מאת-ירח

פרק ו'- ארטיקונו פתאום שמתי לב שיש ספר בתוך ה'מערה' שלי. זה לא המקום של ספרים! אחזתי את הספר בעדינות ברגלי. היתה לי הרגשה שהוא חשוב. צרחתי כדי לוודא ולהגיד שלא ברחתי, שאני רק הולך לזמן קצר. התרוממתי בכבדות. דאיתי לעבר האי שמוטי. החום הכאיב לי, אבל הייתי רגיל אליו. הפלתי את הספר על החוף וחזרתי לאי שלי. נחתתי על הקרח. הרגשתי את הקור. זה הבית שלי. אהבתי ושנאתי אותו. אבל זה הבית שנתן לי לוגיה. אין מקום אחר שאני שייך אליו. לא רציתי מקום אחר. אבל, משהו בכל זאת לא היה בסדר. אין פה מאמני קרח. אני מבין אותם. אין הרבה פוקימוני קרח ומהמעט שיש אפשר למצוא מקסימום ארבעה באיי תפוז. אבל בכל זאת... המשך יבוא