My Hebrew Poetry

You are visitor number Counter

to this site.

שירים מאת משה גנן

קְרִיאָה
אֲנִי רוֹצֶה לְצַלְצֵל לָאִמָּא. אֵיפֹה אַתְּ
כִּי אֲנִי… עוֹד כָּאן. וְאֵיךְ אַתְּ כָּעֵת. עָפָר בְּאוֹשְׁוִיץ. הַכְּתֹבֶת יְדוּעָה. הַאִם יֵשׁ לָךְ עוֹד מוּדָעוּת. אִם יָדַעְתְּ עַל חַיַּיִךְ בְּהִסְתּוֹבְבֵךְ פֹּה, בִּרְחוֹב ואצי, עִיר כְּמוּרָה, רְחוּמָה.
בַּיְּהוּדִים יָרוּ, דָּמָם בַּדָּנוּבָּה. אַךְ אַתְּ הֲרֵי מֵעַל כָּל זֶה מֵרַחֶפֶת, נִשְׁאֶרֶת אֵם, זֹאת לֹא יִטְּלוּ מִמֵּךְ, וְהֵן נוֹעַדְתְּ לְעוֹלָם בְּתוֹר מַשֶּׁהוּ, לֹא בְּתוֹר אֵשֶׁת חֵיק שֶׁעַל פִּי רֹב לֹא הָיִית, גַּם לֹא כַּעֲמֵלָה פְּרוֹלֶטָרִית, בִּלְתִּי מָעֳסֶקֶת לָרֹב, רוֹקֶמֶת כְּסָיוֹת וּפֻזְמָק בִּשְׂכַר פְּרוּטוֹת, עֲבוֹדָה הִזְדַּמְּנוּתִית,
הֲרֵי לֹא יִקָּבַע בְּלוּחוֹת שָׁמַיִם שֶׁלְּכָךְ נוֹעַדְתְּ, שֶׁבְּכָךְ
כְּאִלּוּ מִלֵּאת יִעוּד אָדָם עַל הָאֲדָמָה. לֹא יִתָּכֵן, זֶה מֻפְרָךְ.
אִם הָיִית דָּבָר וְנוֹעַדְתְּ לִהְיוֹת הָיִית לִי אֵם, וְלוּ גַּם בְּכָךְ אֵין מִשּׁוּם רְבוּתָא שֶׁל מִי יוֹדֵעַ מָה,
שָׁלוֹם, אִמָּא,
מֵעָפְרוֹת פּוֹלִין, הָאֲדָמָה הַקְּפוּאָה בְּדָמֵךְ חֲיִי. וְלוּ חָזִיתִי פָּנַיִךְ, וְלוּ בָּאת בַּחֲלוֹם. – אַךְ גַּם זֶה מִזְּמַן כְּבָר אֵין עוֹד. גַּם זִכְרֵךְ הָאַרְצִי נִתְאַחֵד בְּזֵכֶר רוּחוֹת קֶדֶם. אֻחַדְתְּ עִם רוּחַ הַיְּקוּם הַכְּלָלִי . עִם עוֹלַם הָאִידֵאוֹת. וּבְנֵךְ הָאָבוּד בְּעוֹלָמוֹ לָרֹב לְכָךְ יִנְהֶה, זֶה הָעוֹלֶה בַּלֵּב הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב כְּמָאֲוָי.
לָחוּשׁ בָּךְ, בְּלִטּוּף קַל שֶׁל יָדֵךְ הָעוֹבֶרֶת בַּשְּׂעָרוֹת כְּרוּחַ קַלָּה בָּעֶרֶב. מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּחַבֵּר, שֶׁאֵדַע שַׁיָּכוּת לְאָדָם קָרוֹב בֶּאֱמֶת, וְאַף לוּ רָחַק אֶל מֵעֵבֶר לְאֵין הַשֵּׂג.
זֶהוּ הַמָּאֲוָי, לְשֵׁם כָּךְ קְרָאְתִּיךְ מֵעֲרָבוֹת רְחוֹקוֹת שֶׁל אֵין-הֱיוֹת וּדְמִי.
לְשֵׁם כָּךְ קְרָאְתִּיךְ, לֶאֱחֹז בְּיָדֵךְ שׁוּב, וְלוּ לְרֶגַע. שֶׁאֵדַע:
לִבִּי עִמָּךְ. וּמִי שֶׁלֵּב אֵם לוֹ, אֵינֶנּוּ עוֹמֵד בָּדָד,
אָבוּד בְּעַרְבוֹת- הַנֶּצַח
הַמִּשְׂתָּרְעוֹת סְבִיב כָּל אָדָם עַד אֵין קָץ.
שֶׁאֵינֶנִּי עוֹמֵד לְבַד,
שֶׁעוֹד אָשׁוּב וְאֶרְאֵךְ בְּאוֹתָן עַרְבוֹת נֶצַח.

