ווס מונטגומרי

ווס ג'ון לסלי מונטגומרי הוא לדעתי אחד המוסיקאים הבולטים ואחד מנגני הגיטרה המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הג'ז. נולד בשנת 1923 בעיר אינדיאנפוליס. שני האחים שלו באדי ומונק מונטגומרי ניגנו בפסנתר ובבס (בהתאמה) בתזמורת של הויברפוניסט ליונל המפטון ותחת השפעתם ווס החל להתעניין במוסיקה בסביבות גיל 19. למרות ההתחלה המאוחרת, כבר חצי שנה אחרי שהוא לקח את הגיטרה לידיו, ווס הוזמן לנגן בהרכבים מקומיים.

העבודה הרצינית הראשונה שלו הייתה בתזמורת של אותו ליונל המפטון. לפי השמועות נגן הויברפון הותיק ממש החזיק ממנו, אבל ווס לא אהב את הטיסות והמסעות הארוכים עם התזמורת, שהפרידו בינו לבין משפחתו לתקופות ארוכות מדי.

באותה תקופה ההשפעה הגדולה עליו היה צ'רלי כריסצ'יאן ומונטגומרי למד את הסולואים שלו בעל פה. הוא הקים טריו עם שני האחים שלו וההתקדמות שלו מבחינת טכניקה וצליל הייתה מטאורית. הצליל הקטיפתי והרך הושג בזכות נגינה עם האגודל וניתן לזהות אותו בקלות. עוד סימן מזהה זו הנגינה באוקטבות. ווס היה מסוגל לבנות קורוסים שלמים של אלתורים מאוקטבות ואקורדים שאותם הוא ביצע בקלות מדהימה.

למרות החזרה שלו הביתה לאינדיאנפוליס החיים לא היו קלים. משפחתו בת ה8 נפשות דרשה ממנו לעבוד סביב השעון. ווס עשה את הבלתי אפשרי: מוקדם בבוקר עד הצהריים - עבודה במפעל, בלילות - נגינה 㢙מועדונים. כך הוא הצליח להשאר נאמן גם למשפחה וגם למוסיקה, אבל המחיר היה בריאותו.

בשנת 1959 נגן סקסופון האלט קנונבול אדרלי הגיע לעיר להופיע והוא שמע את ווס במועדון  שנקרא The Missile Room. ההתלהבות שלו הייתה כה גדולה שהוא שכנע את המפיק שלו אורין קיפניוז בחברת ריברסייד להקליט את הגיטריסט המוכשר.

התקליט הראשון שהוקלט בריברסייד ויצא בשנת 1959 הביא למונטגומרי פרסום והערצה. האלתורים המלודייים והמאופקים, הטכניקה היחודית והוירטואוזית, הבלוז והנשמה בנגינה שלו היו שילוב שלא ניתן לעמוד בפניו.

The Incredible Jazz Guitar of Wes Montgomery

זה הדיסק שהביא את מונטגומרי לתודעת הציבור הרחב (כמה שאפשר להשתמש בביטוי הזה לגבי אוהבי הג'ז). הקטע הפשוט D Natural Blues מדגים את היכולות שלו לבנות פרזות ליריות. ווס נפלא בבלדות כמו Polka, Dots and Moonbeams ובגרסה האיטית ל In Your Own Sweet Way שנכתב ע"י דייב ברובק. מונטגומרי היה טוב יותר בקצבים מתונים, שם הכשרון המלודי שלו ממש זורח.

הקומפוזיציות שלו באלבום מראות פן נוסף של כשרון. Four on Six נכתב על האקורדים של השיר המפורסם Summertime (עם שינויים קלים) ו West Coast Blues ב 3/4 הפך עם הזמן לסטנדרט.

מונטגומרי פעל בתקופה שבה ההארד בופ היה בשיאו. Mr. Walker שהוא כתב מושפע מקטעים שניגנו וכתבו אנשים בובי טימונס, הג'ז מסנג'רס, קנונבול אדרלי ואחרים.

So Much Guitar

מונטגומרי הלך והשתפר. הדיסק הזה הוא הארד בופ מובהק. הנגינה שלו פה מבריקה. Cottontail של אלינגטון ו Repetition של ניל האפטי הם בחירות מפתיעות למדי. גם באלבום הזה יש קטעים מקוריים של ווס Somethin' Like Bags, שנכתב לכבודו של הויברפוניסט מילט ג'קסון  וTwisted Blues.

