דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף כח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק שלישי אין
צדין
(ביצה
כח,א)
משנה:
רבי
יהודה אומר: שוקל
אדם בשר כנגד הכלי
או כנגד הקופיץ
(טבח המוכר
בשר במשקל, אף על
פי שאסור לשקול
בליטרא - דהיינו
מעשה חול, מותר
הוא לשקול כנגד
הכלי וכנגד הקופיץ
= סכין גדול שקוצבין
בו בשר, דאיכא שנוי,
ולא הוי מעשה דחול);
וחכמים
אומרים: אין משגיחין
(אין מעיינין) בכף מאזנים
כל עיקר.
גמרא:
מאי
'כל עיקר' (מאי
אתא לרבויי האי
'כל עיקר'? נימא
'וחכמים אוסרין')?
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
אפילו לשמרו מן
העכברים (אין
נותנין אותו במאזנים
התלויין ביתד גבוה).
אמר
רב אידי בר אבין:
והוא דתליא בתריטא
(בטבעת שתולין
אותן בה כששוקלין,
דמחזי כנותנו לשם
משקל).
ואמר
רב יהודה אמר שמואל:
טבח אומן (שיודע
לכוין משקל כנגד
משקל בידיו) אסור לשקול
בשר ביד (לאחוֹז
הליטרא בידו אחת
והבשר בידו אחרת
ולכוין' דבחול
נמי - כיון דאומן
הוא בכך - אורחיה
הכי);
ואמר
רב יהודה אמר שמואל:
טבח אומן אסור
לשקול בשר במים
(שיש לו שנתות
וסימנים בכלי,
ונותנין בו מים,
והסימנים מודיעין
אותו כמה המים
עולין למעלה בשביל
ליטרא בשר, שכבר
שיערוֹ לכך);
ואמר
רב חייא בר אשי:
אסור לעשות בית
יד בבשר (נקב
לאחוֹז בו);
אמר
רבינא: ובידא שרי
(לנקוב באצבעו
שרי, דלאו דרך חול
הוא, אבל בסכין
- דרך חו&ל הוא: כשמוכר
בשר עושה בו בית
יד ונותנו ללוקח
להוליכו לביתו,
וביום טוב צריך
לשנות לעשות היכר,
שאין מקח וממכר
מותר בו);
אמר
רב הונא: מותר לעשות
סימן בבשר (שלא
יחליפהו הנושאו),
כי
הא: דרבה בר רב הונא
מחתך לה אתלת קרנתא
(כשהיה משלח
הבשר לביתו - היה
רגיל לעשות כל
חתיכה בעלת שלש
קרנות, וכבר היו
מכירין אנשי ביתו
שזה היה סימן שלו);
רבי
חייא ורבי שמעון
ברבי (כשהיו
חולקין בשר ביניהם,
היו) שוקלין
(אותה) מנה כנגד
מנה ביום טוב; כמאן?:
לא כרבי יהודה
ולא כרבנן: אי כרבי
יהודה, האמר 'שוקל
אדם בשר כנגד הכלי
או כנגד הקופיץ':
כנגד הכלי – אִין
(דבחול לאו
הכי אורחיה), כנגד מידי
אחרינא לא (אבל
מנה כנגד מנה כך
דרך כל החולקין)! אי כרבנן
- הא אמר&י 'אין משגיחין
בכף מאזנים כל
עיקר'?
אינהו
דעבוד כרבי יהושע,
דתניא: 'רבי יהושע
אומר: שוקלין מנה
כנגד מנה ביום
טוב'.
אמר
רב יוסף: הלכה כרבי
יהושע, הואיל ותנן
בבכורות כותיה
(דאסור לשקול
ולמכור בכור בעל
מום ששחטו כהן
בליטרא, שלא לעשות
מעשה חול בקדשים,
דבזיון הוא, וקתני
דמנה כנגד מנה
ויודע כמה משקל
ראשונה ושוקל כנגדה
– מותר, אלמא לאו
עובדא דחול חשיב
ליה), דתנן
[בכורות פ"ה
מ"א]: '(סיפא
דמתניתין נקט,
ורישא הכי איתא:
'כל פסולי המוקדשין
נמכרים באטליז
ונשקלים בליטרא
חוץ מן הבכור והמעשר
שהנייתן לבעלים,
אבל) פסולי המוקדשין
הנאתן להקדש ושוקלין
מנה כנגד מנה בבכור' (וכן
פירושה: כל קדשים
בעלי מומים שנפדו
במומן אף על פי
שעדיין מקצת קדושה
עליהן: שאסרן הכתוב
בגיזה ועבודה,
כדאמרינן בבכורות
(דף טו,א)
[[והוא מספרי
ראה פסקא עא]
[דברים יב,טו:
רַק בְּכָל אַוַּת
נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח
וְאָכַלְתָּ בָשָׂר]
תִּזְבַּח
- ולא גי&זה, בָשָׂר
- ולא חל&ב; [עד כאן
בספרי] ואכלת
- ולא לכ&לביך'
אפילו הכי נוהגין
מעשה חולין בהן
בזו: שנשחטין באטליז
ונמכרין באטליז
בליטרא, חוץ מן
הבכור והמעשר,
שהניית מכירתן
ביוקר אינה להקדש
אלא לבעלים, לפי
שאין להם פדיון
במומם להיות דמיהן
נכנסין לקדושתן,
דבבכור נאמר [במדבר
יח,יז: אַךְ בְּכוֹר
שׁוֹר אוֹ בְכוֹר
כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר
עֵז לֹא תִפְדֶּה,
ובמעשר נאמר
[לֹא יְבַקֵּר
בֵּין טוֹב לָרַע
וְלֹא יְמִירֶנּוּ
וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ
וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ
יִהְיֶה קֹדֶשׁ]
לֹא יִגָּאֵל (ויקרא
כז,לג) אלא נאכלין
לבעלים במומן,
הלכך אין נוהגין
בהן מעשה חולין
במכירת בשרם כשנפל
בהן מום ושחטום
הבעלים; בעלים
דבכור – כהן, ובעלים
דמעשר – ישראל, אבל
שאר פסולי המוקדשים
הניית מכירתן ביוקר
להקדש היא, ואף
על פי שכבר נפדו
קודם שחיטה, דהא
קודם פדייה אין
נשחטין: דבעי העמדה
והערכה! אפילו
הכי הניית מכירתן
ביוקר להקדש: שלפי
מה שיודע שהנאתו
יפה - הוא מוסיף
פדיונו מתחלתו,
לפיכך מבזין אותו
למוכרו באטליז:
שהכל פונים שם
ליקח בשר; ושוקלין
מנה כנגד מנה - כשמוכרו
בתוך הבית, אלמא
כי האי גונא לאו
משקל הוי)!?
אמר
ליה אביי: ודלמא
לא היא (לא
סבירא להו לרבנן
דבכורות כרבי יהושע
ביום טוב, ולא רבי
יהושע סבירא ליה
בבכור דשרי): עד כאן לא
קאמר רבי יהושע
הכא אלא דליכא
בזיון קדשים, אבל
התם דאיכא בזיון
קדשים לא? אי נמי
עד כאן לא קאמרי
רבנן התם אלא משום
דלא מחזי כעובדין
דחול (דהתם
- מכירה &היא, ואין
דרך לשקול בשר
הנמכר במנה כנגד
מנה), אבל
הכא (גבי רבי
חייא ורבי שמעון
ברבי) דמחזי כעובדין
דחול (דהא
חלוקה היא, וכן
דרך כל החולקין) – לא (ולא
סבירא להו לרבנן
דבכורות כרבי יהושע)?
למימרא
דקפדי אהדדי (ומי
קפדי אהדדי רבי
חייא ורבי שמעון
ברבי לחלוק בשר
במשקל? והלא מוותרין
זה לזה ונוטלין
זה משל זה משום
חבה)?: והא
הנהו שב בניתא
(שבעה דגים) דאתו לבי
רבי (שבאו לרבי) ואשתכח חמש
מנייהו בי רבי
חייא (ונמצא
שנטל רבי חייא
חמש והוליכן לביתו) ולא קפיד
רבי שמעון ברבי
(לומר "משל
אבי הוא נִזוֹן
יותר ממני")!?
אמר
רב פפא: שדי גברא
בינייהו: אי רבי
חייא ורבי ישמעאל
ברבי יוסי (היו
אותן שחלקו שהן:
היו רגילין ליקח
זה עם זה), אי רבי שמעון
ברבי ובר קפרא.
