דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף לח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך פרק חמישי משילין

(ביצה לז,ב)

רבי הושעיא אמר: יש ברירה (וחבית ובהמה מותרין), ורבי יוחנן אמר אין ברירה (ושניהם אסורין);

וסבר רבי הושעיא יש ברירה? והתנן [אהלות פ"ז מ"ג]: 'המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן ט&##1502;אים; נפתח אחד מהן - הוא טמא וכולן טהורים; חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה - מצלת ע&##1500; הפתחים כולן; בית שמאי אומרים: והוא שחשב עליו עד שלא ימות המת, ובית הלל אומרים: אף משימות המת' (מפורש בפרק קמא דף י,א), ואתמר עלה: אמר רבי הושעיא: (הא דאמרי בית הלל אף משימות המת חשב - מועלת) לטהר את הפתחים (לטהר כלים הבאים בפתחים) מכאן ולהבא (ממחשבה ואילך הוא דקאמרי); מכאן ולהבא – אִין, למפרע (אבל כלים דמעיקרא) - לא (דאין ברירה לומר 'הוברר דקודם שימות נמי דעתיה להאי פתחא')!

אפוך (קמייתא): רבי הושעיא אמר אין ברירה, ורבי יוחנן אמר יש ברירה;

ומי אית ליה לרבי יוחנן ברירה? והאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: האחין שחלקו לקוחות הן (ולא אמרינן: הוברר לכל אחד חלק ירושתו, וירושה אינה חוֹזֶרת ביובל, אלא שמא חלק הבא לזה לא היה שלו, והרי החליפו חלקיהם, והוו להו לקוחות), ומחזירין זה לזה ביובל! וכי תימא כי לית ליה לרבי יוחנן ברירה - בדאור⳩יתא (לעמוד כנגד דבר תורה, כגון יובל - לא סמכינן אברירה), אבל בדרבנן אית ליה (לעמוד כנגד איסור תחומין דרבנן - סמכינן אברירה, הלכך חבית ובהמה מותרים), ובדרבנן מי אית ליה?: והתני איו (שם חכם): 'רבי יהודה אומר: אין אדם מתנה על שני דברים כאחד (בעירובין [פ"ג מ"ה] תנן: מתנה אדם על עירובו, ומניח שני עירובין, ששמע שעתיד חכם לבא סמוך לעירו בתוך ארבעת אלפים לדרוש ברבים, ואינו יודע אם למזרח אם למערב, אומר: "אם בא חכם למזרח - ערובי &##1513;במזרח יקנה לי שביתה, בא למערב - ערובי שבמערב יקנה, בא לכאן ולכאן, "אם יבאו שנים - למקום שארצה אלך ואברור למחר: יהא ערובי דבין השמשות קונה לאותו רוח למפרע" - ואי אפ&##1513;ר כן אלא על ידי ברירה, דכי בורר למחר אומרים: הוברר דבין השמשות נמי דעתיה לגבי האי, ובא רבי יהודה לחלוק ולומר: אינו מתנה על שני חכמים, לומר "למחר אברור", דכי בורר למחר - מי יימ&##1512; דערוב של אותו רוח קנה לו בין השמשות, ו'הוברר למפרע' לא אמרינן), אלא (על חכם אחד ואינו יודע לאיזה רוח יבא - אפשר להתנות) אם בא חכם למזרח - עירובו למזרח, למערב - עירובו למערב', ואילו לכאן ולכאן – לא,

(ביצה לח,א)

