Letter from Andrew Freid

(Met him while living in Israel through Shahar Ben-Barak)

A beautiful site and remembrance of a deep, spiritual person that had a tremendous impact on my life and on my understanding of the meaning of the word, friend. He opened his heart and home to me like few others at the time, something I'll never forget.

We would do so many things; laugh, smoke, laugh again, listen to Pornos For Pyros over and over and over and, of course, go to the beach.

Guy was a truly gentle giant who's sly smile always made you feel a part of whatever it was that he was up to at the moment. And he was always up to something, hehe. Man, we had some fun times and serious laughs.

To Guy, who I will always remember with pride as my friend.

Letter from Arthur Cohn

(Old friend of Guy’s Father Jacques. Letter sent to Jacques together with a Tree of Life upon Guy’s tragic death)

Cher Jacques,

Je suis tres triste d'apprendre que Guy n'est plus parmi nous. Ceci est difficile, sinon impossible, a comprendre! Ci inclus, je t'envoies un "Arbre de Vie". Chaque clochette peut te faire souvenir une experience speciale avec Guy ou une rencontre exceptionelle avec lui.

Si maintenant tu fais de la meditation pour decider quelles clochettes seront attachees a des souvenirs inoubliables, tu verras facilement qu'il y'a infiniment plus de memoires que des clochettes.

Ceci peut t'indiquer que Guy nous a quitte beaucoup trop tot, mais sa vie etait intense et speciale.

Mes pensees sont avec toi a ce moment si triste.

Ton Arthur

Letter from Yaron Noiman

(Guy’s Cousin)

Guy, my beloved cousin,

I'm writing to you more than about you, since I know you are watching it from somewhere. It is so hard to lose you after so many years of deep true friendship, growing up together from a very young age, always with this special chemistry that was between us, almost brotherhood. I can see now that like me, everyone who was close to you apreciates your rich spirit, your kindness and great generosity.

Gaychu, you left us suddenly, without saying any goodbyes, your spirit and the memories of you will stay here for ever.

Letter from Ziona

To Jacques, Riri and Dana

Everyday you are in my thoughts but not as usual, I could not find the right words to express the turmoil of feelings and shake caused to us by Guy's demise.

When words end, I appealed to the literature.

"Tuesdays with Mori, young man-old man and the significance of life" by Mitch Alboim is a book where there are conversations between Mori, coping with nobility and wisdom with his coming death and his beloved pupil.

"I heard a nice story lately", says Mori, closing his eyes for a moment, keeping me waiting. " So, the story is about a small wave, swelling, and dwindling in the ocean, savoring every moment, enjoying the wind, and the fresh air - until he notices the big waves in front of him, crashing on the shore.

"Oh my God, it's awful, look what will happen to me!" and then another wave comes behind him and sees the small wave saddened face, "why do you look so sad"?, he asks.

The first wave answers: "don't you understand, look what will happen to us, we shall all crash, we shall all be nothing, isn't that horrifying?"

So the second wave answers: " NO… YOU do not understand, you are not just a wave, you are part of the ocean"…. "Part of the ocean" he says… "Part of the ocean!"

"This is what we are seeking" said Mori," Peace with the concept of death, that at the end of the day, we make peace with death, then we can do what's really hard… and what's that…. To reconcile ourselves with LIFE"

"As long as we are able to love each other, to remember the feeling of that love, we can die without really departing from here. All the love that we created is still here. All the memories are still here. You continue to live in the hearts of all those that you have touched and nurtured when you were here.

Death ends life, not relations"

Here for you – Ziona

לז'אק ,
בכל יום אתם במחשבותיי אולם שלא כתמיד, לא הצלחתי להעלות על הכתב שמץ מסערת הרגשות והטלטלה שגרם לנו מותו של גיא.
במקום בו נגמרות המילים הלכתי אל הספרות.
"ימי שלישי עם מורי: איש צעיר איש זקן ומשמעות החיים" מאת מיץ' אלבום הוא ספר בו מובאת שיחה בין מורי המתמודד באצילות ובחכמה, עם מותו הקרב לבין תלמידו הקשור אליו בכל נפשו.
"שמעתי סיפור נחמד לפני כמה ימים" אמר מורי. הוא עוצם את עיניו לרגע ואני מחכה.
"טוב. הסיפור הוא על גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס. נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן – עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף.
"אלוהים, זה נורא" אומר הגל "תראו מה עומד לקרות לי!"
" ואז מגיע גל נוסף. הוא רואה את הגל הראשון, שנראה עצוב, והוא אומר לו, " למה אתה נראה כל כך עצוב?"
"הגל הראשון אומר, "אתה לא מבין! כולנו עומדים להתרסק! כל הגלים עומדים להפוך לאין! נכון שזה נורא?"
"הגל השני אומר, "לא, אתה לא מבין. אתה לא גל, אתה חלק מהאוקיינוס."
…."חלק מהאוקיינוס" הוא אומר "חלק מהאוקיינוס"….

