|
|
|
|
אין
מילים
בני
האדם החושבים גבוהה על ה"דרך", יש להם
ספרים. ספרים אין בהם יותר מאשר מלים. למלים יש
ערך. ערכן של המלים הוא במשמעות. המשמעות
מתייחסת למשהו. אך אותו משהו
שהמשמעות מתייחסת אליו אי אפשר למסור אותו
במלים. כיוון שבני האדם מייחסים ערך למלים, הם
כותבים אותן בספר. ייראו הספרים לבני האדם
חשובים ככל שייראו, אין אני מוצא שהם ראויים
לחשיבות שמייחסים להם. מה שבני האדם רואים
כחשוב, אינו חשוב באמת. הרי מה שנראה וניתן
להתבונן בו, אלו הם צורות וצבעים. מה שנשמע
וניתן להאזין לו, אלו הם שמות וקולות. כמה עצוב? בני האדם
חושבים שצורה, צבע, שם וצליל די בהם כדי להשיג
את הדברים כפי שהם. כיוון שצורה, צבע, שם וצליל
אין בהם כדי להשיג את הדברים כפי שהם, "מי
שיודע אינו מדבר ומי שמדבר אינו יודע", אבל
בני האדם אינם יודעים זאת! צ'ואנג
טסה, מתוך "קולות האדמה"
חברים!
אתם המופת לזכרו של רותם,
במסע הארוך עם המשא הכבד. אוהב
אתכם
הלל גרוסמן
להוריו
של רותם ואחיותיו
למדנו
עם רותם את כל שנות התיכון והחטיבה ומה שזכור
לנו טוב ממנו זה את צניעותו על אף הצלחותיו
בלימודים. את השקט המיוחד שלו וכמובן את טוב
ליבו. עברו עשר שנים ויש רבים
שכבר איננו זוכרים אותם אך את רותם לא שוכחים. אתכם
בצערכם
שגית סמל
להוריו של רותם, חיה
ושמוליק לאחיותיו
של רותם
לימדתי את רותם במשך שלוש
שנים, במהלך לימודיו לתואר הראשון בחוג
ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. לא רק לימדתי את רותם, אלא
גם למדתי להכירו, לכבדו ולאהוב אותו. אהבתי את
מאור עיניו, את ערנותו, את מסירותו ללימודים,
את יחסו לחבריו, את יחסו לחוג, רצינותו
וצניעותו. אהבתי מאד את העובדה כי
בכל עת שהייתה נשמעת בכיתה שגיאה בעברית –
בשעת תרגום משפט מסינית, רותם לא היסס, הרים
קולו ותיקן את השגיאה, וראיתי בעיניו הכרת
תודה כאשר אני עצמי הייתי מתקנת לסטודנט זה או
אחר טעות בעברית. מעל הכל אהבתי את טוב ליבו,
אדם עם לב זהב, ותלמיד מעולה היה רותם אגבר.
תמיד סמכתי וידעתי, כי רותם ממשיך בדרכו, כי
הוא לומד ועובד, ושוקד על הסינית ומשלבה באהבת
האדם. ואכן – אין שילוב מוצלח יותר מאשר
פעילותו בקרב הפועלים הסינים בארץ. איו מלים בפי לתאר את כאבי,
את צערי ואת תדהמתי למשמע הידיעה הנוראה. פניו של רותם חקוקים עמי,
ואני יודעת את כאבכם. אנא היו גאים בבן נפלא
שכזה, ודעו שכל מי שזכה להכיר אותו לא ישכח
אותו לעולם וימשיך לאהוב אותו. אשמח
לעמוד אמכם בקשר. שלכם
ליהי
יריב – לאור החוג
ללימודי מזרח – אסיה האוניברסיטה
העברית טל.
בבית 5639690 - 02
לסיוון,
מעין, מור, חיה ושמואל
אני רוצה להגיד לכם כל כך
הרבה דברים אבל אני לא מוצאת את המילים. אין מילים שיכולות להביע
תנחומים. על אובדן שכזה. אני מסתכלת עליכם
ורואה איך אתם תומכים זה בזה, אוהבים ודואגים.
אתם משפחה מופלאה! אני מכירה אתכם כבר הרבה
מאוד שנים ואני מרגישה שאתם חלק ממני. יש משפט בשיר של ריטה: "הזמן
הוא לא רופא הוא רק מביא הקלה", אני חושבת
עליכם כל הזמן, אתם נמצאים אצלי עמוק בלב, אהיה
לצדכם לנצח. אני
אוהבת אתכם מיה
ליברייך
19.2.99 לידידי
הטובים, משפחת אגבר היקרה
אין מרפא לכאב, אין מזור
לשכול – אך אני מאחל לכם מקרב לב שתתגברו
ותחזרו למסלול חיים נורמלי ככל שאפשר. אתם
זקוקים אחד לשני יותר מאשר אי פעם בעבר וזה
צריך לחזק אתכם יותר מכל. מי ייתן ולא יהיה עוד עצב
בביתכם. מיקי
יונש
19.2.99 למשפחת
אגבר היקרה
הכרתי את רותם עוד כשברחוב שלנו היו בערך
כ- 15 משפחות ומעט ילדים, וכל אחד מאתנו היה
משמעותי בתרומתו. אני זוכר, היינו יחד
בפגישה הראשונה של חוג מחשבים בבית הספר בן-
גוריון... כשעשינו בחינת סיווג לקבוצות, אני
זוכר כי, אתה ידעת הרבה
יותר מכול הילדים, שבאו לבחינה. אני זוכר, שהיינו יחד
בטיול של המתנ"ס לאילת וכשחצינו את גשר העץ
מבסיס חיל הים למספנה ננעץ לי קוץ ביד ואתה
הוא זה שעזרת בחילוצו. אני זוכר, שפעם כשהלכנו
בבוקר לתחנת ההסעה לתיכון
בגדרה וראינו קבוצת פועלים עובדים בשדה
אז אמרת לי "תאר לך, ילד בן 16 בגילי, עובד
בשדה, ואני הולך לבית הספר..., אני נזכר במשפט
הזה וחשבתי כי אתה כזה "יפה נפש" ומגזים,
אך המשפט הזה נחרט לי בזיכרון עד היום. אני זוכר, שפעם בצבא יצאתי
עם כל היחידה לשבוע נופש ב"אולגה", וביום
האחרון כשכולם עלו לאוטובוסים אז נתקלתי
בקבוצת חיילים "ירוקים" (אני הייתי ב"כחולים")
והרגשתי שאני בצבא אחר לגמרי, שאני לא מכיר.
לפתע זיהיתי אותך רותם כשאתה קורא לעברי "צעיר-
מה אתה עושה כאן". נורא שמחתי לראות אותך.
דיברנו והסברת לי על "מנהגי השריון". אח"כ שמעתי רק כי, אתה
לומד וסיימת את לימודיך באוניברסיטה, נסעת
לסין וחזרת....למילואים ולא חזרת. מי ייתן ולא תדעו עוד עצב,
אני תקווה כי תהיו חזקים. אלעד
טירן
המשפחה
היקרה של רותם.
אני מסרבת להאמין במה שקרה. רותם, הוא
הבחור הכי עדיין והכי רגיש שאי פעם פגשתי.
היה לי, הכבוד
להכיר אותו ולהיות אתו בסין. תמיד היה מצחיק
אותנו, עוזר לנו ברגעים הקשים והופכם למשמחים.
הוא כל כך אהב אתכם ואנחנו החברים שלו, גם
אהבנו את כולכם דרכו.
אין לי מילים כדי לבטא את
מה שאני מרגישה, אני מחבקת אתכם, אוהבת אתכם
וממשיכה לאהוב את רותם שהיה הקרן אור לכל אלה
שהכירו אותו. סופי
למשפחתו
היקרה של רותם!
אנחנו חברי צוות משק"י
המודיעין – חטיבה 401 – מילואים, משתתפים
בצערכם הרב ובצערנו שלנו שיוביל אותנו לאורך
כל חיינו מאותו לילה מר בשעה 22:45. זוכרים את רותם התורם,
האיש השקט, הצנוע והמיוחד ביושרו ובהקפדתו על
הסדר והניקיון האישי והקבוצתי בנגמ"ש. זוכרים את התרגילים
בלילות הקרים, שחיממנו מרק והכנו כוס קפה עם
הערכה של צה"ל (ערכת הגזיה של רותם). לא נשכח איך העברנו את
הימים הללו יחדיו, שהיינו צוחקים ומשתדלים
להעביר את המילואים בחדווה וכיף. משפחה יקרה, בזכרו שאנו
קשורים יחדיו בברית חברית ומשפחתית יחדיו לעד. נדליק יחדיו נר זיכרון
ונזכור את חברינו רותם היקר.
למשפחת
אגבר האהובה
אני
זוכרת את רותם שבתקופת התיכון, נאה וגבוה, עם
הבלורית שהייתה לו אז (אחר כך הוא כבר הסתפר
יותר קצר). רותם הקרין בטחון עצמי, בטחון בדרכו
ובכשר השיפוט שלו, ואני בטוחה שלכם היה חלק
בביסוס של הביטחון הזה אצלו. היו לו דרכים מיוחדות
להסתכל על הדברים, לפעמים בציניות, לפעמים
בהומור, מזווית לא תמיד קונבציולנית. כבר בגיל הצעיר הזה הוא
היה בוגר, בעל השקפת עולם ודעות משלו. הוא לא
תמיד הלך עם הזרם ולא היסס שלא לחשוב כמו כולם,
ואנשים אהבו אותו דווקא בשל כך, בגלל שהעז
להראות את ייחודו. היינו הולכים כל בוקר
לתחנה של ההסעה לתיכון בגדרה, ואני זוכרת עד
היום אך רותם היה גאה בסיוון, שגם למדה אתנו
בתיכון, כמו שאומרים "כמו אח גדול", ואפשר
להבין מה מקור הביטוי לפי ההתלהבות והאהבה של
רותם כלפי אחיותיו הקטנות. קשה לי להאמין וקשה לתפוס
את הבלתי יאומן, שדבר כזה קרה לרותם. זה לא היה
אמור להיות ככה, רותם היה אמור להמשיך לפרוח
ולהתבגר. בשנים האלו שנות ה- 20, מוקדמות במידה
רבה לחיפוש כיוון. זהו שלב ממושך ולא קל של
חיפוש, ניסוי וטעייה – מה אני אוהב לעשות, מה
אני רוצה להיות, איזה אדם אני אהיה בסופו של
דבר. רותם עבר רק חלק מהדרך,
השקיע למען העתיד והיה אמור בעתיד להמשיך
ולהתבסס, למצוא את כיווניו המיוחדים ולקצור
את פירות השקעתו. אבל פתאום הכל נפסק. קשה לחשוב על כל מה שהיה
אמור להיות בהמשך, ורותם ואתם הפסדתם. אני
מאמינה שרותם לא סובל עכשיו, והכאב הוא של מי
שאוהב אותו ונישאר אחריו. זוהי נחמת מה לדעתי
שלפחות לרותם עצמו לא קשה עכשיו. הכאב הוא של
הנשארים. אני יודעת, שרותם רוצה
שתישמרו על עצמכם, כי הוא כל כך אוהב אתכם ואתם
כל כך חשובים לו – הכי בעולם. אני בטוחה שאם
הוא היה רואה אתכם היום הוא היה רוצה למחוק את
הצער הנורא שלכם ושיהיה לכם רק טוב. אבל זה לא
אפשרי, אחרי מה שקרה. חיה ושמואל – אתם אנשים כל
כך נפלאים, אהובים ומוערכים. אני אוהבת אתכם
ואת הבנות שלכם וזה כואב כל כך שהאסון הזה קרה
לכם. סיוון, מעין ומור - רותם כל כך אהב אתכן והתגאה בכן,
ובצדק. זוהי תחושה שאני מזדהה אתה בתור אחות
גדולה. אין נחמה על הקשר שאיבדתן. אני בטוחה
בלבי שרותם היה רוצה שיהיה לכן כמה שיותר טוב,
ובתור אחיכן הגדול והאוהב. אני כל כך מעריכה את
המשפחה שלכם על הדאגה אחד לשני והאהבה הגדולה
שלכם זה לזה, אהבה שרותם הוא חלק ממנה. רותם היה אדם נפלא ואוהב,
מיוחד במינו, ואני אזכור אותו בלבי תמיד. רונית
בר-אוריון
רותם, בשורה
קשה היא ידעת מותך. אני רואה עדיין את למול
עיני את דמותך כתלמיד יב', שער ראשך שופע, עור
פניך עדין, יושב בספסל האחורי בכיתה, רם מעל כל
הראשים. התנהגותך שיקפה אצילות
נפש וכבוד פנימי. ניחנת בסקרנות לדעת, לראות
ולהבין. החינוך הטוב של ביתך ניכר בכל
הליכותיך. על כולנו הקרנת את שפע האור
שבאישיותך. זכינו שהיית עמנו. בשנים האחרונות לא נפגשנו
– יצאת לדרך חייך. מי פילל שניפגש כאן בבית
הקברות. רק אתמול למדנו בביה"ס
את שירו של יהודה עמיחי "גשם בשדה קרב" בו
הוא מקונן על המ"פ שלו, דיקי, שנפל חלל. נשאתי תפילה בלבי לשלום כל
