כתב-פוראט,מנהל האתר

קרב מלוכלך ריי פליים והרוקט נפלו במהירות שיא אל מעמקי תחנת הרוח. ריי פלט צעקה לפני שהתרסק על בורג אחד מאוזן, שלמזלו, לא היה מחובר לשום בורג מאונך שירטש אותו. הרוקט נפל למטה ואיכשהו ניצל ממגעים עם הברגים. הוא התרסק על הרצפה. פליים המשיך ליפול למטה, אל שני ברגים אלכסוניים שהסתובבו אחד כלפי השני. והוא נפל בדיוק אל האמצע. "אההה!" פליים עצם את עיניו. לפתע הוא האט. הוא הביט למעלה וראה שגלוויניג מושך אותו במאמץ רב למעלה. אך גלוויניג היה קטן מידי ופליים לאט לאט התקרב למטה, לברגים המרטשים. "תחזיק מעמד גלוויניג!" אמר פליים לגלוויניג. "גלוו… ינג…" גלוויניג הזיע מרוב מאמץ. פליים התקרב יותר אל הברגים. הוא קיפל את רגליו כדי שהברגים לא ירטשו אותן. "גלוויניג, תנסה להרים חזק יותר!" אמר פליים בבהילות. "ייינג…" גלווינג לא הצליח. נשמע קול שיסוע נוראי וקצה נעלו של פליים שוסעה. פלים ניסה לקפל את רגליו עוד יותר למעלה. הוא חשב בתכיפות על רעיון ולפתע הוא נזכר בצורה בא הוא וריי הצליחו לקפוץ ממוטות העץ אל הבורג הגדול. על ידי התנדנדות. "גלוויניג, אתה יכול לנדנד אותי קדימה ואחורה?" שאל פליים. "גלוו." הנהן גלוויניג והחל לנדנד את פליים קדימה ואחורה. -זה הימור עצום ובכלל לא בטוח אבל זה עדיףף על פני הגורל שיקרה לי אם אני לא אהמר.- חשב פליים. "עזוב, עכשיו!" קרא פליים. גלוויניג עזב אותו והתנופה הקפיצה את פליים מהברגים והלאה. הוא המשיך ליפול למטה עד שהצליח לתפוס בקצה של מרפסת קטנה. "פיו…" פליים מחה את הזיעה ממצחו. הוא הביט בגלוויניג שהיה מותש. "אתה יכול לחזור עכשיו גלוויניג." הוא שלף את הפוכדור של גלוויניג והחזיר את גלוויניג לפוכדור. פליים בדיוק הרהר איך יוריד אותו ואת פליים למטה כאשר נשמע קול של עץ נשבר. "קנגסקאן!!!" קנקסקאן, שהחזיק בקרש בתקרה השבורה כדי לא ליפול, נפל לפתע מלמעלה. נשמע קול התנגשות גדול כשקנגסקאן התרסק על אחד הברגים. כל מבנה הברגים רעד. פליים הסתובב בבהלה וראה את הבורג עליו שכב ריי, מחוסר הכרה, מתחיל להתמוטט. בדיוק באותו זמן, בורג ענקי נפל מלמעלה על המרפסת הקטנה שפליים שהה עליה. המרפסת התעקמה ונתלשה ממקומה. פליים צעק בבהלה וקפץ בכל כוחותיו אל עמוד גדול ומאוזן שהסתובב. פליים הצליח לאחוז בו. העמוד הסתובב לצד של פליים והוא נפל ותפס כל פעם מחדש. עוד בורג נפל והרס את הבורג שסובב את העמוד. העמד נעצר בקול איום של חריקה. פליים נשם לרווחה. עכשיו הוא היה צריך רק לחשוב איך לרדת. בינתים, הבורג שעליו שכב ריי המעולף התעקם עוד מעט. אך המעט הזה היה מספיק בשביל שריי יחליק מהבורג למטה. פליים הביט למעלה וראה את ריי צונח למטה, לקראתו. "ריי!" צעק פליים בבהלה. ריי עבר אותו ונפל לתוך שני ברגים מרטשים שהסתובבו אחד כלפי השני. אך הוא נעצר שניה לפני שנגע בברגים. פליים תפס את חברו. "תחזיק מעמד!" קרא פליים במאמץ. -אני יותר מקווה שאני אחזיק מעמד- הוא