והוינן בה: מאי שנא לכאן ולכאן דלא?: דאין ברירה! מזרח ומערב נמי אין ברירה (דקא סלקא דעתך: זימנין דחכם לא בא עד לאחר בין השמשות, כגון שחשכה לו בתוך התחום שבאותו מקום בית המדרש, או בתוך ארבעת אלפים, והוא מכיר אילן או גדר לסוף אלפים למקום שחשכה לו, ואמר: "שביתתי תחתיו" - דיכול &##1500;הלך משחשכה ארבעת אלפים אמות, כדאמר בעירובין (מט,ב); הלכך: היכא דבשעת קניית עירוב לא אתי חכם לההוא אתרא והדר אתא - מי יימר דקנה ההוא עירוב למפרע? דלמא חכם בין השמשות לא היה דעתו לבא לכאן - אי לא סמכינן אברירה לומר: הוברר דלרוח זה היה חכם עתיד לבא, וְזֶה התנה דלמקום שיבא החכם יהא ערובו קונה למפרע)! ואמר רבי יוחנן: (הא דאמר רבי יהודה אם בא חכם למזרח וכו', דעל חכם יכול להתנות -) וכבר בא חכם (בשכבר בא קודם בין השמשות עסקינן, אך זה אינו יודע לאיזה רוח בא, וקאמר: לאותו רוח שבא - לו יהא &ערובי קונה, דאין קנייתו על ידי ברירה אלא קנייה ודאית, ולמחר גלוי מילתא בעלמא הוא דלרוח שישמע זה שהיה בו החכם - קנה ער&##1493;בו) – אלמא (ומדאצטריך רבי יוחנן לאוקמה בשכבר בא חכם- שמע מינה) לית ליה לרבי יוחנן ברירה (ואפילו בתחומין דרבנן)!

אלא לעולם לא תיפוך (ורבי אושעיא הוא דאמר יש ברירה), וכי לית ליה לרבי אושעיא ברירה (ודקשיא לך לטהר את הפתחים מכאן ולהבא) – בדאורייתא (כגון טומאת מת - לית ליה ברירה, ודרך יציאתה הלכה למשה מסיני, כדאמרינן בסוכה (ו,א): דהלכות טומאה הכי גמירי להו), אבל בדרבנן (כגון תחומין) אית ליה.

דרש מר זוטרא: הלכה כרבי אושעיא.

אמר שמואל: שור של פטם (שמפטם שוורים למכור) - הרי הוא כרגלי כל אדם (אפילו בן עיר אחרת שבא לכאן על ידי עירוב - מוליכ⳥ למקומו, כיון דאורחיה לזבוניה - מאתמוⳬ אוקמיה ברשותיה דמאן דאתי למחר וְזָבין ליה); שור של רועה (אדם שמגדל בהמות שלו, ופעמים שמוכר מהן לשכיניו ומכיריו) - הרי הוא כרגלי אותה העיר (אלפים אמה לכל רוח, ואפילו עירב רועה זה ארבעת אלפים אמה לרוח אחת - אינו מעכב על אחד מבני אותה העיר שלקחו הימנו ביום טוב מלהוליכו לרוח שכנגדה אלפים: דמאתמול אוקמיה ברשות בני העיר, לפי שרגילין ליקח הימנו; אבל כרגלי בני עיר אחרת - לא, דאין לרועה שֵׁם סוחר בהמות כמו פטם, שיכירוהו בני עיר אחרת ליקח הימנו).

השואל כלי מחבירו מערב יום טוב [כרגלי השואל]:

פשיטא (דכי שאלו מבעוד יום - ברשותיה קאי)!

לא, צריכא שלא מסרו לו אלא ביום טוב; מהו דתימא 'לאו ברשותיה אוקמיה'? - קא משמ&##1506; לן (והשואל דקא תני - בדבורא בעלמא ולא משך מבעוד יום, וקא משמע לן: כיון דאסמכיה - ברשות⳩ה אוקמיה).

מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: השואל כלי מחבירו מערב יום טוב - אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב - הרי הו&##1488; כרגלי השואל.

ביום טוב כרגלי המשאיל:

פשיטא! (כיון דרישא בדבורא בעלמא מוקמינן, וסיפא נמי הכי איתא, דאפילו דבורא לא הוה אלא ביום טוב!)

לא, צריכא דרגיל ושאיל מיניה: מהו דתימא 'ברשותיה קא מוקים ליה'? - קא משמע לן מימר אמר (האי משאיל): "(כיון דלא אתי ואמר לי,) דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה".

