דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף לב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק רביעי המביא

(ביצה לא,ב)

אמר שמואל: חותמות (פרמדורי"ש [סוגרים]) שבקרקע (כגון דלתות פתחי בורות ומערה, הסגורים בקשרי חבלים) - מתיר (את הקשר, דהא לאו קשר של קיימא הוא, שהרי להתיר תמיד הוא עשוי) אבל לא מפקיע (החבל, לסתור עבותו וגדילתו) ולא חותך (דהא סתירה היא, ויש סתירה בבנין של קרקע); שבכלים (כגון תיבה הנעולה על ידי קשר חבל) - מתיר ומפקיע וחותך (דאין סתירה בכלים), אחד שבת ואחד יום טוב!

מיתיבי: 'חותמות שבקרקע: בשבת מתיר, אבל לא מפקיע ולא חותך; ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך' (אלמא: חותמות הקשורים - אין בהן משום סתירה מדאורייתא, ובשבת מדרבנן הוא דאסור)!?

הא [ברייתא זו] מני? - רבי מאיר היא, דאמר אף פוחת לכתחלה ונוטל, ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.

ומי פליגי רבנן עליה בחותמות שבקרקע? והתניא: 'מודים חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שבשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך'?

[השווה תוספתא ביצה פ"ג ה"יב: מודים חכמים לר' מאיר בחותמות שבקרקעות שמפקפקין ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין, ובשבת מפקפקין ומתירין אבל לא מפקיעין ולא חותכין, ושבכלים בשבת מותר ואין צריך לומ' ביום טוב.]

(ביצה לב,א)

הוא (שמואל) דאמר (לעיל דאפילו ביום טוב אינו מפקיע- דאמר) כי האי תנא (דאמר נמי בחותמות שבקרקע, דאפילו ביום טוב אין מפקיע), דתניא: 'חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, אחד שבת ואחד יום טוב; ושבכלי בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך';

תרצת לך רישא (דמלתא דשמואל בחותמות שבקרקע, דמסייע ליה האי תנא), אלא סיפא קשיא (דאמר שמואל: ושל כלים אפילו בשבת מתיר ומפקיע וחותך, והאי תנא תני: ושל כלים, 'בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך')!?

הא [ברייתא אחרונה זו] מני? - רבי נחמיה היא (כלומר: לעולם מותר להפקיע ולחתוך, דאין בהם משום סתירה; ולהאי תנא גופיה - אם יכול להפקיע ולנתק בידו שרי, והא דקאסר - משום טלטול סכין קאסר, ורבי נחמיה היא), דאמר (בערובין (לה,א)): 'כל הכלים (אפילו תרווד ואפילו טלית) אין ניטלין אלא דרך תשמישן (לצורך תשמיש שהן מיוחדין לו)' (וסכין - לאוכל㪕ן הוא דמיוחד, ולא לחותמות; ובהא לא סבירא ליה לשמואל כוותיה);

אי רבי נחמיה, מאי איריא שבת? אפילו יום טוב נמי! וכי תימא שניא ליה לרבי נחמיה בין שבות שבת לשבות יום טוב (דטלטול - שבות הוא, ולא החמיר בטלטול יום טוב כבשל שבת) - ומי שניא ליה? והתני חדא: 'מסיקין בכלים (דבני טלטול נמי נינהו, ומטלטלן נמי להסיקן) ואין מסיקין בשברי כלים (שנשברו ביום טוב: דהשתא לא חזי לטלטול, ואי משום דחזו להסקה - אתמול לא להכי קיימי)' ותניא אידך: 'מסיקין בין בכלים בין בשברי כלים' (דלית להו מוקצה), ותניא אידך: 'אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים (דאין ניטלין אלא לצורך תשמישן, וכל שכן בשברי כלים, דנולד הוא)' (והא רבי נחמיה היא), ומשני: לא קשיא: הא (קמייתא) רבי יהודה, הא (ומציעתא) רבי שמעון, הא רבי נחמיה (ושמע מינה ביום טוב אמר רבי נחמיה, דהא הסקה - ביום טוב קאי)!

תרי תנאי ואליבא דרבי נחמיה (חד אמר שָני ליה שבות שבת משבות יום טוב, וחד אמר לא שני ליה).

משנה:

משנה:

אין פוחתין את הנר (ליטול אחד מן הביצים של יוצר [גוש חימר של קדר], ולתחוב אגרופו לתוכו [ועל ידי זה] לחקוק נר - קרוייזי"ל [מנורה] בלעז) מפני שהוא עושה כלי,

ואין עושין פחמין (דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב) ביום טוב;

ואין חותכין את הפתילה (פתילה נמי כלי היא - להדלקה, שצריכה עשייה ותקון);

רבי יהודה אומר: חותכה באוּר (בגמרא מפרש מאי שנא אור מסכין).

גמרא:

מאן תנא דפחיתת נר (קודם שצרפו בכבשן) מנא הוא?

אמר רב יוסף: רבי מאיר היא, דתניא: 'כלי חרס, מאימתי מקבל טומאה? משנגמרה מלאכתו (חקיקתם), דברי רבי מאיר; רבי יהושע אומר: משיצרפו בכבשן (משיחזקם על ידי צירוף האור בכבשן; 'מצרף' בלשון חכמים = מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בדבר המחזקן, בין במים, בין באור)'.

אמר ליה אביי: ממאי (דסבירא ליה לרבי מאיר בנר כשאר כלי חרס)?: דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי (בשלמא שאר כלי חרס - גדולים הם, ואם אינן ראויין למים וליין ולדבר לח מפני שממחן - חזו מי㢜ו לדבר יבש, כגון פירות), אבל הכא (אבל נר - קטן הוא, וכי לא חזי למלתיה) למאי חזי?

(ומשני:) לקבולי ביה פשיטי.

איכא דאמרי אמר רב יוסף: (מתניתין דקתני פחיתת הנר מנא הוא -) רבי אליעזר ברבי צדוק היא (דאמר: לפני חקיקה לאו מנא הוא, אבל חקיקה משוי ליה מנא), דתנן [עדויות פ"ב מ"ה]: 'אלפסין חרניות (מפרש לקמן: קערות של בני עיירות, שאינן בני כרכים גדולים, ואין מקפידין על כלים נאים, ומשנפשטה הקערה של חרס אוכלין בה בשר, ואין ממתינין עד שתתחקק ותצרף בכבשן) - טהורות באהל המת (דלגבי אהל המת בעינן תוך לכלי חרס, דכתיב וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ (במדבר יט,טו) משמע דיש לו פתח, וכן לכל טומאת מגע), וטמאות במשא הזב (שהזב מטמא כלי חרס בהסט; דנפקא לן בתורת כהנים [ספרא מצורע - פרשת זבים פרשה ג הלכה ב] מ-וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב (ויקרא טו,יב), ודרשינן התם: [אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ] זה הֶסֵטוֹ, וכיון דמטמי ליה הסט מאבראי - לא בעי תוך; וקסבר תנא קמא: כלי נינהו, הואיל ומשתמשין בהן כמות שהן - הלכך מקבלין טומאה בדבר הראוי לטמאן); רבי אליעזר ברבי צדוק אומר: (אין להם שום טומאה, דלאו כלי נינהו) אף טהורות במשא הזב, לפי שלא נגמרה מלאכתן (חקיקתן)' (הא נחקקו – מטמאות; מדאפלוג באלפסין - אלמא לרבי אליעזר חקיקה משויא להו מנא).

אמר ליה אביי: דלמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר ברבי צדוק התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי (משנחקקו, ומיהו קודם חקיקה לא, דסופן ליחקק), אבל הכא למאי חזי?

לקבולי ביה פשיטי.

תנו רבנן: 'אין פוחתין את הנר, ואין עושין אלפסין חרניות ביום טוב; רבן שמעון בן גמליאל מתיר באלפסין חרניות';

מאי 'חרניות'?

אמר רב יהודה: ערניות.

מאי 'ערניות'?

אמר אביי: צעי חקלייתא.

'ואין עושין פחמין' – פשיטא, למאי חזי?

תני רבי חייא: לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין (מחמי חמין ומרחצאות) לבו ביום (ואף על גב דלצורך יום טוב הן עושין).

ובו ביום מי שרי (להחם, והלא גזרו על הרחיצה במסכת שבת (מ,א) ואפילו הוחמו מבעוד יום, וכל שכן להחם חמין לא הותר מעולם)?

