הפוקימון הפצוע גיבורינו ממשיכים בדרכם לעיר ויולט, עד שמישהו מסוים התחיל לנדנד... "חבר'ה, אני רעב, בואו נעשה הפסקה...", אמר קנטה לקול קרקור בטנו, "אבל אנחנו צריכים להמשיך ללכת אם אנחנו רוצים להגיע מהר לעיר ויולט", אמר גיוניצ'י כשהסתכל על המפה והמשיך בהליכה, "אבל גיוניצ'י גם אני טיפה רעבה...", אמרה מרינה בקול מיואש, "טוב אם אתם כל כך רעבים אז נעצור לחצי שעה, נאכל, נשתה, ננוח ונמשיך בדרך", אמר גיוניצ'י תוך כדי חיפוש למקום טוב לשבת בו, "תראה שם יש עץ נחמד עם צל נעים!", אמרה מרינה, "טוב לא איכפת לי איפה העיקר שנאכל ונשתה ואולי קצת ננוח, אנחנו הולכים ככה כבר שעות!". השלושה התיישבו מתחת לעץ והחלו אוכלים את הסנדוויצ'ים שאימו של קנטה ארזה להם. "אימא שלך יודעת להכין אוכל קנטה!", אמר גיוניצ'י תוך כדי לעיסה ובליעה מהירה של האוכל, "טוב ככה זה כשיש אימא כמו שלי...", אמר קנטה בבליעה ארוכה, "טוב אני גמרתי לאכול, אני הולכת לנוח בזמן שנשאר", אמרה מרינה, פיהקה פיהוק גדול והלכה לנוח. "קנטה בוא נגמור וננוח, ממש קשה ללכת ככה המון זמן", אמר גיוניצ'י וגמר את הביס האחרון, "טוב אתה צודק...", אמר קנטה ובלע חצי סנדוויץ' בבת אחת, לאחר מכן לגם קצת מבקבוק המים שלו, והלך לנוח עם השאר. לאחר 20 דקות בערך... "כן תכניס לו! תן לו מכות!", אמר קול זר, "תרביץ לו גם אתה! לפוקימון העלוב הזה!", אמר קול זר אחר. "מה קורה שם?", אמרה מרינה, שפשפה את עיניה בעייפות והחלה מתקדמת באיטיות לעבר מקור הקולות, "מי את ילדה? תסתלקי! אנחנו עסוקים פה!", אמר אחד מהנערים, "למה אתם פוגעים בפוקימון הזה?", אמרה מרינה בכעס, "כי בא לנו ילדונת, תסתלקי... או שתפגעי גם את!", אמר הנער השני, "תנסה אותי!", אמרה מרינה תוך כדי שליפת פוכדור מחגורתה, "אני מוכנה לקרב!", אמרה מרינה, "טוב אני אלחם בה...", אמר הנער הראשון, "צא מנקי!", אמר הילד וזרק פוכדור, ממנו יצא מנקי, "צא טוטודייל!", אמרה מרינה וזרקה את פוכדור הבועה לאוויר, ממנו יצא טוטודייל, ולאחר מכן שלפה את הפוקדע, "פוקדע: מנקי, פוקימון הקוף הערמומי, פוקימון זה ידוע בשל מתקפות הלוחם החזקות שלו, ובשל ערמומיותו, שבעזרתה מביס פוקימונים רבים בקרב. התפתחות:פראימיפ. "טוב טוטודייל! תן לו אקדח מים!", אמרה מרינה, "טוטודייל! טוטו!"" טוטודייל ירה אקדח מים ישירות לפיו של מנקי, "מנקי תן לו מכת קרטה!", ציווה הנער על המנקי, "מנקי! מנקי!", אמר המנקי והתקרב לטוטודייל עם מכת הקרטה, "טוטודייל היזהר!", אמרה מרינה בדאגה, אף טוטודייל נפגע והתגלגל על האדמה, "טוטודייל אתה בסדר?", שאלה מרינה בדאגה את טוטודייל, "טוטו...