תלמידינו באשר הם. אך התפילה לא נתקבלה, ואל
פינת הזיכרון של חללי צה"ל של ביה"ס
יתוסף גם שמך. מה גדול הצער, ומה רב הכאב. יום - יום עינינו מלטפות את
שמותיכם, הבוגרים שנפלו, נשארתם בנים שלנו גם
במותכם. ובאופן אכזרי מאוד אתם נשארים צעירים
לנצח. למשפחה היקרה- גדולה וכבדה
אבדתו של רותם. קשה לנחם. מהדהדות באזני
המילים של נתן יונתן: "כי אין בית בלי מת על
כפים / ואין מת שישכח את ביתו". האם יש נחמה
במילים אלו?. אהבנו אתכם יחד את רותם
בחייו, נישא אתכם יחד את צער מותו. יהא
זכרו ברוך. נעמי שני
מורה
ומחנכת בכתות יא'-יב', ביה"ס התיכון האזורי,
גדרה
הרותם
תום
פרחיו – פרפרים פרפרים זוק
הלובן ואורו של צהוב, איתן
שורשיו העמוקים הוליכוני
שולל, הטעוני לחשוב, שהרותם
לעד במורד ההר עמיק
שורשיו וישמח בפרחיו, אך
בלילה ההוא האיום והקר רוח
נורא בא ועקר ונגמר. רקפת
גולן
למשפחת
אגבר
רותם
היה בשבילי "רותמקה". רק בדרך חיבה נהגנו
לקרוא לו. איש שכולו טוב, נשמה טובה, חבר טוב. בשבילי רותם היה אחד
החברים הכי טובים שהיו לי וכנראה שגם יהיו לי
בעתיד. רבות עזר לי בלימודים ואף פעם לא שכח
לומר מילה טובה בזמן שהייתי זקוקה לה. בשבילי זו אבדה גדולה
שכנראה יהיה קשה להתגבר עליה. הוא תמיד יהיה
בזיכרון שלי ובלבי. שלא
תדעו צער.
זהבה גרינקול
(חברה
מהלימודים מירושלים) טלפון
8558456 –08 רחוב
מצדה 107/37 אשדוד
משפחת אגבר, קשה לכתוב. רותם איננו וזה לא ניתפס. רותם כל כך חי בזיכרון-
בכתה ז', רותם הגבוה והארוך יושב בשורה
האחרונה (עד יב'), רותם שבחיים לא קילל ולא
הפריע, רותם הצחור והזך כמו שרק מעטים כאלה יש
בעולם. לעולם לא אשכח איך במהלך
השנים רותם "למד" בכוח הדרכתה של שלומית
גם לקלל ואפילו קצת להתעצבן, אבל לא באמת,סתם
לשם שעשוע. כל המכתבים והמשחקים במהלך
השיעורים, 6 שנים. ואז האוניברסיטה, רותם
פשוט נראה כחלק טבעי, אינטגראלי מהעולם
האינטלקטואלי, שם ראיתי את הפריחה האמיתית
שלו, את המרץ, הנחישות החביבות. תמיד מוקף
חברים ומכרים שאיתם למד והכיר. רותם, "שמורת הטבע"
שלנו, האיש הטהור והעדין איננו ולנו הנותרים
לא נישאר אלא להחזיק חזק בזיכרון הברור והחד. שלא תדעו עוד צער, ואולי
הידיעה כי בחייו הקצרים למד ועשה את כל מה
שרצה ואהב והיה כל כך נאהב, תביא מעט נחמה. אילנית
ארקין-קיש
משפחת
אגבר היקרה,
חיה, שמוליק, סיון, מעין
ומור אני כותבת לכם ואנני
מאמינה, אני יושבת איתכם בדירה החמה מלאת
האהבה ומחכה אולי אולי זו טעות ורותם עוד שניה
יכנס ואני אוכל לחבק אותו ולהגיד כמה
מתגעגעים כמה הוא חסר וחבל לי על כל השנים
שעברו חלפו ולא שמרנו על קשר, קשר שלעולם לא
אוכל לשמור רק לנצור חזק בלבי. אני רואה את רותם בזיכרוני,
תמיד שולחן לידי בתיכון, רותם ילד טוב ומקסים,
אף פעם לא פגע באף אחד, אני זוכרת אותו עם מדים,
חייל שרק התגייס, נרגש חושש ועם המון רצון
להצליח. רותם, תקשר לספר איך הוא נהנה
בלימודים באוניברסיטה, רותם הצנוע, רותם העוד
רבות אוכל לספר עליו, תמיד עם חיוך, תמיד חיובי
בגישתו לחיים. הדמעות חונקות את גרוני,
קשה לי לחשוב שלא אוכל להתקשר, לשמוע ולראות. עצוב לי וכואב. היו חזקים האחד למען השני.