כדאמר רבא: להזיע (מכניס הפחמים לתוכו, ובני אדם נכנסין ומזיעין), וקודם גזרה (וקודם שגזרו על הזיעה נשנת משנה זו) - הכא נמי להזיע וקודם גזרה.

ואין חותכין את הפתילה לשנים [רבי יהודה אומר: חותכה באוּר]:

מאי שנא בסכין, דלא?

(ביצה לב,ב)

דקמתקן מנא (אחת היתה, ועושה אותה שתים)? באור נמי קא מתקן מנא?

תני רבי חייא: 'חותכה באור בפי שתי נרות (נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת, ומדליק באמצע, דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא)'.

אמר רב נתן בר אבא אמר רב: מוחטין את הפתילה ביום טוב.

מאי 'מוחטין'?

אמר רב חנינא בר שלמיא <משמיה דרב>: לעדויי (להסיר) חושכא (פחם, המחשיך אורה; כשהיא נעשית בראשה פחם - מעבירה).

תני בר קפרא: 'ששה דברים נאמרו בפתילה (ביום טוב), שלשה להחמיר ושלשה להקל: להחמיר: אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב, ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים; להקל: ממעכה ביד (תקון כלאחר יד הוא), ושורה בשמן, וחותכה באור בפי שתי נרות'.

ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי בבל - יורדי גיהנם הם (שאינן מרחמים לעשות צדקה)!

כי הא: דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל; בעא מנייהו עסקא (סחורה, להשתכר למחצית שכר) ולא יהבו ליה, מזוני (שאל מהם מזונות) - מיזן נמי לא זינוהו, אמר: הני - מערב רב קא אתו, דכתיב (דברים יג,יח) [וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ] וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ [וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ] (וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים - שתרחם על הבריות); כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו (כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ - מי שיש ⳬו רחמים מזרעו של אבות), וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו!

ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: כל המצפה על שלחן אחרים - עולם חשך בעדו (כנגדו, כמו שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ (איוב א,י) כלומר: חשך פרוס לפניו, הכל עליו כחשך), שנאמר (איוב טו,כג) נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ (נָכוֹן בְּיָדוֹ = מזומן אצלו).

רב חסדא אמר: אף חייו אינן חיים.

תנו רבנן: 'שלשה - חייהן אינם חיים, ואלו הן: המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו; ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד (- אין יכול לכבסו, וכנים מצערין אותו)'.

ותנא קמא?

אפשר דמעיין במניה (מפלה את כליו מן הכנים).

משנה:

אין שוברין את החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח (מליח = דג; כשצולין דגים על האסכלא [שקורין גראדיל"א [כעין שְׂבָכָה שצולים עליה] בלעז], חותכין קנים או קש שבלים, או שוברין חרסים או חותכין נייר ושורין במים, וסודרין הנייר על גב האסכלא, מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג);

ואין גורפין תנור וכירים (אם נפל לתוכו מן הטפל והטיח - אין גורפין אותו: דמתקן מנא הוא, ואתיא כרבנן דאמרי: מכשירי אוכל נפש אסירי),

אבל מכבשין (משכיבין את האפר והעפר שיהא חלק, משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו; מכבשין = פרימבר"א [ללחוץ, לכבוש]);

ואין (כשאין לו כלי ברזל שקורין טרפיי"ד [חצובה], או שאין לו כירה של חרס חלולה - אין) מקיפין (מקרבין זו אצל זו כמו 'מקיפין בריאה' (חולין נ,א), וכמו 'לתרום שלא מן המוקף' (גיטין ל,ב) - היינו סמוך, וכמו: 'מקפת וקורא לה שם' (נדה פ"י מ"ז, דף עא,ב)) שתי חביות (והאור בין שתי החביות) לשפות (להושיב) עליהן את הקדרה (כל הושבת קדרה על האור קרי 'שפיתה'; ואסר לה משום דדמי לבנין, ומדרבנן, משום דמתחזי כאהלא);

ואין סומכין את הקדרה בבקעת (קסבר: לא נתנו עצים אלא להסקה, לפיכך מוקצין הן אצל כל תשמיש);

וכן בדלת (השתא משמע: וכן אין סומכין קדרה בדלת; ובגמרא פריך עלה);

ואין מנהיגין את הבהמה במקל (ברשות הרבים) ביום טוב (השתא קא סלקא דעתך משום דאין משתמשין בעצים שלא נעשו כלי מערב יום טוב, דלא נתנו אלא להסקה), ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר.

