כתב-פוראט,מנהל האתר

מגדל העץ- מלכודת! מאגורי סוהיהו- השליט האפל בשפה העתיקה ישב אל כיסאו השחור מעוצב הגולגלות. הוא תופף בעצבנות על השולחן המאיים למראה שמלפניו והביט ביושבי החדר בדריכות. "אתם יודעים למה קראתי אתכם." הוא אמר. "כוח הפוקימון הנסתר כמובן." אמר קאראסוול, אחד היועצים. "אילו שטויות. באנו בוודאי לדבר על זרע אגאראסט, עדיין לא סיכמנו האם צריך להרוג את כולם או לא!" התריסה ניראקה, אחת היועצות, כנגד קארסוול. "האדון אמר שצריך. ומה שהאדון אומר הוא חוק! אנחנו יודעים היטב שיש ברשותם דבר יסולא מפז שיכול לעצור בעדינו, רק איננו יודעים מהו." נהם השליט האפל. "כבר דנו בכך." קאראסוול שלח מבט לועג אל נארקה וסוהיהו המשיך. "הכוח האפל של קי-שה-הו קרוב להיות בידי עכשיו יותר מתמיד. חסר לנו רק דבר אחד, ואיננו יודעים מהו. למישהו יש הצעות?" סוהיהו פנה אל הנוכחים. אחד מהיושבים בחדר פתח את פיו בחשש. "ממ... נוכל לבדוק שוב בכתבים העתיקים.. נחפש לעומק ו-" "לא!" שאג סוהיהו. "חיפשנו מספיק בכתבים העתיקים! לא נותר לנו מה לחפש שם!" "אולי אחד מבני אגארסט יודע..." הציעה ניראקה. מאגורי סוהיהו בחן את ההצעה אך בסוף נענע בראשו לשלילה. "לא... הם כבר ודאי לא יודעים על כך. אגארסט לא סיפר להם שום דבר בעניין כוח הפוקימון הנסתר ואת יכולה להיות בטוחה בכך." סוהיהו פנה הביט אל האיש שישב בפינת החדר. "קאראסוול?" הוא שאל. קאראסוול חייך חיוך מעוקל. "כן אדוני, אני סבור שאני יודע איפה למצוא את זה. זה קשור להריגת זרע אגארסט. הכל בעצם-" "אתה צודק." אמר סוהיהו לפני שקאראסוול בכלל התחיל לספר את מה שרצה. "המרכיב האחרון הוא באמת הריגת כל זרע אראגאסט. ואז אוכל לקבל את מבוקשי ואתם את מבוקשכם. ישנה עוד אפשרות. ההשרביט האפל של מאדאקי. אך שרביט זה תמון במקום לא ידוע ומוגן ביותר ואיננו יודעים איפה הוא. יקח שנים למוצאו!" "אז נבחר באפשרות הראשונה- נהרוג את זרע אראגאסט!" אמר נארקה. "האם את יודעת איזו עוצמה יש לבני אראגאסט? מובן שעדיף ללכת על אפשרות השרביט!" התריס קאראסוול כנגדה. שניהם סובבו את ראשיהם כלפי מאגורי סוהיהו, שעיקל את פיו בחיוך מרושע, זדוני. "קאראסוול- אתה תמצא את השרביט. נארקה וכל השאר- הירגו את זרע אגארסט. -------------------------- ושוב, ידידנו באמצע מסעם במחוז סיטו. או ליתר דיוק, באמצע עצירתם. פליים טייל לו עם זוורזי, בוחן צמחים ועקבות פוקימונים עם מכשיר מוזר שדי דמה לפוקדע רק היה גדול הרבה יותר, בזמן שריי היה באמצע קרב פוקימונים משלהב. "ווייאקסר, חזור." קרא ריי והחזיר את ווייאקסר לפוכדור. "נלחמת מצויין." הוא אמר אל הפוכדור ופנה להביט ביריבו. הוא היה נער זקוף ונראה נחוש בדעתו לנצח. שמו היה אורי. משקפי שמש היו תלויים על שערו והוא לבש חולצה אדומה עם פס מתנדנד וירוק ומכנסי ג'ינס קצרים. הסקווירטל שלו כבר נוצח על ידי סטרוביט. אך הסנדסלש שלו, שמשום מה אורי כינה אותו בשם החיבה המוזר "מושיקו" הביס את סטרוביט. ווייאקסר ניצח את מושיקו אך נוצח על ידי האקנס שלו. "טוב, עכשיו הקרב בידיים שלך סנטרט, צא!" קרא ריי. "סנטרט!" קרא סנטרט. "אקנס, עוקץ רעל!" קרא אורי. "סנטרט, התחמק!" קרא ריי. אקנס ירק קוצי רעל אבל סנטרט התחמק ממנו. "מתקפת דחיפה!" קרא ריי. "סנטראאאט!" קרא סנטרט ודחף את אקנס. אקנס זעק בכאב. "אקנס, חנוק אותו!" קרא אורי. "אקאאנס!" אקנס הצליח ללכוד את סנטרט והחל לחנוק אותו. סנטרט צווח בכאב, אך לא הצליח להשתחרר. "סנטרט, הוא בערך במשקל שלך, נסה להעיף אותו ממך!" קרא ריי. סנטרט ניסה, אך ללא הועיל. אקנס חנק אותו יותר חזק. "תנשך אותו!" קרא ריי. "טרט!" סנטרט נשך את אקנס. אקנס קפץ בכאב וסנטרט השתחרר. "מתקפה מהירה!" קרא ריי. "סנטראאאט!" סנטרט פגע בכוח באקנס ואקנס עף אל אורי, מעולף. "אקנס, חזור!" קרא אורי והחזיר את סנטרט. "היה כיף להילחם אתך ילד. אתה מאמן טוב. אני מקווה שיצא לנו להילחם שוב. בפעם הבאה מושיקו שלי ינצח!" הוא הלך מהמקום. בדיוק באותו רגע הגיע פליים למקום, יחד עם זוורזי. שערו של פליים היה רטוב וריי שיער שהם הלכו להתרענן בנחל בקרבת מקום. "אההה... זה היה מרענן..." חייך פליים. "וגם מאוד מעניין! שחינו באגם בקרבת מקום וגם חקרנו פוקימוני מים! נכון זוורזי?" "זוורא!" אמר הפוקימון לאיד. "יופי, הגעתם בזמן. נוכל להמשיך בדרך עכשיו." אמר ריי. פליים הנהן והם אספו את תרמיליהם והמשיכו בדרכם בדרך המלך. הם הלכו שעה קלה כשלפתע נגלה פוקימון קטן וורוד בצד הדרך, מייבב. "מגניב, מה זה?" שאל ריי. הוא כבר הפסיק לשלוף את הפוקדע בכל פעם כי ידע שפליים יכול להחליף את הפוקדע, ואף מעל הפוקדע. "זה פוגידי. פוגידי צעיר עלי להוסיף. הוא פוקימון רעל. הם משתמשים במתקפות גז ומהירות. הגז יוצא מזנבם המשונה." אמר פליים. "הוא נראה עצוב. תראה, הוא בוכה!" אמר ריי. "בטח איבד את אמו." אמר פליים. "צריך לעזור לו. בוא נלך לחפש את אמו." אמר ריי. "אני חושב שלסנטרט יש רעיון טוב יותר מסתם לחפש." אמר פליים והצביע על סנטרט שעמד ליד זוורזי. שניהם עמדו ליד פוגידי ודיברו איתו. "סנטרט." הנהן סנטרט ולפתע רץ וטיפס על סלע גדול. "מה הוא עושה?" שאל ריי. "תיכף תראה." השיב פליים בחיוך. סנטרט, שהיה כבר על ראש הסלע, עמד על זנבו ובכך הגביה עצמו עוד יותר. ואז הוא פלט צווחה דקה וחדה שנשמעה היטב בכל האזור. "ואוו, איזה קול!" התפעל ריי. "הסנטרטים משתמשים בקולם החזק בשביל להזהיר את חבריהם מפני סכנה או לקרוא להם." אמר פליים. סנטרט ירד בחזרה אל ריי שליטף אותו. "אז אני מניח שהוא קרא לאמו של הפוגידי." אמר ריי ופליים הנהן. אוזניו של סנטרט רטטו לפתע בדריכות. "סנטרט!" הוא קפץ לפתע והצביע על דרך צדדית שהייתה באזור ופנתה מדרך המלך. "בוא, סנטרט יודע איפה אמו של הפוגידי. היא בטח שמע את קריאתו וקראה אליו חזרה וכעת הוא שמע אותה. בוא נלך אחריו." אמר פליים והחל ללכת אחרי סנטרט. ריי פנה ללכת אחרי סנטרט כשהוא ממלמל בהתלהבות. "איזה יכולות מדהימות! כמו של שומר-על כזה..." "זוורזי, זוורא זוורזי!" אמר זוורזי לפוגידי הקטן. פוגידי הנהן בשקט וזוורזי הוביל אותו אחרי ריי ופליים. הם המשיכו ללכת כרבע שעה אך פוגידי התעייף. פליים לקח את הקטנטן בזרועותיו והם המשיכו בדרכם. עברה עוד רבע שעה והם הגיעו למקום הררי, אך פורח במיוחד. מימינם הייתה עליה חדה ומשמאלם ירידה חדה. במקום ההוא עמדה פוגידי גדולה מהפוגידי הקטן. הפוגידי הקטן זינק לפתע מידיו של פליים אל הפוגידי הגדולה שחיככה בו את ראשה באהבה. "טונ, נראה שמצאנו את האמא." אמר פליים. "אני אוהב סוף טוב..." נאנח ריי, כנראה מוקדם מדי שכן לפתע יצא פוקימון דמוי דב ענקי מתוך אחד השיחים. "זה אורסרינג!" זעק פליים אך לא הספיק להרחיב שכן לפתע עטף את כולם מסך עשן. "פליים, איפה אתה?" "אני לא יודע!" נשמע קול של אף גדול שמריח את האוויר. "אוורס!" "אההה!!!" "ריי, מה קרה?" "האורסרינג ניסה לתקוף אותי, שמעתי את צעדיו אז ניסיתי לברוח. הוא חלף סנטימטרים לידי." נשמעו קולות של התגלגלות שנקטעו בהתנגשויות של מישהו שנחבט בעצים ונראה היה שאורסרינג שפספס את ריי מתגלגל בזה הרגע בירידת ההר החדה. "מאיפה כל העשן הזה?" "זה הפוגידיים, הם מפוחדים. הם בטח עשו מסך עשן כדי להתגונן." "אה. סנטרט, אתה בסדר?" נשמעה הפוגה. "סנטרט? סנטרט? אהה! איפה סנטרט?!" מסך העשן התפזר. ריי ופליים מצאו שרק הם, זוורזי ואמא פוגידי נמצאים במקום. ------------------- פוגידי הביט מאחורי השיחים. לא מזמן התעשת מהנפילה שנפל לאחר שאורסרינג פגע בו ובסנטרט. סנטרט עדיין לא התעורר מהעילפון. הוא ספג יותר מכות. כנראה להיות קטן זה לפעמים יותר טוב, למשלכשאתה מתגלגל במורד הר ומנסה להיפגע מכמה שפחות עצים. אורסרינג ישב סמוך אליו, מלקק את פצעיו. מזל שאורסרינג לא הבחין בו עדיין. ליד אורסרינג היה איש עוטה שחורים. "לא הצלחת לעמוד במשימתך!" נזף בו האיש בכעס. אורסרינג השפיל את ראשו ונראה אומלל למדי. "למזלך, הפלת את הסנטרט יחד אתך. מסתבר שהדבר יוכל לשמש אותי. עלה במוחי רעיון חילופי." האיש אמר בקול מרושע. הוא הטיל את סנטרט לתוך שק וקשר את השק. הוא העמיס את השק על גבו והחל ללכת תוך כדי שהוא זורק משפט אל אורסרינג שעדיין ישב. "המתן כאן. אם מישהו יתקרב לכאן..." היה שקט של שניה. כנראה האיש הרהר. אך הוא הגיע למסקנה ואמר- "חסל אותו." פוגידי ידע שהאיש הוא בן אדם רע. הוא החליט, אחרי לבטים רבים ונמהרים- לעקוב אחריו. חרש חרש הלך הפוגידי הקטנטן אחרי האיש בשחורים. -------------------- סנטרט פקח את עיניו. הוא היה בחדר גדול מאוד שנראה כמו פנים של איזשהו מגדל מעץ. ארגזי עץ רבים נמצאו במקום ועמודי עץ תמחו בבניין העץ. הבניין היה בצבעי כחול וחום. נשמעו קולות מבעד לארגזים ונשמע שמישהו מדבר שם. סנטרט זקף את אוזניו הארוכות וקלט את השיחה. "כן מאסטרית, עדיין לו הרגתי אותו. לא, לא. יש לי פיתיון. כן, הוא יגיע לכאן. אני מנחש שעוד היום. כן, תודה רבה מאסטרית אעשה זאת." נשמע היה שקול אנושי מדבר עם עצמו אך סנטרט ידע שבודאי האיש מדבר באחת מהמצאות בני האדם- מין קופסה כזו שמדברים דרכה אל בני אדם אחרים. קופסה מצלצלת כזו. האיש המשיך לדבר. "באמת אין לי צורך בו. אם הוא ידע שהפיתיון כאן הוא יבוא. גם אם הפיתיון יהיה חי... או מת." סנטרט הצטמרר. אם פיו לא היה חסום היה בודאי צורח. אם ידיו ורגליו לא היו קשורות בודאי היה בורח. נשמע צליל ניתוק. כנראה האיש סיים לדבר. הצעדים התרחקו. אולי לאיש היה דבר מה לעשות לפני שיחזור אליו, אל סנטרט. נשמע קול רשרוש מצידו. סנטרט הביט למקור הקול. פוגידי נראה מתקרב למקום. ליבו של סנטרט זינק. אולי ישנה עדיין תקווה. הפוגידי הקטן החל לקרוע את מחסום הפה של סנטרט ואת החבלים שקשרו אותו. "היי!" נשמע קול כועס."הסתלק משם!" סנטרט, שהשתחרר בינתים, נמלט. פוגידי נמלט גם הוא, בדיוק בזמן שכן כוכב נינג'ה פגע במקום בו היה לפני שניה. סנטרט ברח כל עוד רוחו בו. האיש דלק מאחוריו. ביינתים פוגידי טיפס במעלה מדרגות עץ אל הקומה הכי גבוהה אליה יכול היה להגיע. הוא יכל לעשות רק דבר אחד כדי להציל את סנטרט- לקרוא לעזרה. ביינתים סנטרט ברח מהאיש. הוא לא ידע לאן לרוץ. האיש התקרב אליו יותר ויותר ונראה היה שהוא לא מתעייף. סנטרט ראה חור קטן, די מתאים לגופו, בקיר. ללא מחשבה נוספת הוא זינק אל תוך החור ונכנס פנימה. החור הוביל אותו בדרך מעוקלת עד למקום שבו נגמר. אך לפחות כאן היה בטוח. "תישאר שם מצדי!" נשמע קול מרוגז וקול גרירה נשמע. לאט לאט החור הפך חשוך עד שסנטרט לא ראה כלום. הוא הביט בסקרנות אל דלת החור. היא הייתה חסומה. על ידי משהו גדול במיוחד. -------------------- ריי ופליים כבר חיפשו בכל המקום, אך לא מצאו דבר. הם החליטו להתפצל. פליים פנה בדרך עוקפת למורד ההר וריי המשיך קדימה. ריי דאג מאוד לסנטרט. הוא נסה שלא לדאוג אך הדאגה כרסמה