כתב-פוראט,מנהל האתר

סכנה בתחנת הרוח ושוב, גיבורנו ממשיכים בדרכם לעיר ליבגרוב. הדרך עוברת דרך שדה ומידי פעם פוקימון קופץ מהצד. זוהי שעת כושר לאימונים עבור ריי. ריי ופליים המשיכו בדרכם כשלפתע קפץ פוקימון קופצני במיוחד מבין השיחים (אמרתי לכם...) הפוקימון היה בצבע ירוק ומנוקד בנקודת צהובות בחלק מחלקי הגוף. היו לו אוזניים ארוכות והוא עמד על שתי רגליים גדולות. "היי, זה סטרוביט." התלהב ריי. "נכון מאוד. כנראה הם נמצאים כאן בשל העשב הירוק והגדול, השיחים הגדולים והשטח הרחב." אמר פליים בידענות. ריי הפעיל את הפוקדע. -"סטרוביט, פוקימון ארנב תות. לתותים שגודדלים על זנבו של סטרוביט יש מיץ דביק במיוחד שמסייע לו ללכוד את אויביו או לעצור אותם בטרם יברח."- "אני רוצה לתפוס אותו!" אמר ריי. "סנטרט, לקרב, מתקפת דחיפה!" "סנטרט!" סנטרט קפץ על סטורביט ודחף אותו בכוח. "סטרו..." סטרוביט ניסוג אחרונית בכאב. הוא פקח את עינו ובבת אחת סובב את זנבו הארוך בכוח והלקה בסנטרט. סנטרט נפל אחורנית. "אל תיכנע סנטרט, מתקפה מהירה!" סנטרט רץ במהירות הולכת וגוברת והטיח את סטרוביט על עץ. סטרוביט קם בקושי, כשעין אחת מעיניו עצומה. "ביט!" סטרוביט העיף עלי תער לכיוון סנטרט. "התחמק סנטרט!" קרא ריי. אך זה לא היה כזה קל. עלי התער היו מפורדים ולכיוונים שונים וסנטרט נפגע מכמה מהם. "מתקפת דחיפה!" קרא ריי. סנטרט קפץ אל סטרוביט והעיף אותו עם דחיפה. סטרוביט נפל על האדמה, מעולף למחצה. "פוכדור," ריי שלף פוכדור מחגורתו. "צא!" הוא הטיל את הפוכדור על סטרוביט. הפוכדור נרעד מספר פעמים ואז פסק לזוז. האור האדום בו כבה. סטרוביט נלכד. "יש, תפסתי סטרוביט!" שמח ריי. "קדימה, בוא נמשיך לליבגרוב." אמר פליים. ריי הנהן והם המשיכו בדרכם. לא חלפה שעה וריי ופליים מצאו את עצמם עומדים על גבעה מול העיר ליבגרוב. "זו העיר ליבגרוב." אמר פליים לאחר שהסתכל במפה. "הגענו!" שמח ריי והחל לרוץ אל העיר. "חכה לי!" פליים רץ אחריו. ---------------------------------------< ריי טייל ברחוב, מאחוריו פליים. כדור אבק עף יחד עם הרוח והחול באמצע העיר. הצמחים גדלו פרא. החול כיסה את הדרך. "אין כאן אף אחד..." אמר ריי בשקט ובתמיהה. "מעניין איפה כולם." אמר פליים. ריי דפק על דלת של אחד הבתים. הוא המשיך לדפוק על הדלת ולצלצל בפעמון אך ללא מענה. "זה מוזר..." הוא אמר. "ריי, בוא לכאן!" קרא אליו פליים. ריי התקרב אל פליים שעמד ליד שלט. "קרא." אמר לו פליים. ריי קרא: -בשל סכנת פוקימונים מסוכנים וזועמים, התוושבים מתבקשים להתפנות אל המקלטים בכל הכרזה על מצב חירום. יש לעזוב כל תעסוקה ולרוץ למקלטים כל פעם שיש אזעקה.- ריי סיים לקרוא. "אבל לא הייתה אזעקה." הוא אמר. "אולי הייתה לפני שהגענו אמר פליים ולפתע מעד אחורנית. "ועל אילו פוקימונים מסוכנים וזועמים כתבו?" "ריי..." אמר פליים מפוחד. "האדמה זזה..." ריי הבחין לפתע שפליים צדק. הוא איזן את עצמו כדי שלא יפול. "הבט, ענן של עשן מתקרב!" אמר פליים והצביע על קצה העיר. הוא צדק. ענן של עשן באמת החל להתקרב לעיר. הוא המשיך להתקרב עד שהיה מספיק קרוב בשביל שריי יפתח את הפוקדע. -"טאוורוס, פוקימון השור בעל שלושת הזנבותת. טאוורוס חזק ומתעצבן במהירות. הוא מגרש חרקים ע"י הנפת זנבו. גודל קרניו מצביע על רמתו."