פרק ג' - ההצלה המופלאה

אמילי עצרה וישבה על ספסל. "טוב..איך מרכיבים את כרטיס המפה הזה?" שאלה את עצמה. היא ראתה חריץ בצד הפוקדע. "אולי לכאן..?" היא הכניסה את הכרטיס לחריץ. מיד הופיעה על המסך ציור של כדור הארץ והפוקדע אמר בקול מתכתי : "כרגע הכנסת לפוקדע שברשותך כרטיס מפה של איזור ג'וטו. כל פעם שתרצי להשתמש במפה, ליחצי על לחצן המפה" ולחצן שציור גלובוס עליו נדלק באור ירקרק. אמילי לחצה עליו, ומפת איזור ג'וטו הופיעה על המסך. "טוב..נראה..שלושת הערים הקרובות ביותר לכאן הן גולדנרוד, מהגוני ואוליווין. גולדנרוד….עיר גדולה מדי. מה עם אולווין? אין לי פוקמון שיודע לשחות..ואני לא אגיע לסינווד בלעדי אחד. מהגוני נשמעת נחמד..פוקדע, מידע על מהגוני" הפוקדע פתח בקולו המתכתי ואמר : "מהגוני, עיר השלג. ברוב ימות השנה מושלגת. בעיר מכון הקרח שמונהג על ידי פרייס. מצפון לעיר שוכן אגם הזעם, בו נמצא לפי האגדות פוקמון מים זוהר. כדי להגיע לבלקתור'ן צריך לעבור במנהרת הקרח הקרובה לעיר, שם אפשר לתפוס פוקימוני קרח שונים." "אני אלך למהגוני! אבל איך אגיע לשם?" היא הסתכלה במפה. "צריך לעבור בהר מורטר…טוב, זו לא תהיה בעיה! נכון, איווי?" "וווווי!" הם קמו והתכוונו להמשיך ללכת, כשפתאום הופיעה לפניהם במה משום מקום ושני אנשים בבגדים לבנים קפצו עליה. "כדי להגן על העולם מהרס חסר תקנה!" "כדי להציל את כל תושבי המדינה!" "כדי לכבוש את היבשה, האוויר והמים!" "כדי להגיע אף לכוכבים שבשמים!" "הא?" נדהמה אמילי. "ג'סי!" "ג'יימס!" "צוות רוקט במהירות האור ללא רחם!" "היכנע עכשיו, או שתאלץ להילחם!" "מיאו, בדיוק!" "עכשיו נודניק, תן לנו את הפיקאצ'ו שלך מייד" איימה האישה, שקראה לעצמה ג'סי. "אין כאן שום פיקאצ'ו, ואני לא נודניק.." אמרה אמילי, משועשעת. "ווויי!" חייך איווי. "מה זאת אומרת אתה לא הנודני...." ג'סי הסתכלה על אמילי בפעם הראשונה. "היי! את באמת לא הנודניק! ג'יימס!!!" "אבל הוא היה אמור להיות כאן!" אמר ג'יימס והסתכל במפה שבידו. "המפה שלך הפוכה, טמבל!" צעקה ג'סי והרביצה לג'יימס בראשו. "תסתמו שניכם!" קפץ המיאו ושרט אותם. "אתם לא רואים? יש כאן איווי נדיר לבוס!" "זה נכון!" שניהם קמו. "קדימה, נודניקית, תני לנו את איווי!" קראה ג'סי. "לעולם לא!" אמילי החזיקה באיווי חזק. "אז ניקח אותו בכוח! צא ארבוק!" "קדימה, וויזינג!" "אוי לא..."מילמלה אמילי "סייזור, צא! כנף ברזל, עכשיו!" אמר קול משום מקום. סייזור הגיע בתעופה והנחית על ארבוק מתקפת כנף ברזל חזקה במיוחד. "מה??!" קראו ג'סי, ג'יימס ומיאו בבהלה, ואמילי בהפתעה. "סייזור, עכשיו מתקפת דחיפה על וויזינג!" וויזינג לא הספיק להגיב וקיבל זעזוע רציני. "מתקפת בוץ, וויזינג!" צעק ג'יימס. "סייזור, זריזות!" השיב בעל הקול המיסטורי. וויזינג הוקף בהמון סייזורים ותקף את הלא-נכון. "עכשיו צבת פלדה!"המשיך. צבת הפלדה פגעה חזק, ווויזינג לא עמד בזה. "חזור" לחש ג'יימס. בינתיים ארבוק התאושש מעט, וג'סי צעקה: "קדימה ארבוק, התקף אותו מאחור בחצי רעל!" "סייזור, זריזות!" סייזור התקמק בקלות מהחצים והתכונן להתקיף. "זה הזמן, סייזור, השתמש בקרן על!" "סיי-זוווור!" סייזור ירה קרן על אדירה שהעיפה את צוות רוקט. "לא שוב!" צעקה ג'סי. "אני שונא להתפוצץ!" בכה ג'יימס. "והפעם התפוצצנו בגלל שני נודניקים שאנחנו אפילו לא מכירים!" ילל מיאו. "צוות רוקט שוב מתפוצץ!!" צעקו. נער כבן 15 יצא מבין השיחים. סייזור נחת לידו. "תו-תודה לך.." מילמלה אמילי. היא ליטפה את הצבת של סייזור בידה. "הסייזור שלך מדהים...." "אני יודע" אמר הנער. "אני וסייזור החברים הכי טובים." "שמי אמילי" היא הושיטה את ידה ללחיצה. הנער כרע ברך ונשק לידה. "שמי דניאל. אני בטוח שעוד ניפגש, אמילי." הוא ניגש לסייזור. "בוא סייזור. נזוז" הוא עלה על גב הפוקימון ושניהם עפו משם. "אתה ראית מה שאני ראיתי, איווי?" "וווי.." השיב איווי, נדהם כמוה. "טוב..אני מניחה שאנחנו צריכים להמשיך" הם הלכו לעבר הר מורטר. המשך יבוא