בלבו כעש. הוא חיפש בכל מקום בו עבר אך לא מצא כלום. כך המשיך לחפש. אחרי שלא מצא את סנטרט גם באזור שבו היה כרגע הוא הביט אל השמים ביאוש. השמש כבר החלה לשקוע. דימדומי הערב מעולם לא נראו יותר עצובים בעיני ריי מעכשיו. אך מה זה? האם יש עמוד עשן בשמים? עיניו לא הטעו אותו. באמת היה עמוד עשן בשמים. הוא יצא מבקעה עמוסה בעצים לא רחוק מהמקום בו עמד כרגע. אולי זה סימן? ריי החל לרוץ בכל המהירות שיכל לאגור אל המקום ממנו בא העשן. -------------------- פליים וזוורזי התהלכו להם ביער, תרים אחר סנטרט שלא נראה בשום מקום. "אולי הוא הלך לחפש אותנו?" אמר פליים לזוורזי. "אולי הוא כלל לא כאן כי הלך לחפש אותנו במקום בו אבד לנו ואולי הוא מחכה באותו מקום." "זוורא." נראה היה שזוורזי לא סובר כמוהו. "בסדר, אז אולי ריי מצא אותו." הוא הציע. "זוורא?" זוורזי נעצר בבת אחת. "מה זה? קרה משהו זוורזי?" שאל פליים. זוורזי לא ענה. בשקט שהיה פליים יכל לשמוע נהמות. "אורסרינג..." מלמל פליים בשקט. "אולי אם נהיה בשקט הוא לא ירגיש בנו, היכן שהוא לא נמצא..." הם החלו הולכים בשקט, פונים בפניה בסבך שיחים. "איי!" זעק פליים בכאב שעה שנתקל בדבר לא ידוע. הוא הלך כמה צעדים לאחור ונאלץ לבלום את צרחתו. מולו ניצב האורסרינג שראו לפני כן, זועם, גדול ומטיל מורא. הוא התכונן לתקוף. "זוורזי, קרן קרח!" קרא פליים. זוורזי ירה קרן קרח מפיו שפגעה באורסרינג. אורסרינג הדף את הקרן עם טלפיו, נפגע אך לא הוקפא. "אאררר!" אורסרינג שאג וזינק על זוורזי. "התחמק זוורזי!" קרא פליים וזוורזי התחמק. "עכשיו השתמש בכשכוש זנב!" זוורזי עשה כן. אורסרינג הסתובב וזינק עליו שוב. "תקוף בדחיפה נמוכה- לבטן זוורזי!" קרא פליים. הוא הכיר את חולשתו של אורסרינג מכמה מאמרים שקרא. "זייי!" אורסרינג נפגע וזעק בקול אך לא נכנע. הוא זינק על זוורזי והלם בו בכוח במתקפת שיסוף, לפני שהלה יספיק להתחמק. "זווורראא" זוורזי נאנק ונפל על האדמה. "זוורזי, אתה בסדר? אתה יכול להילחם?" שאל פליים. זוורזי נעמד בקושי אט אט על רגליו עד שלבסוף הצליח לעמוד. "מצויין!" צהל פליים. "עכשיו, אקדח מים!" אורסרינג ניסה להימלט אך היה איטי מידי ונפגע מאקדח המים החזק של זוורזי. הוא נחת על האדמה, מעולף. ---------------- ריי מצא את עצמו עומד מול מגדל עץ גבוה, בצבעי לבן, חום עץ וכחול. מהמגדל הזה, שהיה במעבה היער ולא נראה מההר, הגיע העשן. השע הייתה כבר שמונה והיה חושך, בהתחשב בעובדה שכעת היה חורף. ריי החליט להיכנס לבפנים. הוא פתח את דלת המגדל אט אט. בפנים היה מעט אור שהגיע ממספר לא מבוטל של נרות. ריי נכנס לאולם ועבר דרך מזדרון צר מעץ שחריצים קטנים, אלכסונים, היו בו. ללא ידיעתו, שהה מישהו מאחורי הקיר והביט בו מבעד לחריצים. לפתע ריי נעצר. הוא היה יכול להישבע ששמה את כולו של סנטרט. האיש שמאחורי החריצים היה עטוף כולו שחורים. חרב הנינג'ה שלו הייתה בידו. זה, נכון, עכשיו ריי היה בטוח שהוא שמע את סנטרט. ונראה שסנטרט גם צועק וגם דוחף משהו. נשמעו צעקותיו של סנטרט ומידי פעם התנגשות כאילו הוא השתמש על משהו במתקפת דחיפה. קיר העץ לא היה עשוי באופן חזק. למעשה, הוא היה עשוי באופן כל כך חלש עד שחרב הייתה יכולה לשבור אותו ולפגוע במי שמצידו האחר. האיש בשחורים חייך והרים את חרבו, מכוון לעיתוי ולמקום המתאים. ריי שמע את סנטרט צועק הפעם בקול רם יותר, כאילו מה שחסם אותו זע מעט. הוא החל לרוץ אליו. לנקודה הזו בדיוק חיכה האיש בשחורים. הוא הרחיק את חרבו לאחור, מוכן להכות. נשמע קול של עצם כלשהו נחבט בכוח בעצם אחר. נשמע קול של דבר מה נדחף אחורנית ואז נשמע קולו של סנטרט. "סנטרט!" צעק סנטרט בכל כוח והופיע מול רייו. ריי עצר בבת אחת. בדיוק באותו זמן חרב שברה את הקיר שמימינו ולחלחלתו של ריי- חתכה בדיוק את המקום בו היו אמור להימצא אילמלא ראה ריי את סנטרט. "לעזאזל, פוקימון ארור!" נשמע קול כועס. "אני אשמיד את שניכם!" הוא קרא והחרב הסתובבה והייתה למאוזנת ואז חתכה במהירות את כל הקיר, לכיוון ריי. "אהה!" צעק ריי והתכופף בזריזות למטה. החרב חלפה מעל ראשו. הוא התגלגל הצידה, לכיוון סנטרט שכן החרב נעצרה שוב וניסתה לדקור אותו בשעה שהיה על הרצפה. "מי אתה?" שאל ריי בפחד. האיש בלבוש השחור הופיע מתוך השבר הגדול שחולל בקיר העץ המתפורר. "אני הוא רייג'ין, שליחו של השליט האפל. תתכונן ילד כי זהו השם האחרון ששמעת בחייך הקצרים!" אמר האיש בשחור ושלף פוכדור. "סייטר, הגיע זמן הצייד!" הוא קרא והשליך את הפוכדור. הפוכדור הוציא מתוכו פוקימון חרקי, גדול ובעל זרועות שנראו כמו חרמשים חדים. "סייטר!" קרא הפוקימון. "אתה יודע מה, דווקא לא בא לי למות היום. צא, ווייאקסר!" קרא ריי והטיל את הפוכדור של ווייאקסר. "ווייאקס!" קרא הפוקימון כשיצא מהפוכדור. "סייטר, חסל את הפוקימון העלוב, אני אטפל בילד." אמר רייג'ין. "למה אתה רוצה להרוג אותי? מי אתה בכלל?" שאל ריי. "אם היית יודע לא הייתי צריך להרוג אותך. היית מת כבר מפחד." אמר רייג'ין וזינק על ריי, חרבו בידיו. ריי הפיל עצמו על ידו האחת ובעזרתה הקפיץ עצמו אחרונית בזמן שהחרב חלפה בלי לפגוע בו. רייג'ין היה מוכן לכך. הוא זינק על ריי עם בעיטה אווירית. ריי השתמש במהלך מסוכן. הוא זינק אל מתחת לרייג'ין, בזמן שהיה באוויר, והתגלגל מתחתיו במהירות. רייג'ין נחת על הרצפה ושילח בעיטה אחורית על ריי אך הלה כבר היה רחוק ומעבר לטווח הרגל שלו. הוא היה על גבו ולכן התמתח לאחור וקפץ על רגליו שוב. "אולי צ'יגוסה אימנה את בנה היטב אך לא תוכל להתחמק לנצח!" רייג'ין הביט בריי שמאחוריו היה ארגז גדול ומאחוריו קיר ואז רץ אל ריי מניף את חרבו הצידה. שיסוף צדדי- חשב ריי לעצמו. רייג'ין שיסף בכוח רב בעזרת חרבו לעבר ריי אך ריי קפץ אחורנית, על הארגז הגדול והחזיק בו בשתי ידיו, תוך כדי שגופו מוחזק על ידי ידיו. הוא שיגר בעיטה חזקה במיוחד שפגעה בפרצופו של רייג'ין. רייג'ין נהדף לאחור כשדם ניתז משפתו. "תרגיל יפה לא? למדתי אותו מאמא שלי." אמר ריי תוך כדי שהוא מתנשף ומנסה להשיב את רוחו. ליבו פעם בקצב כל כך מהיר שחשב שהוא הולך לפרוץ החוצה מחזהו. רייג'ין ירק דם מפיו. הוא סובב את פרצופו לריי ואז צעק צעקת זעם והסתער שוב. ריי זינק הצידה וקפץ והתגלגל באוויר בזמן שהחרב כמעט וחתכה אותו לרוחבו. "אתה תמות!" קרא רייג'ין וחתך בחרבו לרוחב. ריי חיכה לרגע המתאים. הוא התכופף , התחמק מהחרב ואז, בזמן שרייג'ין עדיין היה בתנופת חרבו ריי זינק לעברו ובעט בכוח בבטנו. רייג'ין התקפל אך התאושש מהר והעניק בעיטה מסובבת אל ריי. ריי ניסה להתחמק אך הבעיטה פגעה בידו השמאלית. ריי התרחק לאחור במהירות, ממשש את זרועו הפגועה. הוא ניסה להתאושש אך אגרוף בכתפו גרם לו ליפול לאחור. ריי הביט אל רייג'ין מספיק מהר בשביל להתגלגל לצידו. ארבעה כוכבי ניניג'ה ננעצו ברצפה בה היה שניה לפני כן. "אתה יודע, השמות שלנו דומים. חבל באמת שלא השם מסמל את כוחו של הלוחם." אמר רייג'ין בחיוך והרים את חרבו. "חבל באמת שאתה רק ילד חלש ואני נינג'ה מבוגר עם ניסיון עבר וכוח רב. אז, אומר לך נימורוצ'י ילד, ושברכת הנינג'ות תקח אותך לעולם שמעבר." ריי שכב על הרצפה עדיין ורייג'ין הניף את חרבו. בזמן שריי ורייג'ין נלחמו גם על ווייאקסר וסייטר עבר קרב לא קל. ווייאקסר שינה את ידיו לחרמשים כמו של סייטר. "סייטר!" הפוקימון תקף בזריזות מפתיעה במיוחד, אפילו לסייטר. ווייאקסר התגונן בקושי רב והדף את המכה הראשונה. אך בעיטה של סייטר פגעה בבטנו ואז, כשהוא עדיין בהלם מהבעיטה חתך סייטר חתך ניכר בפניו. אך סייטר לא סיים בזאת. הוא המשיך לתקוף. ווייאקסר הדף גם את המכות הבאות, עכשיו לפחות היה קצת יותר מוכן. מוחו היה נתון רק לקרב והוא הביט על כל אבריו של סייטר ולא רק אל חרמשיו. אך למרות שהיה קצת יותר מוכן לא עלה בידו להתגונן הרבה זמן. סייטר זינק ונתן בעיטה לראשו של ווייאקסר תוך כדי שהוא פורס את שתי חרמשיו לצדדים. ווייאקסר התגונן מהבעיטה עם יד אחת, ניסה להתגונן מחרמש אחד עם יד שניה אך החרמש השני פגע בו בכוח ואחריו בעיטה לראשו. ווייאקסר צנח על הרצפה, מתקשה לעמוד. הוא ידע שלא יצליח לחכות את סייטר וחשוב מכך, הוא לא יוכל כל הזמן להתגונן כי אז יפגע. האסטרטגיה הטובה ביותר היא תקיפה. ווייאקסר זינק לפנים במהירות שלח חרמש אחד לצידו בעוד חרמש אחד תוקף קדימה. סייטר, למרות שהופתע לראות את התאוששותו המהירה של ווייקסר, הדף את חרמשו של ווייאקסר בחרמשו שלו ולהפתעתו של ווייאקסר- תקף את ווייאקסר עם חרמשו השני ועם כל גופו, מזנק עליו. ווייאקסר הועף לאחור ולא הצליח לפגוע בסייטר עם חרמשו השני. סייטר היה לוחם טוב מידי, יחסית אליו. ידי החרמש של ווייאקסר הפכו חזרה לידיו הרגילות. אין טעם. הוא לא יכול להשתמש באסטרטגיה שסייטר מאומן ממנו בה. הוא צריך להשתמש באסטרטגיה שלו. ווייאקסר קם בקושי. ידיו זהרו בלבן והוא שינה אותם לתותחים. "וויייייאקססררר!!!" ווייאקסר ירה מתותחיו כדורי אנרגיה לבנים ובוהקים על סייטר. סייטר זינק מצד לצד והתקרב אט אט לווייאקסר תוך כדי שהוא מתחמק והודף את כדורי האנרגיה. הוא נפצע מעט אך שיסף בכוח את ווייאקסר אל מעבר לכמה ארגזי עץ גבוהים שהיו במקום. זה כבר היה הסוף. ידיו של ווייאקסר חזרו להיות ידיו הנורמליות. כבר לא היה לו עוד כוח להילחם. רייג'ין הנחית בכוח את חרבו. ריי, בלי לחשוב הטיח עצמו לאחור והתנגש בכוח בארגז עץ. החרב פגעה בצליל צורם ברצפה. ריי תפס בעזרת שתי רגליו את החרב ועיקם את רגליו בכוח כך שהסיט את החרב מידיו של רייג'ין. רייג'ין היה מהיר. אמנם חרבו נלקחה ממנו ונזרקה הצידה אך מיד הרגיש ריי בעיטה חזקה במיוחד בצד צלעותיו. הוא התגלגל לאחור, משתנק מכאבים. אך לא היה זמן לבזבז. ריי נעמד בקושי על רגליו. מבט מהיר מסביבו גילה פריט שימושי- מוט ברזל, שהיה לא רחוק מהמקום בו עמד. רייג'ין הרים את חרבו. ריי לקח לעצמו את מוט הברזל. "בסדר גמור, גם לך יש נשק. עכשיו נראה מי יפול אחרון." אמר רייג'ין בחיוך מעושה וקפץ לפנים. ריי הדף את חרבו של רייג'ין בעזרת מוט הברזל אך החרב כאילו מכושפת חזרה במהירות לא נתפסת, הפעם אל כתפו של ריי. ריי הדף אותה בקושי ושילח בעיטה אל רייג'ין. רייג'ין התחמק ושילח את חרבו לצווארו של ריי. לאימתו הרבה חרבו של רייג'ין ביתקה, פשוטו כמשמעו, את מוט הברזל. ריי בקושי הצליח להתחמק מהחרב שלא תבתר את ראשו לשתיים. רייג'ין הניף את חרבו שנית במהירות אך ריי היה זריז ממנו במהלך. הוא הניף חצי מוט ברזל אחד לצד ראשו של רייג'ין ובעזרת המוט השני הוא חבט בכוח בצד הראש. התוצאה הייתה שראשו של רייג'ין הוטח לצד אחד ובנוסף לכך גם התנגש במוט נוסף. ריי ניצל את רגע החולשה של רייג'ין והעניק לבטנו בעיטה חדה בכל כוחו. רייג'ין עף לאחור ונפל על הרצפה, המום ואוחז בבטנו ופניו בכאב. "סבי המנוח תמיד היה אומר אמרה שכזו- לא האוחז במתכת מחושלת וחזקה מיהלום הולם חזק ינצח איש מלחמה. המשמעות היא, אם לא הבנת שהאדון ששלח אותך לא היה צריך לבזבז עליך את נשקיו החזקים אם ממילא אתה לא יודע כיצד להשתמש בהם." אמר ריי, מטיל מידיו את שני מוטות הברזל בקרקוש מתכת ומתקדם אל עבר רייג'ין השרוע על הרצפה בנינוחות. רייג'ין זעם כל כך עד שהרגיש את ראשו בוער. לא רק שכרגע הילד הזה עשה ממני צחוק והכניע אותי, הוא גם מטיף לי מוסר עם האמרות של סבא שלו!! זהו, תתקדם עוד קצת. הוא חשב לעצמו, ידו האחת שכביכול שימשה אותו ליצוב גופו על הרצפה, כבדרך אגב, ליטפה כוכב נינג'ה חד תער ובוהק. תתקרב עוד קצת. פגיעה אחת, ישירה, ישר לראש. הדם שישפך יהיה כמו יין, יחמם את ליבי כמו שיכר משובח. סייטר צעד אל הארגזים בשאננות. הפוקימון היריב היה מחוסל. לא היה לו כל סיכוי, כמובן. סייטר הניף את זרועותיו דמויות החרמש לאחור ושתי תנועות ארוכות חתך את הארגזים שעמדו בדרך לשתיים. מספר פירות, ירקות ומיני פרטים אחרים עפו לכל עבר והתגלגלו במקום. בתוך נחל הליכלוך היה שרוע היריב, חסר יכולת להילחם אך עיניו פקוחות. סייטר היה נחוש לסיים את עבודתו. מכה אחת, קנטה תהיה די ויותר כדי לחסל את היריב העלוב. הוא הרים את אחד מחרמשיו מעלה- והניף אותו בכוח מטה, על ווייאקסר. נשמע צלצול מתכת צורם וחד. חתיכת מתכת גדולה כגודל חלון עמדה בינו לבין סייטר לפתע, שריטה ארוכה ועמוקה מקשטת אותה במקום בו פגע סייטר. סייטר יכול היה להישבע שחתיכת המתכת צצה משום מקום אך אוזניים ארוכות וחומות שצצו מבעד לחתיכת המתכת הראו שפוקימון אחר מעורב לעניין. פוקימון קטן ככל הנראה וחוצפן עד מאוד. "סנטרט!" בקע קול דקיק מאחורי חתיכת המתכת. עין אחת מעיניו של סייטר נפקחה לגודל ביצה בעוד אין אחרת מתכווצת עד כמעט ולא נראת. שתי העיניים נקלעו לעיוותים. ורידים של כעס בקעו אין ספור מתוך מצחו של סייטר והוא השמיע קול כעוס ביותר. שפוקימון קטן כזה ימנע ממנו מלחסל את יריבו?! מי הוא חושב שהוא! "סייטר! סיי סייטר סיי! סייטר!" סייטר החל להכות בחרמשיו במרץ ובכעס רב על חתיכת המתכת שהחלה ליסוג לאחור. סייטר הלך בעקבותיה, ממשיך להכות בלי לאבד מרץ. ריי המשיך להתקדם אל עבר רייג'ין, למרות שהביט גם אל שאר החדר. הוא עצר לרגע משהבחין בסייטר מכה בכוח על חתיכת מתכת גדולה ומבריקה שנסוגה לאחור והוא אחריה. הוא חייך לעצמו. סנטרט. "חבל מאוד שאינך יודע לסייף. אני רק מצטער שלא שלחתי את הסנטרט שלי עליך. זה היה מאוד מאמן אותו למרות שהוא היה מנצח אותך בקלות רבה מידי. כבר עדיף לנצח איזה פוקימון פרא..." ריי שם עצמו כמהרהר בעוד הוא ממשיך ללכת לכיוונו של רייג'ין. זה כבר היה מעל ומעבר למה שיכל רייג'ין לשאת. החוצפן הקטן ישלם על פיו הגדול ברגע זה! רייג'ין שילח את כוכב הנינג'ה בפתאומיות ישר למקום בו... עמד ריי לפני שניה. חבטה חזקה פגעה ברייג'ין והטיחה את ראשו ברצפה. "א.. איך..." הוא ניסה להגיד בפה מלא דם. "הכעס מסגיר את הרגשות הפנימיים שלנו. זוהי אחת מאימרותיו של סבי המנוח. מסתבר שהוא צדק." אמר ריי. "פרט לכך," הוא הוסיף בחיוך "ראיתי את השתקפות כוכב הנינג'ה שלך בחתיכת המתכת של סנטרט. אימי תמיד לימדה אותי להביט סביב בשעת קרב כי הסביבה מאוד חשובה וכל דבר בסביבה יכול לשמש אותי במידה כזו או אחרת." רייג'ין ניסה לבעוט בו אך ריי ריסן אותו בעזרת רגלו. "עכשיו ספר לי מי שלח אותך!" ציווה ריי בטון מאיים. "שום ילד לא יכריח אותי לעשות כלום!" רייג'ין התגלגל לאחור וזינק על רגליו. הוא שלף פיגיון צר, ארוך ורץ אל עבר ריי. התנועה הכעוסה, חסרת המחשבה אפשרה לריי להתכופף בבת