דייל...", אמר טוטודייל בקול חלש, אך קם על רגליו בכעס ונשך בכוח את זנבו של מנקי, "מנקי!!!!!!!", אמר מנקי בכאב, והחל רץ לכל מקום עד שנפל באפיסת כוחות, "הפסדתי! מנקי חזור", אמר הנער בעצב, "יש טוטודייל הצלחת!", אמרה מרינה בשמחה, וטוטודייל קפץ קפיצות עליזות, "טוב אולי הבסת את המנקי של חברי, אבל לא תביסי אותי! צא מצ'וק!", אמר הנער השני תוך כדי זריקת הפוכדור ושחרור הפוקימון הלוחם הגדול ממנו, "מוכן מצ'וק?", שאל הנער, "מצ'וק!!! צ'וק!", אמר המצ'וק, "טוב טוטודייל תהיה מוכן!", אמרה מרינה ושלפה את הפוקדע שוב, "פוקדע:מצ'וק, פוקימון הלוחם, פוקימון זה מצויד בשרשרת שרירים שנמשכת לאורך ורוחב כל גופו, אך הוא זקוק לחגורה שעל בטנו על מנת לשמור על שיווי המשקל של גופו. התפתחות ראשונית: מצ'ופ | התפתחות סופית: מאצ'אמפ. "טוב טוטודייל נתחיל עם אקדח מים!", אמרה מרינה לטוטודייל שלה, "טוטודייל! טו!", אמר הטוטודייל וירה אקדח מים לבטנו של המצ'וק, "חה! חה! חה! לא תוכלי להביס את המצ'וק שלי עם אקדחי מים קטנים כאלו!", אמר הנער בגיחוך, "מצ'וק!", אמר המצ'וק וצחק, "באמת? טוטודייל קפוץ על פניו!", אמרה מרינה, "טוטו...דייל!!!", אמר טוטודייל וקפץ ישירות על פניו של מצ'וק, מצ'וק החל זז מצד לצד מנסה להסיר את טוטודייל מפניו אך ללא הצלחה, "תוריד אותו ממך פוקימון חסר תועלת!", אמר הנער בכעס אל המצ'וק שלו, "מצוק...", אמר מצ'וק בעצב, "טוטודייל קפוץ מפניו ודחף אותו!", אמרה מרינה, "טוטו...ד...ייל!", אמר טוטודייל תוך כדי קפיצה ודחיפת מצ'וק על מאמנו, "רד ממני מצ'וק טיפש! תקוף את הטוטודייל הזה! מכת גוף!", אמר הנער בכעס למצ'וק שלו, "מצ'וק!!! מצ'וק!!!", אמר מצ'וק והכה בחוזקה את טוטודייל בעזרת גופו, "טוטודייל...", אמר טוטודייל בקול חלש ועייף, "טוטודייל החזק מעמד! תן לו בועות לפנים! לפני שהוא יתקוף! אתה תנצח!", אמרה מרינה בנחישות אך בקול מלא תקווה, "טוטודייל!...", אמר טוטודייל והתקיף את פניו של מצ'וק בבועות שגרמו למצ'וק לעיוורון זמני, "עכשיו טוטודייל! נשך את ישבנו והפל אותו על האדמה!", "טוטודייל!", אמר טוטודייל ונשך את מצ'וק באחוריו תוך כדי הפלתו בעוצמה על האדמה, "מצ'וק! לא!", אמר הנער, "מצ'וק... X_X", אמר מצ'וק והתעלף, "יש טוטודייל ניצחנו שוב!", אמרה מרינה לטוטודייל וחייכה לעברו, "טוטודייל!!! טוטודייל!!! טוטו, טוטו, טוטו!", אמר טוטודייל ודילג באושר, "חזור מצ'וק...", אמר הנער, "טוב ניצחת אותנו, אז מה? מה גורם לך לחשוב שלא נמשיך להכות את הפוקימון הקטן הזה?", אמר הילד בצחקוק, "טוב אני יודעת שלא תמשיכו כי... טוטודייל! אקדח מים בכל הכוח על השניים האלו!", אמרה מרינה לטוטודייל, "טוטו!", אמר טוטודייל והעיף את השניים רחוק עד שלא נראו באופק, "הצילו!!!", נשמעו הנערים צועקים ונעלמו, "ניצחנו טוטודייל!", אמרה מרינה לטוטודייל וחיבקה אותו בידיה, "מרינה, זה היה קרב יפה, אבל את שכחת למה נלחמת בהם מלכתחילה?", אמר גיוניצ'י שנשען על עץ ליד קנטה, "גיוניצ'י! קנטה! הייתם פה כל הזמן ולא עזרתם לי?", אמרה מרינה בכעס, "טוב נלחמת כל כך יפה שלא רצינו להפריע לך...", אמר קנטה בלגלוג, "חה, חה, חה נורא מצחיק...", אמרה מרינה, "טוב מרינה! הפוקימון הפצוע צריך לעזור לו!", אמר גיוניצ'י, "כמעט שכחתי!", אמרה מרינה