ביל"ו:
כינויה של קבוצת צעירים יהודים ברוסיה
שהתארגנה בחרקוב, שעלו בסוף המאה הקודמת להתיישב בארץ-ישראל. הקבוצה נוסדה לאחר
הפרעות ביהודים, ששטפו את דרום רוסיה בשנת
1881 וכינויה הוא ראשי תיבות של
סיסמת הקבוצה, "בית יעקב לכו ונלכה", כלומר הבה ונעלה לארץ ישראל. חברי
ביל"ו נקראו ברבות הימים
"ביל"ויים".
אחד מראשוני הביל"ויים חיים חיסן כתב:
"הפוגרומים שנערכו לאחרונה העירו את היהודים מתרדמתם המתוקה. עד כה לא גיליתי
כל עניין במוצאי. ראיתי עצמי כבן-רוסיה נאמן... וכל הישג של מדען או אמן רוסי מילא
את לבי גאווה. רציתי להקדיש את כל אוני לטובת הארץ שראיתיה במולדתי, והנה באים
לפתע אלה, שראיתים כבני עמי,
ואומרים לי ללכת מכאן..."
רוב היהודים שעזבו את רוסיה בתקופה ההיא נמשכו
לארצות-הברית. רק מעטים עלו לארץ-ישראל, וביל"ו הייתה קבוצת החלוצים הראשונה
שעלתה ארצה. בידי חבריה לא היו אמצעים כספיים, והם רצו לעבוד, ובייחוד עבודת אדמה.
מייסד ביל"ו היה ישראל בלקינד. תחילה נקראה קבוצתו דאבי"ו, ראשי תיבות
של "דבר אל בני ישראל ויסעו", אך עד מהרה שינה בלקינד את השם
לביל"ו, באמורו: "במקום לדבר על לב אחרים שיסעו לארץ-ישראל, החלטנו
לעלות אליה בעצמנו".