גמרא:

מאי טעמא?

משום דקא מתקן מנא;

'ואין גורפין תנור וכירים';

תני רב חייא בר יוסף קמיה דרב נחמן: 'ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו - מותר' (כרבי יהודה).

דביתהו דרבי חייא - נפל לה אריחא (חצי לבינה) בתנורא (ונתק מכותל התנור) ביומא טבא, אמר לה רבי חייא: חזי דאנא רפתא מעלייתא בעינא (כלומר: גרפי התנור)!

אמר ליה רבא לשמעיה: טוי לי בר אווזא (צלה לי אווז בתנור, שתנוריהם היו קטנים ופיהן למעלה, ותולה הצלי לתוכו, וסותם פיו, והוא נצלה) ואזדהר מחרוכא (שלא יתחרך; כלומר: גרוף את התנור שלא יהא בו בשוליו דבר גבוה כמו אריח או אבן שהוסק בתנור, שנוגע בצלי ושורפו)!

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לן רב אחא מהוצל: דמר (עבדי אדוני) שרקין ליה תנורא ביומא טבא (טחין סביבות כסוי פי התנור בטיט, שלא יצא חומו כשהצלי בתוכו, שהרוח קשה לצלי; ותימה לן מלתא משום דגבול טיט - תולדה דלישה הוא)!?

אמר ליה: אנן ארקתא דפרת סמכינן (על שפתו של פרת אנו נסמכים בדבר, שאין אנו צריכים לגבל טיט, ששפת פרת טיט מגובל הוא);

והני מילי הוא דצייריה (עשה בו סימן ונתקו לצד אחר) מאתמול.

אמר רבינא: וקטמא שרי (לגבלו ולטוח בו: דלאו בר גבול הוא).

ואין מקיפין שתי חביות:

אמר רב נחמן: אבנים של בית הכסא (אבנים גדולות שמצדדין אותן להיות כמין מושב חלול, ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא) - מותר לצדדן ביום טוב.

איתיביה רבה לרב נחמן: 'אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה'!?

אמר ליה: שאני התם, משום דקא עביד אהלא (שיש לו גג, אבל הכא ליכא גג).

אמר ליה רבה זוטא לרב אשי: אלא מעתה בנה אצטבא (כסא של בנין לבנים וטיט) ביום טוב, דלא עביד אהלא, הכי נמי דשרי?

אמר ליה: התם (גבי בית הכסא) - בנין קבע אסרה תורה; בנין עראי (שאינו להתקיים) לא אסרה תורה; וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע, והכא משום כבודו (כבוד הבריות) לא גזרו ביה רבנן.

אמר רב יהודה: האי מדורתא (היסק גדול שעושין לפני שרים כדרך בנין: עושין לו כתלים מארבעה רוחות, וסודרין עצים למעלה, ודומה לאהל): מלמעלה למטה (להתחיל תחלה מן הגג, ואחר כך יסדרו תחתיו עצי הכתלים) שרי, מלמטה למעלה אסור (לסדר העצים של כתלים תחלה לעשות עליהם הגג - אסורין, שדרך בנין הוא);

(ביצה לג,א)

וכן ביעתא (ביצים גסות הנתונות על פי כלי חלול, כעין טרפי"ד [חצובה] או על האסכלא: אין מושיבין את הכלי תחלה ואחר כך יסדר עליו, אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו, ואחר כך יושיב הכלי על הגחלים, שלא יעשנו כסדר בנין), וכן קדרה (שמושיבין על שתי חביות: לא יקיפנה תחלה ואחר כך יושיב הקדרה עליהם, אלא העליונה יתלה באויר ויאחזנה בידו, ויסדרו החביות תחתיה סביב), וכן פוריא (מטות השרים שפורקין אותן ומחזירין: לא יזקוף הכרעים תחלה לתת הארוכות בכרעים, ואחר כך יפרוס העור למצע ששוכבין עליו, אלא פורס העור תחלה, ויאחזוהו בני אדם בידיהם, ואחר כך יביאו הארוכות ויקשרו הרצועות של עור בהן, ואחר כך יזקפו הכרעים ויתנו הארוכות לתוכן), וכן חביתא (חביות שמסדרים באוצר, ומושיבין אחת על גבי שתים).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol