ומשראה
המומין - אומר
לו: "לך עכשיו
ובא למחר",
והיה שואלו על
המום איך בא
לו, מפני
שנחשדו כהנים
על הבכורות להטיל
בהם מום,
כדתנן (בכורות
פ"ה מ"ד דף
לה,א) 'כל
המומין
הראויים לבא
בידי אדם רועי
ישראל נאמנים
רועי כהנים
אין נאמנים',
וצריך להביא
עדים שמאליו
בא לו), כי הא:
דההוא
גברא (כהן
היה)
דאייתי בוכרא
לקמיה דרבא
אפניא דמעלי
יומא טבא; הוה
יתיב רבא וקא
חייף רישיה
דלי עיניה (נשא
עיניו) וחזייה
למומיה; אמר
ליה: זיל
האידנא ותא
למחר; כי אתא
למחר – אמר:
היכי הוה עובדא?
אמר
ליה: הוה
שדיין שערי
בהך גיסא
דהוצא (גדר
של קוצים), והוה
איהו באידך
גיסא (שעורין
היו מושלכים
מעבר לגדר
והבכור היה לעבר
השני); בהדי
דבעי למיכל -
עייל רישיה
ופרטיה הוצא
לשפותיה (קרע
שפתיו, והיא
שנויה במומי
הבכור: שפתו
שנפגמה
שלעולם הוא
ניכר).
אמר
ליה: דלמא את
גרמת ליה (מדעת
נתת השעורים
שם שנחשדתם על
הבכורות מפני
טורח הגדול
והיציאה
שהוטל עליו:
שישראל אינו
מטפל בו אלא
שלשה חדשים
ונותנו לכהן)?
אמר
ליה: לא.
ומנא
תימרא דגרמא
אסור?
דתניא
(ויקרא כב,כא)
[וְאִישׁ כִּי
יַקְרִיב
זֶבַח
שְׁלָמִים לַה'
לְפַלֵּא נֶדֶר
אוֹ
לִנְדָבָה
בַּבָּקָר
אוֹ בַצֹּאן
תָּמִים
יִהְיֶה
לְרָצוֹן] כָּל
מוּם לֹא
יִהְיֶה בּוֹ; אין לי
אלא שלא יהיה
בו מום, מניין
שלא יגרום לו
על ידי דבר
אחר: שלא יביא
בצק או דבלה
ויניח לו על
גבי האזן כדי
שיבא הכלב
ויטלנו? תלמוד
לומר: כָּל מוּם; אמר מוּם ואמר כָּל
מוּם (אי כתב מוּם
ולא כתב כָּל
- לא היה לי
לאסור גרמא
אלא נתינת מום
ממש, אבל עכשיו
אמר מוּם
לאסור נתינת
מום ממש ואמר כָּל מוּם
לאסור גרמא). (לֹא
יִהְיֶה
קרי ביה לא
יְהֲיֶּה [לא
יגרום שיהיה].)
משנה:
בהמה
שמתה - לא
יזיזנה
ממקומה;
ומעשה
ושאלו את רבי
טרפון עליה
ועל החלה
שנטמאת, ונכנס
לבית המדרש
ושאל, ואמרו
לו: לא יזיזם
ממקומם.
(חלה
שנטמאה אינה
ראויה לכהן
היום, דהא
באכילה אסורה
לעולם, ובהסקה
או לתתה לכלבו
ביום טוב אסור:
דאין מבערין
קדשים טמאים
מן העולם ביום
טוב, ואפילו
על ידי אכילת
בהמה, דקיימא
לן שאין
שורפין קדשים
ביום טוב; ולא
תימא דוקא
שריפה משום
דהבערה שלא
לצורך היא:
דהא אין
מדליקין בשמן
שרפה ביום טוב
- הבערה &לצורך
היא: דהדלקת נר
ביום טוב
לצורך אכילה
היא, ומותרת -
אפילו הכי
בשמן שרפה לא!
