"עשבים שוטים" לאחר ימים של הליכה ארוכה, גיבורינו סוף סוף מגיעים לעיר ויולט, וכאשר הגיעו למרכז הפוקימונים... "אוי לא, אוי לא, הפוקימונים המסכנים...", אמרה האחות ג'וי מתרוצצת בין חולה לחולה, "שלום ילדים, אני מבינה שבאתם על מנת להביא את הפוקימונים שלכם לטיפול, אך עכשיו גם החולים שנמצאים פה כבר לא יכולים לקבל טיפול", הוסיפה האחות בבהלה, "למה האחות ג'וי מה קרה?", שאל קנטה, "טוב, יש הפסקת חשמל בכל העיר, הבעיה שהיא נמשכת יותר מדי זמן, ובקרוב הפוקימונים פה לא ישרדו בלי חשמל שיפעיל את המכשירים שמרפאים אותם ועוזרים לטיפולים", אמרה האחות והחלה בוכה, "אל תבכי, כיצד נוכל לעזור האחות ג'וי?", שאלה מרינה, "כל דבר, רק תאמרי ואנחנו נעשה", אמר גיוניצ'י והחזיק את ידה של האחות ג'וי, "טוב, תוכלו ללכת למנהרות התת-קרקעיות, משם מגיעים המים לכל העיר", הסבירה האחות ג'וי, "המים חשובים מאד, המים מהמנהרות זורמים ומסובבים את הטורבינות, שיוצרות את החשמל ומספקות אותו לעיר", הוסיפה, "אין בעיה האחות ג'וי, נבדוק, נחקור, ונפתור את הבעיה!", הבטיח קנטה לאחות, "כן! אנחנו נחזיר את החשמל לכל העיר!", אמרה מרינה לאחות, "הירגעו, אנחנו אפילו לא יודעים איפה המנהרות הללו", אמר גיוניצ'י לשניים הממהרים, "על-מנת להגיע למנהרות, עליכם לפנות ימינה מהמרכז, ולהמשיך למעלה, שם תמצאו את המנהרות", הסבירה האחות בדיוק רב, "טוב, עכשיו נצא!", אמר קנטה, "להתראות האחות ג'וי!", הוסיפה מרינה לדברי קנטה, "נפתור את הבעיה", הוסיף גיוניצ'י לדברי מרינה וקנטה", "להתראות ילדים! בהצלחה לכם!", אמרה האחות ג'וי, והילדים החלו בדרכם למנהרות. "אתם חושבים שנצליח להציל את העיר, האחות והפוקימונים החולים?", שאלה מרינה את קנטה וגיוניצ'י, "ברור! איזו מן שאלה זו?", אמר קנטה למרינה בכעס, "אני חושב שנצליח, רק צריך את למצוא את הבעיה ולפתור אותה פשוט זה הכל", אמר גיוניצ'י בעודו מתכנן כיצד לפתור את הבעיה, "טוב, אנחנו מתעכבים כאן בגלל כלום, צריכים ללכת יותר מהר, אחרת יהיה מאוחר מדי להציל את הפוקימונים החולים", אמר קנטה בדאגה, "מסכנים, הם בטח סובלים שם...", הרהרה לה מרינה, "טוב, קנטה צודק, בואו נרוץ!", אמר גיוניצ'י והחל רץ לעבר המנהרות. "מה זה?", פער קנטה את פיו והסתכל על חורשה, שהפכה לחורבה אמיתית, "כאילו הוריקן עבר פה!", אמרה מרינה, "או אולי כמה פושעים...", הנהן גיוניצ'י, "פושעים? כמו צוות דארק או משהו כזה?", שאל קנטה את גיוניצ'י, "בדיוק כזה!", ענה גיוניצ'י לקנטה בחשד גדול. "גיוניצ'י, המנהרות נמצאות מתחת למכסה הענק הזה?", שאל קנטה, "כנראה שכן קנטה", ענה גיוניצ'י, "תעזור לי להרים אותו", הוסיף, "טוב", ענה קנטה, והשניים הרימו מעט את המכסה והפילו אותו מיד, "זה כבד מדי בשבילנו!", אמר קנטה, "אני אעזור!", אמרה מרינה והשלושה הרימו יחד, אך ללא הצלחה, "אולי הפוקימונים יוכלו לעזור?", שאל גיוניצ'י את קנטה ומרינה, "יכול להיות, שווה לנסות!", אמר קנטה, "צא סינדקוויל! צא סנטרט! צא פידג'יאוטו!", אמר קנטה ושלח את הפוכדורים לאוויר, "צא טוטודייל! צא פיצ'ו! צא סנטרט!", אמרה מרינה ושלחה את הפוכדורים לאוויר, "צא צ'יקוריטה! צא זובאט! צא סנטרט!", השלושה הוציאו את כל הפוקימונים שלהם מהפוכדורים, וכולם הרימו ביחד את המכסה, קנטה, גיוניצ'י דוחף אותו, מרינה את גיוניצ'י, סינדקוויל את גיוניצ'י, טוטודייל את סינדקוויל, צ'יקוריטה את טוטודייל, פיצ'ו את צ'יקוריטה, פידג'יאוטו את פיצ'ו, זובאט את פידג'יאוטו, ושלושת הסנטרטים בסוף, עד שלבסוף... "הצלחנו!", אמר קנטה וסילק את המכסה לצד, "חזור סינדקוויל! חזור פידג'יאוטו! חזור סנטרט!", אמר קנטה והחזיר את הפוקימונים לפוכדורים שלהם, "חזור טוטודייל! חזור סנטרט! חזור פיצ'ו!", אמרה מרינה והחזירה את הפוקימונים לפוכדורים, "חזור צ'יקוריטה! חזור סנטרט! חזור זובאט!", אמר גיוניצ'י והחזיר את הפוקימונים לפוכדורים, "קדימה בואו ניכנס!", אמר קנטה וניכנס וירד במדרגות המאובקות לאט לאט, "זה נראה מפחיד...", אמרה מרינה והיססה להיכנס, "לא יקרה כלום...", אמר גיוניצ'י והלך אחרי קנטה, "טוב אם אתם אומרים", אמרה מרינה והחלה פוסעת בזהירות רבה במדרגות, "חשוך מאד, תוציא את סינדקוויל, שיאיר לנו את המקום", אמר גיוניצ'י והצביע על הפוכדור של סינדקוויל, "טוב, אתה כנראה צודק, צא סינדקוויל!", אמר קנטה והוציא את סינדקוויל מהפוכדור, "תפעיל להבה, ותאיר את המקום החשוך הזה, "סינדקוווווויל!", ענה סינדקוויל והאיר את המקום בשנייה, "עכשיו לאן נלך?", שאלה מרינה, "אני לא יודע, אתה יודע גיוניצ'י?", שאל קנטה את גיוניצ'י, "אין לי מושג!", אמר גיוניצ'י ונאנח, "יש לי רעיון!", הוסיף גיוניצ'י, "צא זובאט!", גיוניצ'י זרק את הפוכדור באוויר וזובאט יצא החוצה, "זובאט הפעל את העל-קולי שלך, תמצא לנו דרך ללכת בה!", אמר גיוניצ'י לזובאט, "צוויץ!", זובאט הפעיל את העל-קולי שלו והחל מעופף לעבר מקום אחר, מסמן לאחרים לעקוב אחריו, "תראו זובאט מצא משהו!", אמר קנטה, "בואו נעקוב אחריו! הוא בטח יוביל אותנו לבעיה!", אמר גיוניצ'י והשלושה החלו הולכים יחד בעיקום פנים, עם סינדקוויל בעקבותיו של זובאט. "אלוהים אדירים!", אמר קנטה, "מה לעזאזל קורה פה?", שאל גיוניצ'י, "זה מדהים! ומוזר...", אמרה מרינה "פוקימונים! בהמונים!", אמר קנטה, "בואו נראה מה פוקדע יאמר עליהם", אמר קנטה ושלף את הפוקדע, "פוקדע: בלספראוט, פוקימון העשב, פוקימון דמוי שורש זה, יכול לשאוב מינרלים חיוניים לקיומו מהאדמה, וכך להתחזק ולהתקיים, מה שהופך אותו לפוקימון מסתורי במיוחד. חולשה: פוקימוני האש | יתרון: פוקימוני החשמל. שלב אמצעי: וויפינבל | שלב סופי: ויקטריבל". "יש כאן המון! הם בטח חיים בעדרים!", אמר קנטה לגיוניצ'י ומרינה, "אבל מה הם עושים פה? זה לא יכול להיות הבית שלהם, נכון?", שאלה