Full House

לא הוקלטו הרבה הופעות חיות של ווס וחבל. מה שעושה את הדיסק הזה, הוא השילוב הנדיר של ג'ימי קוב, פול צ'אמברס ווינטון קלי עם ג'וני גריפין המבריק והוירטואוזי.

Boss Guitar

טריו של תופים אורגן וגיטרה. פורמט שווס הרבה לעבוד בו בשהותו בריברסייד. אלטרנטיבה טובה להרכבים דומים של ג'ימי סמית' שגם היה פעיל ופופולרי מאוד באותו זמן. למרות שמונטגומרי היה מאוד בלוזי, אלבומי הטריו שלו יותר מתונים ומעודנים. הנגינה של מלוין ריין בהאמונד רגועה והוא נותן לווס להיות רוב הזמן בקדמת הבמה. שני הטייקים ל Besame Mucho הם מהגרסאות היותר טובות לסטנדרט הזה.

ההקלטות שווס עשה בריברסייד הן מופתיות ממש, גם ביחס לכל הקלסיקות של הג'ז. בסוף שנות החמישים היו כמה גיטריסטים טובים ביניהם ברני קאסל, טל פרלאו, קני בארל ג'ימי רייני ונוספים אבל מונטגומרי היה המשמעותי והמשפיע ביותר מאז ימי צ'רלי כריסצ'יאן. הוא היה שונה והיה לו משהו חדש להגיד, הוא אלתר בצורה מלודית ולמרות שהוא רצה להישמע כמו "נשפן" (כמו כל הגיטריסטים) ווס השתמש בטכניקות יחודיות לכלי שלו וזה בהחלט היה אחד היתרונות. מה שצ'רלי פרקר היה לסקסופון אלט וקליפורד בראון לחצוצרה ווס היה לגיטרה.

מונטגומרי הקליט שורת אלבומים מבריקים עבור ריברסייד אבל הוא גם רצה להתפרנס. ב1965 הוא עבר לחברת Verve. המוסיקה שהוא הקליט החל מ Movin' Wes הייתה לרוב מקושטת במקצבים לריקודים, כינורות מתקתקים וביג בנדים מפוצצים. המפיק קריד טיילור היה האבא של הסמות' ג'ז עוד לפני שהיה לזה שם. ווס הסתפק לנגן מנגינות פשוטות עם צליל האוקטבות היחודי שלו ומיעט ליצור סולואים מרתקים ומאתגרים כמו קודם.

...ולמרות הכל גם בשהותו בוורב הוא הצליח ליצור כמה פנינות. ראשית, הוא חבר לג'ימי סמית ויחד הם הקליטו שני אלבומי טריו (למעשה יותר מטריו כי נוספו גם כלי הקשה לתופים).

למרות כל הדברים הרעים שנאמרים על התקופה המאוחרת של מונטגומרי (וחלקם בצדק) דווקא שני האלבומים הללו הם אחד השיאים שלו. החיבור עם ג'ימי סמית' היה מצויין. הם השלימו אחד את השני בגישה המוסיקלית. לעומת הקלטות הטריו הקודמות נוסף הרבה גרוב ובלוז. גריידי טייט בתופים וריי בארטו בכלי הקשה היו תוספת משמעותית מאוד. באלבום הראשון Dynamic Duo המפיק קריד טיילור הביא בנוסף להכל את אוליבר נלסון בתור מעבד. התוצאה לא יכולה להיות רעה.

עוד אלבום מעולה שהוקלט ב1965 הוא הופעה חיה (שוב עם הרית'ם סקשן של מיילס דייויס)

צריך לתת קרדיט לחברת וורב. ג'ימי סמית' ומונטגומרי בחרו לעבוד איתה כי ידעו ששם הם ירוויחו יותר כסף מאשר בבלו נוט או ריברסייד. הפשרה הייתה כמובן במוסיקה. אני לא אדבר על הדברים הפחות מוצלחים שאותם נאלץ ווס לעשות. כיסויים לשירי פופ, אלתורים פשטניים וצפויים היו בהחלט מנת חלקו בתקופה הזו. לא שאי אפשר להנות מהמוסיקה הזו אבל מדובר במשהו שונה מיצירות המופת שאותם הוא טווה בשנים קודמות.

עמוד הבית/ כללי/ אלבומים/ ביג בנדים/ שלח מסר