והוא שמן
תרומה שנטמאת,
דגזרת הכתוב
היא שאין
קדשים טמאים
מתבערים ביום
טוב, דרחמנא
אחשבה
להבערתן
דכתיב וְהַבָּשָׂר
אֲשֶׁר
יִגַּע
בְּכָל טָמֵא
לֹא יֵאָכֵל
בָּאֵשׁ
יִשָּׂרֵף (ויקרא
ז,יט), הלכך
מלאכה היא)
גמרא:
לימא
תנן סתמא דלא
כרבי שמעון
דתנן [שבת
פ"כד מ"ד]: '[רבי
שמעון אומר:]
מחתכין את
הדלועין לפני
הבהמה ואת
הנבלה לפני
הכלבים*; רבי
יהודה אומר:
אם לא היתה
נבלה מערב שבת
– אסורה' *(וכשנתנבלה
בשבת קאמר
מדפליג רבי
יהודה עלה ואמר
אם לא היתה
נבלה מערב שבת
אסורה לפי
שאינה מן
המוכן)!
אפילו
תימא רבי
שמעון: מודה
רבי שמעון
בבעלי חיים (בהמה
בריאה בין
השמשות) שמתו (ביום
טוב)
שאסורין (וכי
שריא -
במסוכנת בין
השמשות,
דדעתיה עלויה להאכילה
לכלבים).
הניחא
למר בר אמימר
משמיה דרבא,
דאמר: 'מודה היה
רבי שמעון
בבעלי חיים
שמתו שאסורין'
– שפיר, אלא למר
בריה דרב יוסף
משמיה דרבא
דאמר 'חלוק
היה רבי שמעון
אפילו בבעלי
חיים שמתו שמותרים'
- מאי אי&כא למימר?
תרגומה
זעירי: בבהמת
קדשים (שאסורה
בהנאה וטעונה
קבורה ואינה
נפדית: דבעיא
העמדה והערכה;
אי נמי אין
פודין קדשים
להאכיל
לכלבים;
ואפילו למאן
דאמר פודין,
ביום טוב לא
פרקי לה, הלכך
לא חזיא)!
דיקא
נמי דקתני
עליה 'ועל
החלה שנטמאת'
מה חלה דקדישא
- אף בהמ&ה
דקדישא;
אלא
טעמא דקדישא (דקדשים,
כיון דדיקא
מתניתין
למתנייה
דומיא דחלה -
על כרחך
שמעינן מינה
דדוקא בקדשים
נקט, ופרכינן:
אלא טעמא
דקדשים –
בתמיה:) הא
דחולין שריא (לכלבים
ולא מתסרא
משום מוקצה)? הניחא
למר בריה דרב
יוסף משמיה
דרבא דאמר 'חלוק
היה רבי שמעון
אף בבעלי חיים
שמתו
שמותרין',
שפיר (איכא
למימר
מתניתין
דדיקא
לאשמועינן
דחולין שריא -
רבי שמעון
היא, דלית ליה
מוקצה); אלא למר
בר אמימר
משמיה דרבא
דאמר 'מודה
היה רבי שמעון
בבעלי חיים
שמתו שאסורין'
מאי איכא למימר
(מני?: לא
רבי יהודה ולא
רבי שמעון?)?
(לעולם
רבי שמעון היא,
ומתניתין) הכא
במאי עסקינן? -
במסוכנת
ודברי הכל (דשרי
רבי שמעון בה,
ואמר: מחתכין
את הדלועין כו'
- הלכך ט&עמא
דקדשים לא
יזיזנה, הא
דחולין - שריא).
משנה:
אין
נמנין על
הבהמה לכתחלה
ביום טוב (בגמרא
מפרש מאי היא), אבל
נמנין עליה
מערב יום טוב
ושוחטין
ומחלקין
ביניהם (שוחט
הוא הטבח בלא
פסוק דמים
ומחלקין אותה
ביניהם ולמחר
יפסוק להם
דמיה).
גמרא:
אמר
רב יהודה אמר
שמואל: אין
פוסקין דמים
לכתחלה על
הבהמה ביום
טוב (דמקח
וממכר בשבת
וביו"ט אסור
בספר עזרא
(נחמיה יג));
(דקתני
'שוחט הוא
ומחלקין
ביניהן') היכי
עביד (שידעו
למחר כמה היתה
שוה לפסוק
דמיה)?
אמר
רב: מביא (להם
ביום טוב) שתי
בהמות (שוות)
ומעמידן זו
אצל זו, ואומר
"זו כזו" (ולמחר
שמין את
הנותרת);
תניא
נמי הכי: 'לא
יאמר אדם
לחברו "הריני (נמנה
על בהמה זו) עמך
בסלע", "הריני
עמך בשתים",
אבל אומר לו:
"הריני עמך
למחצה ולשליש
ולרביע" (והיינו
כשמואל דאמר
אין פוסקים לה
דמים ביום טוב)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol