פגישה עם עצמך (מתוך מכתב)
נתקע לי בראש ה"הכי חשוב" הזה. כל הזמן חושבת
עליו... על זה... החשוב, זה מה שמחוץ... לא ממש החיים האמיתיים...
מחוץ ליום יומיות הייתי אומרת... מה שעושה את הבן אדם בודד, אם
"להוציא" אותו מדאגות היום יום... תאר לעצמך: מתחיל היום... האדם קם...
שוטף פנים, עושה לעצמו קפה או סוחט "מיץ תפוזים טרי":)), תוך כדי שהוא
אומר לעצמו ולעולם "שלום!", אוכל ארוחת בוקר, מדבר בטלפון, קובע
פגישות, יוצא מהבית, נכנס לאוטו, נוסע לעבודה, בעבודה מתרוצץ בין המחשב
לערימות הדפים, מוקף בטלפונים, מתרוצץ, מתרוצץ...
עצור! אני לא מדברת על כולם... אלא על הרוב!
ממשיכים הלאה.
אח"כ יום העבודה מסתיים, האדם נוסע הביתה – או שלא
הביתה... שומע בדרך רדיו... בבית מדליק טלוויזיה... או פוגש איפשהו
חברים – אלוהים, כל זה לא חשוב בכלל – מה... איפה.. עם מי... החשוב הוא
שתוך כדי זה, הוא לעיתים קרובות, פשוט "ממלא את התווך", משתדל לא
להישאר ביחידות עם עצמו... והחשוב, זה מה שנשאר "מהצד השני" של
"התווך"!... תנסה להוציא את האדם מהיום יומיות!!! יהיה מפחיד, כן???
מסכן... יתחיל לאבד שליטה, להקיא על הריצפה... :)))
תכניס למשל את האדם למדבר... איפה שאין שום דבר
ואין אף אחד... תשאיר את המינימום הדרוש לתפקוד בחיים... עכשיו הרגע
לומר:"Welcome to the desert of reality"...
:))) ומה אז יהיה חשוב? לבוש גזעי מבית Versace?
מכונית מגניבה? מוזיקה מדליקה או סרט מהמם? מה שישאר, זה יהיה החשוב
מכול. אולי גם משהו מהנ"ל – כל אחד עם הדברים שלו!... אבל רק אחרי
שהאדם ייפגש עם עצמו... ולפחות פעם בחיים יסתכל לעצמו בעיניים.
בנשמה.... בצורה א-מ-י-ת-י-ת... פעם אחת, אני הכרחתי את עצמי להביט
לעצמי בעיניים... היה לי מאוד קשה בתקופה ההיא, ואני הייתי כאילו במדבר
ההוא... ואז ראיתי את האשליה של כל היום יומיות הזו, של כל הדברים
המפתים האלה... ש"ממלאים את התווך" (אתה רואה, אני מנסה להתבטות בצורה
מובנת ולהסביר). היה נדמה לי שכאשר אתה מבין זאת פעם אחת, אתה כבר לא
חוזר לחיים הקודמים... אלא שאני חזרתי... אני שוב התחלתי לתת ערכים לכל
"הפיתויים" שמסיטים אותך מעצמך... לזה אני התכוונתי במילים "לעשות דבר
ראשון, שני, שלישי... ולשכוח את החשוב" אבל תמיד אתה זוכר דבר אחד, שלא
תוכל לברוח מעצמך הרבה זמן, בעזרת דבר אחד, תצטרך עוד משהו, ועוד,
התמונות יחליפו אחת את השנייה ואתה לעולם לא תעצור... אולי אני פוחדת
מהבדידות שלי ולא מאמינה, בזה, שבה אף אחד לא ישמע אותי...
עצור מס' 2! כנראה, צריך להבהיר, למה אני מתכוונת תחת "בדידות". אתה
צודק, ניסוח נכון, חשוב!!! בדידות, זה לא חוסר ב"נוכחות":))) של קרוב
משפחה, חבר, בעל, אשה, חתול, כלב... בדידות, זה הפגישה עם עצמך, ואולי
הפחד מהפגישה הזאת... כאשר אתה מסתכל לעצמך בעיניים ולוקח אחריות מלאה
על כל מעשה שלך ועל כל מחשבה... סוגר את העיניים ומאבד את היום
יומיות... ואולי יש רצון למצוא מחסה... מעצמך... או הטבה... כן... טוב
לב!!! עדינות? אולי... רק האם זה אפשרי? יכול להיות? אולי, רק בחלום...
זאת אומרת בחיים... חיים = חלום... :) |