העלייה מתימן:
בתחילתה של העלייה הראשונה,החלו להופיע יהודים
מן הדרום הרחוק- מתימן. העלייה הראשונה לא הייתה כולה "אשכנזית". המניעים
של העולים התימנים שונים מהמניעים של העולים האשכנזים והם:
* זיקה שורשית עמוקה לא"י, שניזונה מסבל
רב ומתחושות משיחיות עזות.
* כיבוש תימן ע"י התורכים (1872) הכביד
על יהודי תימן.
* על יהודי תימן הוטלו גזרות קשות כמו גזרת
ה"מקמצים" (ניקוי בתי שימוש), גזרת איסלום היתומים, גזרת טחנת קמח (חובת
טחינת קמח לצבא), גזרת האלונקות (סחיבת חיילים פצועים) וכו'....
* תקופות רעב ובצורת פגעו קשות בקהילת
צנעא.
* השמועות בדבר חלוקת אדמות בא"י על ידי
עשירי היהודים.
רוב העולים פנו לירושלים עיר הקודש, אך הדרך
הייתה קשה, היא יכלה להמשך שישה עד שבעה חודשים- על גבי חמורים לנמל חודיידה,
בסירת מפרץ לסואץ וממנה ברגל, על גבי בהמות ושוב בספינה-לנמל יפו. 500 משפחות יצאו
מתימן לכיוון ירושלים, וככל הידוע רק מאה מחמש מאות המשפחות זכו להגיע לארץ ישראל
באותה שנה. רבים, מסתבר, לא עמדו בקשיי הדרך וחזרו לתימן, לא מעטים מתו בדרך מ-
מגיפות, והיו גם – כמנהג בני ישראל מימים ימימה – שיצאו מגולה אחת בדרכם לגאולה,
ובדרך הסתפחו לגולה אחרת והכו בה שורש.