מחשבות זן

 

"לחפש את החכמה מחוץ לעצמך - זה שיא הטיפשות" 

בהתחלה - לפני שהופכים לחכם - צריך להפוך לקצת יותר פיקח, בהתחלה... אני מפנה את תשומת לבך לזה, שאף חכם אף פעם לא אמר: "אם אתה רוצה להיות בעל חוכמה, תשלח את כולם (ואת המורים במיוחד ) :))) לעזאזל!

חוכמה - זו הפסגה! שיא שמונת האלפים! תשכח עליה בינתיים - תישאר במחנות הבסיס, תלמד לאבטח את עצמך, לנקות יתדות, לא לאבד משקפי שמש וכו'. אם תעשה הכל לא בעצלנות. בנימוס ובתשומת לב. אם תלמד אצל החברים. הגדולים. והקטנים. להקשיב למילות המאמן. ולא להתעלם ממנו עם המילים -הכל כבר נמצא אצלי בפנים, לא אחפש כלום במילים שלך, אתה בחוץ! אז תצליח בכל. :)) ולחפש אותה (את החכמה) לעזאזל אתה! היא תבוא בעצמה. כאשר תהיה מוכן. קוראים לזה - "לחפש (דגש על המילה "לחפש") את החכמה (דגש על המילה "חכמה") מחוץ לעצמך (דגש על המילה "מחוץ לעצמך") - זה שיא הטיפשות! (דגש על סימן קריאה)".

לוח

קל לשבת על לוח (איזושהי אמת ישרה, פשוטה, ברורה, שניתנת לתפיסה). אבל תנסה לשבת על להב של סכין או על להבה - או שתחתוך(תישרוף) את התחת שלך עד המוות, או שתזחל אל האדמה (הלוח). להב - זאת "אמת" מורכבת. זה, כאשר אתה צריך לעשות בו זמנית משהו ואת ההופכי לו. אני מתבטא מספיק ברור? משהו. וההפך אליו. בו זמנית. וכיוון שלשבת (לרוץ) על להב, כמעט אף אחד לא מצליח (כמעט אף אחד!), אז הרוב יושבים על השביל, על הלוחות שלהם עם פנים חכמות.

תקרא בתושמת לב! ואל תחשוב שאני מבקר אותך. לא אכפת לי ממך! אם לא היה אכפת לי ממך - לא הייתי כותב לך. אני חושב, שאתה מאמין לי. אני מקווה, שאתה מבין אותי.

שבעת הנקודות של מורה

כאשר אתה קורא את מילותיו של דון חואן, תמיד תזכור (בעצם אם תזכור את זה- זה כמעט ולא יתן לך כלום. :)), - אבל תזכור בכל זאת :))), שכאשר המורה מלמד את תלמידו:

ראשית, - לא תמיד אומר את האמת.
שנית, - כאשר הוא לא אומר את האמת - אי אפשר לתפוס אותו.
שלישית, - לעיתים קרובות הוא צוחק.
רביעית, - לעיתים קרובות הוא מרמה (שוב, בלי שום סיכוי מצד התלמיד לתפוס אותו).

חמישית, מילותיו תמיד קונקרטיות ובגלל זה הן - "לוח". דהיינו בגלל אותה סיבה בסיסית הן "לוח", בגלל שתמיד קונקרטיות. לאמיתו של דבר, הן לא "לוח". אבל כל עוד התלמיד לא יודע לחשוב (לחיות, לפעול), לשלב ניגודים, (כמו המורה עצמו), הוא, כמוגדר, חי בעולם של "לוחות", הוא קולט קולט את כל הדברים כמו "לוחות", אחרת - הוא לא יודע. בגלל זה אומרים כ"לוח".

שישית, הוא יודע, שבמילים אי אפשר ללמד, שמילים הן לבנים, כמו כל שאר הפעולות, שמכוונות את התלמיד לשביל הנכון. והדבר הקובע - האם הוא נמצא על השביל או לא? ואם נמצא, - אז באמצע או בשוליים? ואם באמצע, - אז האם הוא רץ בכל הכוח או שמאט?

שביעית, - שבע מספר יפה- עליו, אני כפי הנראה אעצור...

גאוטאמה השיג, רק כאשר הפסיק לחפש

כאשר גאוטאמה "מחפש" - זה בכלל לא זה, כאשר אתה "מחפש" :))). כאשר גאוטאמה "מפסיק לחפש" - זה בכלל לה זה, כאשר אתה "מפסיק לחפש". :))) "כאשר שני אנשים  עושים את אותו הדבר - זה בכלל לא אומר, שהם עושים את אותו הדבר." :)))))))))))))))))

מורה - גורו

אני לא מדבר על מורה - גורו. זה מאוד חשוב. גורו, זה סוג אחר של מורה. המורה שעליו אני מדבר, זה מורה מסוג של דון חואן. זה מורה צ'אן. אין :))) דוגמאות אחרות של מורה, אליו אני מתכוון, חוץ ממורי צ'אן או דון חואן. רק לסוג כזה של מורים, אני קורה מורה .

המרכיב החשוב בהשגת זן

הימצאות המורה

מידע מכל מקום, כמורה לדרך הבאה

"מידע מכל מקום" לא יכול להיות מורה. אסביר את מחשבתי: תאר לעצמך כדור (לדוגמא, מברזל), משטח שעליו הוא יתגלגל עכשיו וגומה, שנמצאת על המשטח הזה. כדי שהכדור, יכנס לגומה, - יגיע למטרה - הוא צריך לקבל דחף מתאים, ז"א (1) את האנרגיה הדרושה להתגלגלות ו-(2) את כיוון ההתגלגלות הדרוש. אם לא יהיה את הראשון או את השני, הכדור לא יכנס לגומה.

"מידע מכל מקום" - זה (במקרה של הדוגמא שלי) אחד (אחד!) מסוגי האנרגיה, שמאפשר לכם (לכדור) להתגלגל. המורה - נותן כיוון. יש עוד הרבה דברים שהוא עושה - על זה במשך השיחה שלנו אנחנו עוד נדבר. "לתת את הכיוון הנכון", וכאן צריך לעשות את המודל שלנו קצת יותר מורכב - נניח שהמשטח אינו ישר, רועד, כל הזמן נוצרות הפרעות חדשות, שיכולות להאט ולהסיט הצידה, ומלכודות, שיכולות לתפוס עד המוות, ז"א להאט עד אפס. :)) ובנוסף על הכדור מופיעות - פינות או שהוא מתחיל להפוך לאליפסואיד, או מתחיל לפעום, או להידבק וכו'. אלה קשיים פי כמה וכמה(פי 10, 100, 1000 פעם) קטנים יותר, מאשר התקדמות האדם בדרך.

אז, "לתת את הכיוון הנכון בכל רגע מן הזמן" - זה אחד התפקידים הבסיסיים :)) של מורה. לתת את הכיוון, יכול מישהו, שיודע (1) את הכיוון הנכון ו-(2) יודע לתת את הכיוון הזה בצורה נכונה. זה יכול להיות רק בן אדם קונקרטי: מישהו (לך) או אתה בעצמך (לעצמך). אבל בשום פנים ואופן, לא "מידע מכל מקום", שהוא בעצם רוח, שנושב מכל מקום. הרוח הזאת, יכולה למלא את המפרשים, אבל לכוון את המפרש ולשלוט בהגה, יכול רק הקברניט.

בנוסף "נתינת כיוון" אפשר להשוות לשלד, את גושי המידע הצומחים עם בשר, שנוצר על השלד, ואת המידע עם אוכל, שצריך, כדי שיווצר הבשר - אריג חי ופועם - הידע.

מורה חיצוני או פנימי. אבל אני יכול להגיד לך - מורה אמיתי (חיצוני) - ציפור נדירה. ומורה אמיתי פנימי - ציפור נדירה בין נדירות. :))

אחת מהתכונות הבסיסיות של תלמיד אמיתי.

להישאר רגוע תמיד.. :)))))

עגלה

אושו לעיתים קרובות חוזר על משהו בסגנון "הסבלנות האינסופית של מורה, דומה רק לטמטום התהומי של התלמידים"...

מה הכוונה ב"טמטום תהומי"? בזה, שכאשר רוצים, לדוגמא, לעזור למורה, - התלמידים עושים כל מיני דברים שהם לא נכונים. שזה לפעמים מזיק, ולפעמים, פשוט - לא כל כך אפקטיבי... ומה זה "לא כל כך אפקטיבי"? - זה זה, שהמורה צריך לסחוב בעצמו את כל העגלה הזאת.

למה אני אומר "עגלה"? בגלל שכדי "להאיר" את האנשים, יש צורך, שזה יראה כמו sort of crazy- אחרת הם לא הופכים ל"מוארים" יותר! זה הכרחי שהדבר יראה ש"הנה יש אדם, שמשום מה שמח לבזבז את החיים" - אחרת הם לא הופכים ל"מוארים" יותר! וכאשר "שמח לבזבז את החיים", אני מתכוון לא ל"זמן החיים"- שזה בעצם - שטויות. אני אומר "החיים" - ז.א. דם ואנרגיה יקרים, כוחות נפשיים ופיסיים. זאת עבודה מאוד קשה, עמל כבד, לסחוב את העגלה הזאת. בלי כישורים בולטים, כוח ויושר-אצילות לסחוב את העגלה הזאת - לסחוב נכון, כך שאנשים יהפכו ל"מוארים", כדי שיהיו טובים יותר, כדי שיתחילו להבין משהו, ובשביל זה צריך לסחוב אותה "בשמחה" ו"בקלות", ובאותו הזמן, לדעת, "שהרוב לא יבינו אותו" (דבר שלא מוסיף שמחה וכוח, כמו שאתה מבין) - לסחוב את העגלה הזאת אי אפשר.

מה זה "טמטום תהומי של התלמידים"? זו אי היכולת - האימפוטנטיות שלהם, העצלנות שלהם, החשיבות העצמית הדפוקה שלהם, שגודלת מעובדת "המקורבות" למורה, והכי חשוב! - אי היכולת שלהם להבדיל בין "נראה" ל"באמת". הם אפילו לא רואים את העגלה. לא, הם בעצם יודעים עליה, לפעמים אפילו מרגישים על עצמם, כל מיני דברים כמו אי נוחיות קטנה - ולפעמים גדולה - אי נוחיות מהגלגלים של העגלה הזאת, - פעם הרגל נתקעת בין החישורים, או קורה, שהברזלים מכים בביצים, או שפתאום קורה שהם מצליחים לנסוע עליה למשך זמן בקלות - אבל הם לא רואים אותה! בגלל שאם היו רואים, אז לא היו כאלה בני זונות, ז"א, - "מטומטמים תהומית". :)))))))))) או שלא צודק אושו! :))))))))))))))))))

פסיכוטכנולוגיות ופרקטיקות רוחניות

אם יש צורך במשהו (הכוונה - אם יש משהו הכרחי...)), אז זה מורה (פנימי או חיצוני - זוכר, כתבתי?). :)))) ו"פסיכוטכנולוגיות ופרקטיקות רוחניות", ספרים, חינוך, פרחים ועצים, מדבר עם חול, מנטרות-טנטרות-סוטרות-שאסטרות-מנדלות-מודרות(מודרה - זה שילוב של אצבעות הידיים - אנלוגי למנטרה) - לא מביאים לשום מקום מעצמם. זה רק מזון. שתחת הנחייה של מורה הופך לשרירים. ובלי מורה - או לשומן או ללב חולה, או לא חשוב,- לכל שילוב אחר שהוא לא מה שצריך. :))))))))

 

שיחות קצרות

האלמוות של הנשמה

- האם תמידית או נפרדת העצמיות, בכוונה של תודעה מקומית מיוחדת.

- לא יודע בדיוק, אבל זה לא חשוב.

נשמה אישית ועולמית

- או שיש מקום לאיזושהי טרנספורמציה‎ זמנית, למשהו כללי שיש בו אי קיום של הנפרד?

- לא חשוב מה אני חושב על זה. :)) - אף אחד לא יכול לדעת את זה, עד שלא יכנס לתהליך הזה בעצמו - זה אחד. ושנית, זה לא קשור לנושא (הנושא - זאת התקדמות בדרך) :)), ולכן הידע(הדעה) הזה לא חשוב.

המטרה הסופית של הדרך

- האם המטרה הסופית של הדרך, היא יציאה מגילגול, שהוא חובה, אבל בסופו של דבר לא מהנה, ממעגל ההיוולדות והמוות?

- לא.

 

התקדמות בדרך

- מה משנה ההתקדמות בדרך ולמי?

- בדרך אין בכלל מיקוח. שום מיקוח. אפילו בצורת שאלה תמימה "מה זה משנה ולמי?" אתה יכול בעצמך, לליצור שרשרת שאלות ביניים, כדי להביא אותה לצורה "מה אני ארוויח מזה?". :)) תשתדל להבין אותי.

ככיות

- ככיות -  היא ככיות לכול, בלי קשר למודלים שונים של תפיסת הלא נודע?

- זה לא חשוב.

 

מחזוריות של מוות-הוולדות

- והמחזוריות של מוות והיוולדות בעולם הזה למשהו או מישהו, כנראה, תמידים ולא ניתנים לסילוק?...

- זה לא חשוב.

 

אדישות המואר

- רק אדישות מלאה ואי הזדהות של אדם מואר נפרד, ההבנה שלי יכולה לקבל... במה אני טועה?

- אין אדישות .

 

עזיבת המעגל של מוות-היוולדות

- אם מפסיק להיות "רע" במעגל, ז"א "רע" מתחלף, למה לעזוב את המעגל?

- עזיבות -התחלפויות  -  זה משני, לא חשוב.

 

החלפת גלגול

- יכול להיות, לא חשוב, אם יש ריקוד בשינוי הקליפות, אם יש בכלל גלגולים לאישיויות זמניות?

- כן, לא חשוב.

 

סבל

- אפילו הסבל עצמו, כולל בתוכו ערבות להפסקתו?

- הסבל יכול להיות בלתי נפסק. :))  אבל זה, ש"הסבל עצמו, כולל בתוכו ערבות להפסקתו" - זה לא חשוב. לחשוב על סבל וכו' צריך (ואפשר) רק, כאשר אתה פותר את שאלת ההחלטה - לעלות על הדרך או לא לעלות. אם ההחלטה התקבלה - לא חשוב איזו - להמשיך לחשוב על סבל וכו' - חסר משמעות. אבל למען האמת, מסיבות שונות. :))

 

קואן מלוטוס

 

מאסטר ומורה

לאלו, שחיפשו מאסטרים ומורים, חו שי דזן היה אומר את הדבר הבא:
"שועל זקן ילמד יותר אצל צעיר פשוט, מאשר צעיר פשוט מקווה ללמוד משועל זקן".

                                                                                             ק. בנדארס "זן ללא מורה"

פנייה לקורא

קורא יקר! ברגע שתתחיל להבין - תכתוב! ותשלח! כל טוב לך! קל. :)))))

http://zen.ru
klein@zen.ru