עולם שסוע מלחמות :
בעולם הזה נלחמות שתי ממלכות או יותר, של אותו הגזע או לא, זו בזו. הדבר תומן בתוכו אלפי הזדמנויות להרפתקאות. דוגמה אישית שלי היא ממלכת אלפים אשר נאבקת בו זמנית בממלכת בני אדם וממלכת אלפים אפלים. לפי המערכה שלי, האלפים ניצחו והציבו חצי-אלפית בתור נציבה על ממלכת בני-האדם (כי מה יותר טוב מלמלוך על ממלכה שכזאת מאשר חצי אדם חצי אלף ?).

עולם גותי :
זהו עולם אשר סובב אמונה אפלה מסוימת. ייתכן שכוהני מסדר של אל כביכול לא מזיק, כמו אל הגשם או אל האדמה, שולטים בדת הממלכתית או העולמית, אך מנצלים את שמם לטובתם האישית. דוגמה טובה לכך היא העולמות של משחקי המחשב "thief the dark project" ו המשכו. שם מיוחס לאל הבנייה כוח אולטימטיבי כמו כוחו של אלוהים (ובעיקר הכנסייה שלו) בתקופת האינקוויזיציה. עולם זה מאופין במקדשים רבים- רובם רק לתפארת הכנסייה, ולא מקדשי אמת. הכמרים הגבוהים הם בדרך כלל לא יותר מפוליטיקאים, ולאו דווקא כוהנים.

עולם פראי :
זהו עולם שרובו אינו ידוע לשחקנים, או לאדם כלשהו. השחקנים לרוב מגלמים כאן חוקרים או ציידי אוצרות (לא כדאי למשחק עם נק"ניסטים. יאבד את תוכן ההרפתקה) אשר משימתם היא לחשוף את מפות העולם. ייתכן שהאנושות חיה מבודדת או עם מספר גזעים שכנים וזהים בגיל, לא מומלץ עלפים או גמדים, ומשאביהם הולכים ואוזלים-או פשוט השאיפה לכוח מילאה אותם והם יוצאים לגלות מה יש מעבר להרי המצוק האדירים, מעבר לאוקינוס קצה העולם, או יערות הנצח. עולם "ממלכות נשכחות" אינו בדיוק כזה, אך דומה.

עולם גוסס :
זהו עולם שאני אישית אינו אוהב לשחק או להריץ, כי האפשרויות בו קטנות מאד. הרפתקה גדולה אחת למעשה מניעה את העולם הזה, לדעתי, ואם לא-אז אפשר להריץ הרפתקאות כאלה גם בעולמות אחרים. זהו עולם מדכא, אשר 99 אחוזים ממנו הפכו למים/אדמה וולקנית/ מדבר/ביצה וכו', ומה שנשאר מנסה לשרוד בכוח. זהו פשוט אינו עולם אשר ימשוך עליו שחקנים המחפשים יותר מהשרדות בכל מחיר. העולם של דארק-סאן הוא מתאים.

עולם "מרושע" :
עולמות אינם מרושעים. מנחים כן, לכן דוגמה לעולם כזה היא שלטון עריץ אשר רודה בדמויות ללא יכולת התנגדות, או עולם בו לכל אדם יש אינטרס אישי והוא יעז לדרוך על הדמויות כדי להגיע אליו. ייתכן שפשוט המנחה אוהב לראות את שחקניו סובלים כאשר ערפד מנקז אותם דרגה. עולמות כמו רייבנלופט הם דוגמה טובה, אך גם משחק בתקופת צרפת במאה ה-16 או קצת יותר מוקדם יהיה טוב.

עולם הזוי :
עולם זה אינו אלא מלכודת גדולה שנועדה להפיל שחקנים טיפשים בפח. רק הנבונים שבשחקנים יצליחו להנות ממערכה שכזאת. עולמות הזויים מאופיינים בכך שאין קשר הדוק, אם בכלל, להיגיון -אפילו ההיגיון המדומה של משחקי פנטזייה- למציאות שבה הדמויות חיות. ייתכן שהן נפלו לבור ארנב והן רודפות אחרי ארנב לבן שמאחר, נתקלות בכובען מטורף וכמעט מאבדות את ראשן בפקודת מלכת הלבבות- או שייתכן שהם גוויות מהלכות בעולם הבא, תוהים מה יעשו עכשיו, שהמוות כבר נמצא מאחוריהן. פליינסקייפ הוא עולם טוב בתור דוגמה.

הבחירה האישית שלי :
עולם רשע+עולם גותי. למערכה שלי קוראים ממלכת הברזל, והיא מקיפה את פולחן האישיות של המלכה מירנדיה דם-ברזל, היפה בנשים, החזקה באדם, ורבת עוצמה מכל בני התמותה. היא כמובן עריצה סדיסטית סוציופטית ונימפומנית בהחלט לא קטנה, ותרדוף אחרי דמויות שנתקלו בה בארמונה באקראי רק בשביל ההנאה שבצפייה בסיבלם של אחרים. סביבה יש חוג של רוזנים דוכסים וברונים, כולם אומנו מדור הוריהם שרק החזקים שורדים והופכים לבעלי רכוש, ולכן אומנו לחיות בכוח הזרוע ואיבדו שמץ של רחמים (רובם). החלשים ביניהם פשוט הוכחדו כבר על ידי החזקים. לדמויות אנושיות או בעלי כוחות אנושיים, מירנדיה היא בלתי פגיעה. אולי תוכלנה דמויות חזקות ממש לגבור עליה, אך אני תמיד מטה את הצד לטובתה, כי מסמלת אכסיומה : "אין לנסות להתריס נגדי. המאבק חסר סיכוי מראש."