מסע מכשולים ב"שביל ישראל"

לאחר כמה טיולי אופניים בכבישי העולם החלטתי לתור גם את שבילי הארץ. טוב מאוחר מאשר בכלל לא... שמעתי רבות על "שביל ישראל" והחלטתי לנסות ולרכב לאורכו. כידוע לא כולו ניתן לרכיבה ולכן נעזרתי בניסיון קודם של המעטים שטרחו ותיעדו את המסעות שלהם. האתר המעולה, אם כי לא מעודכן מספיק, של יונתן ליפמן היווה בסיס לרוב הרוכבים ואני ביניהם.

התמקדתי בקטע הצפוני שבין קיבוץ דן לזיכרון יעקב. בעזרת תוכנת Ozi Explorer המצוינת, בניתי מסלול בן 4 ימי רכיבה, בין 60 ל- 80 ק"מ ביום שהוטען ל- GPS. מה שהנחה אותי בבניית המסלול הוא העיקרון "מה שסלול - פסול; שביל עפר - זה האתגר!". ידעתי שזהו עיקרון שלא ניתן ליישום במלואו, אך זאת הייתה השאיפה, כמעט בכל מחיר. מאוחר מדי הסתבר שהמחיר היה גבוה מדי, אבל על כך בהמשך.

אופני המרידה שלי עם שיכוך מלא איפשרו הרכבת סבל צף בלבד. אומנם היצרן של הסבל (Topeak) מתיר עומס של עד 9 ק"ג, אך ברכיבות מבחן מהירות בשטח סלעי, זה נראה לי אופטימי מדי. החלטתי לשים לא יותר מ- 3 ק"ג על הסבל, כ- 6 ק"ג על הגב ושני בקבוקי מים נוספים על האופניים. סה"כ 7 ק"ג מטען ו- 3 ליטר מים.

השארתי את הרכב בזיכרון יעקב ונסעתי באוטובוס לקריית שמונה. לנתי בקיבוץ דפנה.

היום הראשון

למחרת בבוקר רכבתי לקיבוץ דן, שם גיליתי שהשביל נעול מאחורי שער ענק עם גדר גבוהה

השביל מתחיל מעבר לשער שמאחורי

מסביב. למזלי חקלאי שהיה לא רחוק פתח לי את השער. מכשול ראשון זה היה כסנונית המבשרת על הרבה מכשולים נוספים, שונים ומשונים שיבואו אחריו. מהר מאוד גיליתי שכל הצפון הפך לבסיס צבאי אחד גדול עם גדרות תיל, שערים ומגדלי שמירה. ישובים, פרדסים וסתם שדות פתוחים גודרו מבלי להתחשב בשבילים בכלל וב"שביל ישראל" (ש"י) בפרט. נוסף לכך בחלק מהמקומות צמחו שיחים קוצניים וצמחיה צפופה, מה שהקשה עוד יותר על המעבר. מיותר לציין שכל המכשולים האלה לא הופיעו במפות שהיו ברשותי.

עליה "בילתי רכיבה" ליד תל-חי

מקיבוץ דן עד מצבת "האריה השואג" רכבתי ללא בעיות מיוחדות. משם התקשיתי למצוא את החיבור להמשך השביל ונאלצתי לרדת עם האופניים מצוק של מספר מטרים לוואדי מעברו השני של הכביש שמדרום לכפר גלעדי. שם ציפתה לי עליה "בלתי רכיבה" ראשונה מני רבות עד לשביל המהנה שעובר מערבית לקריית שמונה לאורך הרי נפתלי עד לישוב יפתח.

גדר ומכשולים אחרים ליד הישוב יובל

שם לא הצלחתי לחצות את אזור המטעים ולכן נאלצתי לחזור ולהמשיך בכביש עד בקעת קדש ומשם מערבה מתוך כוונה לחזור לשטח לכיוון מושב דישון.

כשהגעתי לנקודה בה אמור להתחיל השביל לכיוון דישון, מצאתי גדר תיל עם צמחיה צפופה משני הצדדים. כ- 50 מ' משם מצאתי שער נעול אך מהסוג ה"עביר". מתוך דבקות בעיקרון "שביל עפר - זה האתגר!", החלטתי לעבור ולנסות למצוא את השביל בהמשך. על עקרונות משלמים והתשלום הראשון לא איחר לבוא. דרדרים צפופים בגובה 2 מ', גדרות בקר וגדרות תיל גבו מחיר גבוה ובמזומן... קטע של כ- 100 מ' בלבד התיש אותי יותר מכל עליה שאני מכיר. נאלצתי לפתח שיטות טיפוס ומעבר גדרות, כל גדר והשיטה שלה... מותש ושרוט אך לא מיואש הגעתי לדישון, שם עצרתי למנוחה וארוחה במסעדת "רנצ'ו". שירות אדיב מאוד, אוכל בינוני פלוס.

תצפית לקרית שמונה

ממושב דישון ירדתי לנחל דישון דרך שער בקצה הישוב. אם השער סגור, החברה שעושים טיולי טרקטורונים יפתחו אותו בשבילכם. הם נמצאים ליד המסעדה. נחל דישון ניתן לרכיבה ברובו המוחלט, למרות חלוקי הנחל. לאחר הפניה לנחל גוש חלב ההמשך הוא במגמת עליה מתונה שהופכת ל"לא רכיבה" לקראת הישוב ג'יש (גוש חלב). לאחר עוד עליה מתישה ויום מעייף באופן כללי, שמחתי להגיע למרחק של כ- 5 ק"מ מנקודת הסיום, בי"ס שדה הר מירון.

תצפית לנחל דישון

על סמך המפה, מכאן עובר שביל נוח עד למרחק של כ- 200 מ' מהכביש שליד ביה"ס. משם טיפוס קצר לאורך הסימון של ש"י ותוך חצי שעה, מקסימום 40 דקות אני במקלחת... לא תיארתי לעצמי שהשעה וחצי הבאות יהיו הקשות בכל היום. מה שהחל כרכיבה מהירה ומרעננת בין השדות לאורך כ- 3 ק"מ, הסתיים במבוי סתום בפרדס מוקף ב- איך לא, גדרות תיל וצמחיה קוצנית מוכרת... האפשרות לחזור כל הדרך לכביש ולרכב דרך סאסא, מרחק של כ- 10 ק"מ בכביש, לא באה בחשבון מבחינתי, כשאני ממש במרחק נגיעה (2 ק"מ) מהיעד. במאמץ רב הצלחתי לפלס דרך בין המכשולים אך לא הצלחתי למצוא את השביל. בלית ברירה טיפסתי בשביל אחר, בעליה מטורפת, שהוביל אותי חזרה לאותו הכביש שרציתי להימנע ממנו. עליה נוספת, הפעם בכביש ובכוחותיי האחרונים הגעתי לבי"ס ממש לפני השקיעה.

נחל דישון

בי"ס שדה הר מירון ממוקם במקום נוח במורדות הר מירון. יחד עם זאת הייתי ממליץ עליו רק לרוכבי אופניים שמתגעגעים לבי"ס בכלל ולטיולי בי"ס בפרט. יחד איתי הגיעו למקום מספר אוטובוסים של ילדים שהרעישו עד אמצע הלילה. שלא לדבר על זה שהטבח בחדר אוכל לא שמע כנראה על מלח...