עַל שְׂפַת הַיָּם

רוּחוֹת סְחוּפוֹת בָּאוּ מֵהַיָּם
וְהַחוֹל נִתְעַבֵּר בַּאֲבָרֵינוּ
וְהָרוּחַ הַמְּלוּחָה בֵּינוֹת עַרְבַּיִם
וְהָרֹגַע וְהַיָּם וּכְלִי שַׁיִט רְחוֹקִים
עִם אוֹרוֹת זְעִירִים מוּל רָצֵי הַמַּיִם

וּלְבַד
רַק צְעָדִים לֹא בְּטוּחִים
שֶׁל אִישׁ בּוֹדֵד עוֹבֵר
בַּחוֹלוֹת

וּשְׁנֵינוּ שׁוֹתִים
בְּצָמָא
אֶת גּוּפוֹתֵינוּ

הֶלְוֵצִיָּה

בְּפִנַּת בֵּית קָפֶה פָּגַשְׁתִּי אֶת הֶלְוֵצִיָּה. "מֶה שְּׁלוֹמֵךְ? אֶל אָן פָּנַיִךְ הַקַּיִץ?" - שְׁאַלְתִּיהָ.
"הוֹ, רָחוֹק, רָחוֹק אֶסַּע. וּכְבָר בְּעוֹד חָדָשׁ"
"לִרְאוֹת נוֹף . מְקוֹמוֹת . אֲנָשִׁים…".
"יֵשׁ הַרְבֵּה .
"עַד "עַד אֶפְגֹּשׁ ב...אִישׁ. ... שֶׁתִּהְיֶה הַרְפַּתְקָה (בְּלִי זֶה – מַה שָּׁוֶה?).
"הַמֶּלַח, הַפִּלְפֵּל . וְכָךְ הַכֹּל חָשִׁים, אִם כִּי לֹא נָאֶה לְהוֹדוֹת, בְּוַדַּאי. וְכִי לָמָּה נוֹסְעִים ? לְבַד אֶפְשָׁר בַּבַּיִת . וָזָה לֹא קַל . זֶה קָשֶׁה . . וְיֵשׁ כְּבָר תָּכְנִית קְרַב . . . ? אֵיךְ אַתְּ אוֹמֶרֶת?"
'. שְׁאֵלַת הִזְדַּמְּנוּת . .Don't be inquisitive -
אוּלַי בְּצָרְפַת אֶפְגֹּשׁ אֶת הָאִישׁ,
chateau בְּבִקּוּר בְּאֶחָד ה- aperitif…הוּא יַזְמִין אוֹתִי ל-
אוּלַי בַּטִּיּוּל בְּגֶרְמַנְיָה, עַל שְׂפַת נַחַל כָּלְשֶׁהוּ..."
"דַּוְקָא?"
"אָה, וַהֲרֵי בְּוַדַּאי לֹא מִבְּנֵי הַמָּקוֹם. דַּוְקָא שֵׁם הָאָדָם לְבַדּוֹ עוֹד יוֹתֵר. אַךְ עֲזֹב".
"אוּלַי רוּסִי , צֶ'כִי?"
"כְּכָל שֶׁיִּזְדַּמֵּן. וְכָל זֶה - הַיְנוּ-הַךְ.- הָעִקָּר – רַק תַּיָּר. שֶׁיִּהְיֶה בְּלֹא זֶהוּת, לֹא-אָחוּז, כִּמְעַט בְּלֹא שֵׁם . לֹא-שַׁיָּךְ לַמָּקוֹם , רַק לַזְּמַן , מַמָּשׁ לְאוֹתוֹ רֶגַע . מִין . . .זִכָּרוֹן חוֹלֵף , קֶטַע מֵאַף מָקוֹם. בְּוַדַּאי רַק תַּיָּר. (שֶׁלֹּא אֶפָּגֵשׁ בּוֹ שׁוּב עַל שְׂפַת יַם תֵּל – אָבִיב)".
- " - chateau...הֵבַנְתִּי. ב
אוּלַי בָּרַכֶּבֶת?
עִם פֶּרַח אָדֹם בַּדַּשׁ
אַתְּ עוֹלָה בַּדִּמְיוֹן,