משנה:
אין
משחיזין (אגוייזי"ר
בלע"ז) את הסכין ביום
טוב אבל משיאה
על גבי חברתה (דמשני
מדרך חול).
גמרא:
אמר
רב הונא: לא שנו
אלא במשחזת של
אבן (דמתקנת
ליה שפיר, דמחזי
כמתקן בחול), אבל במשחזת
של עץ – מותר.
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
הא דאמרת 'של אבן
אסור' - לא אמרן אלא
לחדדה, אבל להעביר
שמנוניתה מותר;
(גמרא קא
דייק מדאוקי רב
יהודה איסורא בשל
אבן בלחדדה:) מכלל דבשל
עץ אפילו לחדדה
נמי מותר (דמאי
דאסר רב הונא בשל
אבן שרי דכוותה
בשל עץ)!
איכא
דמתני לה (להא
דרב יהודה) אסיפא (דמלתיה
דרב הונא): 'בשל עץ מותר';
אמר רב יהודה אמר
שמואל: הא דאמרת
'בשל עץ מותר', לא
אמרן אלא להעביר
שמנוניתה, אבל
לחדדה – אסור, מכלל
דבשל אבן אפילו
להעביר שמנוניתה
אסור!
איכא
דמתני לה (להא
דרב יהודה) אמתניתין
(ולאו אמלתיה
דרב הונא): 'אין משחיזין
את הסכין ביום
טוב'; אמר רב יהודה
אמר שמואל: לא שנו
אלא לחדדה, אבל
להעביר שמנוניתה
– מותר (לחדדה
הוי תקון, להעביר
שמנונית אינו אלא
כהדחה בעלמא);
מכלל
דעל גבי חברתה
אפילו לחדדה נמי
מותר!
ואיכא
דמתני לה אסיפא:
'אבל משיאה על גבי
חברתה'; אמר רב יהודה
אמר שמואל: לא שנו
אלא להעביר שמנוניתה,
אבל לחדדה – אסור;
מכלל
דבמשחזת אפילו
להעביר שמנוניתה
אסור;
מאן
תנא דבמשחזת אסור?
אמר
רב חסדא: דלא כרבי
יהודה, דתניא [תוספתא
מגילה פ"א ה"ז [ליברמן]]: 'אין בין
יום טוב לשבת אלא
אוכל נפש בלבד;
רבי יהודה מתיר
אף מכשירי אוכל
נפש (וטעמא
משום דדריש [שמות
יב,טז] יֵעָשֶׂה
לָכֶם - לכל צרכיכם)'!
אמר
ליה רבא לרב חסדא:
דרשינן משמך (נדרוש
משמך) 'הלכה כרבי
יהודה'?
אמר
ליה: יהא רעוא דכל
כי הני מילי מעלייתא
תדרשון משמאי.
אמר
רב נחמיה בריה
דרב יוסף: הוה קאימנא
קמיה דרבא, והוה
קא
(ביצה
כח,ב)
מעבר
לסכינא אפומא דדקולא
(משפשף סכין
על פי הסל), ואמרי ליה:
"לחדדה קא עביד
מר? או להעביר שמנוניתה"?
ואמר לי: להעביר
שמנוניתה; וחזיתי
לדעתיה דלחדדה
קא עביד, וקסבר
הלכה (כרבי
יהודה, ומותר כל
איש לעשות) ואין מורין
כן (אבל אין
מורין לרבים כן,
שלא יזלזלו אף
בשאפשר לעשותו
מבעוד יום: דכל
הני דשרינן, כגון
שנתקלקלו ביום
טוב או שהיה אתמול
טרוד, כדאמרינן
לקמן: דלא התיר
רבי יהודה אלא
במכשירין שאי אפשר
לעשותן מערב יום
טוב)!
ואמר
אביי: הוה קאימנא
קמיה דמר, והוה
קא מעבר סכינא
אשפתא דרחיא, ואמרי
ליה: "לחדדה קא
בעי מר או להעביר
שמנוניתה"? ואמר
לי: להעביר שמנוניתה,
וחזיתי לדעתיה
דלחדדה קא עביד,
וקסבר הלכה ואין
מורין כן.
איבעיא
להו: מהו להראות
(הטבח) סכין לחכם
(לבדוק) ביום טוב?
(שהטילו חכמים
על הטבחים להראות
סכין לחכם קודם
שישחוט שום בהמה,
ומהו לעשות כן
ביום טוב? מי מחזי
כעובדא דחול דאוושא
מלתא שדעתו למכור
באטליז? או לא מחזי?)
רב
מרי בריה דרב ביזנא
שרי, ורבנן אסרי,
ורב יוסף אמר: תלמיד
חכם רואה לעצמו
(בביתו סכין
שלו דלא אוושא
מלתא) ומשאילה לאחרים;
ואמר
רב יוסף: סכין שעמדה
(מחריפות שלה:
שאינה חותכת יפה,
אבל לא נפגמה) - מותר לחדדה
ביום טוב (ואף
על גב דמאתמול
ומשלשום התחילה
לקלקל ולילך: דלא
הוה ליה לאסוקי
אדעתיה מאתמול,
דסבר "לא צריכנא";
אבל נפגמה מאתמול
- לא הוי שרי: דמוכחא
קלקול שלה, והוה
ליה למעבד מאתמול), והני מילי
הוא דפסקא אגב
דוחקא (אבל
אם אינה חותכת
כלל - אסור לחדדה,
דטרחא יתירא הוא).
דרש
רב חסדא - ואיתימא
רב יוסף: אחד סכין
שנפגמה (ביום
טוב), ואחד
שפוד שנרצם (שנשבר
ראשו; אשפויינטי"ר
בלע"ז), ואחד גריפת
תנור וכירים (שנפל
לתוכו מן הטיח
שלו, ולא היה יודע
מבעוד יום) ביום טוב
- באנו ל&מחלוקת
רבי יהודה ורבנן
(נכנסנו בדבר
זה למחלוקתן, שממחלוקתן
אנו יכולים ללמוד
שאף אלו ממכשירי
אוכל הן), דתניא [תוספתא
מגילה פ"א ה"ז [ליברמן]]: 'אין בין
יום טוב לשבת אלא
אוכל נפש בלבד;
רבי יהודה מתיר
אף מכשירי אוכל
נפש';
מאי
טעמא דתנא קמא?
אמר
קרא (שמות יב,טו)
[וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן
מִקְרָא קֹדֶשׁ
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
מִקְרָא קֹדֶשׁ
יִהְיֶה לָכֶם
כָּל מְלָאכָה
לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם
אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל
לְכָל נֶפֶשׁ] הוּא לְבַדּוֹ
יֵעָשֶׂה לָכֶם: הוּא
[לְבַדּוֹ] - ולא מכשיריו;
ורבי
יהודה?
אמר
קרא [יֵעָשֶׂה] לָכֶם - לָכֶם לכל צרכיכם;
ותנא
קמא, הא כתיב לָכֶם?
אמר
לך: ההוא - לָכֶם ולא לנכרים;
ואידך
נמי, הא כתיב הוּא [לְבַדּוֹ]?
אמר
לך כתיב הוּא [לְבַדּוֹ] וכתיב לָכֶם, ולא קשיא:
כאן במכשירין שאפשר
לעשותן מערב יום
טוב, כאן במכשירין
שאי אפשר לעשותן
מערב יום טוב.
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
שפוד שנרצף (נמעך:
שדרסו עליו ונעקם
אבל לא נשבר) - אסור לתקנו
ביום טוב;
פשיטא
(שהרי יכול
להשתמש בו כמו
שהוא, וטרחא דלא
צריך הוא)!?
לא,
צריכא: דאף על גב
דמפשיט בידיה (שמתפשט
בידים ואינו צריך
להכות עליו בפטיש).
ואמר
רב יהודה אמר שמואל:
שפוד שצלו בו בשר
(ביום טוב) - אסור לטלטלו
(מיד לאחר שנצלה
הצלי) ביום טוב (לפי
שנמאס ומוקצה,
וכבר נעשה צורך
יום טוב)!
אמר
רב מלכיו אמר רב
אדא בר אהבה:
שומטו (שומטו
מלפניו מהר
בגרירא,
וטלטול מן
הצד, עד שיעבירו
מלפניו) ומניחו
בקרן זוית (אבל
לא טלטול גמור);
אמר
רב חייא בר אשי
אמר רב הונא: והוא
שיש עליו כזית
בשר;
רבינא
אמר: אף על פי שאין
עליו בשר - מותר
לטלטלו (שרי
לטלטולי בטלטול
גמור ולסלקו, שלא
יזוקו בו אנשי
ביתו!), מידי דהוה
אקוץ ברשות הרבים
(דאמר בפרק
'כירה שהסיקוה'
(שבת דף מב,א) דמותר
להוליכה פחות פחות
מארבע אמות עד
שמסלקנה לצדי רשות
הרבים כדי שלא
תזיק).
