דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף לא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק רביעי המביא
(ביצה
לא,א)
משנה:
מביאין
(ביום טוב) עצים (התלושים) מן השדה (שבתוך
התחום) מן
המכונס (אם
כנסו מערב יום
טוב: דגלי
דעתיה
דעלייהו סמיך,
ואינו מוקצה;
אבל המפוזרין
- מוקצי&##1503;) ומן
הקרפף (שהוא
משתמר ומוקף
סביב), אפילו מן
המפוזר (אפילו
מפוזרים שבו
לא הקצה מדעתו).
איזהו
'קרפף'?
כל
שסמוך (ממש) לעיר,
דברי רבי
יהודה;
רבי
יוסי אומר: כל
שנכנסין לו
בפותחת,
ואפילו בתוך
תחום שבת (בסופו).
גמרא:
אמר
רב יהודה אמר
שמואל: אין
מביאין עצים
אלא מן
המכונסין שבקרפף.
והא
אנן תנן 'מן
הקרפף ואפילו
מן המפוזרים'?
מתניתין
- יחידא&##1492; היא (רבי
שמעון בן
אלעזר קאמר
לה, דאמר: בית
הלל הכי שרו,
ופליגי רבנן
עליה), דתניא [תוספתא
ביצה פ"ג ה"י [ליברמן]]: 'אמר
רבי שמעון בן
אלעזר: לא
נחלקו בית
שמאי ובית הלל
על המפוזרים שבשדות
שאין מביאין,
ועל המכונסין
שבקרפף שמביאין;
על מה נחלקו? -
על המפוזרים
שבקרפף ועל המכונסין
שבשדות: שבית
שמאי אומרים
לא יביא, ובית
הלל אומרים
יביא'. [ובהמשך
התוספתא: אמר רבי
נתן לא נחלקו
בית שמיי ובית
הלל על
מפוזרין שבקרפיף
ועל מכונסין
שבשדה –
שיביאו; על מה
נחלקו? - על
המפוזרין
שבשדה: שבית
שמיי אומרים
לא יביאו ובית
הלל אומרים
יביאו.]
אמר
רבא: עלי קנים
ועלי גפנים,
אף על גב
דמכנפי להו
ומותבי, כיון
דאי מדלי זיקא
מבדר להו [ירים
אותם הרוח
יפזר אותם] -
כמפוזרים דמו (ואפילו
לא פזרתן
הרוח, דמסתמא
לא סמכה
דעתיה, סבר:
מבדר להו זיקא),
ואסורין; ואי
אתנח מנא
מאתמול
עלייהו (להכבידן) - שפיר
דמי (דסמכה
דעתיה).
איזהו
קרפף [כל
שסמוך לעיר,
דברי רבי
יהודה; רבי
יוסי אומר: כל
שנכנסין לו
בפותחת
ואפילו בתוך
תחום שבת]:
('רבי
יוסי לקולא או
לחומרא קאמר'
לא גרסינן, דהא
מלתיה דרבי
יהודה נמי
מבעיא לן היכי
אתמר, והכי
גרסינן:) אבעיא
להו: היכי
קאמר (מתניתין): 'כל
שסמוך לעיר,
והוא דאית ליה
פותחת (מפתח,
שמשתמר, והאי
דלא תנא ליה
בהדיא - משום
דקא סבר סתמן
יש להן פותחת,
ואסתם קרפיפות
אמרה למלתיה), ואתא
רבי יוסי
למימר: כיון
דאית ליה
פותחת אפילו
בתוך תחום שבת
נמי (לא
בעינן סמוך,
וממילא: דאי
לית ליה פותחת
- בעינן &סמוך;
ואשתרי בהכי
מדתלא שריותא
בשאין סמוך
בפותחת, מכלל
דסמוך - בלא
פותחת נמי
שרי, ומיקל
בתרתי, דרבי
יהודה בעי
תרוייהו, ורבי
יוסי סבר:
בחדא סגי,
באיזו שתהא שם)? או דלמא
הכי קאמר: כל
שסמוך לעיר (דקאמר
תנא קמא) - (בהכי
תלא טעמיה:
כיון דהוי
סמוך) בין דאית
ליה פותחת בין
דלית ליה
פותחת, ואתא רבי
יוסי למימר:
אפילו בתוך
תחום שבת
ודוקא דאית
ליה פותחת (הטעם
תלוי בפותחת,
בין סמוך בין
רחוק, והכי קאמר:
כל שנכנסים לו
בפותחת - הוא
דמותר, ואפילו
הוא בתוך תחום
שבת, דלא מחלי
טעמא בסמיכה
כלל),
אבל לית ליה
פותחת - אפילו
סמוך לעיר נמי
לא?