- "אלא טאוורוסים?!" השתומם פליים. "אם כן למה הם תוקפים את העיר?" הטאוורוסים החלו לחבוט בכל דבר שעמד בדרכם אל ריי ופליים. עיני הטאוורוסים היו מזוגגות, כמו של זומבים. "חייבים לגרש אותם אחרת הם עוד יפגעו במישהו מהעיר או בעיר עצמה!" אמר ריי והוציא את הפוכדור של ווייאקסר. "ריי, תפעיל את המוח, זה עדר שלם! אתה לא כול לנצח עדר שלם!" צעק עליו פליים בבהלה ובתסכול. "אז מה נעשה?" שאל ריי. הטאוורוסים התקרבו אליהם בקצב מסוכן. פליים צרח: "לגגות!" הוא רץ אל בית אחד שהיה בחצרו סולם. הוא החל לטפס על הסולם אל גג הבית. ריי טיפס אחריו. "עכשיו אנחנו בטוחים." אמר פליים משהיו שניהם על הגג. כמה טאוורוסים החלו נוגחים בבית שעל גגו ישבו ריי ופליים. פליים, שעדיין עמד, מעד אחורנית ונפל מהגג. "פליים!" ריי הביט למטה. פליים שכב על העשב, די המום. "אתה בסדר?" שאל ריי. "אני חושב שכן... למזלי זה לא היה כל כך גבוה." ענה פליים ולפתע קפץ בבהלה כשטאוורוס החל לרוץ לעברו. פליים צעק בבהלה והגן עם ידיו על עצמו תוך כדי שהוא עוצם את עיניו. "הזהר!" צעק ריי. "זובאט, על קולי!" צעק מישהו. זובאט הופיע ממקום כלשהו והשתמש בעל קולי. הקול העל קולי גרם לטאוורוס לעצור. עיניו המזוגגות הפכו ליציבות. הוא הביט ימינה ושמאלה, כלא מבין היכן הוא. "כמו שחשדתי..." בעל הזובאט פסע לעברם תוך כדי שהוא מהרהר. "סליחה, מי אתה?" שאל ריי. "ולמה התכוונת כשאמרת שחשדת, ולמה הטאוורוסים תוקפים את העיר?" שאל פליים. הטאוורוסים המשיכו לתקוף ביניינים ביינתים. האיש נראה בגיל העמידה. שערו היה אפור. אך עם זאת, הוא היה חסון וגבוה ונראה מלא חיים. הוא אסף את שערו מאחור בקוקו. "שמי הוא ביימוס, ואני סובר שהטאוורוסים שאתם רואים כרגע הורסים את העיר, נשלטים על ידי גלים על קוליים שלא נשמעים לאוזן אדם. ההשארה שלי הפכה ליותר יציבה כשראיתי את השפעת הגלים העל קוליים של זובאט על הטאוורוסים, כפי שראיתם אתם." "מה מקור הגלים?" שאל ריי. "הם באים מחוות סטראוויץ' שמחוץ לעיר." הוא הצביע על כיוונה של החווה. "לפני כשבועיים התקשר לפה בן אדם אלמוני וביקש סכום עצום של כסף ובתמורה לכך הבטיח שלא להרוס את העיר. ראש העיר סירב, לא הייתה לו ברירה. לא היה לנו כמות כזו של כסף. האיש האלמוני התקשר שוב רק עוד פעם אחת וזכה לאותה תשובה. לאחר מכן הוא לא נשמע שוב והתחלנו לפתח תקוות שכלום לא יקרה. אבל לפני שבוע החלו טאוורוסים משונים כמו אלו להתחיל לבוא בהמוניהם ולרמוס את העיר. כל התושבים במקלטים. הטאוורוסים הולכים אחרי שהם מסווים מספיק נזק.. או אחרי שהגלים החזקים העל קוליים נעלמים. אני חושד ההאיש האלמוני הוא אחראי לכך." הסביר ביימוס. "אז למה אתה לא משתמש בזובאט כדי להחזיר את כל הטאוורוסים להיות נורמליים?" שאל פליים. ביימוס עמד לענות לו כשלפתע הטאוורוס שזובאט החזיר לעשתונותיו הפך שוב משוגע והחל לרדוף אחריהם. הם עלו במהירות על הגג. "זו הסיבה... הגלים העל קוליים של האיש האלמוני הרבה יותר חזקים מהגלים של זובאט ומתגברים עליהם במהירות. "יש לי רעיון ביימוס." אמר ריי. "פליים ואני נלך לחוות סטראוויץ' וננסה למצוא את מה שגורם לגלים העל קוליים החזקים, אם יש כאלו בכלל ואם ההשארה שלך נכונה. כמו הפתגם הסיני העתיק שסבא שלי תמיד נהג לומר: "כשאין מוצא