מי ייתן ולא תדעו עוד צער בחייכם. אין מילים לנחמה ואין
יכולת להביע את גודל הכאב שאני חשה. אוהבת אתכם. נעמה
היקרי טלפון
8594556- 08
18 בפברואר 1999 לא הצלחתי להכיר מספיק,
לצערי. אך מהשנתיים שלמדנו יחד, רותם ואני,
למדתי להכיר את אופיו המיוחד. רותם, אופיין בשלוותו,
ויכולתו לייצור קשר חם ואכפתי עם כל הסובב
אותו. תמיד היה פעיל למען ייטב
לכולנו. צר לי נורא על האבדה
הגדולה שנפלה בחלקכם, בחלקנו. אנא יהיו חזקים. אלה
נוב
מי
הגבר כי אגבר
מן העץ, שהכרתי כחבר
בנעימים עלה נצר ונכרת. יש כוח לזכור וכוח לשכוח חבר מרפא אל, מי עוד ירפא מי עוד ירחם.
ידיד
לעולם דוד
צמח
רפא"ל
לשמואל, חיה, סיון, מעיין,
ומור היקרים, כל-
כך חבל שלא זכינו להכיר את רותם שלכם, שלפי
הסיפורים הנשמעים היה מיוחד כל- כך. כל
– כך חבל שאלו הנסיבות בהן אנו מכירים אתכם,
אך מהמגע הקצר כל – כך והכואב, מיד הכרנו
שפגשנו אנשים מדהימים, הורים נפלאים, ובנות
מקסימות. וכל שנותר לנו הוא לאחל לכם שתצליחו
לאגור כוחות ולהמשיך ביחד כי אתם משפחה נפלאה. רותם,
לעולם לא ימוש מזיכרונכם, לא ברגעים עצובים,
ולא ברגעים שמחים, ואנו בטוחים שמה שרותם היה
רוצה הוא, שהרגעים השמחים יהיו רבים ככל שאפשר. בכל
ליבנו אנו מאחלים לכם שמעתה לא תדעו עוד צער. היו
חזקים. אברהם
ויהודית מירית
וחן קרן
ואלי עמיר
וארנון ונטורה
לכל משפחת אגבר היקרה: חיה
האם, שמואל האב, סיון, מעין ומור האחיות, דור
הסבים והסבתות וכל הקרובים: האבל הוא לא רק שלכם, הוא
גם שלנו. שלי. גידלנו את ילדנו זה ליד זה וזה של
זה, עד כי קשה לומר לפעמים מי מטפל בילדים של
מי. ראיתי את רותם, הילד הרך גדל ומתפתח לגבר
גדול ממדים. ראיתי את אופיו מתחשל וכיצד ברבות
הימים לקח החלטות שהפתיעו את כולנו בתעוזתן
והראייה למרחוק. נהניתי לשוחח אתו על מהלכיו
בחיים ובפרט על החלטתו ללמוד "דיפלומטיה"
כמו גם על רשמיו החזקים מסין הרחוקה. אני הזקן מקשיב לנער הזה
ושותה בצימאון את חוויותיו כמרקו פולו בהיפוך
מופע. את פרטי השיחות לא אעלה כאן אך ברצוני
שתדעו שהבן שלכם נהנה שם מכל רגע ולמרות שאין
בכך נחמה – חשבו נא גם לחוויות שרבים אחרים גם
בשנת דור לא יזכו להן. חייב אני עם זאת להודות
שפן אחד בחייו שמר הוא לעצמו ורק כעת נפתח
צוהר קטן. מתכוון אני לפעילותו בצבא. כבחור
שלא רץ מהר לספר לחברה הוא הגיע ביחידתו
למשימות של יחידת עילית, דבר שאתם ואני לא
שיערנו כלל. אני כשכן וחבר של המשפחה
גאה בבנכם המצטרף באירוע הנוראי שקרה - לחבורת
הלוחמים – שבזכותם מדינת היהודים יכולה
להתקיים כאילו היה זה ילדי שלי. זכרו יהיה עמדי כל עוד
נשמה באפי. אהרון
פלד – ארי
פברואר 1999
לחיה ושמואל
לצערי
לא היכרתי היטב את רותם, אבל אני יודע שהוא היה
בן אדם בכל המובנים של המילה משתי סיבות: א.