אחת, תוך כדי משיכת שרוול ידו של רייג'ין אחריו ולגרום לו למעוד. רייג'ין אכן נפל בתכסיס הפשוט והתגלגל על האדמה. "אוף, למה הם אף פעם לא מקשיבים. בחיי לא ידעתי שאני מסוגל להביס מבוגר, כנראה אתה ממש חלש מה?" ריי פסע לעבר גופתו השרועה של רייג'ין. רייג'ין לא ענה וריי חשב שזה איזשהו תכסיס, מלכודת. ריי שמר מרחק מרייג'ין עד שתפס לבסוף שכבר שתי דקות שלמות חזהו של רייג'ין לא נע. לאט לאט התקרב ריי אל הגופה השרועה והפך אותה על גבה. הפגיון היה נעוץ בחזהו של רייג'ין. הוא התאבד. "סייטר! סייטר סיי! סיי! סייטר!" סייטר המשיך להכות בחתיכת המתכת הגדולה שכבר נסדקה רבות ואיבדה לגמרי את צורתה הריבועית. הוא עוד ילמד את הסנטרט החצוף לקח! סייטר היכה מכה חזקה במיוחד את המתכת ונוצר חתך ארוך בו נראה חלק מגופו של סנטרט. "סנטרט!" צעק סנטרט בפחד. צעדיו הנסוגים לאחור החלו מהירים יותר ונפחדים יותר. הם הגיעו לסוף החדר. ארגזים מלאו כמעט את כל המקום ולסנטרט לא היה לאן להימלט. הוא עצר, גבו מופנה לארגז גדול במיוחד, מצייץ בפחד וממתין לבאות. סייטר חייך לעצמו, לקח תנופה אדירה. "סייייטטטרר!!!" במכה אדירה של שני חרמשיו ביחד נחתכה חתיכת המתכת לחתיכות קטנות ומעברה נגלה גופו הכחול של... "וווויייאאיקקקסססר!!!" בקול עצום נחת פטיש כחול וענקי על ראשו של סייטר וקבר אותו תחתיו. הפגיעה הייתה ישירה מאין כמוה. ווייאקסר הפך את הפטיש לידו הרגילה בחזרה. רועד כולו ומותש עד אין קץ, אך מרוצה ומאושר ווייאקסר נחת בכבדות על הרצפה, מתנשף. סנטרט הופיע מאחורי הארגז הגדול, גם הוא מזיע ומתנשף אך מאושר. "סנטרט!" הוא קרא בקול שמח. "ווייאקסר!" קרא ווייאקסר והנהן. התוכנית עבדה מצויין. ההחלפה הספונטנית הייתה מושלמת. הוא האמין שאם הצליחו לעשות פעולה שכזו בסיכום של שניות באמצע קרב אין דבר שיעמוד בפניהם. צוות מושלם אם כך. ווייאקסר חייך אל סנטרט שהשיב לו את חיוכו הקטן. ---------------- פליים הגיע למגדל העץ. העשן כבר התפזר באוויר. לצידו רצו זוורזי ואמו של פוגידי. ברגע בו התקרבו למגדל רץ אליהם הפוגידי הקטן, מבט של אימה על פניו. הוא ואמו צייצו אחד לשני בבהילות ושניהם הסתלקו מהמקום אפילו בלי להסתכל לאחור. פליים התכוון להיכנס כאשר נפתחה דלת המגדל וריי וסנטרט יצאו ממנה. "מה קרה שם?" שאל פליים, מתנשף מהריצה ומנגב את זיעתו. "כלום, האורסרינג בטח חי כאן והוא הביא לכאן את פוגידי. בטח לארוחת ערב." ריי דיבר כל כך ביובש ובאותו טון בדיוק שלרגע מפחיד אחד חשב פליים שהוא רובוט. "קדימה, בוא נמשיך בדרך." אמר ריי, באותו טון אך פליים לא זז ממקומו. "ריי, למה סנטרט חבול?" הוא שאל. "אה, זה בגלל שנלחמנו באורסרינג. אתה יודע, כדי להציל את הפוקימון ההוא... נו.. זה שהתכוונו להציל.." ריי החל להתבלבל ופליים חשש שמא הוא לא ממש טוב בשקרים. "איזה אורסרינג ריי?" הוא שאל. "מה זאת אומרת? זה שבגללו קרה כל הבלגן!" אמר ריי ופליים שם לב שהוא הסתכל כל אותה שעה על האדמה ולא התיר ממנה את מבטו. "ריי, אני וזוורזי נלחמנו באורסרינג ההוא!" התעקש פליים. "אה, אז זו בטח הייתה אשתו, לא הבחנתי." אמר ריי ותקע מבט אף יותר נחוש באדמה. ריי התיר את מבטו באדמה וחייך אל פליים חיוך מעושה. "קדימה פליים, כל זה שייך לעבר. קדימה, אתה בא לזכות בעוד תג מכון?" הוא החל לרוץ לשביל דרך המלך ופליים והפוקימונים אחריו. פליים החליט שלא לשאול את ריי מה קרה באמת במגדל העץ. אולי זה משהו אישי וריי לא חייב לגלות לו כל דבר... וגיבורנו המשיכו בדרכם, מתירים שאלות רבות מאחוריהם. שאלות אותם היה ירא ריי לדעת את תשובתם. המשך יבוא...