מרינה, "אני יודע מה קורה פה, בדיוק מה קורה פה!", אמר גיוניצ'י בהתרגשות, "זוכרים את החורשה ההרוסה? זה היה הבית שלהם כפי הנראה, ומכיוון שהוא נהרס בצורה כלשהי, המקום הכי טוב הבא, היה המנהרות הללו! כאשר הם התיישבו פה, המושבה שלהם, הם כנראה חסמו את זרימת המים, וכך התחילה הפסקת החשמל!", הסביר גיוניצ'י במשך מספר דקות, "תיאוריה הגיונית למדי, אתה בטוח צודק!", אמר קנטה, "אבל איך נזיז אותם מפה? אם הם ימשיכו לחיות פה, החשמל לא יעבוד לעולם!", הוסיף קנטה, "אנחנו צריכים לגרום להם לצאת מפה!", אמרה מרינה, "אני יודע, וחשבתי על משהו מתוחכם...", אמר קנטה לשניים האחרים במבט מלא זימה, "דבר אלי...", אמר גיוניצ'י לקנטה, "טוב, מה חולשתם הגדולה ביותר? אש! אש = סינדקוויל, סינדקוויל = גירוש הבלספראוטים!", אמר קנטה בקצרה לגיוניצ'י, "יש משהו בדבריך קנטה", אמר גיוניצ'י, "טוב גיוניצ'י, קח את צ'יקוריטה שלך ותנסו למצוא בחוץ מקום מחייה לבלספראוטים, החורשה ההיא כבר הרוסה, הם לא יוכלו לחיות בה, ואני משער שרק פוקימון עשב יוכל למצוא נקום טוב ומתאים לפוקימון עשב אחר", אמר קנטה לגיוניצ'י במהירות, "טוב, אני יוצא לדרך!", גיוניצ'י החל חוזר על עקבותיו אל מחוץ למנהרות וחזרה אל העיר, שבא חיפש יחד עם צ'יקוריטה מקום מחייה חדש לבלספראוטים. "סינדקוויל מוכן? תן להם להביור! אבל לא ישירות שלא תעלף אותם, רק תבהיל! שהם יברחו החוצה!", הסביר קנטה לסינדקוויל את התוכנית, "סינדקוויל! סינדה!", סינדקוויל הבין והחל זורק להבות לצדדים, כך הפחיד את הבלספראוטים, ומרוב בהלה הם החלו רצים החוצה, חוזרים במנהרות, יוצאים דרך הפתח וחוזרים לחורשה שלהם. "חבר'ה, לא מצאנו מקום מתאים, הם נמצאים כולם שם בחורשה ההרוסה, עומדים ללא מעשה!", אמר גיוניצ'י בעודו מתנשף מהריצה וצ'יקוריטה לידו, "טוב, נטפל בזה אחר-כך", אמר קנטה, "אה, חבר'ה, מה הבלספראוט הזה עושה?", מרינה הצביעה על בלספראוט כועס אחד בצד, "הוא לא הלך עם השאר, כנראה הוא לא פחד מהאש כמוהם", אמר גיוניצ'י, "חבר'ה, לכו טפלו בבלספראוטים האחרים, אני אטפל בו!", אמר קנטה, "סינדקוויל מותש, השתמש באנרגיה רבה להארת המנהרות ובסילוק הבלספראוטים, חזור סינדקוויל!", קנטה החזיר את סינדקוויל התשוש לפוכדור, "עבודה יפה סינדקוויל, סנטרט! צא!", קנטה זרק את הפוכדור וסנטרט יצא ממנו, "סנטרט! סנט!", אמר סנטרט בשמחה, "פעם ראשונה לכל דבר", אמר קנטה בעוד מרינה וגיוניצ'י רצים לעבר היציאה, "סנטרט מוכן להילחם?", שאל קנטה את סנטרט, "סנטרט!", סנטרט היה מוכן ומזומן, "סנטרט! דחיפה!", סנטרט דחף את בלספראוט במהירות, בלספראוט נפל, "תן לו מכת זנב!", סנטרט הכה בבלספראוט עם זנבו, "בלספראוט!", בלספראוט הצליף בסנטרט עם גפניו וסנטרט נפל, "סנטרט! תעיף עליו חול!", פקד קנטה על סנטרט, "סנט!", סנטרט זרק חול על בלספראוט, דבר שהאט אותו, "בלספראוט!", בלספראוט החל מנופף בגפניו, "סנטרט תתחמק!", סנטרט התחמק בכמה עד שאחד פגע בו, "סנטרט! נסה לדחוף אותו על קיר המנהרה!", סנטרט אסף כוח, רץ במהירות אדירה ודחף את בלספראוט בעוצמה על הקיר, בלספראוט התשוש הובס, "בלס... x_x", "פוכדור להבה! צא!", קנטה זרק את הפוכדור על בלספראוט, בלספראוט נלכד בתוכו, והפוכדור החל נע מצד לצד, עד שנעצר, "תפסתי בלספראוט! יש!", קנטה רקד בשמחה עם הפוכדור של בלספראוט, "חזור סנטרט! עבודה טובה!", קנטה החזיר את סנטרט והחל רץ אל מחוץ למנהרה. "חבר'ה הגעתי! תפסתי את הבלספראוט ו... חבר'ה?", קנטה התבונן במרינה וגיוניצ'י בפנים מוזרות, "תסתכל!", מרינה סימנה לקנטה, "זה לא יאומן!", קנטה הסתכל על הבלספראוטים, הבלספראוטים הפרישו אבקה קסומה, ששיקמה את כל החורשה והפכה אותה למה שהייתה בעבר, חורשה ירוקה ופורחת, "חבר'ה אני חושב שכרגע חזינו באחד מנפלאות הטבע", אמר גיוניצ'י, "אתה מתכוון נפלאות הפוקימונים...", תקנה מרינה את גיוניצ'י, "חבר'ה, בואו לפה וראו את זה", אמר קנטה למרינה וגיוניצ'י בחשד, "מה קרה קנטה?", שאלה מרינה, "תסתכלו על זה!", הוא אמר, "עקבות נעליים ושאריות אוכל!", קראה מרינה, "והם נראים כמו אלה שראינו בעיר צ'ריגרוב אחרי הפגישה הראשונה עם צוות דארק", הוסיף גיוניצ'י, "חבר'ה נראה לי שמישהו באמת עוקב אחרינו...", אמר קנטה, "לא זה סתם צירוף מקרים...", אמר גיוניצ'י, "בואו נחזור למרכז", אמרה מרינה, "קדימה!", ענו קנטה וגיוניצ'י והשלושה החלו חוזרים למרכז הפוקימונים בעיר. "אני רואה שהחשמל חזר!", אמר קנטה לאחות ג'וי, "כן! בזכותכם ילדים!", אמרה האחות וחייכה לעברם, "איך עשיתם זאת?",שאלה, "זה סיפור ממש ארוך!", אמרו השלושה בקול רם, "טוב, העיקר שהחשמל חזק, והפוקימונים בריאים ושלמים!", האחות לקחה את הפוכדורים של מרינה קנטה וגיוניצ'י לחדר ההתאוששות, "אני מניח שהתמזל מזלנו היום חברים", אמר קנטה למרינה וגיוניצ'י, "אתה צודק, ממש מזל אמיתי", ענה גיוניצ'י, "הצלנו עיר, הצלנו פוקימונים חולים, עזרנו לבלספראוטים לחזור הביתה, וראינו מחזה מדהים ביופיו", אמרה מרינה בשמחה, "ולכדתי פוקימון חדש!", אמר קנטה, "כנראה הבלספראוטים היו עצלנים מדי קודם, ולא תיקנו את היער מוקדם יותר...", צחק קנטה, "קנטה!", הכתה מרינה בכתפו, "טוב! טוב! רק צחקתי!", אמר קנטה שהתחמק ממנה, "בואו נלך לישון, הגענו לעיר ויולט, עבר עלינו יום ארוך, מלא הרפתקאות, ואני ממש עייף," "כן גם אני", אמרה מרינה ופיהקה, "לילה טוב חברים", אמר קנטה, "לילה טוב קנטה",אמר גיוניצ'י ושכב על מיטתו, "חלומות פז חברים",אמרה מרינה וכיבתה את האור. האם עוד הפתעות כאלו מחכות לגיבורינו בהמשך? האם גיבורינו סוף סוף יגיעו למכון העיר ולתג הראשון? ואם כן אז האם ישיגו אותו? התשובות לשאלות אלו ועוד בפרק הבא של... "מסעות ג'וטו!". סיפור זה נכתב ע"י KeNtA, כל הזכויות שמורות לאתר "פוראט-נסט".