דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

סוכה דף לו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך סוכה פרק שלישי לולב הגזול

(סוכה לה,ב)

נקלף [פסול]:

אמר רבא: האי אתרוגא דאגליד (נקלף) כאהינא סומקא (תמרה אדומה, ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירות) – כשרה.

והא אנן תנן 'נקלף פסול'?

לא קשיא:

(סוכה לו,א)

הא בכולה (כשר), הא במקצתה (פסול, דמנומר הוא).

נסדק ניקב [וחסר כל שהוא – פסול... ניקב ולא חסר כל שהוא – כשר]:

תני עולא בר חנינא: 'ניקב נקב מפולש – במשהו, ושאינו מפולש – בכאיסר' (אניקב ולא חסר קאי, דמכשר תנא דמתניתין, ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו - פסול בנקב כל שהוא, אפילו של מחט; ונקב שאינו מפולש - בכאיסר: אם רחב כאיסר - פסול ואף על פי שלא חסר כלום, כגון שתחב בו יתד עבה; ומתניתין - בפחות מכאיסר, ובשאינו מפולש).

בעי רבא: נולדו באתרוג סימני טרפה (שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה) - מהו?

מאי קמיבעיא ליה?: אי נקלף – תנינא (נקלף - סימני &##1496;רפה הוא, דהיינו 'הגלודה'), אי נסדק – תנינא (דהיינו גרגרת שנסדק כולה, שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה), אי ניקב – תנינא (כגון ניקב קרום של מוח)!?

כי קא מיבעיא ליה - כדעולⳠ אמר רבי יוחנן: 'ריאה שנשפכה כקיתון (הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים) – כשרה', ואמר רבא: והוא דקיימא סימפונהא, הא לא קיימי סימפונהא – טרפה (אלמא מסימני טרפה הוא); הכא מאי (אם נימוח וקיימי סימפונהא, דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם)?: דלמא התם הוא דלא שליט בה אוירא הדר בריא, אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת (נרקבת)? או דלמא לא שנא?

תא שמע: 'אתרוג תפוח, סרוח (מפרש לקמן), כבוש (בחומץ או בחרדל), שלוק (מבושל ביותר באור ברותחין), כושי, לבן ומנומר - פסול אתרוג; ככדור (העשוי כמין כדור עגול; כדור = פלוט"א) – פסול, ויש אומרים אף התיום (שנים דבוקין יחד);

אתרוג הבוסר (קטן כְּפוּל הלבן): רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין;

גדלו בדפוס (שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר, וגדל כמדת הדפוס; דפוס = פורמ"א בלע"ז; כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו, כמו מנעלין, או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה - כגון אלו קרי 'דפוס') ועשאו כמין בריה אחרת (שאינו דומה לאתרוג כלל) – פסול' קתני מיהת 'תפוח סרוח', מאי? לאו תפוח מבחוץ (שנפחת ונרקב מבחוץ) וסרוח מבפנים (וקליפתו קיימת, כמין ריאה שנשפכה כקיתון)? לא! אידי ואידי מבחוץ, ולא קשיא: הא דתפח אף על גב דלא סרח, הא דסרח אף על גב דלא תפח (תפח = אינפל"ה בלע"ז, כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח; סרח = נרקב; ל"א תפח = נרקב, סרח = ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו).

אמר מר: 'אתרוג כושי פסול', והתניא 'כושי כשר, דומה לכושי (שגדל כאן והרי הוא שחור) פסול (שנדמה הוא, קונטרפא"ט בלע"ז; אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר: דאורחיה הוא)'?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין – 'דומה לכושי' תנן.

רבא אמר: (לעולם מתניתין - כושי נמי פסיל) לא קשיא, הא (ברייתא) לן (לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם), והא (מתניתין) להו (לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם; ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי - נדמה הוא, ופסול).

'אתרוג הבוסר: רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין'.

אמר רבה: רבי עקיבא (דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי) ורבי שמעון אמרו דבר אחד;

רבי עקיבא - הא דאמרן; רבי שמעון מאי היא?

דתנן [מעשרות פ"א מ"ד]: 'רבי שמעון פוטר את האתרוגים בקוטנן (מן המעשרות)';

אמר ליה אביי: דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא דבעינן הדר וליכא, אבל התם כרבנן סבירא ליה (דחייבין במעשר, דפרי הוא, הואיל ותחילתן וסופן אוכל)? אי נמי עד כאן לא קאמר רבי שמעון התם אלא דכתיב (דברים יד,כב) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ [הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה] - כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה (פרי העשוי לצמוח, ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו), אבל הכא כרבנן סבירא ליה? (והא דנקט אתרוגין - משום ד&##1500;א פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין, דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא, כדתנן לה פרק קמא דמסכת מעשרות [משנה א]: 'כל שתחילתו וסופו אוכל אף על פי ששומרו – במחובר - להוסיף אוכל – חייב, בין גדול בין קטן; וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו'; [משנה ד] האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים', ופליג רבי שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים, דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה - ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין, אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין, ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי, הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא.)

(סוכה לו,ב)

ותו לא מידי (אין לדון אחר דבר זה דלא סבר רבי שמעון כרבי עקיבא, ולא רבי עקיבא סבר כרבי שמעון).

'גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת - פסול';

אמר רבא: לא שנו אלא כמין בריה אחרת, אבל כברייתו – כשר.

פשיטא, 'כמין בריה אחרת' תניא'!?

לא, צריכא דעבידא דפי דפי (כמין קרשים קרשים, כעין גלגל של רחיים של מים; ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו).

