ש: מי אתם?

ת: השאלה הפופולארית ביותר עד כה. אנחנו קבוצה קטנה של אנשים ששואפת לשפר את איכות הדמוקרטיה הישראלית באמצעות הרחבת בסיס הידע של ציבור הבוחרים. 'המדריך לבוחר' הוא הפרוייקט היחיד שלנו, וכרגע אין לנו תכניות נוספות. אנחנו לא מופעלים ע"י אף מפלגה או תנועה, ומעדיפים שלא לערב את חיינו הפרטיים בפרוייקט. עם זאת, בהחלט נשמח להיות בקשר באי-מייל.

ש: המאמר אכן משכנע, אבל אולי איש ימין היה יכול לכתוב מסמך הגיוני באותה מידה המצדיק את עמדתו?

ת: ראשית, איננו 'אנשי שמאל'. המחקר שעשינו מוביל אותנו למסקנה שבנקודה זו בזמן, השמאל הישראלי מציע פתרונות יותר ריאליים לבעייה.

המדריך נותן תגובות מפורטות לטיעונים המרכזיים של הימין. למיטב הבנתנו, הפתרונות המוצעים מימין מבוססים רובם ככולם על ראייה מונוליטית של הציבור הפלסטיני תוך התעלמות מהנסיון העולמי בפתרון סכסוכים עממיים.

עם זאת, אנחנו בהחלט נשמח לקבל מסמך רציני המצדיק את התפיסה הימנית ולבדוק אותו.

ש: התסריט שתיארתם לאחר מימוש הפתרון המוצע נשמע אוטופי לחלוטין. לא נסחפתם?

ת: התסריט הזה כלל אינו אוטופי. ככה פשוט נראית מדינה נורמלית. נראה שכל כך התרגלנו לחיות בצל האלימות עד ששכחנו שהמצב שלנו הוא מאד חריג. למעשה, יש צורך בביצוע עקבי וקבוע של טעויות אסטרטגיות כדי להישאר במצב הזה.

ש: המסמך מתעלם במוצהר מטיעונים על זכותנו על הארץ. אז מה הטעם בכלל?

עצם העובדה שאנשים מחזיקים בדעות הפוכות או משתייכים לתרבויות שונות אינה מחייבת אותם להילחם זה בזה. כל זוג אנשים שנבחר באקראי יחזיק בתפיסות שונות באיזשהו תחום, ובכל-זאת העולם שורד.

סכסוכים הופכים לאלימים רק מרגע שחילוקי-דעות מזיקים באופן אישי לאינטרסים הבסיסיים של אנשים. לפיכך, התעסקות בטיעונים רגשיים-תרבותיים כמו 'זכות היסטורית' אינה מקדמת אותנו לפתרון מוצלח.

כמובן, אין זה אומר שלתרבות ורגש אין חשיבות, אלא פשוט שהם אלמנטים משניים להבנת המהות האמיתית של סכסוך עממי.

ש: מדוע ירדן ומצרים הצליחו לעשות אתנו שלום, והפלסטינים לא?

ת: השלום עם מצרים היווה יישום מלא של החלטה 242 ע"פ הפרשנות הערבית (נסיגה מלאה), כלל פינוי של כל ההתנחלויות, ואף התחייבות של ישראל להקים אוטונומיה פלסטינית תוך 5 שנים.

הסכם השלום עם ירדן התאפשר רק לאחר שירדן התנערה מהגדה המערבית (עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה) ולאחר הסכם אוסלו. לפיכך גם הוא היווה יישום מלא של 242.

בזירה הפלסטינית ישראל מעולם לא הציעה נסיגה מלאה. ע"פ מתווה ההסכם המקובל גם אין צורך בכך - ההנהגה הפלסטינית מסכימה לחילופי שטחים וסיפוח חלקים ממזרח ירושליים. במו"מ האחרון בטאבה נותרו פערים קטנים בין העמדות, שהיום ניתנים לגישור בקלות.

ש: הפלסטינים לא יסכימו להסדרי הבטחון (הגבלת חימוש ותחנות התרעה).

זו אחת הסוגיות היותר קלות. צוות המו"מ הפלסטיני הסכים להסדרים אלה כבר בשיחות מוקדמות.

ש: כביש מהיר בין עזה לגדה יחתוך את ישראל לשניים.

הכביש עצמו אינו מחובר לרשת הכבישים הישראלית ולא יפריע לתחבורה בין מרכז הארץ ודרומה.

מבחינה טכנית ניתן לראות את הכביש כחוצה את הארץ לשניים, אך אין לזה שום משמעות מעשית לגבי ניהול החיים של אזרחי ישראל.

ש: "אסור לעשות ויתורים לשכן שטובח בך."

ת: אמירה זו נשמעת טוב, ונותנת תחושה של צדק: אם לא נוותר ל'רעים', הם יאלצו להתנהג כיאות.

זו גישה נכונה כשאנחנו דנים בהתנהגות של בודדים, אבל פשוט אינה עובדת על קבוצות גדולות. אין לנו 'שכן' אחד, יש לנו 3 מיליון שכנים - מה שדורש מאיתנו מדיניות שונה שלעתים נדמית מנוגדת לאינטואיציה (פירוט במאמר).