מִסְתַּבֵּר, עֲדִיפָה כִּשְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת;
בִּשְׁנֵי תָּאִים שׁוֹנִים
בַּד בְּבַד אֶת צָדָה אֶת הַגֶּבֶר;
בְּאֶחָד - תָּא נוֹחַ, מְרֻפָּד, הַגֶּבֶר מִמּוּל מְכֻבָּד, בְּמֵיטַב יָמָיו. נָנִיחַ, אוּלַי בֵּן אַרְבָּעִים,חֲמִשִּׁים, מְטֻפָּח, לָבוּשׁ נָאֶה, כַּיָּאֶה לְמַה שֶׁהוּא, אִישׁ אָמִיד, כְּבַעַל עֲסָקִים, בַּנְקָאִי:
Wall Street Journal, כָּעֵת קוֹרֵא בָּעִתּוֹן, הוּא ה -
מֵעָלָיו, מֵעֵת לְעֵת, הוּא מֵעִיף בְּךָ מַבָּט, שָׁקֵט וְנִנּוֹחַ; אוֹמֵד הוּא הָאִישׁ אֶת יָפְיֵךְ, אֶת חֵן מַעֲשַׂיִךְ; וּכְבָר אָמַד: "אָכֵן, יְצוּר בְּרוּא-אֵל נָאֶה אַתְּ", אוֹמְרוֹת-אוֹמְדוֹת עֵינָיו, וּמִיָּד, בַּהֶתְאֵם, הוּא פּוֹנֶה וְשׁוֹאֲלֵךְ אִם לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן אִם לִפְתֹּחַ. וְאַתְּ, נַעֲנֵית, קָמָה, כָּעֵת אֶת זוֹ הַבּוֹחֶנֶת. "וּמִנַּיִן הַגְבָּרַת הַכְּבֻדָּה?" שׁוֹאֵל אוֹתָךְ הָאִישׁ, וְאַחַר –"וְעַתָּה, אֶל אָן פְּעָמֶיהָ?" וכו' וכו' וּבְלָה-בְּלָה. הַיֶּתֶר מוּבָן, יָדוּעַ. מָלוֹן קָטָן בַּדֶּרֶךְ, וַאֲרוּחָה טוֹבָה; שִׂיחָה עֵרָה, טוֹבָה, גַּם מְלֵאַת צִפִּיּוֹת. הַקִּירוֹת הַלְּבָנִים, רֵיחַ הַסִּיד הַטּוֹב, מְלוֹן דְּרָכִים שָׁקֵט, חֶדֶר עִם אִיקוֹנִין. בַּסּוֹף אַף כֶּסֶף יַשְׁאִיר. (לֹא , אַל תִּקְּחִי אֶת זֹאת כָּךְ . אַל תִּקְּחִי לַלֵּב מִדַּי. כַּוָּנוֹתָיו טוֹבוֹת. הֵן הַכֹּל נִצְרָכִים. זֶה יָכֹל לַעֲזֹר - אוּלַי טִיּוּל אַחֵר. אִישׁ אָמִיד - לֹא יֶחְסַר - שָׂמֵחַ לַעֲזֹר. ְ נוֹתֵן לָךְ לְמַזְכֶּרֶת מֵהַיָּקָר לוֹ מִכָּל: אֶת כַּסְפּוֹ הוּא נוֹתֵן; לֹא אֶתְנָן, טִפְּשׁוֹנֶת . רַק אִישׁ טוֹב - מְבַקֵּשׁ רַק לִדְאֹג לָךְ . כָּל כֻּלּוֹ לְהוֹעִיל . אַל תִּדְאֲגִי - לֹא בִּכְבוֹדֵךְ פָּגַע. נוּ, הוּא כְּכַר גַּם הָלַךְ - לֹא עוֹד תִּרְאִיהוּ. הָיָה אִישׁ נָעִים, מָלֵא טַקְט, מְנֻמָּס, מָלֵא טוּב-לֵב וְשֶׁקֶט. מִתְחַשֵּׁב. מַכִּיר דַּרְכֵי עוֹלָם.

לֹא כֵּן אַתְּ - אַחֶרֶת - בַּקָּרוֹן הַסָּמוּךְ. כָּאן, הִנֵּה אֶת יוֹשֶׁבֶת, - וּבָחוּר - בֶּן תִּשְׁחֹרֶת, שֻׁתָּפֵךְ לַמַּסָּע. כְּמַתַּת מִשָּׁמַיִם נִכְנַסְתְּ תְּאוֹ לְפֶתַע. הַפֶּלֶא הַשְּׁבִיעִי. מַשְׁמִים עַד כֹּה הוּא שָׁם יָשַׁב, נוֹפִי אֵין קֵץ עָבְרוּ, עֶרְגָּה וְשֶׁמָּמוֹן. אַךְ אַתְּ, הַמַּלְאָךְ – בַּחִיּוּךְ-עֲנָוָה וּצְנִיעוּת לְעֶבְרוֹ-
מְקָרֶבֶת אוֹתוֹ , בְּלֹא מָלִים , אַף אִם רַק ככְּבֵינֵךְ לְבֵינֵךְ
. .
וְהוּא מַבִּיט תָּמֵהַּ, מְחַשֵּׁב אֶת דַּרְכּוֹ (הָכֵיצַד לְהִתְקָרֵב...?) - מַקִּיפֵךְ בִּסְגִידָה - אַתְּ חֲצִי אֵלָה. - בֵּינֵינוּ
אֶת בֶּאֱמֶת יָצוּר מִכּוֹכָב אַחֵר.
בֵּינְתַיִם , רְאִי אֶת עֵינָיו. מֻשְׁפָּלוֹת.

תַּחַת רִיסֵי הַתְּכֵלֶת הוּא מַבִּיט בְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתֵךְ, בְּרִמְזֵי הַמַּחְשׂוֹף יְבַקֵּשׁ הַנַּעַר לְהַעֲמִיק עוֹד חֵקֶר.
וְאַתְּ - כְּנִרְמֶזֶת - יָדַיִךְ תָּרִימִי
תַּסְתִּירִי קֶרֶן שֶׁמֶשׁ הַפּוֹגַעַת בְּכָל עֻזָּהּ בְּאִישׁוֹנֵי עֵינַיִךְ.
אַף תַּחֲלִיפֵי מָקוֹם - הִנֵּה, הָאוֹר פּוֹגֵעַ.
בֵּינֵיכֶם הַמֶּרְחָק מְכֻבָּד. "לֹא מַפְרִיעָה?" תִּשְׁאֲלִי אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר לְיָדֵךְ.
מְבֻלְבָּל . "מָה . . . לֹא . . ." יָעֵז לְבַסּוֹף, יִשְׁאַל.
"שֶׁהִתְקָרַבְתִּי . אִתָּהּ מֵבִין , הַשֶּׁמֶשׁ… " עַתָּה הוּא נִרְמַז, מְמַהֵר לְתַקֵּן, לַעֲזֹר, כְּבָר כֻּלּוֹ מוּכָנוּת. "לְהוֹרִיד הַוִּילוֹן?" וְאַתְּ, כְּנֶחְלֶשֶׁת
מוּל אוֹתָהּ אַבִּירוּת, מוּכָנוּת נֶחְלֶצֶת, תִּרְמְזִי בְּרֹאשֵׁךְ: "מַסְכִּימָה" . נוֹצַר קֶשֶׁר,
וְהַבָּחוּר , מוּבָן , גֵּאֶה , וַאֲבוּד עֶשְׁתּוֹנוֹת
. עַתָּה תֹּאחֲזִי בְּיָדוֹ,
תִּסְפְּרִי אֶצְבָּעוֹת, תִּנְהֲגִי בּוֹ כִּבְבֵן אָבוּד,
קָרוֹב לַלֵּב, יָקָר, - "וּרְאֵה, לִבִּי דּוֹפֵק"
וכו' וכו' , תֵּדְעִי כְּבָר . הִנֵּה , כָּבַשְׁתְּ אַבִּיר ,
עֶבֶד לָךְ לְנֶצַח, כִּבְשָׂה רַכָּה בִּשְׁמֵךְ יִשָּׁבַע,
וְלוּ שֶׁבַע יִפָּרְדוּ דַּרְכֵיכֶם בַּצְּמָתִים
הוּא שֶׁלָּךְ לָעַד,
וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא עוֹד יִשְׁכְּחֵךְ.
לִקְרַאת (כַּמָּה דְּרָכִים לוֹמַר שָׁלוֹם לָאָרֶץ)

I

בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן
הַפְּרָחִים עַל הַכּוֹנָנִית, וְחַלּוֹן מֵאִיר, רָחַב –
וְאָחוֹת, נִרְכֶּנֶת מֵעָלַי, שׁוֹאֶלֶת לְבַקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה – וְאָחוֹת, נִרְכֶּנֶת מֵעָלַי, שׁוֹאֶלֶת לְבַקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה –
מָה אֶשְׁאַל? וְלוּ לָאַחֲרוֹנָה, בְּטֶרֶם אֶעֱצֹם עֵינַי לָעַד,
לוּ תַּרְשִׁינִי, אָחוֹת
לָגַעַת בְּשָׁדַיִךְ, מְקוֹר חַיֵּי שֶׁפַע…
II

אוֹ כָּךְ לִשְׁכַּב
עַל הַגַּב
וּמוּלִי, בַּעֲרוּץ הַמּוּסִיקָה
מַסְבִּירִים וּמְנַגְּנִים בָּךְ וְפֶּרְגּוֹלֵזִי
לְהֵרָדֵם לְשֶׁמַע הַקּוֹלוֹת וְהַצְּלִילִים מִשָּׁמַיִם
שֶׁל מוּסִיקָה דָּתִית

III

כְּשֶׁלִּידָה עָמְדָה לָמוּת (מִטָּרֶשֶׁת נְפוֹצָה)
הִיא בָּאָה לוֹמַר לִי שָׁלוֹם ל
לֹא רְאִיתִיהָ זֶה 25 שָׁנָה
מֵאָז שְׁנַת 1963 (הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאַחֵר)

וְגַם מָן רָצָה לְפַטֵּר אוֹתִי מִבַּנְק טְפָחוֹת אַחַר 17 שְׁנוֹת עֲבוֹדָה, וַאֲנִי בֵּן 57
וגם דָּן סֶרִי רָאָה לְנָכוֹן לְאַחֵל לִי דֶּרֶךְ צְלֵחָה וּלְשָׁלְחֵנִי מֵעַל פְּנֵי הַחוּג הַיּוֹצֵר שֶׁיָּסַד בְּבֵיתוֹ עִם חָנָה,
(הָיָה מְאֻמָּן בִּכְגוֹן דָּא כְּרֹאשׁ כֹּחַ הָאָדָם בְּמִשְׂרַד הַחַקְלָאוּת הַסָּמוּךְ)
וְלֹא יָדַעְתִּי אָנָה אָבוֹא, הַכֹּל נִסְתַּיֵּם,
לֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי וְהַכֹּל נִרְאָה מִתְמוֹטֵט –
אָז הִיא בָּאָה, עַל מִשְׁכָּבִי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה,
חַשְׁתִּי בִּלְחִיצַת יָדָהּ,
- (הֵן אָמְרָה: "מְעוּטַת בִּטּוּי אֲנִי",
וְתָמִיד הָיוּ לִדְבָרֶיהָ כַּמָּה פֵּרוּשִׁים) - ,
וְעַתָּה חָשַׁבְתִּי כִּי לְחַזְּקֵנִי בִּמְצוּקָתִי בָּאָה
אַךְ בָּאָה רַק לְהִפָּרֵד -

I have some other sites of poetry - in case you are interested:
One of them is dedicated to the works of PINCHAS SADEH, the poet and writer. Its address is Sadeh's Poetry
Visit my site of Hebrew Translations to Scottish and other Ballads
Visit the Site of my My English Poetry
VISIT ANOTHER SITE TOO: (Sadder: - A very different subject) Its address is: Rachel Fuerst's Poetry written during the Holocaust in German Concentration Camps, 1944-1945

Please Sign My Guestbook