דרך ללא סוף
"לפי המפה היינו כבר אמורות כבר להגיע למונלייט אתמול בבוקר" אמרה יואנה ובדקה 3 פעמים את המפה כדי לבדוק שלא טעתה בדבר, " יכול להיות שהיא פגומה?" שאלה ג'ודי, "היא תקינה לגמרי!, וגם עם לא, מונלייט אמורה להיות במרחק הליכה של 3-4 ימים, ועם זאת עברו כבר שלושה ימים מאז שעזבנו את הבית הנטוש" אמרה יואנה וסרקה שוב את פני המפה, "אגב הבית הנטוש, את מוכנה להסביר לי סוף סוף את הסיפור שלך?, אני בטוחה שיש עוד חלק לסיפור!" התעקשה ג'ודי, " את מציקה לי עם זה כול יום, את לא מתכוונת להניח לזה, נכון?" נאנחה יואנה, ג'ודי שילבה את ידיה ונענעה במרץ בראשה, "טוב יש עוד חלק שהוא הסבר על הסיפור, אבל לדעתי זה סתם אינפורמציה לא הכרחית, כך שאני מעדיפה לא להשתמש בזה" אמרה יואנה, "את חייבת לספר לי!" התעקשה ג'ודי, "אם את מתעקשת.. כול העניין שילד נחמד בשם בילי שם על בן, האח הגדול שלו בזמן שההוא ישן, מכשיר מציאות מדומה" ענתה יואנה, ג'ודי שקעה במחשבות לרגע "רגע אחד.." אמרה ג'ודי, "ידעתי שזה יגיע" נאנחה יואנה " אה, טוב אני לא זוכרת מה רציתי להגיד" אמרה ג'ודי ומשכה בכתפיה, יואנה נשמה בהקלה והמשיכה לסרוק את המפה, כעבור רבע שעה של שתיקה והליכה, "לעזאזל עם זה!" קללה יואנה, קימטה את המפה שבידה וזרקה אותה, "למה עשית את זה?" שאלה ג'ודי בתמיהה, "המפה הזאת לא תעזור לנו כבר בכלום, אנחנו פשוט תקועים פה ביער" רטנה יואנה, "אני באמת מתחילה להאמין שהיער הזה לא רוצה שנצא ממנו" נאנחה ג'ודי, יואנה קימטה מעט את מצחה ואז זרקה לאוויר פוכדור שמתוכו יצאה רוז, האיוי התנערה מעט כמו אחרי שינה עמוקה, היא הביטה ביואנה, יואנה התכופפה וגירדה את גבה של רוז, לאחר כמה שניות היא פסקה והתרוממה, רוז התמתחה והתחילה ללכת ולרחרח את הדרך, ג'ודי הסתכלה על יואנה במבט מבולבל, "יש לי אותה מאז שאני זוכרת את עצמי" אמרה יואנה, "הממ.. מה היא עושה?" שאלה ג'ודי, "היא מרחרחת את הדרך לפנינו כדי שלא נלך במעגלים" ענתה יואנה, "בסדר…" מלמלה ג'ודי ונראתה מבולבלת מתמיד.
השמש התחילה לשקוע והחושך כיסה אט אט את האופק, זוג אוזניים חתוליות הזדקפו, הייתה זו העת ללכת, הרשיאן הצעיר קם והתכונן לעזוב, "הורין" נשמע קול צרוד מאחורי גבו, הוא הסתובב והביט באימו, "אתה הולך?" שאלה בחרדה "כן" הוא ענה לה בחרש, היא הנידה את ראשה ודמעותיה נזלו על פניה, הוא יצא מהמערה בלי להביט לאחור, היום כבר פינה את מקומו לערב, הרשיאן הצעיר החל לרוץ, נעלם בין במהירות בין העצים הנסגרים אחריו ומעיני אימו הדואגת.
" זה לא טוב! בכלל לא טוב!" כעסה ג'ודי, הערב כבר הגיע, והן עדיין היו תקועות השד יודע איפה באמצע היער, ושד אכן ידע איפה נמצאו השתיים, מציץ, מוסתר בצללים הביטו זוג עיניים אדומות, הוא הביט על ג'ודי הממורמרת הישבה ליד המדורה מול יואנה השותקת בקדרות, הנערה בעלת השיער השחור לא עניינה אותו במיוחד, למרות שהוא אכן היה יכול להשתמש בה לשם "עיסוק" אחר, אך כרגע רק הנערה לבנת השיער הייתה חשובה, עיניו האדומות השתנו לצבע ירוק רושף, ולאחר מספר דקות קצרות יצא מהצללים נער נאה, בעל שיער אדמוני ארוך, בודק שהכול כשורה במראו החדש לעת עתה, התקדם הנער הלא רגיל מהצללים לעבר המחנה הקטן של יואנה וג'ודי.
יואנה שמעה מאחורי גבה את השיחים הרועדים, ולפני שהספיקה להגיב יצא משם נער כבן 16 וחייך בביישנות כאינו יודע כיצד יגיבו הבנות כלפיו, "שלום" אמר הנער לשתיהן והוסיף מידית "קוראים לי אריק ו..הממ..איבדתי את דרכי כאן ביער", " בדיוק כמונו" אמרה ג'ודי בקול כמעט שמח, יואנה הכירה אותה, היא ידעה שג'ודי כבר החלה לקטלג אותו בתור החבר שלה לעתיד או אף יותר מזה, בעלה לעתיד, ההתלהבות בקולה האומר "בוא תצטרף אלינו", רק הגבירה את ביטחונה של יואנה בנוגע למחשבות ההתרוצצו בראשה של ג'ודי ברגע זה, הנער הודה לג'ודי והתיישב לידה, הוא נראה חביב, ויואנה קמה להכין את ארוחת הערב.
שתיהן גמרו לאכול ונפנו לישון, " יש לך שק שינה?" שאלה יואנה את אריק, "לא" ענה הנער בשקט, "אל תדאג אני אכין לך מיד מקום לשינה" קפצה ג'ודי על ההצעה שלא נאמרה, מיד נעלמה ג'ודי מעיני יואנה, והלכה לחטט בחפציה, יואנה הביטה באריק, היה בו משהו מוזר את זה היא הייתה חייבת לציין, אריק הסתכל עליה וחייך, משהו פרפר במוחה של יואנה, היא יכלה להישבע שעיניו הירוקות הבזיקו בנוגה אדום, "המיטה שלך מוכנה!" קראה ג'ודי בעליצות תפסה את זרועו של אריק ולקחה אותו לעבר המצע המאולתר שהכינה לו לשינה, "תודה" הוא מלמל והרעיף על ג'ודי עוד חיוך ביישני, אך ליואנה כרגע הוא נראה מזויף.
יואנה הרימה את ראשה, ג'ודי הלכה כבר לישון, ונראה שכך גם אריק, יואנה מחוסר יכולת להירדם, עזבה את המחנה הקטן, ויצאה מהשיחים העבותים הסבבו את המחנה שלהם, לצוק ההשקיף על היער ההשתפל מטה, הנוף של היער שמעבר לצוק בליל ירח, זה היה מדהים, יואנה הביטה מרותקת בו, כשלפתע היא שמעה קול מוזר, הייתה זאת נהמה עמוקה, שלא נראתה ליואנה שייכת לחיה, הייתה זו נהמה מפלצתית ואיומה הבקעה מכיוון כלשהו לעד יואנה, קול של מקלות וזרדים נשברים נשמעו מצד השמאלי, והיא ידעה שהחיה מתקרבת אליה, היא גם ידעה שלא תוכל לחזור למחנה, היה זה מסוכן מדי בשביל שני האחרים שישנו שם, יואנה החלה לרוץ.
מתרחקת במהירות לתוך היער, בלי ידיעה לאן היא הולכת, רצה יואנה כשבעקבותיה קולות נהמה וצל שחור ומאיים הנראה כחייה מוזרה כלשהי, במהירות קפצה יואנה למקום המחבוא הכי קרוב שהיא ראתה, היה זה מחסה מוסתר מאחורי צמחייה עבה ויואנה קיוותה שהיצור לא יצליח למצוא אותה שם, אך תקוותה החלה להעלם בזמן שהיא שמעה את קולות היצור בזמן שהוא חיפש אחריה והתקרב יותר ויותר קרוב למקום מחבואה, היא התקשחה במקומה, החיה הייתה קרובה יותר יואנה שמעה את הרשרושים הרכים בצמחייה בזמן שהחיה חיפשה את ריחה, נהמה עלתה מהצמחייה, היצור גילה את ריחה של יואנה.
יד הונחה על פיה של יואנה, היא רצתה לצעוק ואז נכרכה יד סביב מותניה ומשכה אותה במהירות לתוך מקום חשוך ולא ידוע, "שקט" היא שמעה קול לוחש ליד אוזנה, ואז הורדה היד שחסמה את פיה, יואנה נשארה שותקת, היה זה קול צלול כקולו של נער, היא שמה לב שהוא עדיין מחזיק בה, יואנה הסמיקה, היא קיוותה שהחושך אינו נותן לו לראות אותה, לפתע היא שמעה במקום כלשהו, את החיה נוהמת בקול נרגז, ואז היא שמעה צווחה ההכאיבה לאוזניה, האדם שהחזיק בה התקשח, נראה שהחיה פגעה במישהו אחר, מישהו שהיה במקרה באזור, מישהו שנפגע במקום יואנה, לבסוף נשמעו צעדיו של היצור מתרחקים מהמקום, לבסוף כשהכול השתתק, הרפה הנער מיואנה וכיוון אותה לעבר היציאה, פתח בתקרה של המערה לתוכה הוא משך אותה, כשהיא והנער שהציל אותה היו מחוץ למערה, יואנה בחנה אותו, הוא היה בעל שיער שחור ארוך ועיניים שחורות ועמוקות, הוא היה רזה בעל עור מעט חיוור, הוא היה נאה בצורה מושכת ביותר בעיני יואנה, במיוחד בזכות המסתורין שאפף אותו, בפנים חמורות ניגש הנער לעבר שיח שלידו שכב פוראט קטן ומדמם, הוא אינו מת אך נראה ללא ספק שהוא גסס, יואנה התקרבה לנער בפנים עצובות, היא כרעה על בירכיה ליד הנער והפוראט,
"אנחנו צריכים לעזור לו" אמר הנער באותו קול שקט כמקודם, הוא שם את ידיו על פוראט כמנסה משהו, יואנה שלחה את ידיה בלי לדעת למה והניחה אותן על ידיו של הנער, למשך רגע ממושך ידיהם נשארו כך, ואז הרים הפוראט מעט את ראשו הביט מסביב, נחלץ מידיהם, בהה בהם לרגע כאומר תודה ונעלם, יואנה הייתה מופתעת, "כיצד זה קרה?" חשבה יואנה בתדהמה, היא הביטה בנער, "הוא עשה את זה?, מיהו?" שאלה יואנה את עצמה, הנער הפנה את פניו אליה וחייך בעדינות, "קוראים לי הורין" ענה הנער בלי שנשאל, " אני יואנה" אמרה יואנה וחייכה.
יואנה חזרה למחנה, הנער אמר שלום ונעלם עוד קודם לכן, עדיין היו לה הרבה שאלות לשאול אותו, אך היא לא הספיקה, יואנה נכנסה לשק השינה שלה ונרדמה במהירות, היא לא שמה לב שאריק לא היה על מצעו. אריק הביט בה, הוא אינו הבין לאן היא נעלמה מקודם, אך זה לא שינה, הוא התכוון לסיים את המלאכה עכשיו, סכין משונה ומעוקלת הופיעה בידו, הוא התכוון לרחף לתוך המחנה בשקט, "אתה לא מתכוון לעשות את זה" שמע השד מאחוריו, הוא הסתובב וראה את הורין מביט בו, "ואיך אתה מתכוון לעצור אותי, רשיאן?" שאל השד בלגלוג את הורין, "ככה" ענה הורין בפשטות וקפץ על השד, שיניו התארכו וננעצו בכתפו של השד, וכפות חתוליות שיסעו את חזהו של השד, מדמם דם שחור ומצחין נפל השד ארצה, "השומר…" אמר בזעזוע השד, רגע לפני שהשיניים ננעצו בצווארו.
טלטלה קלה עברה על גופה של יואנה, יואנה פקחה את עיניה וראתה את ג'ודי מטלטלת אותה, "אריק עזב!" היא אמרה בפנים חמוצות ומאוכזבות, "אז הוא לא נסיך החלומות שלך אחרי הכול" אמרה יואנה מנומנמת, "מתי אמרתי שהוא נסיך החלומות שלי?" החמיצה פנים ג'ודי, "ג'ודי כמה שנים אני מכירה אותך?" שאלה יואנה, "נו טוב, בואי נארוז ונמשיך" אמרה ג'ודי ופנתה לענייניה.
יואנה וג'ודי עזבו את המחנה לפני חצי שעה והצמחייה התחילה להראות פחות סבוכה, "אנחנו סוף סוף מגיעים למונלייט!" צעקה בחדווה ג'ודי, מבעד העצים נתגלתה להם מרחוק העיר מונלייט בתפארתה, "יואנה סוף סוף תזכי בתג הראשון שלך" התלהבה ג'ודי, יואנה נאנחה, היא הביטה במבט אחרון אל היער, חושבת על הורין, "שלום ותודה" לחשה יואנה בשקט ופנתה עם ג'ודי לעבר שעריה מונלייט, הורין הביט בה, בוחן אותה, "אנחנו עוד ניפגש, בקרוב יותר ממה שאת מצפה" לחש הורין בשקט ואז הוסיף בקול נוגה מעט " היי שלום בת הגורל, עד הפעם הבאה".
המשך יבוא
|