אלי יושבת על החלון ומהרהרת. לידה מונח ספר אגדות. אני מסתכל עליה והיא מסתכלת עלי בחזרה אני ניגש אליה, שם את היד שלה בתוך היד שלי ושנינו יחד נכנסים דרך שער גדול אל תוך היער. אלי מסבירה לי שככה זה באגדות, שיש מוטיב של שער או דרך שהם המעבר מהמציאות לדמיון. אני לא בטוח שאני רוצה לעבור דרך השער הזה אבל אני לא מכיר אף שער אחר חוץ מזה. בקצה היער נמצאת הטירה שלי. פעם הייתה מסביב ממלכה גדולה אבל היום יש רק יער. הכל בגלל המכשפה הקנאית היא לא רוצה שלאלי יהיה טוב. היא לקחה ממני את אלי והחביאה אותה בטירה מבודדת בקצה העולם ובפתח הטירה הציבה דרקון שחור למשמר

אבל אני לא מוותר. למען אלי אני אחצה את העולם, אעבור את כל המכשולים ואלחם בכל הדרקונים. ושם, בטירה, אלי מחכה לי. יושבת לבדה בצריח שאליו לא מוליך אף גרם מדרגות והדרך היחידה להגיע אליה היא לטפס על שיערה הארוך והיפה. כן, אלי היא נסיכה אמיתית ויש לה שיער זהב שהשמש מתביישת להביט בו וכל היום היא יושבת וקולעת בו צמות. מתלתל אחד מתלתליה היא תפרה גלימה לענק וכך שכנעה אותו להסיר ממני את הכישוף. המכשפה הארורה הזו, היא לקחה את אלי רחוק ממני אבל אני גברתי עליה ושחררתי את אלי ועכשיו שנינו רוכבים על הסוס שלי, שקוראים לו שאדו למרות שהוא לבן, אל עבר השקיעה. אבל הדרקון לא מוותר בקלות ואנחנו בורחים מפניו אל מעבר להרי החושך, שם הרוח חזקה ומפילה את הספר אל הארץ. אלי פותחת את עיניה לשמע קול נפילת הספר ואני שוב נשאר לבד, יושב על הסוס מעבר להרי החושך ומחכה שאלי תעצום שוב את עיניה

.ככה זה כשאתה דמות בחלום של מישהו אחר