וכן האשה ששאלה מחברתה [תבלין, ומים ומלח לעיסתה - הרי אלו כרגלי שתיהן]:

כי סליק רבי אבא (כשרצה לעלות, או כשהיה בדרך) - אמר (תפלה זו): "יהא רעוא (כי אמטי להתם) דאימא מלתא (דשמעתתא) דתתקבל (לחכמי המקום, שלא אבוש)";

כי סליק (כלומר: כי מטא להתם) - אשכחיה לרבי יוחנן ורבי חנינא בר פפי ורבי זירא - ואמרי &##1500;ה רבי אבהו ורבי שמעון בן פזי ורבי יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי: אמאי ('כרגלי שתיהן')? ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה (לבטל איסור תחומין דמים ומלח דזוטרי, לגבי עיסה דנפישא)?

אמר להו רבי אבא:

(ביצה לח,ב)

הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין חטין של חבירו - יאכל הלה (ומשום דחלקה של זו מועט בה - יאבד שמה מלקרות על עיסה זו, וכי מי שנתערב לו כו' יאכל הלה זה שהרוב שלו) וחדי (וישמח בדבר שלא עמל בו - כך זו אין שמה בטל מכאן, הואיל וקנו המים שביתה אצלה)?

אחיכו עליה; (דהא לא קשיא לן 'משום שהשאילתן לה או נתנתן במתנה יהא מותר', דהא אמר 'ביום טוב הרי הוא כרגל המשאיל', דבתר בין השמשות אזלינן, וכי קשיא להו - משום מעוטא ורובא קא קשיא להו!)

אמר להו: גולתיכו ('גולתא = תכריך נאה שמתעטף בו תחת טליתו, וכשיושב - מעביר &##1496;ליתו, וזה נראה) שקלי (מלבושכם לקחתי שאתם משחקים עלי)!

הדור אחיכו עליה.

אמר רב אושעיא: שפיר עבוד דאחיכו עליה: מאי שנא 'חטין בשעורים' דלא קאמר להו ('למי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין שעורין של חבירו - יאכל הלה וחדי?' מכלל דסבירא ליה בה דודאי יאכל וחדי), דהוה ליה מין בשאינו מינו (דכיון דשאינו מינו הוא - בטל מועט במרובה), ומין בשאינו מינו בטיל - חטין בחטין נמי, נהי דלרבי יהודה לא בטיל - לרבנן &##1502;בטל בטיל! (פלוגתא דרבי יהודה ורבנן במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כב,א).)

אמר ליה רב ספרא (לרב אושעיא): משה (ביקרא דמשה קא משתבע)! שפיר קאמרת (בתמיה, כלומר: אמאי קא מודית להו בחוכא, ולאקשויי אמתניתין)? ולא שמיע להו (להנך רבנן דמקשו אמתניתין) הא דאמר רבי חייא קטוספאה משמיה דרב: 'הבורר צרורות מגרנו של חברו - חייב ל&##1513;לם לו דמי חטים (שאין דרך לבוררן, והן נמכרין בתוך החטין)' - אלמא כילא חסריה (מפני שחסר מִדָתוֹ מתחייב לו - ואף על גב דלא מידי שוו!) - הכא נמי (וכל שכן מים ומלח) כילא חסריה (דלא בטלי במעוטייהו, דמידי דטעמיה הוא, משום חיובא דממונא לא בטיל במיעוטה)!

אמר ליה אביי (לרב ספרא): (והיכא מתרצא מתניתין בהכי?) ולא שני ליה למר בין ממון שיש לו תובעין לממון שאין לו תובעין (ומתניתין - ממון ש&##1488;ין לו תובעין היום הוא, דאושלתינהו ניהלה עד לאחר יום טוב, ואין לה בעיסה זו אלא איסור שביתה משום ממונא המעורב בה)? (וכיון דמעוטא ברובא הוא, וממון שאין לו תובעין הוא - לא חשיב ממונא, ולבטל)!