בפתרון הבעיה, נסה לרדת לשורשה." "אז הולכים למצוא שורשים?" לגלג פליים. "משהו כזה..." ענה ריי. "ואיך בדיוק נגיע לחווה? הדרך לחווה קצת חסומה כרגע." פליים הצביע למטה לעבר כל הטאוורוסים השועטים והבועטים. "יש לי רעיון." אמר ביימוס. "אני אשתמש בזובאט והגלים העל קוליים שלו כדי להחזיר למעט זמן את הטאוורוסים למצבם הרגיל. אבל היו זריזים. מי יודע כמה זמן זה יחזיק." הם ירדו מהגג וביימוס פקד על זובאט לגלים על קוליים. זובאט החל להשמיע אותם בתדר גדול לכל הסביבה והטאוורוסים פסקו משעטותיהם ועמדו מבולבלים, לא מבינים מה הם עושים בעיר. "עכשיו!" קרא פליים וריי ופליים החלו רצים במהירות מהעיר. זובאט נפל על האדמה, מעולף מכל הכוח שנאלץ להשקיע בגלים העל קוליים, הטאוורוסים חזרו לעצמם בדיוק כשריי ופליים היו כמעט מחוץ לטווח ראיה מהטאוורוסים. ---------------------------------------< ריי ופליים היו בפתח חוות מטראוויץ'. הם נכנסו פנימה והביטו סביב. משמאלם עמדה רפת שבה היו מילטנקים. ליד הרפת הייתה ערמת קש ענקית שבה הייתה תקוע מגרפה. ליד ערימת הקש היה מרעה פתוח ובו... כלום. כנראה הטאוורוסים באו מפה. ליד המרעה הגדול והרחב הייתה תחנת רוח עליה שמר איש עם בגדים שחורים ואות R אדומה שהשתייך לצוות רוקט. ליד תחנת הרוח היה- היי, רגע, איש של צוות רוקט?! ריי ופליים רצו לקראת תחנת הרוח. "אם יש איש של צוות רוקט, סימן שצוות רוקט מעורב בעניין!" אמר ריי תוך כדי ריצה. "ואני מתערב שבתחנת הרוח נמצאת המכונה שפולטת את הגלים העל קוליים." אמר פליים. "זה מקום מושלם בשביל מכונה של גלים גבוהים על קוליים היות והוא גבוה." הם הגיעו אל הרוקט. "זוזו מכאן ילדים, זה לא ענייכם ואתם לא צריכים להיות פה!" אמר הרוקט ברוגז. "אנחנו נכנס ועוד איך!" אמר פליים בנחישות. "או, לא אתם לא, דראווזי, צא!" קרא הרוקט והטיל פוכדור ממנו יצא פוקימון צהוב מלמעלה וחום מלמטה. הפוקימון היה בעל אף משונה ועיניים חכמות. "זה דראווזי, הוא פוקימון על חושי, הוא טוב בהיפנוזה וצריך להיזהר מכך. דראווזים אוכלים חלומות ולפעמים מקבלים קלקול קיבה אחרי אכילת סיוטים." אמר פליים כמו פוקדע מהלך, כהרגלו. "מה נעשה?" שאל ריי. "פוקימונים על חושיים חלשים לפוקימוני חרק, רוח וחושך. הם גם כלל לא משפיעים על חושך. לכן יהיה כדי לבחור ב..." הוא שלף פוכדור. "הנדאוור!" הוא קרא והטיל את הפוכדור ממנו יצא הנדאוור. "דראווזי, סטירה כפולה!" קרא הרוקט. "הנדאוור, התחמק ושרוף אותו!" קרא פליים. הנדאוור התחמק במהירות ממתקפתו של דראווזי וירק עליו אש. דראווזי נפגע והשחיר. "מתקפת מבט!" קרא פליים. עיניו של הנדאוור הפכו אדומות ודראווזי שותק במקום. הנדאוור התקרב אליו כשהוא ממשיך להשתמש במתקפת המבט ודראווזי לא יכל לנקוף אצבע. "דאר!" הנדאוור הפסיק בבת אחת את מתקפת המבט ותקף בדחיפה שהעיפה את דראווזי. דראווזי עמד להתעלף אבל הרוקט לא ויתר. "דראווזי, בילבול!" קרא הרוקט. "דראאאאזי!!!" בשארית כוחותיו השתמש דראווזי במתקפה. עיניו הפכו להיות ורדות בוהקות מרוב עוצמה והנדאוור הוקף בהילה ורודה/כחולה ענקית וחזקה.. שהתמוגגה מיד. מבט של אימה ניסוך על פניו של הרוקט. "אבל..." הוא החל להגיד. "אמרתי כבר שמתקפות על חושיות לא פועלות על פוקימוני חושך לא?!" צרח עליו פליים. "זהו, טיפש