תא
שמע מדקתני 'רבי
יוסי אומר: כל
שנכנסין לו
בפותחת
ואפילו בתוך
תחום שבת', שמע
מינה רבי יוסי
תרתי לקולא
קאמר (כלומר:
מדרבי יוסי
נשמע לרבי
יהודה דלאו
תרוייהו בעי,
ורבי יוסי
בתרתי אקיל,
דמכשיר בסמוך בלא
פותחת,
ובפותחת בלא
סמוך; דשמעינן
לרבי יהודה
דקאמר 'כל
שסמוך לעיר'
בין דאית ליה
פותחת בין
דלית ליה
פותחת, ואמר ליה
רבי יוסי: 'כל
שיש לו פותחת -
אפילו הוא
בתוך התחום',
ואי סמוך - לא
בעי פותחת;
דאי רבי יוסי
בפותחת תלא
טעמא, דאפילו
הוא סמוך בעי
פותחת - לא הוה
ליה לסיומי 'ואפילו
בתוך תחום שבת',
אלא הכי הוה
ליה למימר:
'רבי יוסי
אומר: כל שנכנסין
לה בפותחת';
דכיון דהוה
תני 'כל' - הוה
משמע דצריך
פותחת סמוך או
רחוק, למה לי
דסיים 'ואפילו
בתוך תחום שבת'?
- אלא
לאשמועינן
דלא בעי פותחת
אלא למשרי שאין
סמוך; ורבי
יהודה דלא בעי
תרתי - נמי
מרישא דרבי
יוסי שמע
מינה: מדנקט
'כל שנכנסין
לה בפותחת':
כיון דכולהו
פותחת אית
להו, הכי
אבעיא ליה למתני:
רבי יוסי
אומר: אפילו
בתוך תחום שבת)!
שמע
מינה.
אמר
רב סלא אמר
רבי ירמיה:
הלכה כרבי
יוסי להקל.
משנה:
(לפי
סוגיא של גמרא
היא מתפרשת:)
אין
מבקעין עצים
לא מן הקורות
ולא מן הקורה
שנשברה ביום
טוב [שהקורה
מוקצה], ואין מבקעין [בקורה
שהוכנה להסקה,
משום עובדין
דחול]
לא בקרדום (סתם
קרדום עשוי
כמין כלי
אומנות
שעושין בו אוכפות
וסרגות,
שקורין
איישי"ש [סכין
לחתוך עור;
מעצד של
רצענים];
ויש שעשוי
כעין כלי
האומן שקורין
בירגוא"ה (צ"ל:
בישגוא"ד) [כלי
בעל שני ראשים
חדים],
שראשו הקצר
דומה
לקרדומות
שלנו, וראשו
השני דומה
לכלי אומני
אוכפות
וסרגות
הסוסים) ולא
במגרה (שיג"ה
[משׂור],
כעין סכין
מלאה פגימות
וממהר לקוץ בו
עצים, וכלי
אומן הוא) ולא
במגל (דולוייר"א
[סכין, מגל,
מעצד] או
שרפ"א [מגל,
מזמרה];
וכולן כלי
אומן הן,
ונראה כעושה
בו מלאכה, לפיכך
אסור), אלא
בקופיץ (סתם
קופיץ הוא
סכין של
קצבים, דומה
לקרדומות
שלנו שאינן כלי
אומן, ויש
שעושין בו שני
ראשין, והשני
דומה קצת
לקרדום
האוכפות,
כדשמעינן
מיניה בגמרא;
ומיהו, סתמיה
לאו למלאכת
אומן הוא).
(ביצה
לא,ב)
גמרא:
(סברוה
דטעמא
דמתניתין לאו
משום מוקצה
תנא ברישא 'אין
מבקעין עצים',
אלא משום
מלאכה וטרחא) והאמרת
רישא 'אין
מבקעין' כלל? (והכי
קאמר: אין
מבקעין עצים
לא מן הקורות
הנשברים מערב
יום טוב
ועומדין להסק,
ולא מן הקורה כו',
וזו ואין צריך
לומר זו קתני;
והיינו דמותבינן:
והאמרת רישא
אין מבקעין
כלל, והדר תני
דבקופיץ שרי?)
אמר
רב יהודה אמר
שמואל: חסורי
מחסרא והכי
קתני: אין
מבקעין מן הסואר
של קורות (המושכבות
לארץ, של בנין;
וטעמא דרישא
משום מוקצה) ולא מן
הקורה שנשברה
ביום טוב (ואף
על גב דהשתא
להסקה קיימא,
בין השמשות
לאו להכי
קיימא), אבל
מבקעין מן
הקורה שנשברה
מערב יום טוב;
וכשהן מבקעין
- אין מב&קעין
לא בקרדום ולא
במגל ולא
במגרה אלא
בקופיץ.