אמר ליה (רב ספרא לאביי): (ומשום דאין לו תובעין פקע שם ממונא מיניה, ונוח ליבטל? וכי טעמא דבטול ברוב, בבעלים ולא בעלים קאי?) וליטעמיך הא דאמר רב חסדא (אליבא דרבי יהודה אמרינן במנחות, דאמר [רבי יהודה]: 'מין במינו - לא בטיל, מין בשאינו מינו – בטיל', ותני רבי חייא: נבלה ושחוטה בטלות זו בזו לרבי יהודה, ואשמעינן רבי חייא דכי אמר רבי יהודה - היכא דאפשר לו להיות כמותו, אבל אי אפשר לו להיות כמותו – 'מין בשאינו מינו' הוה, ובטל, ופריש רב חסדא): 'נבלה בטלה בשחוטה לפי שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה, שחוטה אינה בטלה בנבלה לפי שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה' (דהאי 'אפשר' ו'לא אפשר' דרבי חייא - בתר המבטל, דהוא רובא – אזלינן: דאם אפשר לו להיות כמועט בהלכותיו - הוי מין במינו, ואי לא - הוי מין בשאין מינו; הלכך: כזית נבלה שנתערבה בהרבה זיתים של שחוטה - בטלה כמי שאינה שם, והנוגע בהן אין טמא, דמין בשאין מינו הוא, דאי אפשר לשחוטה - שהוא המבטל - להיות מטמא במגע ובמשא כנבלה; אבל שחוטה שנתערבה בנבלה - דרובה נבלה - אין השחוטה בטלה להיות הנוגע בהן טמא ודאי, לשרוף תרומה על מגעו, לפי שאפשר לנבלה - שהוא המבטל - שתעשה טהורה כשחוטה, דלכי מסרחה ואינה ראויה לגר - שוב אין קרויה נבלה) - הכי נמי: דכי אית לה בעלים - לא בטלה; וכי תימא 'הכי נמי', והא תניא (דמשום דלאו בעלים לא פקע חשיבותא דממונא): 'אמר רבי יוחנן בן נורי: חפצי הפקר (הנמצאים) קונין שביתה (והמוצאן מוליכן ממקום מציאתן אלפים לכל רוח, ואינו מוליכן למקום שערב שם, דיש להם שביתה לעצמן)' - אף על פי שאין להם בעלים דומין כמי שיש להם בעלים (ולא בהדיא תנן לה הכי, אלא מדבריו שמענוה בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מה,ב)) (אלמא: חשיבי בלא בעלים, ושפיר תנן במתניתין דאף על גב דאין לו תובעין - לא לבטול).

אמר ליה (אביי לרב ספרא): (אכתי מתניתין לא מתרצא, דאפילו יש לו תובעין איכא לאקשויי: ליבטל, מדמייתית על זה הבורר צרורות;) מי קא מדמית איסורא לממונא (לאפסודי ממונא)?: איסורא בטיל (אמור רבנן לבטיל ברובא), (אבל) ממונא לא בטיל (לא בטיל מועט ברוב להיות קנוי ממון המועט לבעליו של מרובה; ומתניתין נמי: לא קאמרינן דלפקע רוב ממונא אצל חברתה להפסיד, אלא איסור תחומין שיש לה בה - הוא דקשיא לן דלבטל).

וטעמא מאי? (תלמודא בעי לה: דכיון דלאו תירוצא נינהו הנך שנויי - טעמא דמתניתין דלא בטיל מאי הוא?)

אביי אמר: גזרה שמא תעשה עיסה בשותפות (אי אמרת מים ומלח לא אסרי עלה - אתי למימר נמי בעיסת שותפות, דיוליכוה כל אחת ואחת למקומה); רבא אמר: תבלין - לטעמא עבידי, וטעמא לא בטיל. (ולא פליגי אלא מר שני עיסה, ומר קדרה.)

(ביצה לט,א)

ורב אשי אמר: משום דהוי ליה דבר שיש לו מתירין (למחר יוליכוה, או היום יאכלוה כאן), וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol