העלייה השנייה מתימן:
העלייה מתימן התקיימה בשני גלים- הגל הראשון
בשנים
1907- 1914 והגל השני בשנים 1911- 1914.
הגל הראשון- ב1907 התחדשה עלייתם של יהודי
תימן הגורמים לכך היו:
* האפשרות (לאחר סיום המצור הטורקי על צנעא)
לממש את הכיסופים לא"י.
* התחרות והקנאה בין התימנים, מי יעלה
לא"י.
* העולים התימניים הראשונים (עד ל 1907) נמנעו
מלדווח לאחיהם בתימן על מצוקתם הקשה.
העולים מתימן בגל הראשון ניסו להיקלט במושבות,
אך ללא הצלחה מרובה. כדאי להדגיש, שבשנים 1904-1914 היה מספרם של הפועלים התימניים
במושבות חדרה ורחובות גדול ממספרם האיכרים, בעלי המקום.
הגל השני- ביוזמת מפלגת "הפועל
הצעיר" והמשרד הארצישראלי, נשלח בשנת 1911 איש "הפועל הצעיר",
שמואל יבניאלי, לתימן כדי לעודד עלית יהודים לא"י. מטרת השליחות הייתה לזרז
את בואם של פועלים יהודים, כדי לשבור את כוח העבודה הערבי במושבות. בבואם ארצה
הצטרפו חלק מהעולים אל אחיהם הותיקים בירושלים וביפו
וחלק אחר השתקע במושבות. הסתגלותם של בני
העלייה התימנית השניה לארץ הייתה קשה והיה עליהם להתנסות בתלאותיהם של בני העלייה
התימנית הראשונה. דיור וכלכלה לא היו מצויים די הצורך, והם נתקלו ביחס שלילי מצד
בני המושבות הותיקות. אולם למרות
קשיים אלה, הצליחו מרבית העולים להשתלב במשך
הזמן בתחומי העשייה בארץ והיו לחלק אורגני מהישוב.