מאת-ירח

פרק י"ג- ירח רגליו של פוניטה קפאו. "גלגל אש!" קראה ירח. "פוני!" צהל פוניטה ומילא אחר ההוראה. גלגל האש המיס את הקרח ופגע בסיל, אבל לא פגיעה קשה. החושך ירד, והקרב המשיך. שני המאמנים המשיכו להלחם ולא שמו לב לעשרות העיניים שצצו סביבם. לפתע נשמעה יללה. המאמנים קפאו לרגע. "האונדורים וגראולייטים!" מלמל המאמן. "בואי נפסיק את הקרב!" הוא קרא לעבר ירח. היא הסכימה, למרות שלא הבינה למה. "חזור סיל, עבודה יפה. צאו כולכם!" "ופו!" "לאאא!" "אוקטרילי" שלושת פוקימוני המים נראו מגוכחים על היבשה. מין השיחים יצאה קבוצה גדולה של פוקימונים, משני סוגים. ירח הפנתה את הפוקדע האדום לעבר אחד מהם. 'האונדור. יללותיהם המוזרות מובנות אך ורק להם. מתפתח ל-האונדום.' היא ראתה עוד סוג של פוקימון והפנתה גם אליו את הפוקדע. 'גראולייט. הפוקימון הנאמן. אמיץ, ותמיד ישמור אמונים לחבריו. מתפתח ל-ארקניין.' "אם גראולייטים אמורים להיות נאמנים, למה הם תוקפים אותנו?" "האנשים באי הזה לא ממש מעריכים פוקימוני אש, למרות שהאי הזה נקרא אי האש, והם התעללו בגרואלייטים וצדו את ההאונדורים. אז אלו ברחו וחברו ביחד" ענה לה המאמן. 'בדיוק כמו חלק מהפוקימונים שהגיעו למרכז הפוקימונים... פצועים מהתעללות' הרהרה ירח, 'אסור היה להפגין כלפיהם שום סוג של אלימות ולאט לאט הם חזרו להיות חברותיים ונאמנים'. וזה מה שהיא החליטה לעשות. "קדימה כולם! אקדח מים!!" הפוקימונים התכוננו. "לא!!!" היא נעמדה מולם, אבל הם לא היססו ושלחו אקדח מים. האקדח פגע בה, ופוקימוני האש ניצלו. פוניטה התקרב אליה בדאגה, אבל היא קמה. ' מזל שבבית הספר לאחיות תרגלנו עמידות בפני מתקפות של פוקימונים' היא הרהרה. "מה עשית?!" שאג המאמן. "הגנתי עליהם!" היא השיבה בכעס. "מה אתה עשית?!" "מה זאת אומרת?! ניסיתי להרחיק אותם מפה!!" "תן לי לנסות" ההאונדורים והגראולייטים בהו במאמנים הנלחמים. מעולם, אבל מעולם לא עשו משהו טוב למענם. ובייחוד לא הגנו עליהם. והילדה הזאת, היא הגנה עליהם! אבל למה? מה יצא לה מזה? "מה יצא לך מזה?" שאל המאמן באי-הבנה. "כלום" היא השיבה בפשטות, "אבל תפקידם של מאמנים הוא לא רק לתפוס פוקימונים ולהלחם איתם, אלא גם לעזור להם כשצריך" 'לעזור?,' שאלו ההאונדורים והגראולייטים אחד את השני, 'לנו?' ירח לא חיכתה לתשובה. היא התקדמה לעבר הפוקימונים הכלביים. --------------> היצור הרגיש בגל חום ששטף את גופו הצנום. "חום... הנה זה... אי האש..." המשך יבוא...