"זה מה שכולנו מבקשים. שלווה עם הרעיון של המוות. אם נדע, שבסוף הדרך נזכה לשלווה הזאת עם המוות, אז נוכל בסופו של דבר לעשות את הדבר הקשה באמת."
ומהו? "להשלים עם החיים".
... "כל עוד אנחנו מסוגלים לאהוב זה את זה, וזוכרים את הרגשת האהבה שהרגשנו, אנחנו יכולים למות מבלי ממש ללכת מכאן. כל האהבה שיצרנו עודנה כאן. כל הזיכרונות עודם כאן. אתה ממשיך לחיות בלבותיהם של כל אלה שנגעת בהם וטיפחת אותם כל עוד היית כאן.
…"המוות מפסיק את החיים, לא את היחסים"
אתכם…

ציונה סלע

ישראל זמיר (שרול) קיבוץ בית-אלפא

מכתב שנשלח להורים של גיא: למשפחת מירב היקרה והשבט כולו - נדהמנו

ופשוט סירבנו להאמין. האמנם גיא? ובזיכרון, שנים רבות של שכנות קרובה עם

הילל ורוזי, כאשר גיא הילד המתולתל מגיע בחופשות הקיץ לבית-אלפא, עולה על

"סקייטבורד" וממעלה המדרכה ועד לכביש הוא מוביל אחרי שרשרת של ילדים

נלהבים: הבנים של רוזי והילל, הבנים שלי ונערי דינה ודשיק ז"ל. ובקיצור, שאון

גלגלים ודהירה רעשנית ומטורפת לעבר הכביש. אנו ההורים יושבים לנו בחוץ , על

הדשא ומסתכלים בחרדה ובהערצה בשיירת הרוכבים , כשגיא מוביל בבטחה,

כשתנועות גופו הגמיש בטוחות, מושלמות שווי משקל של להטוטן קרקס. הבנים של

כולנו לא אחת נפלו, התחלקו, ליקקו פצעיהם, אך לא גיא השנים חולפות והתלתלים

נגזזו ופגישה עם גיא היא תמיד חביבה. הוא מברך יפה ב"שלום", כנער מחונך

ולשאלתי אם הוא עדיין מחליק על סקייטבורד - חייך והסביר כי "עלה כיתה" והוא

גולש על גלשן בים ופעם אף שמעתי שהוא הגיע להישגים מרשימים מאוד.

הביקורים בבית אלפא התמעטו והילד גדל והיה לאיש צעיר ובהומאניזם שנטעתם

בו, שמחנו ל עת, שמצא עצמו מסייע לנכים במצוקות חייהם. לא ידענו דבר על

בעיות בריאות ולכן כה נדהמנו כשנודע לנו על האסון המחריד. רצינו להגיע אליכם,

ללחוץ יד, אך לדאבון-לב אסון משפחתי ועיסוקים מנעו זאת מאתנו. קבלו נא אפוא

מכתב זה וראו בנו שותפים קרובים לצער וליגון. לנגד עינינו תמיד תישאר דמותו

התמירה והצוהלת של נער עם הסקייטבורד, שנע בגמישות על מדרכות בית-אלפא

ואחריו שיירת של ילדים-מעריצים, שגיא היה להם מושא להערצה. אנו מעריכים

מאוד את העובדה שבעצם ימי האסון המחריד, משאבדה כל תקווה - תרמתם

לנזקקים אברים מגופו ובכך, בדרך כלשהי, גיא ממשיך לחיות

מכתב מסאן-פרנסיסקו - משחר בן ברק

קטעים ממכתבו של שחר שנתקבל אצל הוריו של גיא: גיא היה חבר שלי במשך

הרבה שנים (מגיל 14) חבר טוב לגלישה, שיחות, בילויים, מותו ציער אותי מאוד

דברים נראים אחרת כשאתה גר בעיר זרה בצד השני של כדור הארץ אבל זיכרונות,

זה דבר שתמיד נשארים אתך. יש לי הרבה זיכרונות מהילדות והבגרות יחד עם גיא.

דמותו תלווה אותי תמיד, עד יומו האחרון. תמיד הערכתי והערצתי את אומץ הלב

שלו והחיוך הממזרי , הוא ידע ליהנות מהחיים ולנצל כל רגע כדי להתמודד עם הים,

לבלות עם חברים, להקשיב למוזיקה מצוינת ועוד. אני מסוגל לדמיין עד כמה קשה

לכם להתמודד עם האובדן, לבי אתכם.

אני חושב שרוחו של גיא תלווה את כולנו עד סוף חיינו כי היה בו משהו אחר ומיוחד

ידיד ותיק

גיא תמיד היווה עבורי דוגמא לשמחת חיים, בגרות ויכולת להתלהב מדברים

שאוהבים. הוא תמיד חייך, מקבל פנים לבבי, ותמיד היה לו מבט של טוב לב ושל

ממזריות כאחד. אי אפשר היה לא להתלהב מסיפורי הגלישה שלו ואהבתו

המדהימה לים. רק לאחרונה נודע לי על אבדנו של האיש היקר הזה... מה חבל,

כל כך הרבה דברים חלם לעשות עצוב לי וכבד לי על הלב ואני משתתף מעומק

לבי בצערם

של משפחתו ואשתו הטרייה. יהי זכרו ברוך!

From Rachel Weinper - Aunt from Canada

It's hard to believe that over a year passed since Guy left this chaotic world for a better place… At least that's where I think my son Michael is.

I felt so privileged to have attended Guy and Orly's wedding in May of 98. The ceremony took place at the seaside, as befits a champion surfer.

Guy's life was short, but oh! So intense! He experienced so much and touched the lives of so many.

I saw him briefly during each of my visits but nevertheless felt his warmth and boundless affection.

Let us remember and celebrate Guy's brief passage on earth.

Guy made a difference, wherever he happened to be.

Rachy, October 2001