איתמר: אתרוג שנקבוהו עכברים: אמר רב: אין זה הדר.

איני! והא רבי חנינא מטביל בה (אוכל מקצתו) ונפיק בה (ויוצא ידי חובתו בנותר, ומברך עליו; והא דנקט 'מטביל' - שכל מאכלם על ידי טיבול היה, כדאמר בפסחים (דף קז,ב) 'השמש מטביל בבני מעיים' - רבי יצחק מטביל בירקא)!?

(ופרכינן:) ולרבי חנינא קשיא מתניתין (דקתני 'חסר כל שהוא פסול')!?

(ומשנינן:) בשלמא מתניתין לרבי חנינא לא קשיא: כאן (מתניתין) ביום טוב ראשון (שלקיחתו מן התורה ובעינן לקיחה תמה, דכתיב [ויקרא כג,מ: ולקחתם - לקיחה תמה), כאן ביום טוב שני (וביום טוב שני נפיק ביה רבי חנינא אף על גב דלא היה שלם), אלא לרב (דאמר אין זה הדר) קשיא (דרבי חנינא, דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק, דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו, כדאמר בריש פירקין: יבש פסול לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני, ואוקימנא דבעינן הדר וליכא)!?

אמר לך רב: שאני עכברים דמאיסי;

איכא דאמרי אמר רב: זה הדר, דהא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה;

ולרבי חנינא קשיא מתניתין?

לא קשיא: כאן ביום טוב ראשון, כאן ביום טוב שני.

אתרוג קטן [שיעור אתרוג הקטן: רבי מאיר אומר כאגוז, רבי יהודה אומר כביצה]:

אמר רפרם בר פפא: כמחלוקת כאן כך מחלוקת באבנים מקורזלות (כשיעורן כאן כך שיעורן כאן), דתניא בשבת [שבת דף פא,א] 'שלשה אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא (בתוך ארבע אמות, ובית הכסא בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן, ומשום כבוד הבריות לא גזור; מקורזלות = הראוים לקינוח; פיקוד"ש בלע"ז [לפי ספרים התרגום הוא: מחודד בצד אחד, אך יש בזה משום סכנה, ולכן אין לפרש מחודדות אלא שטוחות]), וכמה שיעורן? - רבי מאיר אומר כאגוז (קסבר: בהכי חזיא לקינוח, אבל גדולה לא חזיא), רבי יהודה אומר כביצה'.

ובגדול כדי שיאחז [שנים בידו, דברי רבי יהודה; ורבי יוסי אומר: אפילו אחד בשתי ידיו]:

תניא: 'אמר רבי יוסי: מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו (מרוב גודלו); אמר לו רבי יהודה: משם ראיה? אף הם אמרו לו: "אין זה הדר"'. (ואף על גב דאוקימנא (לעיל לא,א) דטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, הכי קאמר ליה: אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ומייתית ראיה מדרבי עקיבא - אינה ראיה, דאף הם אמרו לו אין זה הדר).

משנה:

אין אוגדין את הלולב אלא במינו (כדמפרש בגמרא), דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה (ליכויי"ל בלע"ז [חוט דק]);

אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב (חוטי זהב כפופין כגימון על שם הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ (ישעיה נח,ה))!

אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה (לשם מצות אגד, וזה - לנוי בעלמא).

גמרא:

אמר רבא: אפילו בסיב (אוליר"ה שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי גפנים), אפילו בעיקרא דדיקלא (לחתוך ממנו נצרים וקולפן עד שראויין לאגד; וטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, דהא אוקימנא דלא בעי הדר, אלא משום דבעי מינו)! ואמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה (בעי מינו)? - קסבר לולב צריך אגד (כיון דאמר לולב צריך אגד הוה ליה אף האגד מן המצוה), ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני (ועובר משום בל תוסיף)!

ואמר רבא מנא אמינא לה דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא? – דתניא [ספרא אמור פרשתא יב פרק יז הלכה י]: '(ויקרא כג,מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ [שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת] - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב (לקמן בפרק 'לולב וערבה' (דף מג,א) ילפינן מקראי, לולב ביום וסוכה בין ביום בין בלילה); והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין!

אמרו לו: כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין (קל וחומר שאתה מתחיל לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בקל וחומר מן הקל, כגון זה, וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל - אינו קל וחומר הגון, שהרי הדין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל!):

(סוכה לז,א)

לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל (מסוכה, נמצא זה קל, והדין היה מלמד חומר מתחלתו, כדדרשת: מה לולב הקל שאינו נוהג בלילות כבימים יש בו חומר זה שאינו נוהג אלא בארבעה מינין, סוכה חמורה שנוהג בלילות כו'), והתורה אמרה בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים: סוכה של כל דבר! וכן בעזרא אומר (נחמיה ח,טו) [וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר] צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב (עלי זית ועלי עץ שמן - לאו ארבעה מינין נינהו); ורבי יהודה סבר הני לדפנות, עלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך, ותנן 'מסככין בנסרין, דברי רבי יהודה' (ולא גרסינן 'של ארז'; ונהי נמי דהני נסרים מאחד מארבעה מינים הם, מיהו מעיקרא דדיקלא נינהו), אלמא סיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא (לרבי יהודה סיב ועיקרא דדיקלא כשירין לאגדו של לולב, דאי לאו הכי הוו להו כמין אחר, דהא לרבי יהודה אין סוכה אלא בהכשר לולב מקל וחומר)!

שמע מינה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol