כתב-פוראט,מנהל האתר

שומר הצמח הנסתר ריי ופליים היו בדיוק באמצע דרכם אל עבר... רגע... לאן הם הולכים בכלל? "העיר ליבגרוב." אמר ריי תוך כדי שהוא מביט במפה שהביא עמו. "וואו זה נראה יעד רחוק מאוד. ועוד אומרים שזה המכון הכי קרוב לעיר פיינט. אפילו לעיר דרופול הוא מאוד רחוק אז קרוב לעיר פיינט?!" "הוא באמת המכון הקרוב ביותר לעיר פיינט ולעיר דרוופול." אמר פליים. "שאר המכונים אפילו עוד יותר רחוקים מהעיר דרוופול ופיינט." "טוב, אז נראה שזה הולך להיות מסע ארוך עד לעיר ליבגרוב. אבל לפחות אחרי שנגיע לעיר ליבגרוב הדרך לשאר הערים שיש בהם מכונים תהיה הרבה יותר קצרה מהדרך שאנחנו נאלצים ללכת עד למכון הראשון." הוסיף לאחר שבחן בעיון את יתר המפה. "נכון." אישר פליים. "דרך יפה. אבל קצת חשוך כאן יותר מידי לא?" אמר ריי. הם היו באמצע יער סבוך ויפה ועל אף שהשעה הייתה שעת בוקר, היה די חשוך והשמש חדרה רק בחלקה למקום. לפתע הסתיים השביל בפתאומיות. "אה פליים?" פנה ריי בגמגום. "אני חושש שסטינו מהדרך." פליים הביט במפה. "שטויות! אתה לא רואה שמכאן ממשיכים ללא שביל ופשוט ממשיכים ישר?" "למעשה יש שביל נורא קטן שנראה שהוא מוביל לעיר. נוכל לשאול שם לתדרוך." אמר ריי והצביע על קו קטן מאוד שסימן שזו אינה הדרך הראשית." "ריי, רואים שאף פעם לא היית בטבע. בוא נלך ישר. סמוך עלי." פליים החל ללכת לכיוון שהיה פניהם. "מזה אני בידיוק חושש." אמר ריי באנחה. ------------------------------------------- "ידעתי שאפשר לסמוך עליך," אמר ריי בעגמומיות לאחר כמחצית השעה "שתיקח אותנו לאיבוד." "אני דווקא כן יודע איפה אנחנו." השיב פליים. "איפה?" ריי הרים גבה. "ב... ב... במקום כלשהו עם המוני שיחים ועצים שחוסמים את השמש." הנהן פליים בחוכמה. ריי נפל אחורנית. "נו באמת..." "אבל אני בטוח שאם נמשיך ללכת נמצא את המשך השביל!" קבע פליים וריי נאלץ להמשיך להיגרר אחריו. הם לא ידעו מה בידיוק השעה. רק מעט אור חדר מבעד לעצים שכבר היו בכל מקום והיו ענקיים. הצמחייה הייתה זרועה על כל שטח האדמה והם התקשו ללכת. לפתע שמע ריי קול. "מאיפה זה בא?" שאל ריי בפתאומיות כזו שהבהילה את פליים. "לא שמעתי כלום." אמר פליים. "מכאן." ריי סימן לפליים ושניהם ניגשו לסבך סיחים. ריי הסיט כמה ענפים הצידה ושניהם פלטו אנחת תימהון. קרחת יער גדולה שנראה שכל העצים זזו לצדדים ויצרו מעגל שיצר מעין אולם סודי בתוך היער. העצים כולם נראו כמשתחווים כולם לאמצע והדבר הקנה לאור שמש חזק להאיר מהחור שנוצר מסיבוב העצים למעלה והמחזה היה יפיפה. ריי ופליים נכנסו לתוך קרחת היער והשתוממו לראות שהם לא היו היחידים. הם התפאלו כל כך מהאולם הסודי שהם לא הסתכלו על האמצע. בידיוק באמצע קרחת היער היה צמח ענקי שפרחים סגולים יפיפיהים צמחו ממנו. לדי הצמח עמד איש זקן ולידו עמד פוקימון שדמה לעץ. "מי זה הפוקימון הזה?" שאל ריי. "קראתי עליו." אמר פליים. "זה דנדרואיד. הוא אולי נראה כמו פוקימון צמח אבל הוא פוקימון סלע. יש לו ענף ביד שהוא תמיד בידו. הוא משתמש בו כמו בנשק. הוא יורק סלעים מהפה. אני חושב שהוא פוקימון מפותח של איזה פוקימון אחר בשם סודוודו." "מי אתם?" הקפיץ אותם לפתע הזקן. "מה מעשכם כאן?" "איבדנו את דרכינו." השיב ריי. "זהו שקר! אתם מנסים לגנוב את פרח הצמח הנסתר!" אמר הזקן. "הפוקימון המופלא הזהיר אותנו מגנבים שבאים לגנוב את פרח הצמח הנסתר, נכון דנדרואיד?" "דנדרו!" הנהן הפוקימון בכעס בלי להסיר את מבטו מריי ומפליים. "לא באנו לגנוב דבר!" התגונן ריי. "כן, אנחנו לא גנבים!" אישר פליים. "תאלצו לעבור אותנו בטרם תיקחו את הפרח הנסתר!" צעק הזקן. "אנחנו אפילו לא יודעים מה זה הצמח הזה..." אמר ריי. "אבל לא אתנגד לאיזה קרב!" קפץ פליים. "זוורזי ואני נגמור את הדנדרואיד הזה. יש לנו עדיפות סוג עליו. צא זוורזי!" "זוורא!" קפץ זוורזי לפני דנדרואיד. "דנדרואיד, חסל אותו עם הענף שלך!" צעק הזקן. "דאן!" דנדרואיד קפץ על זוורזי והכה בו בכוח עם הענף שלו אז זוורזי התחמק ממנו. "יפה מאוד זוורזי." אמר פליים. "עכשיו השתמש בקרן קרח ואחר כך אקדח מים ואז השתמש ב-" דנדרואיד קפץ על זוורזי, שהיה עסוק בלהקשיב לפליים, והעיף אותו בכוח עם הענף שלו. " זאוווו" זוורזי נחבט בכוח באדמה. "זוורזי!" הזדעק פליים. "אין טעם פליים!" אמר ריי. "אתה לא יכול לפקוד על פוקימון עשר פקודות בבת אחת! פוקימון הוא לא מעבד נתונים! אתה צריך לעבור את הקרב עם הפוקימון שלך. מהלך אחר מהלך. אתה צריך ללכת עם הפוקימון באותו ראש." ללכת עם הפוקימון באותו ראש... פליים הבין. "זוורזי, השתמש באקדח מים!" קרא פליים. "זוורא" זוורזי קם על רגליו. הוא ירק סילון מים בדנדרואיד שהועף לאחור. "עכשיו השתמש בקרן קרח!" קרא פליים. "דנדרואיד, זריקת סלעים!" קרא הזקן. דנדרואיד היה מהיר יותר. הוא ירק מפיו חופן של סלעים שפגעו בזוורזי בעוצמה. זוורזי עף כמה מטרים לאחור והתקשה מאוד לקום. "מה קרה? למה זוורזי נפגע בכזו עוצמה?" שאל ריי בהשתוממות. "דנדרואיד הוא פוקימון סלע והוא רגיש למים ולקרח ולכן לזוורזי יש עדיפות. לא חשבתי על כך, אך קרח רגיש לסלע." ענה פליים. "לא הגיוני." קרח רגיש לסלע וגם סלע רגיש לקרח?" שאל ריי. "כן. זו רגישות דו צדדית. לדנדרואיד יש אכן עדיפות אחת כנגד שתי העדיפויות של זוורזי." אמר פליים. "תיקון טעות ילד," אמר הזקן. "שתי עדיפויות כנגד שתי עדיפויות! דנדרואיד בעיטה נמוכה!" "דנדרו!" דנדרואיד קפץ אל זוורזי ובעט בו בחוזקה. "אוי לא!" צעק פליים. "לדנדרואיד יש גם מתקפות לוחמה! קרח רגיש ללוחמה!" זוורזי נפל שוב אך לא התייאש והצליח לקום. "זוורזי אל תיכנע! השתמש בנשיפת קרח כדי לעצור את דנדרואיד!" קרא פליים. "זוו." הנהן זוורזי ונשף. אוויר קפוא יצא מפיו ודנדרואיד נפגע ממנו ונעצר במקומו. "גדול!" קרא פליים. "דנדרו." דנדרואיד נהם ושבר ממנו את הקרח. "זוורזי, מהר, " קרא פליים בבהלה. "הוא נחלש מהנשיפה הראשונה נסה עוד אחת! השתמש בדחפיה!" זוורזי רץ אל דנדרואיד. "דנדרו" דנדרואיד נשף אוויר קפוא שהקפיא את זוורזי. "איך