סה"כ מרחק (כולל ההתברברויות): 78 ק"מ
זמן רכיבה נטו (ללא עצירות): 6:55 ש'
זמן רכיבה ברוטו (כולל עצירות): 11:30 ש'
מהירות ממוצעת נטו: 11.3 קמ"ש
מהירות ממוצעת ברוטו: 6.8 קמ"ש

היום השני

ירידה מהר-מירון

עקב עייפות היתר והרעש מסביב לא הצלחתי להירדם עד שעה מאוחרת. יחד עם זאת קמתי עם כוחות מחודשים ומוטיבציה גבוהה להמשיך בטיול. היום החל ברכיבת כביש מרעננת לפסגת הר מירון, מה שהזכיר לי עד כמה רכיבת הכביש יותר קלה ומהנה יחסית למה שעברתי אתמול. לאחר תצפית קצרה לנוף מסביב, ירדתי חזרה כ- 100 מ' למגרש החנייה, מוכן לקראתן של הירידות הארוכות ובתקווה - המהירות... תחילת הירידה היא סינגל לא קשה מדי שלאחריו שביל באיכות סבירה. יש לשים לב ל"נקודת הבירבור" הידועה לאחר כ- 4.5 ק"מ ממגרש החניה במירון. למרות שידעתי, בכל זאת פספסתי את הפניה לשביל השחור, אך לשמחתי גיליתי זאת די מהר. ההמלצה שלי היא למדוד מרחק, אחרת פשוט לא שמים לב לפניה שמאלה שלא נראית בכלל כמו שביל. עוד עליה קטנה וההמשך הוא במגמת ירידות תלולות עם דרדרת של אבנים, מה שמקשה מאוד על הרכיבה, במיוחד עם ציוד. חלק גדול מהדרך עשיתי בהליכה.

עליה "בילתי רכיבה" סמוך לצומת נחל עמוד

לאחר שחציתי את הכביש לאמירים, המשכתי בשביל שהפך לסינגל תלול שירד עד לאמירים. מאמירים המשכתי לכיוון צומת נחל עמוד דרך מספר קטעים של צמחיה צפופה ודוקרנית. כשני ק"מ מהצומת (שוב רק 2 ק"מ...), הגעתי לעליה מטורפת נוספת, לפחות ללא צמחיה, בינתיים... לקראת סוף העליה הייתי אמור לפנות שמאלה לשביל שיוביל אותי עד הכביש. במקום שביל ראיתי גדר תיל ושער שלא היה נעול. נכנסתי ולאחר רכיבה של כ- 500 מ' שוב נתקלתי בצמחיה קוצנית צפופה וסלעים לרוב. 500 מ' הנותרים עד הכביש היו מתישים ביותר. כשהגעתי לכביש, לקח לי 20 דקות למצוא את המשך השביל שעובר מערבית לנחל עמוד עד חוקוק. לאחר עוד כמה גדרות תיל, שערים נעולים, עליות וירידות הגעתי לחוקוק. התכנית המקורית הייתה לרדת לנחל עמוד עד הכביש לטבריה, אבל כשראיתי את הכנרת פרוסה מתחתי, נשברתי בפעם הראשונה והחלטתי לעשות את כל הדרך למטה בכביש. כשהגעתי למטה, העייפות והרעב הכניעו אותי לגמרי כך שוויתרתי גם על העלייה להר ארבל. לאחר ארוחה לשובע במסעדת "תנורין" ליד צומת מיגדל, המשכתי לאורך חוף הכנרת הישר לדגניה ב'.

סה"כ מרחק: 64 ק"מ
זמן רכיבה נטו: 5:44 ש'
זמן רכיבה ברוטו: 10:00 ש'
מהירות ממוצעת נטו: 11.2 קמ"ש
מהירות ממוצעת ברוטו: 6.4 קמ"ש

עקב העייפות והחמסין המתקרב, החלטתי לוותר על המשך הטיול ולמחרת בבוקר לקחתי אוטובוס חזרה לזיכרון יעקב.

• גדרות תיל באים בזוגות. אם עברת אחת צפה לשנייה, אם עברת שלוש צפה לרביעית...
• עקרונות, זה חשוב אבל צריך להיות מוכנים לשלם את המחיר.