אחד! אתה צריך להקשיב יותר!" ריי בעט ברגלו של הרוקט שצרך והחל לקפוץ במעגלים. "הנדאוור, סיים את הקרב, אש!" קרא פליים. "דאאר!" הנדאוור שרף את דראווזי, שהתעל ף. "עבודה מצוינת הנדאוור, חזור עכשיו." פליים החזיר את הנדאוור לפוכדור. "קדימה, אל תוך תחנת הרוח!" אמר ריי ושניהם רצו לבפנים תוך כדי שהם מותירים את הרוקט המקפץ בגלל רגלו הפגועה בחוץ. בתוך תחנת הרוח היו המוני ברגים ענקיים שהסתובבו מעל ריי ופליים ומצדדיהם. מדרגות מעץ הובילו לדלת ממוגנת שהייתה מול הבורג הענק הקרוב ביותר לרצפה. ריי ופליים עלו על המדרגות וניסו לפתוח את הדלת אך ללא הצלחה. "מה יהיה? ברור שהקולות העל קוליים באים מכאן אבל לא ניתן לפתוח את הדלת!" אמר פליים ביאוש. לידו עמדו זוורזי, הנדאוור, טארטייל וווייאקסר. גם הם לא הצליחו לפתוח את הדלת. "אז, נראה שלא הצלחנו לעזור... אין לנו סיכוי להגיע לראש תחנת הרוח, שם בטוח נמצאת המכונה העל קולית..." פליים נאנח. "לא בהכרח..." אמר ריי שהרהר כל אותו זמן. הוא נראה כעומד לקפוץ אל הבורג הענק שהיה מולו. "חכה, ריי, מה אתה עושה?" שאל פליים בבהלה. "אני הולך להגיע למעלה ידנית." אמר ריי. "אתה בא איתי?" "אין סיכוי, זה מעשה התאבדות, בוודאי איבדת את שפיותך!" הוא קרא בבהלה. "מה שתרצה..." אמר ריי. "ווייאקסר, סנטרט חיזורו!" הוא החזיר את ווייאקסר וסנטרט לפוכדורים. "היי, חכה לי!" קרא פליים. הוא קפץ אל הבורג.. ונפל. ריי הביט למטה. "מזל שלמטה יש קש ושהיינו קרובים לפני הקרקע. אולי באמת כדי שתישאר למטה פליים. זה קצת מסוכ-" "שטויות!" פליים קטע את דבריו וקפץ על רגליו, כאילו דבר לא קרא. "אני יכול פי שתיים על מה שאתה יכול!" הוא דידה את דרכו אל המדרגות. הוא לקח תנופה וקפץ. הפעם הוא הצליח לתפוס בבורג בקצה ידיו. ריי משך אותו למעלה, תוך כדי שהוא הולך. "למה אתה כל הזמן הולך קדימה ריי?" שאל פליים. הבורג, מצידו, הסתובב ופליים "נסע" ביחד עם הבורג. הבורג הוביל לעוד בורג, הפעם בורג מאונך ולא מאוזן. פליים שם לב שסיבוב הבורג מושך אותו אל הבורג השני המסתובב כלפי מטה. הוא החל להבין למה ריי הלך כל הזמן. כדי לא להסתובב ולהיכנס בבורג המאונך שעלול לקצוץ אותו כמ גזר. פליים הלך במהירות ובבהילות אל ריי. "לאן עכשיו?" שאל פליים. ריי סימן על בורג מאונך נוסף שהיה קרוב אליהם. העמוד שסובב אותו היה בטווח קפיצה. "קדימה!" קרא ריי ולפני שפליים היה מסוגל להגיד משהו הוא קפץ על עמוד העץ המסתובב. העמוד אוטומטית סחב אותו למעלה במעגליות . ריי נעמד והחל ללכת בכיוון הנגדי של הסיבוב כדי לא ליפול. "קדימה פליים!" הוא קרא. פליים קפץ בצריחת פחד על העמוד. הוא הצליח וריי מיהר להקים אותו ולהמשיך ללכת על העמוד. הם הלכו על גבי עמוד העץ המסתובב עד לקיר שם היה סולם שהוביל עוד יותר למעלה. "זה מתחיל להיות מאוד גבוה..." אמר פליים בפחד. הוא הביט בריי וכחכך בגרונו. "כלומר, חשבתי, אם אתה פוחד אז אתה לא צריך להתבייש בזה ריי. לכל בני האדם יש מגרעות. בוא, נרד למטה." ריי התעלם ממנו והמשיך לטפס למעלה. פליים בלע את רוקו והמשיך לטפס אחריו. הם עברו בדרך על פני המוני ברגים. כמה מהם הסתובבו אחד כלפי השני. "אוו..." אמר ריי. "לא הייתי רוצה ליפול. הברגים האלו יכולים לקרוע, פשוטו כמשמעו, בן אדם." פליים בלע שוב