מפלגות הפועלים:
שתי מפלגות פועלים פעלו בתקופת
העלייה השנייה: "פועלי ציון" ו"הפועל הצעיר". שתיהן נוסדו
ב-1905, עם ראשית עלייה זו. למפלגה אז היה תוכן אחר מאשר בימינו. המפלגה דאגה
לסידור הפועל בעבודה, להשגת דירה, הקימה מטבחי פועלים, הגישה סיוע רפואי ודאגה
לחינוך ולתרבות. במילים אחרות המפלגה הייתה "ביתו" של הפועל. הצורך
בהקמת מפלגות נבע מסיבות אחדות:
* מאבק במושבות לכיבוש העבודה הצריך גוף,
שילכד ויגבש את שורות הפועלים.
* העולים החדשים, שהביאו אתם מסורת
של פעילות סוציאליסטית ממזרח אירופה, נזקקו למסגרת מפלגתית.
* גידול מספר הפועלים השכירים
בא"י המחיש את הצורך במסגרת מפלגתית.
"פועלי ציון"- נוסדה בראשית העלייה השנייה. ע"י יוצאי מזרח אירופה: יחזקאל חנקין,
אלכסנדר זייד,דוד בן גוריון ויצחק בן צבי. בראשית דרכה היוותה "פועלי
ציון" פלג של מפלגת האם ברוסיה. מטרתה: לנהל מלחמת מעמדות (מונח זה מתאר את המאבק בין פועלים לבעלי רכוש. הם
מאמינים שהמאבק יסתיים בהקמת חברה שוויונית ושיתופית), כדי לשפר את מצב הפועלים
ולהשיג עצמאות מדינית לעם היהודי בא"י.
"הפועל הצעיר"- מפלגה זו הייתה קטנה יותר, היא הכירה במציאות המיוחדת של תנועת הפועלים
בא"י ודחתה את הנוסחאות הסוציאליסטיות הבין-לאומיות ואת הגישה המרקסיסטית.
מבין ראשיה בלטו א.ד. גורדון, יוסף ויתקין, שלמה צמח.
מטרתה: המפלגה התנגדה
למלחמת מעמדות, בטענה שיש להתרכז בהגשמה ציונית ובהגנה על מעמד הפועל. המפלגה דגלה
ב"כיבוש העבודה" (העברת העבודה השכירה במשק יהודי בארץ, לידיים יהודיות
בלבד).