שבת
02 פברואר 2002
ב-
29 לינואר 2002, נערך טכס חלוקת מלגות ע"ש
רותם אגבר, באוניברסיטה העברית בירושלים,
בפקולטה – מזרח אסיה.
משפחת
מזרח אסיה יקרה,
חברים
יקרים,
משפחתי
שלי.
זו
השנה השלישית בה אנו מתכנסים בחדר זה, במעמד
עצוב אך מלא משמעות ותוכן.
3
שנים בחיי אדם הן הרבה והן מעט, 3 שנים ללא
ילדך אינן נמדדות בזמן. הן נמדדות נשימה
נשימה, צעד צעד, חיוך ועוות כאב, עווית של כאב
ועוד חיוך. להמשיך, להמשיך ולהמשיך.
3
שנים בחיי אדם הם הרבה והם מעט. אך הן מאד
משמעותיות בחיי נער ישראלי.
3
שנים כחייל, 3 שנים כסטודנט, ומה הלאה, על פי
אלה אמות מדידה נספור את הדקות, הימים והשנים
איני יודעת. אך יודעת אני בבטחה שרוצים אנו,
להתכנס כאן מדי שנה, להנציח את זכרו של רותם.
כל מי שמכיר אותו יודע שהבחירה שלנו בדרך
להנציח את רותם היא הראויה והמתאימה ביותר.
מתאימה לאישיותו שהתעצבה כה רבות וההנאה כה
רבה בין כותלי מוסד זה.
כל
מי שמכיר את רותם יודע ואלה שלראשונה אתנו,
אספר לכם מעט על ילדי הנפלא.
לעולם
יהיה אוצר המילים של אם דל וחסר בבואה לספר
על ילדה האהוב, אנסה.
ילד
חקרן, סקרנות אין סופית, לעולם אינו עייף
מלשאול אין ספור שאלות, מתעניין, יודע,
אינטליגנטי, אך צנוע ושקט. ילד, נער וגבר
שאינו יודע פשרות. בדברים החשובים בעיניו
באמות מידה אנושיות, ביחסים עם חברים, בני
משפחה וזרים, רותם לא ידע פשרות.
כמעט
בתמימות שהיתה מנוגדת לכושרו האינטלקטואלי,
חיפש את הצדק האולטמטיבי. היה לכך ביטוי
כשראה את מראה הילדים מרצועת עזה, שעבדו
בשדות המושבה בחום ובקור.
הוא
כאב את כאב האוכלוסייה, קשישים וילדים בעבר
בעת האינטיפדה הראשונה, וחש שפלש ברגל גסה
לחייהם ולביתם.
הוא
כאב את כאב העובדים הסיניים בארץ, להם שימש
מתורגמן, ותמיד ניסה לעזור להם בדרכו השקטה
והעיקשת. היה משהו סוראליסטי למראה קהילת
סינים מזילים דמעה ביום מותו, או בחברו הטוב
לין שנפרד ממנו בעברית במילים "שלום חבר
יקר".
יושבי
המדבר יודעים את תכונותיו של רותם המדבר
הפורח בנופיו. הם משתמשים ברותם לחימום
ולבעירה, גחליו בוערות זמן רב. גם אם מכסים
אותן באדמה וחוזרים לאחר ימים רבים, ומגלים
את הגחלים – בן עדיין לוחשות וניתן לשוב
ולהתחמם בחומן. כאותו רותם המדבר העדין
והעיקש, כך אתה רותם שלנו, מאיר מחמם ואהוב.
תלמידים
יקרים, מוענקת לכם היום מלגה על רותם שלנו.
אתם צועדים במסלול בו צעד רותם, ובכך יש מעט
נחמה.
אתם
תגשימו את חלומו, ובתורמנו את חלקנו, נוסיף
לשמוע חרש חרש את צעדיו של רותם בדרכו
דרככם.
חיה