קודם כל הוא היה הבן שלכם ולכן
דומה לשניכם: טוב לב, נותן הרבה אהבה לכולם,
תמיד מוכן לעזור לזולת ושם אינטרסים של
הקרובים ואחרים לפני האינטרסים האישיים שלו. אפשר להמשיך לכתוב ולכתוב
והמחברת לא תספיק, אם ארצה לתאר את כל תכונות
האופי היפות והטובות שלו, הבן שלכם. ב.
שנית, לצער כולנו אלוהים תמיד
לוקח את הכי טובים טרם עת. אני לא יודע למה ועל
זה אני כועס עליו, למרות שאסור לכעוס על
אלוהים. אני פונה אליכם ומתחנן
ומתפלל שתצאו בשלום מהאסון שנפל עליכם וזאת
קודם כל עבור הבנות שלכם שצריכות אתכם חזקים
ובריאים. גם אנחנו החברים אוהבים
וצריכים אתכם. אני אוהב אתכם. מנדל
איינהורן
17.02.1999
שלא
תדעו יותר צער.
משפחת אגבר היקרה, חשבתי
לכתוב מילים בבית ולהגיש על נייר יפה ולתקן
טעויות, אך החלטתי שהדברים היוצאים מן הלב הם
האמיתיים והם האוהבים. הכרתי את המשפחה לפני הרבה
שנים. משפחה חמה אוהבת, מלטפת, הורים מדהימים
– לכל ילד נותנים ונותנים. 4 ילדים לתפארת, אין
מילים לנחם. לפני כשנה הפכתי להיות אמא.
כשקיבלתי בשעה 7:00 בבוקר מאימי את הבשורה המרה,
הבטתי בביתי דנה ודמעות זלגו מעיני. לאבד ילד
זהו אסון גדול. ישר חשבתי על עצמי. שוב הבטתי
בדנה ושוב חשבתי כמה הכאב גדול. רואה אני אתכם
עכשיו יום יום משפחה חמה עדיין... משפחה אוהבת
עדיין. אצילי נפש... מדברים דברי חוכמה בעודכם
בשיא הכאב, משפחה מאוחדת. הנני בטוחה שתרימו
ראש אל השמיים ותבינו שזה מה שרותם רצה.
שתמשיכו אתם להיות צעירים לנצח לחיות את היום
ליהנות מהרגע ולהיות פשוט אתם, כמו שאתם כמו
שהכרתי אתכם. אני מצטערת שהכרתי אתכם טוב יותר
באבלכם הכבד, אך הכבוד הוא כולו שלי, לציידכם
אעמוד לנצח – מבטיחה – תהיו חזקים, כי כאלה אתם
וחישבו רק שזה מה שרותם רצה... והיה רוצה שיהיה... שלכם
יעל הנקין – וייס 8596622
- 08
לשמואל וחיה, קשה
לחשוב איך זה לאבד בן. אני זוכר את רותם כשהיה
ילד, ופגשתי אותו אצל חיה וחזי, כשהיה מתארח
אצלם. מי יתן ולא תדעו עוד צער
מימכם. תהיו חזקים עבור הבנות. שוקי
וגוסטה סגל
שמוליק יקר, בתקופה
הקצרה שנזדמן לי לעבוד אתך יחד, נתגלת לי כאדם
מיוחד ושונה מהנוף האנושי באלתא, רגיש, איכותי,
אמין בקיצור בן אדם אמיתי. אין מילים בפי לנחם אותך
וכי מה אפשר לומר, חשתי נפגע אישית כאשר שמעתי
את בשורת האיוב. מי יתן ותצלח להפיח מעצמך
את הרוח להמשך ולו למען הנשארים שזקוקים לך. שמולי! תמיד אהיה עם אוזן
קשובה למענך. גרשון
בר-אור
18.02.1999
רותם כבן לי. הבאמת?
או שאתה עומד להיכנס בכל רגע, להצטרף
ולשאול, למה כולם כאן וכך... חלל שהותרת חלל. חור שחור. באף לשון ובכל הלשונות (שלמדת ואהבת) לא
ימצאו מילים... שכול, יתמות, כאב נורא, אובדן סופי, טוטאלי
שאין אחריו שאין בלתו. המון רגשות, אפס רגשות הכל...לא כלום...מאומה...אימה... לפני... אחרי...
עבר... עתיד, הווה נורא מכל... והחיים? והתוכניות? האהבה? אישה? ילדים? נכדים? נינים? הבאמת אינך? ולאן נוליך את הכאב? והגוף צר מהכיל את והנשמה מחשבת להתפוצץ מ להתנפץ אל אך לא! אני רוצה לספר לך, רותם, על בני משפחתך. לו ראית אותם, את הוריך, הקרועים מכאב על
בנם, על יחידם, אשר אהבו, על רותם, מסתכלים
באהבה, בדאגה על הוריהם, אל ילדיהם, אל בני
דודיך. לו ראית את אחיותיך שכאבן מתמזג עם האהבה
ועם הכבוד זו לזו, להוריך, לסבא ולסבתה שלך... ואלה הזקנים, שחשבו שראו כבר הכל, שהיו כבר
בכל מקום ממלמלים, חיה, שמואל, צריך לשמור
והבנות... ומבטים של תוגה, איך חמים ואוהבים
ומבטיחים ומחזקים, וחיבוקי תמיכה ואחדות
עוברים מאחד לשני והחדר מלא אותם. אצלך בבית, בסלון, האהבה, הדאגה, הכבוד זה
לזה, דור לדור, מקבלים ביטוי נאצל ומלא... לו ראית, היית מחייך חצי חיוך צנוע שלך,
טוב וחכם ואומר: "אני יודע, אמרתי לכם...". הוריך, והורי הוריך ואחיותך, ובני משפחתך
שסללו את הדרך, שהאירו את האור, ושאתה הוא
פריים הולכים היום, מהאם... בדרך לאורך... באצילות נפש, באיפוק, בלב מלא אהבה,
בצניעות, על משמר האנושיות, כבוד האדם, חירותו... רותם, כל יום אנו לומדים עליך, מכירים אותך
יותר. דברים שלא ידענו, שלא סיפרת לנו,
בצניעותך כי רבה, בשקט דרכך יוצאים לאור, אט אט,
קמעה קמעה. כך רותם, צנוע, נחבא אל הכלים, אומר מעט
ועושה הרבה, נאבק בשקט אך בבטחה, בנחישות
ובעקשנות, ללא הרף וללא הרפות. רותם, שלבך גדול
ורחב, ויש בו מקום לכולנו ולכולם. ויש חיבור של יתמות ואובדן בינינו לבין
אלפי סינים זרים, בארץ לא להם, שאבדת להם, רותם
ולא תוסיף להבין ללבם, לכאוב את כאבם, לזעוק את
זעקתם, לנסות למצוא מרפא ומזור לחוליים. גם הם
נשארו חשובים, ללא מגן. הבטחתי לסיון לשמור על הוריך, אני מבטיחה
גם לך, רותם, לנסות ולעשות כן. רותם שלי, אני מלאה אותך, אני נפרדת ממך ימתקו לך רגבי עפרך... ובקש עלינו.... יהודית
יש
אנשים שאין
רבים כמותם שקטים
כמו משב רוח רענן צנועים
כדמותו של איל.ן יש
אנשים שעושים
בשקט לאחרים שנוגעים
במצוקתם של בני אדם ולכן
משאירים חותמם. ענן
כבד מכסה את ליבנו כשנעלם
מן העולם בן אנוש מאלו נותרים
לבדנו וכל
כך כל כך מתגעגעים לפרח
שגדל עמוק בתוכנו. מוקדש לרותם אגבר בנם
של חיה ושמואל ואחיהם
של סיון, מעין ומור. אוהבת
את כולכם וכואבת
מאד מאד את האסון
הנורא שנפל בחלקינו. סיון
לזר
למשפחת אגבר היקרה כל כך. אין
בליבי מילים להביע את הצער על האסון הנורא