חשב. רעש של עץ נשבר. העמוד החל להישבר ולהתעקם. פליים הצליח להביא אותו ואת ריי המעולף לידי ישיבה על העמוד. העמוד לגמרי והתעקם בצורה אלכסונית כלפי מטה. פליים וריי גלשו במורד העמוד ונזרקו בכוח רב ממנו והלאה. "אהההה!" צרח פליים בבהלה והוטח בכוח על רצפה חזקה. ---------------------------------- ריי פקח את עיניו. הוא שכב על מיטה של בית חולים. הוא ניסה להתרומם אך גבו כאב נורא והוא חזר לשכב. "כדי שתשכב ילד," אמר קול מוכר. "האגן שלך חבוש. יש לך מזל ששום דבר רציני לא קרה מהנפילה ההיא. אחרת היית נכה לכל החיים." -נפילה?- חשב ריי. ואז הוא נזכר. הוא זכר את הרצפה מתבקעת ונשברת ואותו נופל למטה. הוא זכר את קנגסקאן הנתלה על אחד הקרשים ואת פליים הנופל בצרחה למטה. ואז הכל החשיך. "פליים בסדר?" שאל ריי בדאגה. "הוא בסדר. העמוד כנראה התעקם ושניכם נפלתם ממנו ישר אל מרפסת המדרגות. היה לכם מזל גדול. פליים בסדר גמור מלבד חוויה טראומטית." האיש הדובר התקרב אל ריי והוא זיהה אותו. "ביימוס!" קרא ריי בהפתעה. "נכון מאוד." אמר ביימוס. "יצאתי אחריכם ישר אחרי שטיפלתי בטאוורוסים. לא רציתי שתעשו משהו טיפשי אם יהיה אפשר לעשות את אותו הדבר בדרך בטוחה. מסתבר שאי היה אפשר לעשות זאת בדרך בטוחה. כך או כך, איחרתי את המועד. מצאתי אתכם על הרצפה. פליים התעורר כעבור שניות ספורות אבל אתה כבר היית מעולף. לקחתי אתכם הנה והנה אתה כאן." הוא סיים. "עוד כמה זמן אני יוכל לצאת?" שאל ריי בציפיה. "שבוע אחד ותראה כמו חדש." פסק ביימוס. ריי הרכין את ראשו. "אבל בינינו, אתה תוכל לקום על הרגליים וללכת למכון תוך יום." קרץ לו ביימוס. ריי פער את פיו. "איך ידעת?" "רואים עליך." צחק ביימוס. "אני חיייב ללכת עכשיו. יש לי עבודה לעשות." "תודה רבה ביימוס. להתראות." קרא אחריו ריי. ---------------------------------- ביימוס לא היה האורח היחיד. בהמשך היום הגיע פליים ונשאר לצידו של ריי. לקראת הערב, האחות ג'וי הופיעה עם סנטרט. היא ריפאה את סנטרט מהרעל וכעת הוא הרגיש הרבה יותר טוב. ריי היה מאושר לראות את סנטרט ממש כמו שסנטרט היה מאושר איתו. הוא נדחק קצת הצידה ואפשר לסנטרט לישון איתו. ריי כיסה את סנטרט בסמיכה הרכה והנעימה ושניהם נרדמו במהירות. ---------------------------------- "דווווווו.... דווודריוווו!" קריאה של דודריאו העירה את ריי לשחר יפיפה. הוא ליטף את סנטרט שעדיין ישן וירד מהמיטה. ריי נאנק בכאב. האגן שלו כאב אך הוא הצליח להתגבר על הכאב. הוא החל ללכת בחדר כדי להתרגל. לאחר מכן, הוא התלבש ולקח את סנטרט, שהתעורר ביינתים, לארוחת בוקר. לאחר ארוחת בוקר טעימה ומזינה, יצאו ריי, פליים, סנטרט וזוורזי מבית החולים ופנו אל המכון של העיר ליבגרוב. הרמקולים שהודיעו אמש על שיבתם של כל הביניינים הכלליים לכלל פעולה ועל חלוף סכנת הטאוורוסים, שקטו. פליים סיפר לריי שהטאוורוסים חזרו לחווה שלהם, רגועים. המכון של העיר ליבגרוב היה מבנה מרשים למדי. מדרגות כלפי מטה הובילו למבנה תחתי שסביב דלתו היו פסלי שיבולים. ריי פתח את דלת המכון. בתוך המכון לא היה כמעט אור. לפידים היו מקור האור היחיד. ריי ופליים המשיכו הלאה עד שהגיעו לעוד מדרגות כלפי מטה שהובילו לזירה. ריי פסע לתוך הזירה והמשך הלאה. הוא ניצב מול מדרגות כלפי מעלה- אל ה"גדה" השניה. שם, בקצה המדרגות, עמד ביימוס. "אתה?!" שאל ריי כלא מאמין. "כן, אני מנהיג המכון." אמר ביימוס. "אם כך," אמר ריי בהרבה פחות ביטחון מכשהיה לו קודם. "אני מזמין אותך לקרב מכון!" "אני נענה לאתגר." אמר ביימוס. לפתע, עפר החל להישפך לתוך הזירה שהייתה בעצם בור. ריי החל לנוס חזרה אל פליים. עד שהגיע למדרגות העפר כבר הגיע לו לכתפיים. הוא ניסה לעלות אך נפל. הוא ניסה שוב והפעם הצליח לאט לאט לעלות. אך מהר מהר העפר בלע אותו. "סנטרט!" קרא ריי ואז נעלם בתוך האפר. "ריי!" צעק פליים בדאגה. הוא החל לחפור באפר אך לא מצא את ריי. "אתה מנסה להרוג אותו?!" הוא צעק על ביימוס. "אתגר המכון הוא גם לאתגר את המאמנים. לא רק את הפוקימונים." ענה ביימוס בקרירות. באותו רגע הגיח ריי מהעפר והשתעל. הוא התרומם מהעפר ופנה לעמוד במקום המיועד לו. כל הרחבה למטה שנראתה מקודם נעלמה. העפר כיסה את הכל. "זהו קרב מכון רשמי של שתיים על שתיים ללא מגבלת זמן. המאמן ריי סוויפט מהעיר פיינט נגד מנהיג המכון ביימוס. הקרב הוא על תג האפר. המאמנים מוכנים?" השופט קרא. הוא עמד בדיוק בקו של אמצע הזירה, צמוד אל הזירה. "אני מוכן. זה הולך להיות קרב מאמן ילד, אך למרות שאני מחבב אותך ולמרות שאתה וחברך הצלתם את העיר תהיה מדוע לכך שלא אקל עליך." אמר ביימוס. "אני יודע ואני מעדיף כך." ענה ריי. "בסדר גמור." הנהן ביימוס. "אני אבחר את דיגלט כפוקימון הראשון שלי, צא!" הוא קרא וזרק פוכדור. הפוכדור נפתח וממנו יצא פוקימון חום וקטן שרק חציו העליון בלט מתוך האדמה. "פליים, מה דעתך בעניין?" שאל ריי. "יש לך שני פוקימונים שטובים על דיגלט. דיגלט הוא פוקימון אדמה ולכן סטרוביט, שהוא פוקימון עשב, וווייאקסר, שהוא פוקימון מים יהיו טובים עליו." לחש לו פליים. "בסדר גמור, אני אבחר בסטרוביט!" קרא ריי והטיל את הפוכדור של סטרוביט. הפוכדור נפתח והפוקימון הארנבי קפץ ממנו. "הקרב יתחיל עכשיו!" קרא השופט. "סטרוביט, השתמש בעלי תער!" קרא ריי. "סטרו!" סטרוביט ירה אל דיגלט עלי תער. "דיגלט, התחפר!" קרא ביימוס. "דיגלטי!" הפוקימון הקטן נכנס לתוך העפר. עברו כמה רגעים שבהם היה לחץ באוויר ולפתע העפר מתחת לסטרוביט החל לרעוד. "ברח משם סטרוביט!" קרא ריי. "סטרו!" סטרוביט ניסה לברוח אך הוא רק עשה צעד אחד וכבר שקע בעפר עד מותניו. צעדיו היו איטיים מאוד במאבק נגד העפר. בפיצוץ גדול של עפר ואבק הגיח דיגלט מהאדמה והעיף את סטרוביט. "בייייט..." סטרוביט נפל כעשרה צעדים מדיגלט וישר שקע בעפר. הוא גנח והשתעל ויצא מהעפר. "מהר סטורביט, דחוף אותו לפני שהוא חוזר לאדמה!" קרא ריי. "ביט!" סטרוביט קפץ אך דיגלט נכנס לאדמה והוא נחת בכבדות. "פגע בו שוב דיגלט!" קרא ביימוס. האדמה תחת סטרוביט רעדה. הוא לא הספיק להתחמק וכבר דיגלט חבט בו שוב בכוח מתוך האדמה. סטרוביט נפל לאחור בכאב. "איך אפשר לנצח את הדיגלט הזה אם הוא כל הזמן מתחמק בתוך האדמה!" אמר ריי בתסכול. "הדרך היחידה לתקוף אותו היא מתי שהוא מחוץ לאדמה ואז הוא תמיד חוזר שוב לאדמה במהירות!" -רגע... אני יכול לנצל את זה לרעתו...- חששב ריי. "דיגלט, חפירה, שוב!" קרא ביימוס ודיגלט התחפר שוב. "אל תנסה לברוח סטרוביט! זה ממילא לא יועיל. לא תצליח להימלט מהדיגלט בתוך כל העפר הזה!" קרא אליו ריי. העפר מתחת לסטרוביט החל לרעוד. "עוד קצת... עוד קצת..." לחש ריי לעצמו. האדמה מתחת לסטרוביט רעדה חזק במיוחד. "עכשיו סטרוביט, קפוץ!" קרא ריי. "בייייט!" סטרוביט קפץ קפיצה ענקית בעוד דיגלט מפספס אותו בשניה האחרונה. "עכשיו תנחת עליו בעזרת רגליך החזקות!" קרא ריי. היה הרושם שסטרוביט עצר את עצמו באמצע האוויר. הוא כיווץ את גופו ואז בכוח התחמתח ונחת בעצמה רבה על דיגלט שלא הספיק להימלט. היה פיצוץ גדול של עפר ואבק. אחרי שהאבק התפזר נראה חור גדול במגרש העפר. השופט פסע לעבר החור. בתוך החור עמד סטרוביט בגאון והדר כשתחתיו דיגלט המעולף. "דיגלט לא יכול להילחם, סטרוביט הוא המנצח!" קרא השופט. ריי קפץ וצעק בקול בעוד פליים הריע. "דיגלט חזור!" קרא ביימוס והחזיר את דיגלט לפוכדור. "זה היה סיבוב קרב נהדר ילד. השתמשת באסטרטגיה מאוד יפה." שיבח ביימוס. "אך הקרב עוד לא נגמר ואין ספק שזהו הסיבוב שלי. אני בוחר בך, דיוריטוצ'!" ביימוס הטיל את הפוכדור ופוקימון גדול ומאיים למראה יצא ממנו. לפוקימון הייתה לוחית גדולה על ראשו וטלפיים גדולות. ריי הפעיל את הפוקדע. -"דיוריטוצ', פוקימון אדמה מפותח. לפוקימוון הזה יש מין לוח על ראשו שמגן עליו מפני סלעים ואבנים בזמן שהוא חופר. טלפיו דמויי כפות החפירה מותאמות לחפירה זריזה."- "הוא נראה חזק... ומסוכן..." אמר ריי בקול חושש. "אבל נוכל להתגבר עליו!" הוא עודד את סטרוביט וניסה גם לעודד את עצמו. "התחל!" קרא השופט. "סטרוביט, נסה עלי תער!" קרא ריי. "סטרוווובייייט!" סטרוביט ירה לעבר דיוריטוצ' עלי תער חזק ככל שיכל. "הגן על עצמך!" קרא ביימוס. "דיייוווו!" דיוריטוצ' התכופף כשהלוח שעל ראשו כלפי עלי התער. העלים פגעו בלוח ונתזו עליו, בלי להשאיר אפילו שריטה. "וואוו..." פלט פליים. "עכשיו תורנו לתקוף, דיוריטוצ', מתקפת דחיפה!" קרא ביימוס. "דיור..." דיוריטוצ' זינק אל עבר סטרוביט. הוא רץ לעברו והפער בינהם קטן מרגע לרגע. "התחמק סטרוביט!" קרא ריי. "ביט!" סטרוביט קפץ והתחמק מדיוריטוצ' ברגע האחרון. "מהלך יפה ילד אבל זה לא יציל אותך." אמר ביימוס. "דיוריטוצ' רק מתחמם! דיוריטוצ', מתקפת שיסוף!" "טוצ'!" דיוריטוצ' שיסף בכוח בעזרת אחת מטלפיו את סטרוביט האומלל. סטוביט נפל לקרקע, מעולף. "סטרוביט לא יכול להמשיך להילחם, דיוריטוצ' הוא המנצח!" קרא השופט. "חזור סטרוביט." קרא ריי והחזיר את סטרוביט לפוכדור. "עשית מה שיכולת. מגיע לך לנוח עכשיו." הוא הרכין את ראשו. -איך אפשר לנצח את הפוקימון החזק הזה?- הוא חשב. "סנטרט." סנטרט משך במכנסיו קלות. ריי הביט בו. "אתה תוכל?" שאל ריי. "סנטרט." הנהן סנטרט במרץ. "ריי חשוב בהגיון. הפוקימון הזה חזק נורא והוא יוכל לנצח בנקל את סנטרט. פרט לכך, עוד נשאר לך פוקימון מים חזק שיש לו יתרון סוג." אמר לו פליים. ריי הרהר. "אני מצטער חבר קטן." הוא אמר אחרי זמן מה. "אך אני אשתמש בווייאקסר הפעם. אני מקווה שאתה מבין אותי." "סנטרט." סנטרט נראה די עצוב אבל הוא הנהן וחייך שוב. "ווייאקסר, אני בוחר בך!" קרא ריי והטיל את הפוכדור של ווייאקסר. "ווייאקסר!" הפוקימון עוטה המסכה קפץ ונחת במקומו בזירה. "היזהר ווייאקסר, היריב הזה קשוח וחזק מאוד. תעשה את מה שאתה יכול." אמר לו ריי. "ווייאקס." ווייאקסר הנהן. "מוכנים? הקרב יתחיל עכשיו!" קרא השופט. "דיוריטוצ', שיסוף!" קרא ביימוס. "השב לו באותו מטבע!" קרא ריי. "וויי!" ווייאקסר שינה את ידיו לשני טלפיים ענקיים בכל יד וחסם את מתקפתו של דיוריטוצ'. דיוריטוצ' הונף לאחור. "אנחנו עדיין יותר מהירים ממנו בעפר הזה דיוריטוצ'. קום ודחיפה!" קרא ביימוס. במהירות מדהימה קם דיוריטוצ' וקפץ על ווייאקסר. "שנה את רגליך למשהו יותר נוח להליכה על עפר סמיך!" קרא ריי. ווייאקסר שינה את רגליו ונמלט לפני שדיוריטוצ' פגע בו. "אקדח מים!" קרא ריי. ווייאקסר שיגר סילון מים על דיוריטוצ'. אך דיוריטוצ' השתופף והמים פגעו בלוח של ראשו ולא הזיקו לו כלל. דיוריטוצ' זינק על ווייאקסר והעיף אותו עם דחיפה. "ווייאקסר, אל תתייאש!" צעק ריי ואז חשב לרגע. הוא הרים את ראשו בחזרה. "מקד את אקדח המים ותירה אותו בכל כוחך על הקצת העליון של הלוח של דיוריטוצ'!" הוא קרא. ווייאקסר שאף אוויר בכוח ואז ירה סילון מים אדיר על חלקו העליון של הלוח של דיורטיוצ'. ראשו דיוריטוצ' הוטה בכוח אחרונית, על אף שללוח לא נגרם שום נזק. "עכשיו ראשו חשוף ווייאקסר! פגע בו!" קרא ריי. ווייאקסר פגע עם אקדח המים בדיוריטוצ' שגנח בכאב. "עוד אחד ווייאקסר!" קרא ריי. "התחפר!" קרא ביימוס. אקדח המים פיספס את דיוריטוצ' שהתחפר באדמה. הייתה שהות. "מה עושים? אי אפשר לחכות עד שדיוריטוצ' יתקוף את ווייאקסר." אמר ריי. "וויי!" הנהן ווייאקסר. ידיו החלו לזהור באור לבן. הם התארכו והוצרו ואז הזוהר נגמר. ווייאקסר הפך את ידיו למקדחי אדמה. הוא השתהה לרגע ואז המקדחים שלו הסתובבו במהירות והוא זינק לתוך העפר. אף פוקימון משני הנלחמים לא נראה. שניהם היו מתחת לאדמה. ריי איגרף את ידיו. ביימוס נשך את שפתיו. לפתע היה פיצוץ בעפר וסילון מים העיף את דיוריטוצ' מתוך העפר. "ווייאקסר!" קרא ריי בשמחה. "הוא העיף את דיוריטוצ'. ווייאקסר זינק מתוך האדמה. "הקרב עדיין לא נגמר!" קרא ביימוס. "דיוריטוצ', חסל אותו בשיסופים!" "טוצ'!" דיוריטוצ' זינק על ווייאקסר והפיל אותו. ריי לא ראה דבר מלבד דיוריטוצ' הרוכן על משהו ומשלח בו שיסופים מכל עבר. "ווייאקסר!" צעק ריי בדאגה. אך הוא זז ממקומו וגילה שווייאקסר הפך את ידיו למגינים. דיוריטוצ' שכב על רגליו ומנע ממנו לברוח אך הוא התגונן בעזרת מגיניו מכל שיסוף של דיוריטוצ'. "תן לו שיסוף עם שתי ידיך ביחד!" קרא ביימוס. "טוצ'!" דיוריטוצ' העלה את ידיו למעלה ובתנופה אדירה הנחית את שתיהן על ווייאקסר. ווייאקסר, אוטומטית, הגן על עצמו עם שני מגניו הכחולים ביחד. הם זועזעו וסדקים נראו בהם אך הם נותרו שלמים. דיוריטוצ' עצר לרגע כדי לנוח. באותו זמן ווייאקסר הסיט מעט את מגניו כדי לבדוק אם הסכנה חלפה. הוא ראה שיש לו שעת כושר והשתמש באקדח מים שהעיף את דיוריטוצ' ממנו. דיוריטוצ' קם כמעט ברגע בו נחת על העפר וקפץ שוב על ווייאקסר שבלם אותו עם מגן ברגע האחרון. היה נראה כאילו דיוריטוצ' כלל לא נפל! "תקוף ווייאקסר!" קרא ריי. דיוריטוצ' הנחית עוד שיסוף על ווייאקסר אך הוא חסם גם אותו עם המגן. דלת קטנה נפתחה לפתע מהמגן ואגרוף ענקי יצא ממנה, מחובר בקפיץ, ופגע בדיוריטוצ' שעף לאחור וקם שוב. דיוריטוצ' זינק שוב על ווייאקסר שידיו חזרו להיות עצמן. "הגן על עצמך ווייאקסר! השתמש במגנים שלך!" קרא ריי. ווייאקסר פלט צעקה כשדיוריטוצ' פגע בו בכוח עם דחיפה והעיף אותו לאחור. הוא עוד לא הספיק לקום ודיוריטוצ' זינק עליו שוב ושיסף בו בכוח. ווייאקסר נפל לאחור. "הוא לא יכול לשנות יותר את עצמו! נגמר לו הכוח לשינויים!" אמר פליים בבהלה. "מה?!" צעק ריי בבהלה. "טוצ'!" דיוריטוצ' הלם שוב בווייאקסר והעיף אותו. ריי הרהר במהירות -אין לווייאקסר עוד כוח לשנות את חלקי גופו. אז נאלץ להסתפק במתקפותיו הרגילות. השתנות או לא, ווייאקסר הוא עדיין פוקימון חזק!- "ווייאקסר, השתמש בזריזות!" קרא ריי. "ווייאקסר!" קרא ווייאקסר והחל להסתובב סביב דיוריטוצ' במהירות שיא. "דיוריטוצ', עצור אותו בדחיפה!" קרא ביימוס. "דיוריטוצ'!" דיוריטוצ' זינק אך פספס את ווייאקסר. "עכשיו ווייאקסר, אקדח מים!" ווייאקסר שיגר אל גבו של דיוריטוצ' סילון מים. דיוריטוצ' גנח בכאב וכרע. "אל תיכנע דיוריטוצ'! הוא לא יכול כבר להתחפר, אז התחפר עכשיו!" קרא ביימוס. דיוריטוצ' הנהן והתחפר לתוך האדמה. "ריי, אם דיוריטוצ' יפגע בווייאקסר עם מתקפת החפירה הזאת וויייאקסר יהיה אבוד!" אמר לו פליים. ריי הביט אל ווייאקסר. ווייאקסר התנשף במאמץ. הוא נראה כאילו הוא הולך להתעלף. "אבל ווייאקסר לא יכול לחפור! והוא לא יצליח להתחמק מדיוריטוצ'! דיוריטוצ' מהיר מידי בהתחפרות שלו!" אמר ריי בפניקה. "יש עוד דרכים להתגבר על זה ריי." אמר פליים. ריי הנהן. "שווה יותר לנסות מאשר להפסיד." הוא אמר. "ווייאקסר, השתמש במתקפה מהירה והתחל להסתובב מהר במעגלים!" קרא ריי. "ווייי!" ווייאקסר החל להסתובב מהר מהר במעגל, מעיף עפר לכל עבר. אבק החל למלות את האולם בכמויות. לאחר זמן מה כל המכון היה מלא בענן אבק ובעפר שעף על כולם. כולם השתעלו והיו מכוסים באבק מכף רגל ועד ראש. לפתע העפר החל להתפזר. ריי הצליח לראות שיש חור ענקי באמצע הזירה. כמו שהוא תכנן, ווייאקסר העיף את העפר לכל עבר והצליח ליצור בור ולהגיע אל דיוריטוצ'. "אקדח מים ווייאקסר!" קרא ריי, על אף שלא ראה אותו. אבל הוא שמח כששמע "וויייי...." ואז קול של סילון מים חזק במיוחד. דיוריטוצ' צרח בכאב ואז הוא נראה לפניהם כשסילון מים העיף אותו מהבור והנחית אותו לצד הבור, מעולף. "לא יאומן!" זעק ביימוס. "ווייאקסר ניצח..." לחש ריי... ניצחון המכון הראשון שלו... "ווייאקסר ניצח!" הוא קרא בשמחה. "דיוריטוצ' לא יכול להמשיך להלחם, הנצחון הוא של ריי סוויפט והווייאקסר שלו!" קרא השופט. ווייאקסר יצא מהבור בחולשה וריי קרב אליו בריצה וחיבק אותו. "ניצחנו ווייאקסר!" הוא קרא בשמחה. "ואתה היית גדול!" "ווייי!" קרא ווייאקסר בשמחה וצנח על ריי בתשישות. ריי חייך לעצמו והחזיר את ווייאקסר לפוכדור. הוא המשיך לשמוח ולצהול עוד שעות אחר כך. --------------------------------- שקיעה... ריי, פליים וביימוס עמדו מחוץ למכון. כולם היו מכוסים בעפר. "טוב ילד, זה היה קרב מרשים מאוד. האסטרטגיות שלך הרשימו אותי מאוד. וגם הווייאקסר שלך לא רע בכלל." אמר ביימוס. "תודה רבה ביימוס." אמר ריי. "מדהים זה איך שניצלת את הזירה שלי לרעתי. מגיע לקבל את תג העפר." הוא הושיט לריי תג נוצץ שנראה כמו אבנים חומות ואפורות שהיו ביחד לגביש אחד. "וואוו... התג הראשון שלי... אני לא ידוע מה להגיד!" אמר ריי בהתלהבות. "זה בסדר ילד. גם אני הרגשתי ככה כשהשגתי את תג הפוקימון הראשון שלי." אמר ביימוס. "עכשיו, אני מציע לך להישאר מעט בעיר ולהחלים מהפציעה שלך. אתה מסכים איתי?" "מסכים? אין סיכוי! יש לנו עוד דרך ארוכה ועוד תגים! אני לא מתכוון להישאר בבית חולים ולא לעשות כלום!" הוא פנה לרוץ ופליים אחריו. "להתראות ביימוס! תודה על הכל!" קראו ריי ופליים. "סנטרט!" "זוורזי!" הפוקימונים רצו אחריהם. "להתראות ילדים! תודה לכם. בזכותכם ליבגרוב חזרה לעצמה." קרא אחריהם ביימוס. "ילד נחמד, אבל אם הוא ימשיך ככה הוא עוד יראה כמו מומיה מרוב גבסים ותחבושות." אמר ביימוס לשופט שיצא באותה שניה מהביניין וצחק בצחוקו העבה. "כן... אבל הוא עוד יגיע רחוק." אמר השופט. "נו, ודאי שהוא יגיע. הוא מזכיר לי את עצמי כשהייתי קטן." אמר ביימוס. "כן... אבל התבונה והמרץ עוברים עם הזמן..." אמר השופט בקול סהרורי. "מה אמרת?!" התרגז ביימוס. "אני עוד יכול לנצח אותך בתחרות ריצה כשגרלי קשורות!" "אוי באמת..." "חוצפן! רוצה להתערב?!" קולותיהם נעלמו אט אט ביחד עם השקיעה בעודם מתרחקים מהמכון לביתם. וביינתים, ריי שמח ועלז על נצחנו ועל תגו החדש- תג העפר. אך, הוא אמר לעצמו, אסור לשמוח יותר מידי. יש לו לזכות בעוד תגים וצריך עוד להתאמן. המשך יבוא...