מאת-ירח

פרק י"א- ירח שטנו לעבר אי האש. ראיתי שפוניטה ולאפרס נהנים וחייכתי לעצמי. פתאום לאפרס נעצרה בבהלה. היא הביטה לשמיים. עקבתי אחרי מבטה וראיתי אותו. הוא נראה כמו ניצן שחור של פרח בעל עיניים אפלות. הוא היה בעל עוצמה. הרגשתי את זה. הוא הביט בי בריכוז וליחשש: "ג'וי... ירח... ארטיקונו... באלז... ונום... מי את? מה שמך? איך זה שאיני יודע אותו? אולי את...?" הוא הפנה את מבטו אל אי האש. "כן... שם..." הוא מלמל והביט בי. "אחרייך... מגינה... אי אפשר... לפנייך... מדוע...? הוא אבוד... למה... להגן..." הוא לחשש מותש ונעלם בין העננים. נדהמתי. פתחתי את התיק וראיתי מחשב קטן. רשמתי במהירות כל מה שהיצור אמר לפני שאשכח. לאפרס התאוששה. היא שטה במהירות אל אי האש. היא כנראה חשבה על הפוכדור הבטוח... בכל אופן, הגענו לבסוף לאי האש. היער היה שקט. פוניטה רחרח בחשד. הוא התחיל לרוץ לכיוון מסוים. "היי חכה!" קראתי אליו. הוא לא שמע. אני צריכה לרוץ אחריו אחרת אאבד אותו! רצתי אחריוף הוא היה מהיר ממני אבל תמיד יכולתי לראותו. לבסוף הוא עצר ורחרח עצם כלשהו בחשד. זה נראה כמו ענף בוער. ענף בוער עם אש שלא מתפשטת?! נגעתי בו בחשד, הוא היה חמים, אבל הוא לא היה אש. הוצאתי את הפוקדע. 'זוהי נוצה של מולטרס. היא מפתחת ראפידש לפיירו. היא נדירה מאוד ותמיד תהיה חמה, אבל לא כחומה של האש.' הבטתי בנוצה. אספתי אותה לתוך התיק והחלפתי את הכפתור של הפוקדע לאי האש. אולי אצטרך אותה מתישהו... "היי את!" שמעתי צעקה... המשך יבוא