מאת-ירח

פרק ד'- ג'וי ירח אהבתי אותם. נשארתי לעבוד באיי תפוז רק בשבילם. ועכשיו, אחרי שהאיזון הופר וזכיתי לראות אותם... ראיתי אותם בכל מקום. בכל דבר שהיה בו הדמיון הקלוש ביותר ראיתי אותם. אנשים אומרים שאני ג'וי חסרת אחריות. שיאמרו. הם לא מבינים. ניגשתי למרפסת. נשמתי עמוק. 'לו רק יכולתי לפשוט מעלי את האחות ג'וי ולהיות מי שאני באמת... לפחות לשעה קלה...' הרהרתי בעצב. רציתי כל כך... להיות מאמנת... ואולי... להשתתף בליגה וגם לראות אותם... קמתי באנחה. 'דברים כמו השתנות יש רק באגדות או רק לפוקימונים.' הרהרתי. נראתי כמו בת עשרים. כולם אמרו לי את זה. למעשה הייתי בת חמש-עשרה. אבל כבר הייתי ג'וי בתפקוד מלא. נאנחתי. לא רציתי לבלות פה את כל חיי, כלומר, אני אוהבת נורא פוקימונים, אבל רציתי לאמן אותם. הבעיה היא שלג'ואיות אין בכלל את זכות הבחירה הזאת... פניתי להכנס לבניין. פתאום עטפה אותי חשכה. "אני מוכן למלא את בקשותייך," אמר הקול "אבל בתמורה את צריכה להסכים שיזרעו בך את זרע הרשע" אפילו בייאושי לא הסכמתי לזה. "לא!!!" צעקתי. החושך הפך לאור וקול רך ונעים אמר לי: "עברת את המבחן שהרוב לא עוברים. בחרי את שלוש משאלות ליבך הכמוסות ביותר." בחרתי אותן. "אממ... אני רוצה להראות כמו ילדה בת 15 ולא ג'וי בת 20" ביקשתי. הרגשתי שאני משתנה. פקחתי את עיניי. הרגשתי משונה. בצורה כלשהי יכולתי לראות את עצמי בלי מראה. היו לי עיניים ירוקות ושיער שחור ומתולתל שנאסף בקוקו. על ראשי היה כובע מצחייה בצבע ירוק, והיו לי מכנסיי ג'ינס וחולצה ירוקה. הרגשתי שעל גבי יש תיק ירוק. "ומה המשאלה השנייה שלך?" שאל הקול. "אני רוצה לצאת למסע באיי תפוז!" אמרתי באושר. "זה יתגשם. ומה עם המשאלה השלישית?" "אני רוצה לשמור אותה" אמרתי. "בסדר. בהצלחה במסע שלך... אה רגע... את לא יכולה להסתובב עם השם ג'וי. מצאי לך שם אחר. מהו?" חשבתי לרגע על מה שהיה פה לפני שהגיע הקול הנעים. אפלה. ירח. ירח תמיד תאיר באפלה. "אני רוצה שיקראו לי ירח!" קראתי. ניצבתי שוב במקום אמיתי. במעבדה. "אני כבר בא!" קרא קול מתוך אחד החדרים. בזמן שחיכיתי ניסיתי לקרוא לעצמי ג'וי. לא יכולתי. זה לא היה השם שלי יותר. פרופסור מיהר לקראתי. "היי, אני פרופסור לייט. היו לנו לבחירה את: וולפיקס , פוקימון השועל מסוג האש. גולדין , שמכונה מלכת הים והוא פוקימון מים. ריביף , הארנב שעל גופו חמישה גפנים והוא פוקימון עשב. ואלקיד , פוקימון החשמל. אבל כולם כבר נבחרו. נשאר רק פוניטה, פוקימון האש." "אני אקח אותו!" אמרתי בהתלהבות. "בסדר." הוא הגיש לי פוכדור. זה היה הפוכדור של פוניטה. "גילינו שלראפידש, ההתפתחות של פוניטה, יש שלוש התפתחויות: פיירו, שהוא סוס שעשוי מלהבה ומתפתח עם נוצה של מולטרס. ברקי (כן, אני יודעת שזה אמבראון ביפנית), שמעיף ניצוצות חשמל כאשר הוא דוהר ומתפתח עם נוצה של זאפדוס. ובלאז, שהוא חד-קרן ומתפתח עם נוצה של ארטיקונו. אני מניח שהבנת ששלושת ההתפתחויות האלו קיימות רק באיי תפוז." "תודה! עכשיו אני יכולה לצאת למסע?" "חכי! הנה לך פוקגיר, פוכדורים ופוקדע מיוחד לאיי תפוז עם אישור להשתתף בליגת איי תפוח הזהב." הפוקדע היה כחול עמוק. פתחתי אותו. היו בו חמישה כפתורים ועליהם אותיות: אחד אדום, עם האות א' לאי האש, אחד צהוב, עם האות ב' לאי הברקים, אחד תכלכל בהיר עם האות ק' לאי הקרח, אחד ירוק, עם האות ע' ואחד גדול כחול עמוק, עם האות ש' האי שמוטי. "למה זה?" "כאשר את מגיעה לאי האש, למשל, תלחצי על הכפתור האדום והפוקדע יהפוך לפוקדע לאי האש." "ומה הכפתור הירוק?" פרופסור לייט חייך ולא ענה. המשך יבוא