תניא
נמי הכי (כשמואל,
דטעמא
דמתניתין
משום מוקצה): 'אין
מבקעין עצים
לא מן הסואר
של קורות ולא
מן הקורה
שנשברה ביום
טוב, לפי
שאינו מן
המוכן'.
ולא
בקרדום:
אמר
רב חיננא בר
שלמיא משמיה
דרב: לא שנו
אלא בנקבות
שלו (בראש
הרחב שקוצצין
בו העץ לרחבו,
דדמי למלאכת אומן), אבל
בזכרות שלו (בראש
הקצר, שמבקעין
בו עצים) - מותר.
פשיטא:
'בקופיץ' תנן (וקופיץ
כולה זכרות
היא)!
מהו
דתימא 'הני
מילי קופיץ
לחודיה, אבל
קרדום וקופיץ
אימא מגו דהאי
גיסא אסור האי
גיסא נמי אסור'
- קא משמ&ע לן;
ואיכא
דמתני לה (להא
דרב חיננא) אסיפא (דמתניתין): 'אלא
בקופיץ'; אמר
רב חיננא בר
שלמיא משמיה
דרב: לא שנו
אלא בזכרות
שלו, אבל
בנקבות שלו
אסור (ובאתריה
דהא דמתני לה
להא דרב חיננא
אסיפא היו
עושין לקופיץ
זכרות ונקבות,
כמו שעשוי כלי
אומן שקורין
בידגוא"ה +(צ"ל
בישגוא"ה) [כלי
בעל שני ראשים
חדים]);
פשיטא
'ולא בקרדום'
תנן (משום
דכולו נקבות;
וממילא
שמעינן דכי
שרו קופיץ -
משום זכרות
הוא דשריוה)!
מהו
דתימא 'הני
מילי (דאסר) קרדום (קרדום
לחודיה,
דכוליה נקבות
ואינו עשוי
לבקע אלא לכלי
אומן), אבל
קופיץ וקרדום (אבל
מי שיש לו שני
ראשין: אחד
זכרות כקופיץ
ואחד נקבות
כקרדום), אימא: (אימא
דמוכחא מלתא
דלבקע הוא, ו)מגו
דהאי גיסא שרי
- האי גי&סא נמי
שרי' - קא משמע לן.
משנה:
בית
שהוא מלא
פירות ונפחת (מאליו) - נוטל
ממקום הפחת (ולא
אמרינן
'מוקצין מחמת
איסור הן:
דאין יכול לפחתו
ביום טוב ואסח
דעתו
מינייהו';
דכיון דלא הוה
פחיתתו איסורא
דאורייתא -
כדמוקמינן לה
באוירא דלבני
- לאו מו&קצה
נינהו, כדאמר
גבי טבל בשלהי
פרקין [ביצה
לד,ב]) שהוא
מוכן אצל שבת:
שאם עבר ותקנו
- מתוקן);
רבי
מאיר אומר: אף
פוחת לכתחלה
ונוטל (כדמפרש
טעמא בגמרא).
גמרא:
אמאי?
והא קא סתר
אהלא!?
אמר
רב נחומי בר
אדא אמר
שמואל: באוירא
דליבני (סדור
של אבנים, בלא
טיט).
איני!
והאמר רב
נחמן: הני
ליבני
דאייתור
מבנינא (שנשתיירו
לו לאחר שגמר
בנינו, דמעתה
לאו לבנין
קיימי) - שרי
לטלטולינהו
בשבתא הואיל
וחזי למזגא
עלייהו (ותורת
כלי עליהן); שרגינהו
(סדרן זו
על זו) - ודאי
אקצינהו (גלי
דעתיה שמקצן
לבנין, ואסור
לטלטלינהו;
ומתניתין נמי
נתסר מדרבנן,
שהרי מטלטלן)!?
אמר
רבי זירא:
ביום טוב אמרו
(ביום טוב
התיר רבי
מאיר, כיון
דמדרבנן הוא
דאסור, ומשום
שמחת יום טוב
שרי, שהרי
מותר בו אוכל נפש), אבל לא
בשבת (משום
טלטול, כרב
נחמן).
תניא
נמי הכי 'רבי
מאיר אומר: אף
פוחת לכתחלה
ונוטל; ביום
טוב אמרו, אבל
לא בשבת'.
אמר
שמואל: חותמות
(פרמדורי"ש
[סוגרים]) שבקרקע (כגון
דלתות פתחי
בורות ומערה,
הסגורים
בקשרי חבלים) - מתיר (את
הקשר, דהא לאו
קשר של קיימא
הוא, שהרי להתיר
תמיד הוא עשוי) אבל לא
מפקיע (החבל,
לסתור עבותו
וגדילתו) ולא
חותך (דהא
סתירה היא,
ויש סתירה
בבנין של קרקע); שבכלים (כגון
תיבה הנעולה
על ידי קשר
חבל) -
מתיר ומפקיע
וחותך (דאין
סתירה בכלים), אחד שבת
ואחד יום טוב!