את רוקו. הם הגיעו לקצה הסולם. "הסולם הזה בטח משמש לתיקון הברגים הגבוהים." אמר פליים בהתעניינות ולרגע, מעצמת האהבה לחקירה ולידע, שכח את פחדו. "הגיוני." אמר ריי שחשב על כך. "אוי... זה לא טוב..." "מה?" שאל פליים והביט לכיוון אליו ריי הסתכל. הכיוון דרכו הם היו אמורים להמשיך. עמוד עץ מאונך יחיד וגדול הסתובב באמצע החדר הגדול והמשופע. "טוב, חבל מאוד, כנראה שאי אפשר לעבור, חבל, בוא נרד חזרה לקרקע המוצקה והטובה!" אמר פליים, מנסה להסתיר את שמחתו והקלתו. הוא התחיל לרדת כשריי תפס לפתע את כתפו. "חכה." אמר ריי והצביע על העמוד. שני עמודים, יותר קטנים, היו תקועים בתוך העמוד במאוזן. זה די דמה לעץ ששני ענפים עבים יוצאים ממנו. כל אחד לכיוון שונה. "אתה לא מתכוון ברצינות." פליים הרים גבה בתקווה. אבל ריי כן התכוון ברצינות. "אתה יכול לרדת, אני הולך על זה. אחרי, סנטרט." אמר ריי. הוא השתופף לאחור על הסולם וחיכה לרגע הנכון בו יהיו העמודים המסתובבים במיקום הנכון. ואז בבת אחת הוא מתח את גופו, בעט בסולם, וקפץ. הקפיצה הטובה והתנופה בעזרת הסולם עשו את חלקם. ריי תפס באחד בעמודים והמשיך להסתובב ביחד עם העמוד. פליים היסס. "אתה לא חייב לבוא פליים!" קרא אליו ריי. "אני אבוא אם ארצה!" ענה לו פליים בצעקה. "אם אתה מתעקש... תחכה עד שהעמודים המאוזנים יהיו בחצי הדרך ואז קפוץ!" צעק אליו ריי. "אני יודע חשבון פשוט." נחר פליים. הוא עשה מה שריי עשה וקפץ. הוא הצליח לקפוץ קפיצה טובה אך לפתע העמוד הגדול האט את סיבובו במקצת. כנראה אבנים. אך העמודים המאוזנים היו עדיין רק בשלוש רבעים מתוך דרכם ולפליים לא היה במה לאחוז. הוא החל לצנוח מטה. "תפסתי אותך!" ריי תפס את ידו של פליים. "תעלה אותי למעלה! תעלה אותי למעלה!" פליים כמעט בכה. אי היה אפשר להאשים אותו. הדרך למטה הייתה ארוכה ובאמצע היו כל הברגים הענקיים. זה היה עוד יכול להסתיים באסון. ריי העלה את פליים. פליים נשם בכבדות. הוא נאחז בקושי בעמוד העץ המאוזן, ידיו מזיעות ומחליקות. "ריי, אני לא יכול יותר." הוא אמר כמעט בבכי. "רציתי להתעלות עליך, להוכיח ממך שאני טוב בזה. אבל הכל הייתה העמדת פנים." דמעות נזלו מעיניו. "אני רוצה הביתה! רק לרדת מפה! אני אפול ריי, אני לא אחזיק עוד מעמד!" "תירגע פליים." ניסה פליים להרגיע אותו. "בוא רק נקפוץ לבורג הגדול שממולנו ונגמור עם זה. נוכל גם לחזור לאחור. קדימה, אל תדאג." פליים הביט אל הבורג שממול. הוא היה רחוק. "אני לא יכול ריי." הוא אמר. "אני לא אצליח לקפוץ לשם, לא יכול!" "אתה יכול פליים. אבל אתה לא יכול להישאר כאן כל היום, מחזיק בעמוד העץ הזה." אמר ריי. "אני לא יודע מה לעשות..." יבב פליים. "נעבור את זה יחד!" אמר ריי בקול מרגיע. "לא יכול!" אמר פליים ביבבה. "תראה ריי, ניסיתי לחשוב שאני מעלך בהכל. חשבתי שאני חכם ממך בהרבה, מנוסה ממך בקרבות ובהשרדות ובהמון דברים אחרים, חשבתי שאני טוב ממך גם בזה וכשראיתי אותך קופץ ככה אמרתי לעצמי שאם אתה יכול אני יכול פי עשרה." הוא הרכין את ראשו. "אבל אני לא. לא הייתי צריך לחשוב ככה. עכשיו זה הסוף שלי. אני אמות כאן!" הוא פרץ בבכי. "אף אחד לא ימות!" אמר ריי נחרצות. "אתה מבין בהרבה נושאים פליים, אה בטח יודע את השיטות השונות לתנופה." הדמעות עדיין נשרו על לחיו והוא עדיין ענה בקול רועד אך פליים הפסיק לבכות. "ובכן כן, אפשר לרוץ לאחור," הוא הרים את גבתו, ניצוץ של הבנה בעיניו. "או להתנדנד קדימה ואחורה ואז לקפוץ..." "נכון. קדימה, התחל להתנדנד. אל תקפוץ עד שעמוד המסתובב שבו אנחנו מחזיקים יהיה מול הבורג. רק אז נקפוץ." אמר ריי והחל להתנדנד על עמוד העץ. פליים עשה כמוהו. העמוד שעליו התנדנדו הגיע אל מול הבורג. "קדימה!" קרא פליים ושניהם קפצו. הם נחתו על הבורג. "תתחיל ללכת." אמר ריי ישר כשהם קמו. "יש עוד בורג מאונך מאחורינו ואני לא רוצה לאבד היום כמה חלקים מהגוף שלי." "ריי, תסתכל למעלה." אמר פליים תוך כדי שהלך והביט למעלה. ריי הביט למעלה גם הוא. "דלת גג!" אמר ריי. "ויש גם וו שמאפשר לחבל לתפוס בו. אתה יודע מה זה אומר?" שאל פליים. "שמכאן עולים לגג, בו נמצא בוודאי המקור לגלים העל קוליים, אם ביימוס צדק." ענה ריי בשמחה. "אם הוא צדק." אמר פליים בתקווה. "אני מקווה שהמסע המסוכן לכאן לא היה לשווה. עכשיו, יש ל במקרה חבל?" "במקרה." חייך ריי ושלף חבל מתרמילו. "יופי, עכשיו זה פשוט, השלח אותו למע-" "אתם לא שולחים אותו לשום מקום משיגי גבול קטנים! רטטות, זובאט, אקנס, צאו!" קול קרא ופוכדורים נשלחו. מהם יצאו הפוקימונים שהקול קרא בשמם. ריי ופליים הסתובבו לכיוון הקול. "רוקט!" הם קראו פה אחד. רטטה, אקנס ושני רטטות יצאו ועמדו על הבורג, הולכים כדי לא להיגרר אל הבורג האנכי המוחץ. זובאט מצידו, עף מסביב לבורג, ממתין. "תקפו!" קרא הרוקט. "השתטח!" קרא פליים אבל ריי כבר היה על הרצפה. רטטה אחד חלף ליד אוזנם אך פספס ובקושי רב נשאר על הבורג. הרטטה השני, שהיה יותר מהיר, פגע בפליים והפיל אותו מהבורג. "פליים!" קרא ריי ובעט ברטטה שחסם את דרכו. אך הרטטה התחמק וחמק למאחוריו. "אני כאן!" נשמע קולו של פליים. "למטה!" ריי הביט לקצה הבורג. פליים אחז בקצה בידיו בקושי רב, הוא המשיך לזוז בעזרת ידיו לאורך הבורג כדי לא להתנגש בבורג המאונך. ריי הושיט את ידו אל פליים שעמד לאחוז בא אלא שבמקום זאת הוא הצביע למאחורי פליים באימה. "מאחורייך!" ריי הסתובב בבהלה אחורה בדיוק בזמן כדי להתחמק מאקנס שקפץ עליו. אקנס נתלה בעזרת זנבו על הבורג והרים את עצמו חזרה. "סנטרט, צא!" קרא ריי וזרק את הפוכדור של סנטרט באוויר. "סנטרט!" קרא הפוקימון כשיצא מהפוכדור. "רטטה!" הרטטות קפצו עליו. "סנטרט, תיפול על גבך והעף אותם לאחור!" קרא ריי. סנטרט נפל על גבו והעיף בעזרת רגליו את הרטטות שקפצו עליו מהבורג. הרטטות נפלו בזעקה למטה. נשמע קול מזוויע של קריעה וריי לא העז לבדוק מה קרה. "פוקימונים טיפשים." התיז הרוקט בלי בכלל לדאוג לפוקימונים שלו. אקנס, גמור את סנטרט בעוקץ רעל!" "אקנסססס!" הפוקימון הנחשי ירק על סנטרט קוצים חדים וקטנים כסיכות שפגעו בו. סנטרט, שעמד לקום, לא הצליח להתרומם ונראה שהייתה לו בחילה. הוא המשיך להיגרר ע"י הבורג. "סנטרט!" זעק ריי ותפס את סנטרט שניות לפני שהגיע לבורג האנכי שממש נראה כרוצה לרסק מישהו. "אתה מורעל כנראה, חזור לפוכדור לנוח." הוא עמד להחזיר את סנטרט לפוכדור כשלפתע זקר סנטרט את אוזניו וקפץ על אקנס שבדיוק עמד לתקוף. הוא העיף אותו מהבורג. אקנס נפל מהבורג בקול כעוס אך תפס את סנטרט בעזרצ זנבו כדי לא ליפול או כדי לסחוב אותו איתו. ריי זעק ולפט את סנטרט בחזקה לפני שיפול. הרוקט נחר. "זובאט, אתה יודע מה לעשות!" הוא קרא. זובאט צלל ופגע בריי בחזקה. ריי השתנק ונפל הצידה. הוא עזב את סנטרט. "סנטרט!" צווח סנטרט תוך כדי שהוא נופל אחרי אקנס למטה. "סנטרט!" קרא ריי בבהלה. "גלווינג, צא ותפוס את סנטרט!" פליים הטיל פוכדור וגלוויניג יצא ממנו. "גלוויניג!" הפוקימון קרא וצלל למטה. הוא אחז בסנטרט, ויחד עם זאת, באקנס, לפני שנטרט נפל למטה או גרוע מזה, אל הברגים האנכים או לבין הברגים. "אקנססס!" אקנס התרומם כדי לנשוך את גלוויניג אך גלוויניג התחמק וסינוור את אקנס בעזרת הכדור הזוהר והבוהק שהיה על זנבו. אקנס הסתנוור והחליש את אחיזתו בסנטרט. סטרט ניצל את ההזדמנות ושרט את אקנס, שנפל, תוך זעקה בכאב, לרצפת תחנת הרוח. גלוויניג העלה את סנטרט אל ריי. "תודה רבה!" ריי חיבק את סנטרט. "לא ידעתי שתפסת גלוויניג." הוא פנה אל פליים ועזר לו לעלות על הבורג. "אווץ'." פליים נשף על כפות ידיו האדומות ומלאות הפצעים שנגרמו על ידי הבורג. "כן, תפסתי אותו לפני שעזבנו את היער החשוך ההוא שבו גם תספתי את הנדאוור ו-" "זובאט, על קולי!" הרוקט קרא. זובאט פתח את פיו וקול עצום ואיום יצא מפיו. ריי, פליים, סנטרט וגלוויניג סתמו את אוזניהם. "אהה..." זעק ריי. "שמישהו ישתיק אותו! האוזניים שלי עומדות להתפוצץ!" "צ'ההה!" זעק סנטרט. (וכן, הם יכולים להגיד צ'ה מתי שמאוד ככואב או במאמץ רב להם. תראו בפרק- "הארבוטנק" בסוף.( "גלווינגיג, השב מלחמה!" צעק פליים. "גלוווו יניג!" גלוויניג זקר את האנטנות שלו והשתמש בעל קולי נגד העל קולי של זובאט. זובאט זעק ונפל למטה. העל קולי של גווליניג גבר על העל קולי שלו לבטח. ריי, פליים וסנטרט מיהרו לעמוד כדי שלא להיגרר אל הבורג המאונך רק שסנטרט לא הצליח להתרומם. "עשית עבודה מצויינת סנטרט, חזור עכשיו." ריי החזיר את סנטרט לפוכדור שלו. "אני לא מאמין שהפסדתי לילדים קטנים!" הרוקט משך בשערו כמנסה לתלוש אותו. "אררר..." הוא היטה את גופו וקפץ מהמרפסת עליה עמד קפיצת ראש נפלאה שלבטח היה מקבל עליה 10 מ10 למטה. ריי הוציא את החבל מתרמילו בדיוק כשנשמע "בום" חזק במיוחד ואחריו "איה...". הוא קשר לולאה מהחבל והטיל אותו בדייקנות אל הוו. הלולאה נתפסה בוו. ריי משך את הלולאה אך דלת התקרה הייתה כבדה במיוחד. "עזור לי." אמר ריי לפללים ושניהם משכו בכוח אך דבר לא קרה. "חכה, יש לי רעיון." אמר פליים. "קשור את קצה החבל שבידיך לבורג המאונך." ריי הרים גבה אך בכל זאת עשה כפי שאמר לו חברו. הבורג המאונך סיבב את החבל יחד איתו והדלת החללה להיפתח לאט לאט. "אתה גאון!" אמר ריי והחל לטפס על החבל. "לפחות דבר אחד יצא לנו מהבורג הזה." אמר פליים וטיפס גם הוא. הם טיפסו ונכנסו דרך הפתח של דלת הגג. בחדר הגג ישבו שני מדענים שתגית רוקט קטנה ואדומה על כיס החזה של חלוקם שהיו עסוקים בתכנות על מכונה משונה.. עליהם פיקח רוקט שנראה בדרגה גדולה משל קודמיו. הרוקט הבחין בריי ופליים וקרא אל המדענים: "תפסו אותם!" המדענים התרוממו ושלפו כל אחד פוכדור. "מגנימייטים, צאו!" הם קראו ושני פוקימונים דמויי מגנט יצאו מהפוכדורים שלהם. "אלו מגנימייטים, הם פוקימונים חשמליים." הסביר פליים. "תן לי את הקרב הזה ריי. יש לי יתרון." "בסדר." הסכים ריי. "הנדאוור, גלוויניג, צאו!" הוא הוציא את שני הפוקימונים. "מה התוכנית?" שאל ריי. "אתה תראה." חייך אליו פליים בערמה. "מגנימייט, על קולי!" קרא מדען אחד. "מגנימייט, מכת ברק!" קרא השני. "הנדאוור, ספוג את המכת ברק ואל תיתן לה להגיע לגלוויניג!" קרא פליים ולחש לריי מהצד. "גלוויניג הוא חרק ומעופף. הוא רגיש לחשמל." הוא הפנה את מבטו שוב לקרב. "גלוויניג, הגן על הנדאוור מהגל העל קולי!" "דאר!" הנדאוור קפץ ונפגע ממכת הברק שכוונה אל גלוויניג. גלוויניג זקר את האנטנות שלו והגן על הנדאוור עם הגל העל קולי שלו כנגד הגל העל קולי של מגנימייט. "עכשיו תורנו להכות." אמר פליים בחיוך מעט זדוני. "הנדאוור, להביור!" "דאאאאר!" הנדאוור פלט מפיו להביור אדיר ששרף את שני המגנימייטים. "מגנ... ני... מייט..." שני המגנימייטים צנחו על הרצפה, מעולפים. "שרוף את המכונה!" קרא פליים. "דאאאאר!" הנדאוור ירק עוד להביור גדול ששרף את המכונה שהתקלקלה לגמרי. "בוא נברח מפה!" אמרו שני המדענים בבהלה וירדו במעלית שירדה, כנראה, לדלת הנעולה שהייתה בקצה המדרגות, בתחתית תחנת הרוח. הרוקט הבכיר נראה מרוגז מאוד. "זה הסוף שלכם ילדים חטטנים!" הוא אמר ושלף פוכדור. "קנגסקאן, צא!" "קנגסקאן!" פוקימון גדול ומאיים יצא מתוך הפוכדור שלו. "זה קנגסקאן, הוא פוקימון חזק. הנקבות מגדלות את הילדים הקטנים בכיסים שלהם. לפי זה אתה בטח כול להבחין שזה זכר כי אין לו גור בכיס. גם לפי ההבחנה היותר מדוקדקת אפשר להבחין שהוא זכר." אחר פליים בידענות. "מה הסוג?" שאל ריי. "נורמלי." ענה פליים. "ווייאקסר, צא!" קרא ריי. "הפוך את ידיך לאגרופי כוח והשתמש באגרוף!" "מהלך יפה." אמר פליים. "ווייאאאקסר!" ווייאקסר הפך את ידיו לאגרופים ענקיים וקפץ על קנגסקאן. האגרופים פגעו בקנגסקאן והוא הלך כמה צעדים לאחור בכאב. אך לא נראה שהוא ספג מכה כל כך חזקה והוא ישר נתן מכת זנב אדירה לווייאקסר. ווייאקסר זעק בכאב ונפל לאחור. הוא הצליח להתרומם. "זה קנגסקאן חזק ריי, היזהר!" אמר פליים. "ווייאקסר, נסה זריזות!" קרא ריי. "וויי! ווייאק! קסר!" ווייאקסר רץ במהירות שיא אל קנגסקאן. "קנגסקאן, אגרוף על!" קרא הרוקט. "סקאן!" קנגסקאן הלם בכוח בווייאקסר באגרוף כוח אדיר, אך פספס. ווייאקסר זינק, הלם בו, והמשיך לרוץ וחזר על כך. קנגסקאן התעצבן וסובב את זנבו במהירות, תוך כדי שהוא מכשיל את ווייאקסר. ווייאקסר נפל על הרצפה וקנגסקאן חבט בו באגרוף אדיר שהעיף אותו ועילף אותו. "אוי לא! ווייאקסר, חזור!" "תן לי לנסות." אמר לו פליים. "גלווינג, לקרב! גל על קולי!" "גלוו!" גלווינג השתמש בגל על קולי. קנגסקאן צעק וכיסה את אוזניו, מהלך שלא הועיל הרבה. "התגבר על זה," קרא הרוקט. "תן לו חבטת גוף!" "סקאן!" קנגסקאן קפץ על גלוויניג. גלוויניג המבוהל עף למעלה בשניה האחרונה וקנגסקאן נחת על רצפת העץ בקול חבטה עצומה. הרצפה הזדעזעה ולפתע החלה להישבר. קנגסקאן המבוהל נפל למטה והצליח איכשהו להאחז בקרש. הקרש התעקם והרצפה כולה החלה להישבר. "אל תזוזו." אמר פליים בעיניים מבוהלות. "תזוזה אחת והכל ישבר!" ריי נעמד במקומו בבהלה. "אני מסתלק מפה!" אמר הרוקט בבהלה והחל לרוץ אל המעלית. "לא!" קרא אליו פליים. לפתע, בקול נפץ אדיר, התפרקה רצפת העץ תחת רגליהם. ריי ניסה להאחז אך פליים נפל עליו. ריי ,פליים והרוקט נפלו למטה... המשך יבוא...