יוצאים לדרך קנטה הוא ילד בן 10, שיוצא היום למסעו לליגת ג'וטו, במסעו הוא יפגוש פוקימונים מעניינים, מאמנים חזקים, חברים טובים, וינסה להעפיל לליגת ג'וטו ואפילו לנצח בה, וכך להיות פוקימון מאסטר. ועכשיו תיהנו מהפרק הראשון של:"מסעות ג'וטו!" "קום קנטה! קום!" אמרה אמו של קנטה, "אתה תאחר לקבלת הפוקימון הראשון שלך אצל פרופסור אלם!" "בסדר אימא, בסדר..." אמר קנטה בקול עייף, "מה השעה?" שאל. "6.00 בבוקר" אמרה אימו. "6.00 בבוקר?" הוא שאל בתמיהה, "זה מוקדם מדי! אני הולך לפרופסור אלם רק בשעה 8.00 יכולתי לישון עוד שעתיים בשקט!" אמר קנטה בנימה של כעס בדיבורו. "הרגע חמודי! אני רוצה שתיקח ראשון את הפוקימון שלך!" אמרה אימו בחיוך רחב. "אתה יודע במי תבחר?" "אימא אני יודע בדיוק איזה, זה לא ברור?" קנטה אמר והצביע לעבר קיר חדרו. "אה..." צחקה אימו של קנטה, "זה ברור לגמרי איך שכחתי?" אמרה אימו בנימה של צחוק. "טוב עכשיו את יודעת!" אם לא הבנתם, קנטה הוא מעריץ גדול של פוקימוני האש, מאז ומתמיד אהב אותם, למד עליהם, אסף תמונות ומידע עליהם ומה לא, ועכשיו כשהוא יוצא למעבדה של פרופסור אלם... "ביי אימא! תאחלי לי בהצלחה במסע!" "בהצלחה מתוקי! לך לפרופסור שלא תאחר!" "אימא זה 6.30 בבוקר, איך אני אאחר?", "טוב חמודי התיק שלך מוכן, הנה האוכל, הבגדים, השתייה, הכובע, תקבל הפוכדורים והפוקדע מפרופסור אלם לאחר קבלת הפוקימון שלך!" "אני יודע אימא..." אמר קנטה בקול מיואש, "אני יכול ללכת?" "רגע אחד!" אמרה אימו, "אימא לא מקבלת נשיקה לפני שהיא נפרדת מבנה לכל כך הרבה זמן?" "נו טוב...", קנטה אמר ונישק את לחי אימו, "ביי אימא!" "ביי מתוקי!" אמרה אימו בגאווה. קנטה החל פוסע לעבר המעבדה נחוש בבחירתו של הפוקימון הנכון, והנה הוא הגיע למעבדה. "שלום קנטה!" "היי פרופסור אלם!" "מה שלומך היום? היום הגדול שלך!" "כן פרופסור אני מחכה כבר זמן רב!" "טוב בלי פטפוטים מיותרים, במי אתה בוחר?", פתאום הגיחו מדלת המעבדה שני ילדים, ילדה כחולת שיער עם עיניים כחולות, וילד חום שיער עם עיניים שחורות, "היי קנטה" אמרו שני הילדים. "היי מרינה! היי גיוניצ'י!", אמר קנטה, "מה קורה?" "הכל סבבה", אמרה מרינה. "הכל בסדר", אמר גיוניצ'י. "יופי!", אמר קנטה בשמחה, מרינה וגיוניצ'י היו חבריו הטובים מילדות. "טוב ילדים בלי בזבוזי זמן!" אמר הפרופסור, "בואו לפה ותסתכלו טוב", הוא אמר לשלושתם, השלושה התקרבו לשולחן שעליו עמדו שלושה פוכדורים. פוכדור בגוון ירוק עם חריטת עלה על חלקו הקדמי של הפוכדור, פוכדור כחול עם חריטת טיפת מים על חלקו הקדמי, ופוכדור אדום עם חריטת להבה על חלקו הקדמי של הפוכדור, שלושת הילדים הושיטו ידיים בנחישות לעבר הפוכדורים הנבחרים, ואמרו יחד:"סינדקוויל! טוטודייל! צ'יקוריטה!" קנטה אחז בפוכדור האדום בוהק של סינדקוויל, מרינה אחזה בפוכדור הכחול הנוצץ של טוטודייל, וגיוניצ'י אחז בפוכדור המבריק של צ'יקוריטה. לכל אחד מהם היה ניצוץ בעיניים כאשר אחז בפוכדור של הפוקימון הראשון שלו. "מוכנים חבר'ה?", אמר קנטה לחבריו. "אני מוכנה קנטה!" אמרה מרינה, "בואו נצא!", אמר גיוניצ'י. "רגע אחד שלושתכם" אמר הפרופסור, "קחו!" הפרופסור הושיט לכל אחד מהם חמישה פוכדורים בצבע תואם לפוכדור של הפוקימון שבחרו, ופוקדע חדש ומשוכלל לכל אחד, "עכשיו אתה מוכנים!" "מוכן סינדקוויל חברי החדש?", אמר קנטה. "טוטודייל אנחנו מתחילים!". אמרה מרינה. "בוא נצא צ'יקוריטה!" "בהצלחה שלושתכם!", אמר הפרופסור. שלושתם אמרו יחד:" תודה פרופסור אלם!" "חבר'ה אנחנו נצליח בליגת ג'וטו ונגיע ישר לגביע!" אמר קנטה. "אתה צודק קנטה!" אמרה מרינה בשמחה. "בואו נצא כבר שנגיע מוקדם לעיר הראשונה, לעיר צ'ריגרוב" "צ'ריגרוב הנה אנחנו מגיעים!" אמר קנטה. "קדימה!", אמרה מרינה. האם השלושה הללו יצליחו במסע? האם הפוקימונים שלהם יהיו חזקים וטובים מספיק? האם הם יהיו מאמנים טובים? ומה יקרה בעיר צ'ריגרוב? יש המון שאלות, אבל תקבלו תשובות רק בפרק הבא של... "מסעות ג'וטו!" סיפור זה נכתב ע"י KeNtA, כל הזכויות שמורות לאתר "פוראט-נסט".