שפקד אתכם. אני משתתפת מעמקי נשמתי וכואבת את
צערכם. ברגע ששמעתי כאילו שהאוזניים שלי נאטמו
וסירבו לשמוע, כל שרציתי כי השיר המיוחד הזה
יהיה שייך למישהו אחר!. מאז שאני זוכרת את עצמי הכרתי את ביתכם
כנעים וחמים עם ריחות בישולים מעוררי תאבון,
ספר על השולחן, שלווה, אהבה וכריות מסתובבות
בין הרגליים. כפי שהכרתי את משפחתכם, משפחה צנועה ושקטה,
אנשים בעלי דעות וכשרונות, כל אחד מכם בדרכו
שלו ידע מהי עזרה לזולת ואכפתיות. ביתכם היה
בית פתוח לאנשים ואפשר היה להרגיש בכם את
האהבה לארץ ישראל. יש בכם המון תכונות מקסימות
וטובות שהכרתי בחיי ואתם משפחה מיוחדת מאד
במינה שלא הכרתי עוד אחת כמוה. אני חושבת שרותם היה שיקוף של כל אלה
והכיל בתוכו את כל הדברים הנהדרים והנפלאים
שעליהם גדל. הן בצניעות כמו שחיה אמרה "נחבא
אל הכלים" ובעזרה ואכפתיות כלפי הזולת, למד
מקצוע כל כך מיוחד ויפה כמוהו. נקטף לנו פרח אמיתי ויקר כמוהו והכאב עצום. רציתי
לומר לכם, שאני חושבת עליכם המון המון, אני רוצה לחזק ידיכם, ולעשות כל מה
שתירצו ותבקשו. אתם אנשים כל כך מיוחדים ומקסימים וכואב
לי כל כך, כל כך. תהיו
חזקים! אוהבת
אתכם. שלכם סיון
לזר
את
רותם הכרתי למרות שלא ראיתיו. ראיתי אותו דרך
התמונות ששמואל הראה לנו בעבודה, וליווינו
אותו לאורך כל דרכו בסין וכאן. כמי שמכיר את שמואל מקרוב יודע אני מה
עובר עליו ועל משפחתו. נפשו הרגישה והעצומה
ניצבת מול הכאב. תהיו חזקים כמו ששמואל יודע להיות. אני מחזק את ידיכם כמו ששמואל מחזק אותנו
כל הזמן בעבודה. כולנו הילדים של שמואל. באהבה יגאל
אילון
לשמוליק
וחיה
קשה וגם בלתי אפשרי למצוא ניחומים באסון
הכבד שפקד אתכם כרעם ביום בהיר. קשה לנחם הורים שגידלו בעמל ואהבה, טיפחו
פרח ופנינה אך הגורל כה התאכזר להם. צניעותו, אהבתו לזולת ושיעור קומתו לצד
תרומתו לצה"ל ואהבתו לבני משפחתו ילוו אתכם
כל ימי חייכם ובהם תמצאו נחמה פורתא. שלכם, בידידות
ואהבה מרדכי
פיכמן
17.2.1999
משפחת אגבר היקרה והאיכותית, נפל עליכם האסון הכבד ביותר שיכול להתרחש
בחיי אב ואם ואחים. לצערי ברב אם כל מה שאני
יכולה לגייס אין לי מילים לנחם אתכם אלא לאחל
ולבקש מכל אחד ואחד מכם וכולכם יחד, להסתכל
קדימה ולבנות את עצמכם ומשפחתכם מתוך השבר
מחדש. שמואל אותך אני מכירה יותר מהאחרים
במשפחתך על בעקבות סיפוריך אני מרגישה שהכרתי
את כולם כבר מזמן במיוחד את חיה וכמובן רותם
שעליו לא הפסקת לדבר ולהתגאות בו. לצערי לא
הצלחתי להכירו אישית וכך זה יישאר לעד. אתך לפעמים אני "רבה" בעיני "אלתא
שלנו", אבל אתה יודע כי תמיד כיבדתי אותך
ואפילו אהבתי ואוהבת אותך כידיד. אתמול נוכחתי בביתכם לא רק בכובע העובדת
הסוציאלית של אלתא, אלא בעיקר כחברה קרובה שלך
ואל תשכח זאת. אני
לשירותכם לאורך כל הדרך משפחה יקרה. במלוא
הכבוד על הערכים שהקנתם לילדכם. אסתר
פרי
|
|