והלכה לעברו, מרימה אותו על ידיה ומביאה אותו לגיוניצ'י, "מעניין מה פוקדע אומר עליו...", אמר קנטה, שלף את הפוקדע וכיוון לעברו של הפוקימון הקטן, "פוקדע: פיצ'ו, פוקימון העכבר הזעיר, פוקימון מסוג חשמל, פוקימון זה אינו מיומן במתקפות חשמל ועלול לגרום לעצמו הלם תוך כדי קרב, פוקימון תינוק. שלב הבא: פיקאצ'ו | שלב סופי: ראיצ'ו. "טוב, אני ארסס עליו את התרופה שיש לי בתיק, אחבוש את פצעיו, נשים אותו לידנו שינוח ונשאיר לו אוכל ושתייה, אחרי זה נשחרר אותו, עכשיו...", אמר גיוניצ'י, שלף את התרופה וריסס על פצעיו של פיצ'ו שכבר היה מעולף, חבש אותם, והניח לו תפוח עם צלוחית שתייה ליד, "בואו נניח לו", אמר גיוניצ'י, "טוב...", אמרה מרינה ונישקה את לחיו של פיצ'ו בעדינות, "בואי מרינה, את תנוחי לידו, ואם הוא יתעורר תטפלי בו, הרי את היית זו שהצילה אותו...", אמר קנטה, והלך עם גיוניצ'י לנוח מתחת לעץ, "טוב תודה חבר'ה...", אמרה מרינה, שכבה ליד פיצ'ו ונרדמה. "פיצ'ו...צ'ו...", אמר פיצ'ו ונגס בתפוח האדום והמתוק שגיוניצ'י השאיר לו, "פיצ'ו! אתה בסדר!", אמרה מרינה בשמחה וחיבקה אותו, "אני דאגתי לך נורא!", אמרה מרינה והחלה מזילה דמעות, "פיצ'ו!", אמר פיצ'ו בחיוך ונישק את מצחה, "פיצ'ו הרעים לא פה והם לא יפגעו בך שוב! העיקר שאתה בסדר עכשיו!", אמרה מרינה, ופיצ'ו גמר את התפוח עד אז, "פיצ'ו!", אמר פיצ'ו ושתה את המים שהונחו ליד התפוח, "פי...", פיצ'ו גמר את הכל, והרגיש הרבה יותר טוב, "טוב פיצ'ו אני אסיר לך את התחבושות ואז תוכל ללכת", אמרה מרינה בעצב, "פיצ'ו?", אמר פיצ'ו בתמיהה בזמן שמרינה הורידה את התחבושות שלו וראתה שהפצעים הגלידו כבר, "טוב פיצ'ו, אני מניחה שכאן אנחנו נפרדים, אתה תוכל לחזור להיכן שמצאתי אותך...", אמרה מרינה והסתירה את דמעותיה, "פיצ'ו!", אמר פיצ'ו וענה בסירוב, "אתה לא רוצה לחזור? למה?", שאלה מרינה את פיצ'ו, "פיצ'ו...", אמר פיצ'ו, קפץ אל ידיה של מרינה וחיכך את ראשו בבטנה, "אז מה תעשה? תצטרף אלי?", שאלה מרינה, "פיצ'ו! -!", אמר פיצ'ו והנהן בחיוב, "טוב, קדימה!", אמרה מרינה ושלפה פוכדור בועה אחד מחגורתה, "אתה יכול להיכנס לפה!", אמרה מרינה בחיוך לפיצ'ו, "פיצ'!", אמר פיצ'ו וקפץ ישר אל תוך הפוכדור. "תפסתי פיצ'ו!", אמרה מרינה בשמחה, "חבר'ה תתעוררו! תראו פיצ'ו הצטרף אלי!", אמרה מרינה לקנטה וגיוניצ'י שכרגע התעוררו, "מזל טוב מרינה, אבל עכשיו ממשיכים לעיר ויולט!", אמר קנטה, "אתה צודק קנטה, אנחנו צריכים להתחיל ללכת!", אמר גיוניצ'י, "טוב קדימה! אני מוכנה!", אמרה מרינה והחבורה החלה בהליכה לעיר ויולט ולתג ג'וטו הראשון שלהם... מתי החבורה תגיע לעיר ויולט? אילו עוד פוקימונים מחכים לגיבורינו? האם יפגשו גיבורינו עוד רוע חזק יותר ממה שפגשו עד עכשיו? איך יהיה פיצ'ו החבר החדש בחבורה? כל התשובות לשאלות אלו ועוד בפרק הבא של... "מסעות ג'וטו!". סיפור זה נכתב ע"י KeNtA, כל הזכויות שמורות לאתר "פוראט-נסט".