מיתיבי:
'חותמות
שבקרקע: בשבת
מתיר, אבל לא מפקיע
ולא חותך;
ביום טוב מתיר
ומפקיע וחותך'
(אלמא:
חותמות
הקשורים - אין
בהן משום
סתירה מדאורייתא,
ובשבת מדרבנן
הוא דאסור)!?
הא
[ברייתא זו] מני? - רבי
מאיר היא,
דאמר אף פוחת
לכתחלה ונוטל,
ופליגי רבנן
עליה, ואנא
דאמרי כרבנן.
ומי
פליגי רבנן
עליה בחותמות
שבקרקע?
והתניא: 'מודים
חכמים לרבי
מאיר בחותמות
שבקרקע שבשבת
מתיר אבל לא
מפקיע ולא
חותך, ביום
טוב מתיר ומפקיע
וחותך'?
[השווה תוספתא ביצה
פ"ג ה"יב: מודים
חכמים לר'
מאיר בחותמות
שבקרקעות
שמפקפקין
ומתירין
ומפקיעין אבל
לא חותכין,
ובשבת
מפקפקין
ומתירין אבל
לא מפקיעין
ולא חותכין,
ושבכלים בשבת
מותר ואין
צריך לומ'
ביום טוב.]
(ביצה
לב,א)
הוא
(שמואל) דאמר (לעיל
דאפילו ביום
טוב אינו
מפקיע- דאמר) כי האי
תנא (דאמר
נמי בחותמות
שבקרקע,
דאפילו ביום
טוב אין מפקיע), דתניא: 'חותמות
שבקרקע מתיר
אבל לא מפקיע
ולא חותך, אחד
שבת ואחד יום
טוב; ושבכלי
בשבת מתיר אבל
לא מפקיע ולא
חותך, ביום
טוב מתיר
ומפקיע וחותך';
תרצת
לך רישא (דמלתא
דשמואל
בחותמות
שבקרקע,
דמסייע ליה האי
תנא),
אלא סיפא קשיא
(דאמר
שמואל: ושל
כלים אפילו
בשבת מתיר
ומפקיע וחותך,
והאי תנא תני:
ושל כלים, 'בשבת
מתיר אבל לא
מפקיע ולא
חותך')!?
הא
[ברייתא
אחרונה זו] מני? - רבי
נחמיה היא (כלומר:
לעולם מותר
להפקיע
ולחתוך, דאין
בהם משום
סתירה; ולהאי
תנא גופיה - אם
יכול להפקיע
ולנתק בידו
שרי, והא
דקאסר - משום
טלטול סכין
קאסר, ורבי נחמיה
היא),
דאמר (בערובין
(לה,א)): 'כל
הכלים (אפילו
תרווד ואפילו
טלית) אין
ניטלין אלא
דרך תשמישן (לצורך
תשמיש שהן
מיוחדין לו)' (וסכין
- לאוכל&##1497;ן הוא
דמיוחד, ולא
לחותמות; ובהא
לא סבירא ליה
לשמואל
כוותיה);
אי
רבי נחמיה,
מאי איריא
שבת? אפילו
יום טוב נמי!
וכי תימא שניא
ליה לרבי
נחמיה בין
שבות שבת
לשבות יום טוב
(דטלטול -
שבות הוא, ולא
החמיר בטלטול
יום טוב כבשל
שבת) -
ומי שניא ליה?
והתני חדא: 'מסיקין
בכלים (דבני
טלטול נמי
נינהו,
ומטלטלן נמי
להסיקן) ואין
מסיקין בשברי
כלים (שנשברו
ביום טוב:
דהשתא לא חזי
לטלטול, ואי משום
דחזו להסקה -
אתמול לא להכי
קיימי)' ותניא
אידך: 'מסיקין
בין בכלים בין
בשברי כלים' (דלית
להו מוקצה), ותניא
אידך: 'אין
מסיקין לא
בכלים ולא
בשברי כלים (דאין
ניטלין אלא
לצורך תשמישן,
וכל שכן בשברי
כלים, דנולד
הוא)' (והא
רבי נחמיה היא), ומשני:
לא קשיא: הא (קמייתא) רבי
יהודה, הא (ומציעתא) רבי
שמעון, הא רבי
נחמיה (ושמע
מינה ביום טוב
אמר רבי
נחמיה, דהא
הסקה - ביום
טוב קאי)!
תרי
תנאי ואליבא
דרבי נחמיה (חד
אמר שָני ליה
שבות שבת
משבות יום
טוב, וחד אמר
לא שני ליה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
This material is ©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this
material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the
email address on www.oocities.org/yeshol