הוא עשה את זה?!" שאל ריי בתימהון. "חח," צחק הזקן. "דנדרואיד יודע להשתמש בחיקוי." "מה זה?" שאל ריי. "זאת מתקפה שנותנת לדנדרואיד לחקות את מתקפות היריב." אמר פליים, מהורהר. "אבל גם לנו יש הפתעה בשבילך זקן! זוורזי, השתמש באל-קיפאון!" זוורזי, מתוך מעטה הקרח, נראה כעושה פעולה כלשהי ולפתע מעטה הקרח נעלם. "ומה זה?!" שאל ריי שחשב שהוא עומד לנתק קשר עם המציאות כליל. "זו מתקפה קטנה של זוורזי," אמר פליים בחיוך מסתורי. "הוא לא רק מקיפיא אלא גם יכול לשלוט בקרח. הוא יכול, כל וחומר, להעלים קרח ואפילו אם הוא כבר קפוא." "מדהים!" אמר ריי. "עכשיו דחיפה זוורזי!" קרא פליים. זוורזי רץ אל דנדרואיד, שלא נראה כעומד לבצע פעולה כלשהי, ונכנס בו בכוח. דנדרואיד נהדף מעט לאחור אך רק מעט. "דנדרואיד השתמש במתקפת שורשים!" פקד הזקן. דנדרואיד, שהיה קרוב מספיק לזוורזי, גרם לפתע לשורשים לצאת מתוך האדמה. השורשים לכדו את זוורזי ולא אפשרו לו לזוז. "אוי לא!" אמר פליים. "מתקפת שורשים. לזה לא ציפיתי! היא מחייבת את שני הפוקימונים, התוקף והנתקף, להילחם פנים מול פנים, ללא יכולת לברוח או אפילו להתחמק." הסביר כשראה את פרצופו האומלל של ריי. "אוי... זה לא טוב." אמר ריי. "זוורזי מסתמך על התחמקות כיוון שהוא מהיר." "דנדרואיד, הענף!" קרא הזקן. "דן, דן, דן, דן" דנדרואיד הרים את הענף שלו והכה בזוורזי שוב ושוב. "זוורזי נסה אקדח מים!" קרא פליים בחוסר אונים. אבל זוורזי לא הצליח לתקוף. בכל פעם שניסה הענף פגע בו. "גמור אותו!" קרא הזקן. "דאאאן דרו!" דנדרואיד הניף את הענף באוויר ופגע בכח רב בזוורזי. זוורזי הוטח על האדמה, מעולף. "עכשיו הסתלקו מכאן!" אמר הזקן בקול תקיף. "ואל תחזרו לנוסת לגנוב את פרח הצמח הנסתר לעולם!" פליים הרים את זוורזי, וללא קול פנה לשיחים בהם נכנסו. ריי הלך אחריו. -------------------------------------- "זוורזי בסדר?" שאל פליים את האחות ג'וי שיצאה באותו רגע מחדר המיון. "אני שמחה להגיד שזוורזי בסדר גמור." אמרה האחות ג'וי. "יופי!" שמחו פליים וריי. "אם כך אז למה את נראת עצובה כל כך האחות ג'וי?" שאל פליים. "אה... יש לנו פוקימון נורא חולה במרכז. הוא נפגע באופן רציני. מצאנו אותו ביער והבנו אותו לכאן אבל אני חוששת שאין הרבה סיכוי..." היא נגבה את עיניה הדומעות במטפחה. "סבא שלי תמיד אומר שאם אין הרבה סיכוי זאת אומרת שעדיין יש קצת סיכוי." אמר ריי. "אם היית אומרת שאין סיכוי כלל זה היה מצב אחר אבל אם אין הרבה זה עדיף על אין בכלל!" "הוא צודק." אמר פליים לאחות ג'וי. "בטח יש סיכוי כלשהו." "יש... אבל זו ממילא רק אגדה." אמרה האחות ג'וי בצער גלוי. "איזו הגדה?" שאל ריי. "מספרים שיש מקום נסתר ביער הזה בו יש צמח גדול ומדהים ביופיו עם פרחים סגולים שאף יפים ממנו. האגדה אומרת שלפרחים האלו יש יכולות רפואיות חזקות במיוחד. אבל זו רק אגדה." האחות ג'וי נאנחה. ריי ופליים הסתכלו אחד על השני בפרצופים נדהמים. ------------------------------------------- "זה היה כאן בסביבה." אמר פליים לאחות ג'וי. "אני זוכר את עץ האלון הזה. ואז כאן ריי שמע קול-" "דנדרו..." שנמע קול חלוש שכאילו בקע ממרחק. "-כזה." המשיך פליים והצביע על שיח. "שם." השלושה נכנסו לבין השיחים כשסנטרט על כתפו של ריי. זוורזי עדיין לא החלים לגמרי והיה עליו להישאר במרכז. "חזרתם?" הזקן נראה תמה. "חזרנו." השיב פליים. "והאחות ג'וי... האחות ג'וי?" האחות ג'וי עדיין נדהמה מהיופי של המקום ומאמיתותה של האגדה. היא התעוררה כאחד. היא הנהנה אל פליים ופסעה צעד אחד קדימה. "אני האחות ג'וי של העיר הקרובה. יש פוקימון פצוע מאוד במרכז. שמעתי שלפרח יש סגולות מרפא. בבקשה אדוני. חייו של הפוקימון תלויים בך." היא התחננה בפניו. הזקן קיבץ את גביניו והקשיח ואז נאנח והשתחרר כאחד. "אני מאמין לכם. סליחה שקראתי לכם גנבים ילדים. אני פשוט... אספר לכם-" הוא כיחכח בגרונו. "לפני כמה שנים נגלה לפני ולפני הדנדרואיד שלי פוקימון מרהיב. אינני זוכר בידיוק איך הוא נראה חוץ מזה שהוא היה ירוק וקטן. אך אני זוכר שהוא היה אגדי ושהילה בקעה ממנו. הוא דיבר אלי בטלפתיה. אמר לי שאני חייב לשמור על הפרח הזה. אמר לי שהוא אינו יכול להסביר לי למה. אבל הוא הסביר לדנדרואיד שלי למה. ומאז אותו היום שמרתי על הפרח תמיד." הוא נאנח שנית. "אך אינני יכול לסרב להביא לכם פרח אחד מהצמח בעוד פוקימון נתון על סף סכנה גדולה. אני מרשה לכם לקחת פרח אחד מהצמח בעל סגולות המרפא." "תודה רבה אדוני." אמרה האחות ג'וי. "יש רק בעיה אחת." אמר הזקן. "מהי?" שאלה האחות ג'וי. "זה!" אמר הזקן והחווה בידו אל השביל שבין הצמח לחבורה. דנדרואיד עמד בין הצמח אל החבורה, מבטו תקיף. עומד על שלו כמו שורשים שתקועים עמוק באדמה. "דנדרואיד לא מוכן לתת את הפרח לאף אחד. אולי זה בגלל מה שהפוקימון האגדי אמר לו. אינני יודע. אך דנדרואיד לא יהיה מוכן לתתן פרח אחד. תאלצו, כנראה, להביס אותו. "וזה מה שנעשה!" אמר ריי בנחישות. "ריי, תהיה הגיוני. הוא ניצח את זוורזי." אמר פליים. "חוץ מזה," הוא המשיך. "המתקפות הנורמליות של סנטרט לא יהיו טובות נגד דנדרואיד! הוא פוקימון סלע!" "סבי גם נהג לומר שלא תמיד הסוג משנה. השכל והאמון הם המשנים." אמר ריי. "אני מצטער להגיד לך אבל סבך טעה הפעם. אין לסנטרט סיכוי." קבע פליים. "לא לא פליים." אמר ריי וחייך. "תאמר אין הרבה סיכוי." הוא קרץ ופנה אל סנטרט. "מוכן למלחמה סנטרט?" "סנטרט!" הנהן סנטרט ונעמד מול דנדרואיד. דנדרואיד רתח מזעם. "דאאאאן!" הוא קפץ על סנטרט וחבט בו בכל כוחו בעזרת הענף. סנטרט התחמק במהירות. "תתרחק ממנו סנטרט!" קרא ריי. "אל תתן לו לקשור אותך לקרקע עם מתקפת השורשים שלו!" סנטרט רץ במהירות בעוד דנדרואיד דולק אחריו. דנדרואיד כבר עמד להגיע לטווח חבטה מסנטרט. "דחוף מהר לאחור!" קרא ריי. סנטרט, קפץ בפיתאומיות לאחור, אל רודפו, ונכנס בו בכוח. דנדרואיד המופתע נפל לאחור אך לא נפגע באופן ממשי. "מתקפה מהירה!" קרא ריי. סנטרט פגע בכוח בדנדרואיד לפני שהלה הספיק להגיב. "יפה מאוד סנט-" החל ריי להגיד אך לפתע סנטרט הוטח לאחור על ידי דנדרואיד שהשתמש במתקפה מהירה. "לעזאזל! החיקוי!" סינן ריי. דנדרואיד שאף אוויר. "סנטרט, הוא הולך להשתמש בזריקת סלעים! קפוץ מאחורי גזה העץ ההפוך ההוא שם!" קרא ריי וסימן לעבר גזע עץ כרות שהיה לא רחוק מסנטרט. סנטרט קפץ מאחורי הגזע בידיוק כשדנדרואיד ירק חופן סלעים שריסקו את העץ לגזרים. "סנטרט זרוק עליו את חתיכות העץ המשוננות!" קרא ריי. סנטרט בחר במהירות חתיכות עץ מחודדות וזרק אותם בדייקנות על דנדרואיד. דנדרואיד ריסק כמה מהם עם הענף שלו. כמה חתיכות פגעו בו אך לא הסבו לו נזק גדול. "הצמד לעצים שמאחרויך!" פקד ריי. סנטרט עשה כן ודנדרואיד זינק עליו. "התחמק!" קרא ריי. סנטרט התחמק והענף של דנדרואיד נתקע בעץ וחדר אליו. דנדרואיד משך בכוח אך הענף נותר בפנים. "תקוף אותו סנטרט!" קרא ריי. סנטרט פגע בדנדרואיד שוב ושוב. דנדרואיד נחבל ונפל אך הצליח להוציא את הענף. הוא נראה כאומר -אני לא משחק תופסת. הגיע הזמן להפסיק לשחק.- הוא נראה עוד יותר זועם. סנטרט ניסה ללכת אחורנית אך זה היה מאוחר מידי. דנדרואיד לכד אותו עם השורשים שלו. "זה אבוד..." אמר פליים, נואש. "עדיין לא." התריס ריי כנגדו. "דאן!" דנדרואיד הניף את הענף כדי להכות. "סנטרט תיתכדרר!" קרא ריי. סנטרט התכדרר בדיוק כאשר הענף פגע בו והעיף אותו כמה מטרים לעצים. סנטרט נבלע בתוך העצים. דנדרואיד חייך. אפילו כמעט בהקלה. "עכשיו זה נגמר..." התייאש פליים. לפתע צנח עליו מלמעלה דבר חום ופגע בו בעוצמה. "סנטרט!" קרא ריי בשמחה. "גמור אותו!" סנטרט קפץ לאחור. דנדרואיד הניף את הענף. באותה שניה סנטרט קפץ על הענף וגרם לו לעוף ישר על דנדרואיד. "דאאאן." דנדרואיד מעד כמה צעדים לאחור. "גדול!" קרא פליים. "סנטרט השתמש בנשק של דנדרואיד על עצמו!" "סנטרט, בכל כוחך, מתקפת דחיפה!" קרא ריי בהתלהבות. "סאאאנט." סנטרט רץ אל דנדרואיד. "ראאט!" הוא פגע בו בעוצמה. דנדרואיד עף לאחור, מחוסר הכרה. "יש! ניצחנו!" קרא ריי ואסף את סנטרט התשוש. "אתה הפוקימון הכי טוב בעולם!" ------------------------------------------------ "זהו, הפוקימון הפצוע שוב בריא כמו חדש. לצמח אכן יש סגולות רפואיות כמו שסיפרה האגדה." האחות ג'וי יצאה מתא המיון. "ומה שלום סנטרט?" שאל ריי. "וזוורזי?" הוסיף פליים. "הם יהיו בסדר גמור." חייכה האחות ג'וי. "הם רק צריכים לנוח פה את הלילה. "בסדר גמור." ענו ריי ופליים ופנו למיטותיהם. "פליים?" שאל ריי. "מה?" "אתה חושב שנראה את הפוקימון האגדי הזה שהזקן סיפר עליו?" "יש לי הרגשה מוזרה." הרהר פליים בקול. "שכבר נראה אותו. אבל אם כן, אז אני לא בטוח שזה יהיה מנסיבות טובות." ריי ופליים עשו את הלילה במרכז הפוקימונים. הם תכננו להמשיך למחרת בדרכם. אך הפעם הם ביקשו הדרכה מהאחות ג'וי. ------------------------------------------------- לילה. הפוקימון הקטן והירוק ריחף באוויר. הוא היה ביער החשוך בג'וטו. הוא היה לבד. הוא היה מבוהל. פרח הצמח הנסתר..... המשך יבוא