אמר
רב חיננא בריה
דרב איקא: (מפני
ששמותיהן דומין
זה לזה ויש שמחליפין
שמועה של זה בשל
זה - נתנו בהם סימן
לסדר השמועות:) שפוד, שפחות
(משנה היא בכתובות
[פ"ה מ"ה]:
'רבי אליעזר אומר:
אפילו הכניסה לו
מאה שפחות כופה
לעשות בצמר שהבטלה
מביאה לידי זמה'
ואמר רב מלכיו:
הלכה כרבי אליעזר), וגומות (שמעתא
היא ולא נאמרה
על המשנה, ולענין
שתי שערות: דאם
נמצאו לה גומות
של מקום שער, אף
על פי שאין שם שער
- גדולה &היא, וחולצת,
דאין גומא אלא
אם כן היה בה שער,
אלא שנשרו) - (אלו
שלש הלכות) רב מלכיו
(אמרן, ולא רב
מלכיא); בלורית (במסכת
עבודה זרה, ועל
ברייתא נאמרה הא
דרב מלכיא, לפרושא
לברייתא, דתנו
רבנן: 'כותי המסתפר
מישראל, כיון שהגיע
לבלוריתו - שומט
את ידו' מפני שהכותי
כשהוא מסתפר מניחה
[את
הבלורית] לשם
עבודה זרה, ואמר
עלה: 'וכמה? - אמר
רב מלכיא: שלש אצבעות
לכל רוח ורוח': לכל
סביבותיה לא יגע,
שאם יגלח וילך
עד הבלורית - נמצא
מניח לו בלוריתו
ותיקנה לו לשם
עבודה זרה!), אפר מקלה
(שמעתא היא
במסכת מכות: אמר
רב מלכיא: לא יתן
אדם אפר מקלה על
גבי מכתו, מפני
שנראה ככתובת קעקע), וגבינה (אפירושא
דמתניתין אתמר
במסכת עבודה זרה:
מפני מה אסרו גבינות
במשנתנו [עבודה
זרה פ"ב מ"ה]?
ואמר רב מלכיא:
מפני שמחליקין
פניה בשומן חזיר) - רב מלכיא;
רב
פפא אמר: מתניתין
ומתניתא - רב מלכיא (אסימנא
דאתנח ברב מלכיא
פליג רב פפא); שמעתתא - רב
מלכיו; וסימניך מתניתין
מלכתא.
מאי
בינייהו?
איכא
בינייהו שפחות
(דמתניתין
היא; ומשוית ליה
ברב מלכיו לאו
דידיה היא, דכל
מתניתין ומתניתא
דאית בהו - רב מלכיא
אמר פירושן, אבל
שמעתתא דאמרת ברב
מלכיו - כגון שפוד
וגומות - דידיה
נינהו).
משנה:
לא
יאמר אדם לטבח
"שקול לי בדינר
בשר" (שאסור
להזכיר שם דמים), אבל שוחט
(בלא פסוק דמים) ומחלק ביניהם
(והן חולקין
ביניהן).
גמרא:
היכי
עביד (כשאינו
רוצה ליקח כל הבהמה
ולא מחצה ולא שליש
ולא רביע, אלא בדינר
או בשנים - מה יאמר
לו)?
כי
הא:
(ביצה
כט,א)
דבסורא
אמרי (דרכן
לומר לטבח) "תרטא" ו"פלגו
תרטא" (או
פלג תרטא); בנרש אמרי
"חלקא" ו"פלגו
חלקא" (או
פלג חלקא); בפומבדיתא
אמרי "אוזיא" ו"פלגו
אוזיא"; בנהר פקוד
ובמתא מחסיא אמרי
"רבעא" ו"פלגו
רבעא" (כל
הטבחין היו מנתחין
בהמותיהם בשוה,
כך וכך נתחים מן
הבהמה, ולאותן
הנתחים קרו להו
בסורא "תרטא" ובנרש
"חלקא" ובפומבדיתא
"אוזיא" ובנהר
פקוד "רבעא").
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
This material is ©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this
material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the
email address on www.oocities.org/yeshol